בראשית יח, ל

וַאֲמַר לָא כְעַן יִתְקֵף קֳדָם יְיָ (נ''י רוּגְזָא דַּיְיָ) וַאֲמַלֵּל מָאִים יִשְׁתַּכְּחוּן תַּמָּן תְּלָתִין וַאֲמַר לָא אֶעְבֵּד גְּמֵרָא אִם אַשְׁכַּח תַּמָּן תְּלָתִין

וַאֲמַר לָא כְּדוּן יִתְקוֹף רוּגְזָא דְרִיבּוֹן כָּל עָלְמַיָא יְיָ וַאֲמַלֵיל מָאִים יִשְׁתַּכְּחוּן תַּמָן תְּלָתִין דְיֵצְלוּן עֲשָרָה עֲשָרָה לְכָל קַרְתָּא לִתְלַת קוּרְיַין וּצְבוֹיִם וְזוֹעַר שְׁבוֹק לָהֶם בְגִין רַחֲמָךְ וְאָמַר לָא אַעֲבֵיד גְמִירָא אִין אַשְׁכַּח תַּמָן תְּלָתִין

לא אעשה. לא אעשה רעה כלל לג' הערים הפחות חייבות:

אל נא יחר לאדני ואדברה כתיב באל״ף דל״ת.

ויאמר אל נא יחר וגו׳. טעם שחש לחרון אף, כי רצה שיגן הוא וחש להקפדת הבורא ואמר ״אל יחר״ וגו׳. ודקדק לומר נא, פרוש: למה שאומר בפעם הזאת שמבקש שזכותו יגן אולי ימצאון שלשים, שהאדון יגן בעד כרך אחד ואברהם בעד כרך אחד.

ויאמר אל נא יחר לאדני. ר"ל הלא ממה שאמרת שהרוב יגינו על המעט אין חלוק אם הרוב הוא ארבע ערים או שלש ששלש הוא ג"כ רוב נגד שתים, ונשמע מדברך שה"ה ששלשים די רק שאני רוצה לדבר ולפרש זה בפירוש ואל יחר לאדני מה שאדברה ואפרש דבריך אולי ימצאון שם שלשים, והשיב לו שהבין דבריו כהוגן וה"ה אם אמצא שם שלשים לא אעשהשום מעשה, ואף שתי הערים שאין בהם עדת צדיקים ינצלו: