בראשית יד, כ

אשר מגן. אשר הסגיר, וכן (הושע יא ח) אמגנך ישראל:

ויתן לו. אברם, מעשר מכל אשר לו לפי שהיה כהן:

וּבְרִיךְ אֵל עִלָאָה דִמְסַר סָנְאָיךְ בִּידָךְ וִיהַב לֵיהּ חַד מִן עַשְׂרָא מִכֹּלָא

וּבְרִיךְ אֱלָהָא עִילָאָה דְעָבַד סַנְאָךְ כִּתְרֵיסָא דִמְקַבֵּל מַחְתָּא וִיהַב לֵיהּ חַד מִן עַסְרָא מִכָּל מַה דְאָתֵיב

ויתן לו מעשר מכל אברהם לא רצה לקחת לעצמו מחוט ועד שרוך נעל אבל חלק הגבוה הפריש לתתו לכהן ומלך סדום יצא לקראת אברהם אל עמק שוה לכבדו והלך עמו עד שלם שהוציא מלכי צדק לחם ויין לעם אשר ברגליו ולא בקש מלך סדום ממנו דבר אבל כאשר ראה נדיבת לבו וצדקתו שנתן המעשר אז בקש גם הוא הנפש בדרך צדקה ואברהם בטח באלהיו שיתן לו עושר ונכסים וכבוד ולא רצה לקחת ממנו דבר והשיב לו כל רכוש סדום שהוא שלו וכל רכוש עמורה להשיב אותו לבעליו כי בכל בקש ממנו הנפש ובכל היתה טענתו שלא יאמרו הם העשירו את אברם ושאר המקומות הנזכרים לפי חרב הכו אותם ולא לקחו מערי המלכים רק רכוש סדום ועמורה כי בעבור שאבדו מלכיהם נשארו עזובות עריהם ויתכן שיהיה זה מה שאמר "אם מחוט ועד שרוך" ישאר בידי מכל הרכוש הבא אלי מכולכם "ואם אקח מכל אשר לך" ברכושך שנתת אתה לי:

מגן. כמו נתן. וכן עטרת תפארת תמגנך והמ"ם שורש ואברם הוציא המעשר לכבוד השם ולא מצא אדם ראוי לתתו לו כמלכי צדק:

וברוך אל עליון. פועל זה שפעל להגביר אברהם על אויביו הוא ברכה לו ית' כי בו ישמח במעשיו באבוד רשעים ובעלוז צדיקים כענין שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו:

ויתן לו מלכי צדק לאברהם מעשר מכל. מלכי צדק הועבר מן הכהונה ונתנה לאברהם לפי שהקדים אברהם להקב״ה בברכתו כדכתיב נשבע ה׳ ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק. ואם תפרש להפך שנתן אברהם למלכי צדק מעשר נמצאת אומר אברהם עכב לעצמו מן השלל וכבר אמר הוא אם מחוט ועד שרוך נעל וגו'.

ויתן לו מעשר מכל. השבי והמלקוח לפי שהיה כהן לאל עליון:

וברוך אל עליון. רז״ל אמרו (נדרים לב:) שנענש על אשר אחר ברכת ה׳ והקדים ברכת אברהם, ונטלה ממנו הכהונה. ואפשר שטעם שם הוא שלקח סדר המעשה, כי אברהם הוא מעצמו הכיר בוראו והשתדל באמונתו יתברך, ואליו יאות הברכה, ואחר כך ברך לה׳ שנתרצה בו, וכן ראוי לעשות. וללמד הוא בא שאין הקדוש ברוך הוא מתרצה אלא במי שמתרצה בו קודם, והוא אמרו ״ברוך אברם לאל עליון״ שהוא הכשיר עצמו להיות עבד לאל עליון, ולזה ״ברוך הוא אל עליון אשר מגן״ וגו׳. ודרך זה לא יצדק אלא במבורך קודם. וכפי זה לא נענש שם אלא הוא מעצמו נתנה לאברהם וכמו שפרשתי בפסוק ״והוא כהן״. או אפשר שנענש על הנשמע משטחיות המאמר, שנראה שלא חש להקדים עבד לרבו, הגם שנתכון לטובה, ומצינו שיעניש ה׳ על כיוצא בזה בכמה מקומות.

אשר מגן צריך. כמו שנתבאר לעיל דהמלכים כוונו לצור על אברם ומלכי צדק שמח עמו שגם הוא בצדקו רצה התחברות שו״א בהשגחה. והיינו שאמר ישעי׳ מ״א ויחזק חרש את צורף וגו׳ ודרשו בב״ר חרש זה שם כו׳ אומר לדבק טוב הוא. פי׳ זה שמדבק שמים עם ארץ הוא טוב. וע״ע בסמוך:

וברוך אל עליון, וע"י שברוך אברהם עי"ז ברוך אל עליון וכמו שבארתי בפי' תהלים בפסוק הנה ברכו את ה', שה' ערך סדרי ההנהגה שתרד ברכתו והשפעתו לפי הכנת המקבלים, וכשיש צדיק בארץ אשר הכין א"ע להיות כלי מוכן לקבל הברכה, אז יריק עליו שפע הברכה, וה' ברוך ר"ל מלא ברכה להשפיע, ואם אין איש בארץ מוכן לקבל הברכה אז מעין נרפש ומקור חתום וסתום ואין ברכה למעלה, וע"ז אמר שע"י שברוך אברם לאל עליון שהוא מוכן לקבל ברכת ה', עי"כ ברוך אל עליון. הוא מריק הברכה במה שמגן צריך בידך שזה נס ופלא ע"י ברכת ה',ויתן לו מעשר מכל, שהמעשר הוא המריק ברכת אלוה ממעל במ"ש הביאו את כל המעשר אל בית האוצר וכו' והריקותי לכם ברכה עד בלי די:

ב דק"ל מי נתן למי, ומפרש אברהם נתן לו כו', ומה טעם נתן לו, ולכך פירש לפי שהיה כהן וכו':