בראשית יח, כח

התשחית בחמשה. והלא הן תשעה לכל כרך, ואתה צדיקו של עולם תצטרף עמהם:

מָאִים יַחְסְרוּן חַמְשִׁין זַכָּאִין חַמְשָׁא הַתְחַבֵּל בְּחַמְשָׁא יָת כָּל קַרְתָּא וַאֲמַר לָא אֲחַבֵּל אִם אַשְׁכַּח תַּמָּן אַרְבְּעִין וְחַמְשָׁא

מָאִים חַסְרִין מִן חַמְשִׁין זַכָּאִין חַמְשָׁא הֲתַחֲבֵּל בְּגִין חַמְשָׁא דְחַסְרִין לְזוֹעֵר יַת כָּל קַרְתָּא וַאֲמַר לָא אֵיחַבֵּל אִין אַשְׁכַּח תַּמָן אַרְבְּעִין וְחַמְשָׁא

לא אשחית אם אמצא שם יבטיח אותו שלא ישחית אם ימצאון שם כן ולא היה אומר לו "דע שאין שם כמספר הזה שאמרת" לפי שעדיין לא נגמר דינם כאשר אמר ארדה נא ואראה והנה אברהם לא ידע מה יעשה בהם ולכן השכים בבקר והשקיף על פני סדום ובראותו כי נשחתו ידע שלא היו שם כן:

אולי יחסרון חמשה. והטעם אולי תחסר עשירית מהמספר:

וטעם התשחית בחמשה. בעבור החמשה שיחסרו את הכל ואחר כן אמר אולי יחסרון התשיעית מהמספר אשר אמרתי. אם ימצאון שם לא אשחיתם.

התשחית בחמשה את כל העיר. הודיעני אם הוא מספר קצוב אצלך שפחות מעשרה לכל כרך לא תהיה עדה מצלת ולפי זה תשחית את העיר החמשית היותר חייבת מבלי אין עדה מצלת בשבילה:

ויאמר לא אשחית. את החמשית:

אם אמצא שם ארבעים וחמשה וא״ת מפני מה חסר בתחלה מחמשים עד ארבעים וחמשה ואח״כ מארבעים וחמשה עד ארבעים, ומארבעים עד שלשים ומשלשים עד עשרים ומעשרים עד עשרה הרי אין הבקשות שוות, אלא י״ל בקשותיו לא היו להציל שום כרך אם לא ימצאו בו עשרה צדיקים. כיצד בתחילה בקש להציל את סדום, עמורה אדמה וצבויים לשע, בחמשים צדיקים שהם עשרה לכרך, ואחר כך בארבעים וחמשה והקב״ה יצטרף להיות עשירי לכל כרך ואח״כ ביקש אולי ימצאון שם ארבעים ויצילו ד׳ כרכים וכן הל׳ להציל ג׳ כרכים והכ׳ להציל ב׳ כרכים והי׳ להציל א׳ מהם, ועל פחות לא בקש כסבור היה, לוט ואשתו וארבע בנותיו וארבע חתניו כדאי להציל העיר בזכותם. ד״א כשראה אברהם שהסכים הקב״ה לשתי בקשות ראשונות חשב בלבו לא הייתי צריך לבקש מעט כל כך במין העשור. כי גם החומש הייתי יכול לבקש כי השתי בקשות שבקשתי עולות לחומש, כל הסכום שהוא חמשים, ובשביל כך עשה עכשיו כאלו בקש בראשונה החומש בבת אחת וזהו שאמר עכשיו אולי ימצאון שם ארבעים ואחר כך בקש משלשים ואחריו מעשרים ואחריו מעשרה. וזהו הסדר בתחלה בקש מעט ואח״כ יותר ואחר כך יותר ויותר, בתחלה עלו שתי הבקשות לחומש ואח״כ בקש הרביעית, ואח״כ השלישית ואח״כ החצי ועל פחות לא בקש וכו'.

אולי יחסרון חמשים הצדיקים חמשה. בתחלה שאל דבר מועט שלא יקשה בעיני הק' ולבסוף כשראה שעת רצון הוא התחיל לפחות עשרה עשרה כי אמר מאחר שהק' ניאות לי אם לא אתפלל עליהם ימותו בפשיעתו ומאחר שהעמידם על עשרה חשב בלבו אם יש שם פחות מעשרה זקנים יוציא מביניהם הצדיקים וימית את הרשעים כי הכיר כי אין הק"ב חפץ במיתתן של צדיקים אך רצה למחול לאחרים בשבילם ולא רצה לומר מחול להם הכל פן יקשה בעיני הק' שלא יהא רוצה שימחה על כבודו ועל קדושת שמו ועוד שאם כולם רשעים מדוע רשעים יחיו:

אולי יחסרון וגו׳. פרוש, כי הוא צדיקו של עולם מצטרף לעשרה הצריכים לכל כרך וכרך.

אולי יחסרון חמשים הצדיקים חמשה. היה לו לומר מחמשים במ״ם, או היה צ״ל אולי יהיו שם מ״ה ומה שפירש רש״י שבקש ע״י צירוף עיקר הסר מן הספר כי צירוף מאן דכר שמיה, והקרוב אלי לומר בזה לפי שבכל השאלות היתה הכוונה שיהיו י' לכל כרך, ובשאלה ראשונה רצה להציל כל חמש כרכים כי כן משמע הלשון ונשאתי לכל המקום בעבורם מה שלא נאמר כן אח״כ. והנה בשאלה שנייה היה ג״כ מתכוין להציל את כולם, אך שהשיב על דברי השי״ת שאמר אם אמצא בסדום משמע שיהיו לעת עתה כולן מצוים בביתם דווקא, ע״כ בקש אולי הלכו מן אותן חמשים חמשה ויהיו ט' לכל כרך הלא די הוא מאחר שיש חמשים שמה זולת שחסרו מהן מקצתן, כי כך הדין בכל דבר שבקדושה הצריך עשרה אם התחילו בעשרה ויצאו קצתם גומרין, ויש מכשירין אפילו להתחיל בתשעה ע״י צירוף קטן (כדאיתא בטור או״ח סימן נה) ומדוקדק הלשון שאמר אולי יחסרון חמשים הצדיקים משמע שיש חמשים צדיקים בנמצא אך שחסרו מהם חמשה והלכו להם כאמור, ויאמר לא אשחית אם אמצא שם מ״ה. לא אמר שלא ישחית בעבור הארבעים וחמשה, לפי שר״ל שבעבור החמשים לא ישחית אע״פ שאינם כולם שם כי לא ימצא שם בביתם רק מ״ה, ובזה מדוקדק מה שנאמר בעבור המ' בעבור הך' בעבור הי', וכאן שנה ואמר אם אמצא שם מ״ה. אלא שר״ל שאלו יהיו שם אע״פ שהחמשה אינן שם ומכל מקום צריך שהיו שם והלכו.

ומה שנאמר אצל מספר שלשים, אם אמצא שם שלשים משמע שכולם יהיו שם, נוכל לתרץ שממספר ל' להציל בו ג' כרכים הוא גרוע מכולם, כי מטעם זה נאמר בו אל יחר לאדוני ואדברה, מה שלא נאמר כך בכולם ש״מ שאין מקום לבקשה זו לפי שכל המספרים שהזכיר יש בהם צד מעלה וצד זכות שיגין, כי מצינו חמשים שערי בינה בעולם, ומצינו שנתנה התורה במ' יום, ומצינו כ' צדיקים מן אדה״ר עד אברהם, דהיינו כל השלשלת שהזכיר סוף בראשית וסוף פרשת נח, ומצינו עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, ואם כן ודאי יש צד קדושה במספרים אלו ע״כ דין הוא שיגינו על מספר צדיקים בשוה להם, אבל במספר ל' לא מצא אברהם בשכלו צד קדושה יתירה, ע״כ אמר בו אל יחר לאדני והסכים ה' על ידו באמרו אם אמצא שם, צריך שכולם יהיו שם, כי אין להם על מה שיסמכו כמו שיש לכל המספרים האחרים שיש להם צד קדושה ממקום אחר, והמספר השלם הקדוש שיש להם ממקום אחר גורם להגין על המספרים הדומים להם אע״פ שאין כולם בביתם.

ובזה מיושב, מה שנאמר בכולם לא אשחית ובמספר שלשים אמר לא אעשה, כי לא אשחית תרגומו לא אחבל ור״ל אפילו חבלה כל דהו והשחתה כל דהו אפילו ביסורין לא אעשה לקדושת המספר ההוא, אבל לא אעשה תרגומו לא אעביד גמירא ר״ל לא אכלה אותם עד גמירא, אבל מ״מ אעשה בהם קצת חבלה והשחתה ע״י יסורין כמ״ש עשו כלה ואם לא אדעה והיינו לפי שאין מספר ל' ספון וחשוב כל כך להגין אפילו בעד היסורין.

ומה שנאמר במספר מ', לא אעשה, אף על פי שהוא מספר חשוב מצד התורה הנתונה למ' יום מ״מ אחר שעדיין לא נתנה התורה והיא עתידה להנתן על כן אין מספר זה מגין גם בעד היסורין כמו שאר המספרים, ע״כ הוא כמו האמצעי בין שאר המספרים שכבר יצא טבעם בעולם לקדושה ולתפארת, ועוד שמצינו בהפך, ארבעים יכנו (דברים כה ג) והוא קטיגור ולא סניגור ע״כ מספר זה ממוצע וק״ל. ומצינו למפרשים הרבה דעות בישוב ספיקות אלו גם מצאנו להם שנתנו כמה רמזים בדרך דרש למספרים אלו, על כן מלאני לבי לילך בעקבותם לעשות בו רמזים קרובים אל השכל כדי לתרץ בהם כל השנויים שמצאנו בבקשות אלו כי לא דבר ריק הוא. ואף אם אמנם שגיתי ברואה, לא נופל אנכי ממה שכתב מהרי״א ז״ל שעשה ג״כ רמזים רחוקים וחתם דבריו וז״ל ואפשר שיהיה בזה טעמים אחרים וגם אלה אינם אלא דרך אסמכתא והדרש כי לא יסבול חומר הדרוש יותר מזה עכ״ל.

לא אשחית. השחתה משמעו בשני אופנים פעם בא על השחתה כולה ופעם בא על השחתה במקצת כמ״ש בס׳ דברים י׳ י׳ ובשביל שאמר אברהם התשחית בחמשה את כל העיר הי׳ התשובה לא אשחית ולא נתבאר עדיין באיזה השחתה מדבר הקב״ה. אבל בארבעים ובשלשים אמר לא אעשה משמעו כלל לא יעשה רע. וממילא למדנו דמכש״כ פי׳ דלא אשחית דמקרא זה היינו שלא יהיה השחתה כלל. אבל בעשרים ובעשרה אמר ה׳ לא אשחית משמעו כלם לא אשחית אבל בכ״ז יהיה איזה מעשה לרעה:

אולי יחסרון. הלא יכול להיות שבין החמשים הצדיקים ימצאו חמשה שהם טובים מאנשי סדום ובכ"ז הם רעים לערך הארבעים וחמשה האחרים, עד שאם תרצה לצרף אותם אל מספר החמשים, יחסרון ע"י החמשים, שלערך מעשה החמשים הם חסרים בערכם עד שהחמשים יחסרון חמשה שלא יהיו שוים עמהם, וכי תשחית בעבור זה את כל העיר, ויאמר השיב לו שאינו צריך כלל אל החמשה שהם חסרים בצדקתם נגד רעיהם, כי די לו אם יהיו רק ארבעים וחמשה, והיל"ל לא אעשה כמו שיתבאר רק תפס הלשון שאמר אברהם התשחית, א"ל לא אשחית: