בראשית יח, לג

וילך ה' וגו'. כיון שנשתתק הסניגור הלך לו הדין:

ואברהם שב למקומו. נסתלק הדין נסתלק הסניגור והקטיגור מקטרג, ולפיכך (יט א) ויבאו שני המלאכים סדומה [בערב] להשחית אחד להשחית את סדום ואחד להציל את לוט, והוא אותו שבא לרפאות את אברהם. והשלישי שבא לבשר את שרה, כיון שעשה שליחותו נסתלק לו:

וְאִסְתַּלַּק יְקָרָא דַּיְיָ כַּד שֵׁצִי לְמַלָּלָא עִם אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם תָּב לְאַתְרֵהּ

וְאִסְתַּלֵק יְקָרָא דַיְיָ כַּד פָּסַק לְמַלָלָא עִם אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם תַּב לְאַתְרֵיהּ

ואברהם שב למקומו. אל חברון וזאת המראה היתה במקום שהלך אברהם לשלוח המלאכים ומשם ישקיף על פני סדום ואע"פ שהוא כתוב וישכם אברהם בבקר וישקף על פני סדום. אחר צאת השמש היה. כי לא נהפכה סדום בלילה. כי כן העיד הכתוב:

וילך ה'. המתין שם אברהם ולא הספיק כונתו לנבואה עד שנסתלקה שכינה על הפך ויצא קין מלפני ה':

ואברהם שב. שב מן המקום שלוה שם המלאכים ששם נתיחד עמו הדבור:

למקומו. אל ביתו:

ואברהם שב למקומו. ע"ד הפשט הוא אלוני ממרא, כי משם נפרד תחלה.

ויתכן לפרש למקומו למדתו שהיא הכנסת האורחים, כי מאחר שיצא ידי חובתו באלה באכילה ובשתיה ולויה היה חוזר עוד לבקש אורחים יותר, וזהו שב למקומו, כי נפשו של אברהם אצולה ממדת החסד והמדה ההיא מקומו. ואפשר לפרש עוד למקומו לגבול הרגשותיו ומדת גופו, כי בעוד שהשכינה היתה אצלו היה כולו שכלי מופשט מכל עניני החומר והרגשותיו בטלים, לא נשאר לפני ה' בלתי אם צורה והנפש והוא השכל הזך והטהור, כיון שנסתלקה שכינה חזר להרגשותיו ולגבולי המדות הגופניות, וזהו ואברהם שב למקומו, כלומר לגבול מדות גופו, כי מקומו של אדם הוא המקיף אותו והמגבילו.

ועל דרך הקבלה ואברהם שב למקומו, חזרה מדת החסד למקומה כשלא מצאה זכות, ואז פועלת מדת הדין, זהו שאמר אחריו ויבאו המלאכים סדומה, וכתיב ויהי בשחת אלהים, ואין למדת הדין פעולה עד שתמסרם מדת החסד בדין, ואז מדת הדין פועלת בנדונים. וזהו סוד הכתוב (בראשית כ״ב:ו׳) ויקח בידו את האש ואת המאכלת. כלומר שמדת החסד לוקטת כחותיו של יצחק ומוסרת בדין, וזהו וילכו שניהם יחדו, ויצחק הולך אחר אברהם ברשותו ובהסכמתו. והנה מדת הדין עקודה לפני מדת החסד שאלמלא כן תחרב העולם וזהו סוד (שם) ויעקד את יצחק בנו. וזהו באור לשון ורב חסד שהחסד מתרבה על הדין וזה מבואר.

וילך ה׳ כאשר כלה וגו׳. פרוש: סמוך לגמר דברי תשובתו לאברהם ״לא אשחית בעבור העשרה״ הלך ה׳, ולא נתן לו מקום להתפלל על פחות משעור זה, לצד שכבר אמר אברהם ״ואדברה אך הפעם״ ולא יוסיף דבר עוד בדבר הזה, או לצד שיודע ה׳ כי לא תהיה הגנה בפחות מעשרה. והגם שמצינו להרשב״י (זהר חלק א׳ פ״ב:) שאמר ״וצדיק יסוד עולם״, אפשר שזה יהיה כשיהיה צדיק מפלא, ואפשר שאם היה אברהם בקרבה של סדום היה ממלט כל העיר.

וילך ה׳ וגו׳. בשביל שלא רצה ה׳ שאברהם יבקש יותר ע״כ תיכף כאשר כלה לדבר נסתלק רוה״ק וכח הנבואה ממנו והבין א״א שאין רצון הקב״ה שיתפלל יותר. ע״כ.

ואברהם שב למקומו. לאנשותו שלא הוסיף להתבודד ולהתפלל. אע״ג שאפשר להתפלל גם בלא גלוי שכינה מ״מ הסיר מעליו עיון האלהות ושב למקומו. ועי׳ מש״כ להלן ל׳ כ״ה במשמעות מקומו כ״פ. שהוא ערך מדרגתו לפי הענין שמדבר שם:

ס פירוש בא ללמדנו שהש"י מבקש דברי הסניגור, מפני שאין חפץ במות הרשע, וכשנשתתק אז הלך לו, דאם לא כן מאי שנא הכא מכל הנבואות שאין כתוב בה וילך: