בראשית יב, יח

וּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם וַאֲמַר מָה דָּא עֲבַדְתְּ לִי לְמָא לָא חַוֵּיתָא לִי אֲרֵי אִתְּתָךְ הִיא

וּקְרָא פַּרְעה לְאַבְרָם וַאֲמַר מַה דָא עָבַדְתָּא לִי לְמָא לָא חַוֵיתָא לִי אֲרוּם אִנְתְּתָךְ הִיא

ויקרא פרעה לאברם יתכן כי בבוא הנגעים פתאום עליו ועל ביתו בעת אשר לוקחה שרה אל ביתו הרהר בדעתו לאמר מה זאת עשה אלהים לנו ושאל אותה והגידה כי היא אשתו ולכן קרא לאברהם והאשים אותו או כאשר אמרו רבותינו (ב"ר מא ב) שלקה בראתן שהמשגל קשה לו וחשש כי שמא אשתו היא ואמר לו בספק מה זאת עשית לי להוציא מפיו האמת כי אם היתה אחותו היה אומר אמנם אחותי היא ואמר ועתה הנה אשתך קח ולך לראות מה ידבר ומה ישיב על תוכחתו ואברהם שתק ממנו ולא השיב אותו דבר מרוב פחדו אז הבין פרעה כי היא אשתו כאשר חשב וצוה עליו פרעה אנשים לשלחם:

ומלת הגדת. מבעלי הנוני"ן:

למה לא הגדת לי. שגם אם היית חושד את ההמון לא היה לך לחשוד את המלך אשר במשפט יעמיד ארץ:

(יח-יט) ויקרא פרעה וגו׳ למה וגו׳, למה וגו׳. קשה למה כפל הקשיא שתי פעמים באופן משנה? ואולי שיכון לומר שתי הדרגות בתמיהתו על זה הדרך: האחת, מן הראוי היה לך לחוש לי שמא לא נדע כי היא אשתך ואקחנה, ועוד שהוספת לעשות במה שאמרת בפרוש ״אחותי היא״.

עוד יתבאר על דרך אמרם זכרונם לברכה (רש״י) כי טעם פרעה שאמר לו ״הנה אשתך קח ולך״, ואבימלך אמר אליו ״הנה ארצי לפניך״ וגו׳, כי פרעה להיות אנשיו כעורים ושטופי זמה חש על הדבר שיכשלו בו ויענשו, מה שאין כן אבימלך שלא היו כעורים וכו׳. ולזה תמצא שאבימלך אמר אליו ״מה ראית כי עשית״ וגו׳, מה שאין כן פרעה כי יודע טעמו של אברהם כי ירא פן ימות עליה. ומעתה יתבאר הכתוב על נכון, להיות שידע פרעה הטעם לא יצדק לומר לו ״למה אמרת אחותי היא״, כי אם שאלה ראשונה ״למה לא הגדת לי״ ביחוד כי היא אשתך. ובזה, הגם שתאמר ״אחותי היא״ תהיה לך שמירה מהעם ולא היית גורם לי רעה להכשל בה, כי פרעה היה מחזיק עצמו ודאי שלא יעשה דבר מגנה בידעו כי היא אשתו ולא יחשדנו אברהם. וההגדה היתה מועלת לאברהם לאחד משני דרכים: או יצו עליו פרעה אנשים לשמרו כאשר עשה אחר כך בזמן מועט, או היה ממהר לשלחו. והוסיף לומר למה אמרת וגו׳, פרוש: ואם תאמר וכי חובת גברא הוא שכל איש אשר יביא את אשתו ילך ויגיד לפרעה כי אשתו זאת? לזה אמר ״למה אמרת״ וגו׳, ומהטעם עצמו שאמרת ״אחותי היא״ לצד מעלת יפיה, לזה עליך בפרט מטל להודיע.

או יאמר על זה הדרך: למה אמרת וגו׳, וכיון שאמרת היה לך לחוש לי לקחתה לאשה. הן אמת אם לא היית אומר, אני הייתי חושש לה מאשת איש, אבל כיון שאמרת ״אחותי״ היה לך לחוש לי שאקחנה לאשה ותגיד לי בסוד. ולא השיב אברהם דבר כמו שהשיב לאבימלך, כי אברהם טעמו היה שהיה חושד לפרעה עצמו ואין ראוי להשיב על זה. ואולי כי לזה חש פרעה ומהר לשלחו מארצו, וזולת זה יצו עליו בתמידות אנשים.

עשית לי למה לא הגדת לי. דייק לי דהיית צודק להסתיר מן המון רבה. אבל כשהיא אצלי ביחוד ואין דרך מלך לעשות עול הי׳ לך לגלות את אזני:

למה לא הגדת לי. ר"ל הגם שטוב עשית מה שאמרת לפני עם מצרים שאחותך היא כי ידע שהם חשודים על כך, אבל לי היה לך לומר האמת כי הן לצדק ימלך מלך, ואם היית חושד גם אותי בכך,למה אמרת אחותי היא, שעי"כ ואקח אותה לי לאשה, שאם לא היית אומר שהיא אחותך רק שהיא אמה או נכריה אצלך, לא הייתי לוקחה לאשה לשום כתר מלכות על אשה בת בלי שם, שזאת לא עשיתי רק מאשר חשבתי שהיא אחותך שאתה איש גדול ונכבד. ועתה וכו' ר"ל ואקח אותה לי לאשה ועתה הנה אשתך, וכדי בזיון וקצף, שיאמרו שלקחתי אשת איש מיד בעלה, לכן קח ולך וצא מן המקום וישבת חרפה וקלון. ואברהם לא ענהו דבר כמו שענה לאבימלך, כי פרעה הודה שטוב עשה מ"ש אחותי היא נגד העם ולא הוכיחו רק על מה שלא אמר לו, ולא היה יכול לומר לו כי גם הוא נבל כבני עמו: