בראשית א, ט

יקוו המים. [שהיו] שטוחין על פני כל הארץ והקום באוקינוס, הוא הים הגדול שבכל הימים:

וַאֲמַר יְיָ יִתְכַּנְשׁוּן מַיָּא מִתְּחוֹת שְׁמַיָּא לַאֲתַר חָד וְתִתְחֲזֵי יַבֶּשְׁתָּא וַהֲוָה כֵן

וַאֲמַר יְיָ יִתְכַּנְשׁוּן מַיָין תַּתָּאִין דְאִשְׁתַּאֲרוּ מִן לְרַע לִשְׁמַיָא לְדוּכְתָּא חַד וְתִתְנַגַב אַרְעָא דְתִתְחַמֵי יַבֶּשְׁתָּא וַהֲוָה כֵן

יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם היה הַתְּהוֹם שהוא מים ועפר כעין הַמַּיִם העכורים וגזר על הַמַּיִם שיקוו במקום אֶחָד מסובב כל הפאות וגזר על העפר שיעלה עד שיראה על הַמַּיִם וייבש ותהיה יבשה שטוחה ראויה לישוב וכן כתוב לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם(תהלים קלו ו) או שמא שתהיה כדורית מקצתה מגולה ורובה משוקעת אשר ידמו היונים במופתיהם הנראים או המפתים והנה הן שתי גזרות כלומר שני ענינים נעשים בחפץ אלהים הפך מן הנאות בטבעם כי הראוי לכבדות העפר ולקלות הַמַּיִם כנגדה להיות עמוד הארץ אמצעי והמים מכסים עליה מקיפים אותה מכל צד ועל כן אמר יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם כלומר אֶל מָקוֹם שפלות ואמר וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וקרא להם שמות בהיותם לובשים הצורות האלו כי מתחילה היה שמם "תְּהוֹם":

ויאמר. כפי דעתי שזו הפרשה דבקה עם אשר עליה כי הרקיע לא נעשה עד אשר יבשה הארץ והעד ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים והנה ביום א' נעשו. והראות דבר נסתר והקוות מפוזר. איננה בריאה. וכן טעמו וכבר אמר אלהים יקוו המים. ויש כמוהו בתורה למאות והנה בפרשת בראשית אתן לך עדים שנים. האחד וישם שם את האדם אשר יצר ואחרי כן ויצמח ה' אלהים וקודם האדם הצמיחה. והעד השני שצוה אדם שלא יאכל מעץ הדעת ואחריו כתיב וייצר ה' אלהים מן האדמה. רק פי' וכבר יצר. ועל זה הפי' יהי' וירא אלהים כי טוב דבק עם בריאת יום שני. ותדשא הארץ תחלת יום שלישי:

ופי' יקוו יתחברו וכן ונקוו אליה:

ויאמר אלהים יקוו - כמו שפירש למעלה ע"י הרוח, כי לכך נאמר: ורוח אלהים מרחפת, [כמו] בבקיעת ים סוף. שכשם שחלק מים העליונים והבדיל מן התחתונים ע"י מעשה של ריקוע, כן מים שעל הארץ הקווה ע"י מעשה של רוח.

ותראה היבשה - כלומר: הארץ שנבראת עם שמים העליונים מקודם שנברא האור, כמו שפירשתי למעלה או זמן מרובה או זמן מועט.

יקוו. המים לא שייבשו כאשר חשבו רבים ואמרו שיובש חלק הארץ המגולה קרה בכח מערכות השמים. אבל צוה שיקוו אל מקום אחד ולא יעברונהו ובכן גבהו מן הארץ ואינם נופלי' עליה כאשר יעיד החוש כאמרו גבול שמת בל יעבורון בל ישובון לכסות הארץ:

ויאמר אלהים יקוו המים (תרגום הפסוקים ט – י). תרגמתי יקוו: ילתאם – יתקבצו, כי שתי אותיות אלה יוצאות לארבע הוראות: א. התקבצות, וכן כל מקוה מימיהם. ומכאן ראיה שרק המים, שהם על גבי הקרקע נקראים מקוה. ב. תוחלת – מקוה ישראל, והוא מגזרת קוה קויתי ייי, וכדומה. ג. קו – אנך הבניה והמדידה – ויצא עוד קו המדה נגדו. ד. קו קו ומבוסה: גוי נרמס ומובס; המלה הראשונה מופרדת.

וראשית מה שנחקור בו הוא: אם המים היו מכסים את הארץ וחלק מהם הלא היה מעל לרקיע וחלק שנשאר מילא את החלל שבין הארץ ובין הרקיע: כשרצה שתראה היבשה, האם הוגבה הרקיע או הונמכה הארץ? ונשיב: איך אפשר היה להגביה את הרקיע בעוד שהגלגלים הקיפו אותו מכל צד; ולהנמיך את הארץ (אי אפשר היה) מפני שהרקיע הקיף אותה מכל עבריה. המסתבר ביותר הוא איפוא שבראשית הבריאה היו המים יותר דקים ממה שהם עכשו והיו מגיעים לרקיע, וכשרצה אלהים שיקוו, נקבעו ונתעבו וקבלו את הגזירה שבה אתה רואה אותם כיום. [אנו רואים בגופים המנופהים, כשהם מתכווצים והאויר יוצא מתוכם, הם מתקטנים פי כמה, כגון הצמר גפן וכדומה, כשהוא מתכווץ. גם המים עצמם מראים על כך; אם נקח כדור עופרת ונשים בחלק ממנו שלג וחלק ממנו ישאר ריק, כשימס השלג יתפוס יותר מקום ].

[ובזה שהזכיר את בריאת המים ארבעה מיני תועלת: א. שנעבוד למי שברא את הגוף הגדול הזה, את הים, ומנעו מלהציף את העולם (ויחזירו) לכמות שהיה. ב. שלא נעבוד למים מאחר שאנו יודעים שהם ברואים ויש עליהם מושל המניע אותם, כענין שנאמר: אשר שמתי חול גבול לים]. ג. כדי שנאמין במה שהוא עתיד לספר לנו על המופתים שעשה במים. ונאמר מי שיש לו הכח לבראם, יש לו גם הכח לחדש בהם את הדברים האלה, כגון: קריעת ים סוף, שאנו עומדים לבאר [במקומה] ... והעמדת מי הירדן לאלישע ואליהו, כמו שנבאר במקומו, והוצאת המים מן הסלע ברפידים ובקדש, וכדומה לזה. ד. שנקבל עלינו את המצוות של טומאה וטהרה על עניניהן הרבים, התלויות במים, כמו שנבאר בפירוש לספר ויקרא שהמים מששה סוגים: מים שאובים, והם סיבה לטומאה במקרים רבים; מים שאינם שאובים, והם מי מקורות שפסקו ושלא פסקו; מי מקוה; זוחלים ונמשכים, והם מי המקוה; מי המעין; מי הים ומים חיים. והקדמתי להזכיר אותם כאן רק בקצרה

יקוו המים. לפי שהיה התהום שהוא מים ועפר בדמיון מים עכורים הוצרך המאמר הקדוש לגזור שיקוו המים מתחת השמים שהם גבוהים אל מקום אחד שפל למטה ושיעלה העפר למעלה עד שתראה היבשה ותהיה ראויה לישוב, והנה אלו שתי גזרות בהפך מטבעם כי טבע העפר לרדת למטה וטבע המים לעלות למעלה, ועתה גזר על המים שהיו ממלאים את כל העולם כלו שירדו למטה כטבעו של עפר כענין שכתוב (איוב לח ל) כאבן מים יתחבאו וגזר על העפר שיעלה למעלה כטבע המים, וזהו שכתוב (תהלים קל״ו ו') לרוקע הארץ על המים כי לעולם חסדו כי זה חסד לעולם לקיום הישוב והנבראים שבו. וזהו שכתוב (תהלים ל״ז ז') צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה, כי בזה נגלה צדקת הש״י כשנתן משפטיו בתהום רבה כדי שירדו המים הפך מטבעם כדי להושיע אדם ובהמה כלומר בעלי חיים שבארץ. ויש לפרש עוד ותראה היבשה שיהיה היובש נראה בה שלכך נקראת יבשה שכל זמן שתהיה לחה אינה יכולה להוציא פירות והנה עתה כשנראה בה היובש אז נגמרה מלאכת המים הזכיר בו כי טוב.

ובמדרש יקוו המים ועשה מדה למים כד״א (זכריה א' ט"ז) וקו ינטה על ירושלים וכה״א (איוב כ״ח כ״ה) ומים תכן במדה נתן חצים ברקיע וחצים באוקינוס, הה"ד (תהלים ס״ה ו') פלג אלהים מלא מים.

ד״א יקוו המים יקוו לי המים מה שאני עתיד לעשות בה ולשטוף את כל העולם כלו במבול, משל למלך שבנה פלטרין והושיב בהם דיורין אלמין עמדו ושאלו בשלום המלך, אמר המלך ומה כשהושבתי בהן דיורין אלמין כך מסכימין ושואלין בשלומי ברמיזה ובאצבע, אלו הושבתי בהן דיורין פקחין על אחת כמה וכמה, עמד והושיב בהן דיורין פקחין, עמדו והחזיקו בפלטרין, אמרו אין הפלטרין של מלך אלא שלנו, אמר המלך תחזור הפלטרין לכמות שהיתה, כך בתחלת ברייתו של עולם היה קלוסו של הקב״ה עולה מן המים שנאמר (תהלים צ"ג ד׳) מקולות מים רבים, עמד דור אנוש ומרד בו ודור המבול ומרד בו, אמר הקב״ה יפנו אלו ויעמדו המים במקומן, הה״ד (בראשית ז׳) ויהי הגשם על הארץ.

אל מקום אחד. כל העולם כלו מים במים ואת אמרת אל מקום אחד, אלא שהחזיק המועט את המרובה, ע״כ.

יקוו המים זהו גמר מלאכת יום שני. והרקיע לא נעשה עד יבשת הארץ. ואל תתמה על ויהי ערב ויהי בקר יום שני. כי כן הפי׳ של יקוו המים קודם שיהיה ערב ובוקר של יום שני אמר אלקים יקוו המים ויש דוגמא לפי׳ זה בתורה לרוב. והקוות דבר מפוזר והראות דבר נסתר אין זה בריאה.

יקוו המים בשעה שאמר הק"בה יקוו המים ותראה היבשה היו מסבבין זה בזה ולא היו משגיחין בקש הק"בה להפוך את העולם לתוהו ובוהו קרא הק"בה לשר הפנים א"ל אני מודיעך למברא עלמא פקח עינוהי ומלא אש אוכלה ועבין עמוקים וקרא להן לגוזר ים סוף לגזרים מיד עמדו במקומם נטה עליהם הק"בה והשקיען בהרים וענו פמלייא של מעלה קדוש וברוך לשמו ומלאכים אמרו בשכמל"ו ובאותה שעה עמד מהלל שם המהלל בפמלייא ואמר לפניו רבש"ע עתיד אתה להשתבח בבריותיך עד לאין קץ ותתברך עד לאין תכלית ותתרומם עד אין קצבה עתיד אתה שתכיר לאברהם יותר מכל בריה ותאמר לו קח נא את בנך ולמחר מבניו אחריו ותקראהו בני בכורי ועתידין בניו לקבל עליהן את עול מלכותך בה' ימלוך לעולם ועד ועתיד אתה ליתן התורה בקדושה ובטהרה ולומר להם אנכי ה' אלהיך והם יאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע בבקשה ממך תרחם על עולמך ואל תחריבהו שאם תחריבהו ח"ו מי יעשה רצונך באותה שעה נח הקב"ה ונתן רשות לאדם ליכנס בג"ע ומסר לו כל מעשה בראשית ותלאן באצבע בפלגות אצבעא זעירא וקבילו עלייהו מילי דשמייא. זה שאין כתוב טוב ביום ב' זו היא תשובת המינים שא' שבשביל שהיה העולם עתיד ליאבד ע"י מים לא כתב כי טוב ואעפ"ך בא וכתב ביום הששי וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. ד"א זה שלא נכתב כי טוב ביום השני הוא סוד תתגדל ותתפאר באמרו יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים ובכל מקום שיש חילוק ופירוד אין טוב מאי כי טוב אינו בא אלא להביא שלום ולחבר את כל הדברים הלא תראה כי כשהיה אד"הר לבדו נפרד בלא חיבור בת זוגו מה כתיב בו לא טוב היות האדם לבדו וכשנתחבר אצל אשתו חוה מה כתיב בו מצא אשה מצא טוב כלומר אותו הטוב שהוא אבד ממנו. ז' פעמים כתיב כי טוב בענין כנגד דברים הרבה הולכים משבוע לשבוע ז' ימי השבוע שבעה כוכבים משרתיהם ז' רקיעים ז' ארצות ז' ימים שבעה הרים סביבות ארץ ישראל שבעה נהרות סביבות הכסא שבעה קולות שבעה פעמים גוזרים ברקיע הדבר קודם שיעשה בארץ ולכך הטבת חלום ז' זימנין יגזרון עליה מן שמייא ז' ימים טובים בשנה ז' שמות יש לו ליצ"הר ז' מזבחות ערך בלעם שבע שמיטות היובל ז' שבועות הספירה נמנות. ז' קולות במזמור הבו וכן באי התיבה מבהמות טהורות ז':

יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה היו שטוחים על כל הארץ והקוום באוקינוס הוא הים הגדול שבכל הימים או נאמר שלפי שהיה התהום שהיה מים ועפר כמו מים עכורים גזר השי"ת שיקוו המים שהם גבוהים אל מקום שפל למטה ושיעלה העפר למעלה ושניהם היפך טבעם זה עולה וזה יורד:

ויאמר אלהים יקוו. צריך לדעת מים אלו אם הם מי התהומיים, ובאמרו ״יקוו המים אל מקום אחד״ הנה לא נשארו מימות אחרים עוד, וזה הפך מה שאמר הכתוב (שמות כ:ד) ״ואשר במים מתחת לארץ״, ואם הם מים אחרים לבד התהום, צריך לדעת במה היו מבדלים ממימי התהום ליחד הדבור להם לבדם. גם לא ראינו שיחד הדבור לומר מים פלוני יקוו אלא סתם ״יקוו המים״ – כל מימות הנמצאים בעולם במשמע. עוד למה תלה ראית היבשה בקויאת המים. עוד צריך לדקדק תבת ״ותראה״ שהיה לו לומר ״ותהיה היבשה״:

ובמה שפרשתי בפסוק ״בראשית״ שבמאמר ראשון נברא הכל, אלא היה מערבב עד שהכין ה׳ סדר כל אחד דבר יום ביומו, וכפי זה מדברי ה׳ במאמר זה אנו יודעים כי היבשה היתה שטוחה תוך המים לרחב העולם, ומים למעלה ומים למטה לה, ואותם המים שלמעלה ליבשה חלקם הרקיע ונשא חצים בכנפיו, כאמרו יהי רקיע בתוך, וסתם ״תוך״ אמצע במשמע, וחצי הנשאר היה מכסה ליבשה, ולאותם מים אמר ה׳ יקוו אל מקום אחד, שהוא מי אוקינוס, ותראה היבשה במקום שהיתה בו בעת בריאתה, כי שם קנתה מקומה אלא שהיתה מכסה וגזר עליה שתראה.

ואולי שיכנס במשמעות ״תראה״ לפי שלא היתה גלויה במראה היבשות, והיה גונה כגון המים ואין הכר בין גבולה לגבול המים, וגם יכנס במשמעות ״תראה״ לפי שהיתה ראויה למה שראוי להיות מהיבשות לצרכי העולם.

עוד ירצה באמרו ותראה – להיות שכל עוד שהמים מטה ומעלה לארץ, אין הארץ מתקימת בטבעה, כי המים יהפכו טבעה. וצא ולמד מה שכתב רמב״ם בריש הלכות דעות (הלכות יסודי התורה פרק ד הלכה ה) כי המים יהפכו יסוד העפר למים. לזה אמר ״יקוו המים״ וגו׳ ובזה תראה היבשה, ופרוש תעמד ביסודה להפעיל סבת בריאתה. ולעולם כבר קדמה בריאתה במאמר א׳ ביום א׳, כמו שנתבאר למעלה. גם נמצינו אומרים כי לא כל מימות העולם נקוו לים אוקינוס, ויש תהומות למטה לארץ.

ואפשר שהמים שנקוו אין הפרש ביניהם לתהום שמתחת לארץ, ועל אותו חלק שאין בו ארץ אמרו זכרונם לברכה (חגיגה יב.) שאמר השם לארץ ״די״ שלא תתפשט מסוף לסוף, ונשארו המים מחברים למים התחתונים:

אחר שכתבתי כל הכתוב, בא לידי מדרש מפרקי רבי אליעזר (פרק ה׳) וזה לשונו: בשלישי היתה הארץ מישור כבקעה, והמים מכסים על פני כל הארץ. וכשיצא הדבר מפי הקדוש ברוך הוא ״יקוו המים״ וגו׳, הרים וגבעות נתפרדו על פני כל הארץ, עלה תוכה של ארץ ונתגלגלו ונקוו המים וכו׳ עד כאן. הרי דכשאמר הקדוש ברוך הוא ״יקוו המים״ כבר היתה הארץ במציאות, והם דברינו. הגם שלפי דברי המאמר נראה שמפרש ותראה היבשה פרוש שתהיה היבשה חול גבול לים, כשיראו המים ליבשה יקנו מקומם, על דרך אמרו (ירמיהו ה:כב) ״אשר שמתי חול גבול לים״, ועשה מוראו של היבשה על הים. ופרוש ותראה מלשון יראה, והוא אמרו ״האותי לא תיראו״ וגו׳ ״אשר שמתי חול גבול לים״, וזה משנה מפרושנו. זה דרך דרש, ודרכנו דרך פשט והכתוב יכון לכל.

ורמב״ן זכרונו לברכה פרש אמרו ותראה היבשה, שהיה העפר מערב עם המים, וגזר ה׳ שיבדלו זה מזה ותסמך בחינת העפר ותהיה היבשה, עד כאן. ופרושו זכרונו לברכה צריך ערב. גם אין פשט הכתוב מגיד זה. גם לפי דבריו זכרונו לברכה לא היה צריך להקוות המים אל מקום אחד, אלא שיאמר ליבשה שתראה בסדר האמור בדברי הרב, שיתברר העפר מן המים ויצוף למעלה וישארו המים במקומם. ועוד, מהכתוב משמע שכל המים הנמצאים מתחת לרקיע שהיו סמוכים לארץ נקוו למקום אחד, ולא כן משמע לפי פרוש הרב. ועוד, אין לשון ״ותראה״ מדקדק לדרכו זכרונו לברכה. והנכון בעיני הוא כמו שפרשתי, שהארץ היתה תוך המים שטוחה ומים למעלה ומים למטה ממנה, ועל מים שלמעלה לארץ גזר הגוזר שהרקיע יתמצע בתוכם וישא בכנפיו מים העליונים, והחלק הנשאר מתחת לרקיע לא ישאר תחת כל הרקיע בהשואה אלא יקוו במקום אחד, והוא אמרו יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד, ובזה תראה היבשה כפשטה.

ונראה לומר כי כל בחינות המים שעל הארץ, בין העליונים ממעל לרקיע בין שנקוו למקום אחד, הם בבחינת מים זכרים. ולזה תמצא שהולדת הזרעים תהיה ממימי אוקיינוס שהם מים הנקוים, כאמרם זכרונם לברכה (תענית ט:) שממימי אוקיינוס הם הגשמים, ואחר שימטיר ה׳ מהם עולים מהתהום כנגדם. והוא אמרם זכרונם לברכה (תענית כה:) ״אין טפה יורדת מלמעלה שאין טפים עולים כנגדה מלמטה״, ואין הזרעים צומחים לא מן הנמטרים ולא מהתהומיים כי זכר לבד או נקבה לבד לא ילדו. והא לך דבריהם זכרונם לברכה שאמרו (פרקי דרבי אליעזר פכ״ג) שב׳ מימות הם, אחד זכר ואחד נקבה, וזה לשונם: והמים גברו מאד כשנתחברו המים זכרים עם מים נקבות גברו ביותר:

מתחת השמים. היינו סתם שמים שהוא נראה לנו ולא מתחת רקיע השמים כמו להלן ביום הרביעי:

אל מקום אחד. אינו מקום אחד ממש אלא כמה מקומות מיוחדים אשר משם נתקבצו המימות שסביביו:

ויאמר אלהים יקוו המים. טרם שנתהוה הרקיע לא הי' אפשר להקוות המים אחר שהיו המים אדיים ממולאים ביסוד הרוח, והיו כמותם כמה מאות פעמים ממה שהם כשהם פשוטים עד שהיו גבהם כפלים כשעור שמן הארץ עד מקום העבים. כמ"ש במדרש רבה (פ"ד) כחלל שבין הארץ לרקיע כך יש בין הרקיע למים העליונים. ר"ל לסוף גובה המים העליונים, כמו שמפרש יהי רקיע בתוך המים ביניים ובינתים, ועוד שם רבנן אמרי מחצה על מחצה, שכבר בארתי בס' התו"ה (שמיני סי' קכז) שמלת תוך יכוין על נקודה האמצעיית. רק ע"י הרקיע ששם נתהפכו המים האדיים למי גשמים שהם מים פשוטים נתמעט כמותם עד שקלטם ים האוקינוס, וכמ"ש בב"ר (פ"ה) ר"י בר"ש אומר כל העולם כולו מים במים ואתה אומר אל מקום אחד, משל לעשר נודות נפוחות מונחות בטרקלין נצרך המלך למקומן מתירן ומוציא את רוחן ומסלקן בזוית אחת, ר"ל שהמים היו מלאים רוח. שכן האדים הם נפוחים מיסוד האויר, וע"י הרקיע הוציא הרוח מהם ונתמעט כמותם. ועוד אמר במד' משל למאה מתים שנתנים במקום אלף חיים, קורא למים האדיים המלאים רוח בשם חיים, כי האויר מלא מיסוד האויר החמוצי שהוא הנותן חיים לכל בריה, ועל כונה זו אמר בב"ב שאמר הקב"ה לשר של ים פתח פיך ובלע כל מימות שבעולם, א"ל די שאעמוד בשלי, בעט בו הקב"ה והרגו. ר"ל שפקד על טבע המים שהוא שר של ים שיקוו אל הים ולא היה זה אפשר מצד טבע המים שבבריאתם היו אדיים מלאים רוח וממלאים כל חללו של עולם. בעט בו היינו שהוציא הרוח מהם והרגו היינו שבטל טבע זו שהמים נתהפכו ברקיע למים פשוטים שהרוח בתוכם מעט. ובאר באיזה אופן יקוו המים. הלא מים האדיים כמותם רב משיכיל הים אותם אמר מתחת השמים שתחלה יעלו לרקיע שהוא מקום העבים שהוא נקרא שמים, ושם יתהפכו למים פשוטים שמכבדם יפלו לארץ וירדו אל הים. ועי"כ ותראה היבשה ויהי כן זה מוסב על מלאכת הרקיע שנעשה ביום השני ועל הקוית המים, ששניהם נשארו קיימים לעולם. רצוני שהשם מחדש בכל יום תמיד מ"ב, ובכל יום יכו ניצוצי השמש על כדור הארץ ויתהפכו באור חוזר עד מקום הסגריר ומזה יעשה הרקיע ואליו יעלו תמיד המים האדיים ששוכנים תמיד מן הארץ עד הרקיע, ושם יתהוו למי גשמים וירדו למטה ויקוו ע"י הנהרות והנחלים לתוך הים, ועי"כ יתיבשו כל מקומות הלחים והנחלים ויעלו באויר ותראה היבשה. וע"ז אמר ויהי כן שנעשה טבע קיים להיות כן לעולם. ובמ"ש ותראה היבשה היה עוד צווי להפריד את המים מן העפר, שכבר אמרנו שמ"ש וחשך על פני תהום היינו שיסוד המים למטה היה מעורב ביסוד העפר, ואחר שהפריד יסוד הרוח מיסוד המים, ובזה תקן את התהו, צוה שיפרד יסוד המים מיסוד העפר ותראה היבשה. שיש הבדל בין יבשה ובין חרבה, שהאדמה הלחה היא חרבה, וצוה שיפרד יסוד המים והלחות מן העפר עד שתהיה יבשה ובזה תקן את הבהו. כמ"ש בפסוק ב'.:

ויאמר אלהים יקוו המים. עד יום שלישי. ואמנם השאלות אשר שערתי בפסוקי הפרשה הזאת הם אלו:

השאלה הא' באמרו יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד והיא כי הנה המים אינם כלם במקום אחד כי הם בימים ובנהרות ובנחלים וכמו שאמר ולמקוה המים קרא ימים בלשון רבים ולמה אמר א"כ יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד:

השאלה הב' למה זה קרא הקב"ה ליבשה ארץ בהיות שם ארץ כולל לכל הד' יסודות והיה ראוי לקראה אדמה או יבשה או עפר שהם שמות פרטיים לאותו יסוד לא ארץ שהוא שם כולל ליסודות כלם כי השמות הכוללים כמו שזכרו הפלוסופים לא יודיעו עצמות הדבר ומהותו והנה למקום המים קרא ימים ולא קרא להם מים שאין ראוי שיקרא הפרט בשם הכלל:

השאלה הג' למה זה לא זכרה התורה שנקוו המים ונראתה היבשה ואין לך שתאמר שלמד זה באמרה ויהי כן כי הנה במלאכת שאר הימים שנא' ויהי כן נאמר מלבד זה איך נעשה הדבר אם ברקיע אמר ויעש אלהי' את הרקיע ואם בצמחים ותוצא הארץ דשא ובמאורות ויעש אלהים את שני המאורות ואם בחיות ויעש אלהי' את חית השדה ולמה השתנה א"כ הקוות המים:

השאלה הד' למה זה נאמר ביום הג' וירא אלהים כי טוב שני פעמים ולא נאמר ביום אחד מימי בראשית אלא פעם אחת וגם מה ענין וירא אלהי' כי טוב האם נתחדשה לו ית' ידיעה בדבר העשוי אחר שנעשה שהיה טוב מה שלא היה יודע קודם לכן זה באמת לא יתכן כי הכל גלוי וידוע לפניו תמיד:

השאלה הה' באמרו ועץ פרי עושה פרי וזה כי אחרי שאמר ועץ פרי ידוע הוא שיעשה פרי ואם אמרנו שיהיה ראוי שיאמר עכ"פ עושה פרי היה א"כ מאמר ועץ פרי מיותר ורש"י כתב שיהיה טעם העץ כטעם הפרי אבל היא לא עשתה כן אלא ותוצא הארץ עץ עושה פרי ולא אמר עץ פרי לפי' כשנתקלל אדם על חטאו נפקדה גם היא על עונה ומב"ר היא אבל כפי הפשוט הוא דבר קשה הציור מאד כי איך לא תעשה הארץ מה שגזר השם ואיך נאמר שחטאה האדמה והיא אינה בעלת שכל. ועוד כי איך יתכן שיהיה טעם העץ כטעם הפרי כי אז יהיה העץ כלו פרי ויהיו הפירות נמצאים במציאות העץ והנה הפרי כמו שכתבו הטבעיים הוא הלחות הטוב והמשובח היוצא מהעץ ואיך יהיה אפשר א"כ שיהיה טעמו כטעם הפרי בהיות העץ עב וגס מטבע הארץ והפרי רך וטוב מטבעת המים:

השאלה הו' למה לא זכרה התורה הוית האדים והעשנים ומה שיתילד מהם מטבע הארץ ובאויר וכן הוית הדוממים והמתכות שהם ההויות וההמזגות הראשונות שיקבלו היסודות והתחילה בזכרון הוית הצמחים שהיא ההמזגה השלישית ואין לנו שנא' שעזבם הכתוב לפחיתות' כי יש במתכו' ובאבנים דברי' יקרים ומועילים לצורך האדם וחייו ושמושיו וצרכו:

השאלה הז' מדוע לא בא לשון הכתו' בכל הימי' בשוה בענין המלאכה שנעשה בהם וזה כי אתה תמצא בימי' האלה ד' מיני' מהלשונות במלאכה הא' הוא שבקצתם יאמר אחר הצווי והגזרה ויעש אלהים כמ"ש בשני במעשה הרקיע ובד' במאורות ובו' בב"ח. והמין הב' שאחר האמירה והגזרה יאמר ויברא אלהים כמו שהוא בהוית הדגים והתנינים והאדם. והמין הג' שלא נתיחסה הויתם אל האלהים. לא בלשון עשייה ולא בלשון בריאה אבל אמר ותוצא הארץ דשא כאלו היא מעצמה עשתה זה ולא ה' פעל כל זאת. והמין הד' שלא נזכרה עשייה ולא בריאה מיוחסת לאל ית' וגם לא נתיחסם אל היסוד שממנה היה כמו שהוא בהגלות היבשה והקוות המים וראוי לתת טעם בשנויים הגדולים האלה בהיות הכל פועל השם ומעשה ידיו. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כלם:

ויאמר אלהים יקוו המים וכו'. עד ויאמר אלהים תדשא הארץ. הראב"ע כשנתעורר בענין הרקיע כתב שהגלות היבשה היתה סבה להוית הרקיע לפי שבסבה התהפך בה נצוץ השמש לקשות הארץ ויבשותה בהגלות נעשה האויר השכן אלינו רקים ספיריי ולדעתו זה קודם ניצוץ השמש והארתו והוא היה סבה אל יבשות הארץ והגלות היבשה קודם להוית הרקיע. כי נמשך בזה אחר דעת הפלוסו' באותות עליונים שכתוב שהגלות היבשה והיותה בלתי מכוסה מהמים סבתה תנועות השמש בגלגלו הנוטה ותנועת שאר הכוכבים כי הם בזה הסבה הפועלת כמו שהסבה התכליתיית היא גבול ההויות בצמחים ובב"ח. והנה דברי הפלוסוף הם כפי הטבע הנהוג כי לא שערו דבר בבריאת העולם. אבל דברי הראב"ע אשר אמרנו בצלו נחיה בפי' התורה ראה כמה נתרחקו מהאמת התוריי ושהוא מכחיש ספור מעשה בראשית כי הנה השמש והירח והכוכבים נבראו ונעשו ביום ד' והיבשה נגלית בג' קודם לכן עוד שהרקיע נעשה בשני קודם הגלות היבשה ואיך יהיה מה שנעשה בד' סבה אל מה שנעשה בג' ומה שהיה בג' סבה למה שנעשה בשני וחשב לתקן כל זה באמרו שויאמר אלהים יקוו המים וכן ויאמר אלהים יהי מאורות ענינם וכבר והשתדל להביא עדים שהוא"ו תבא בכתוב פעמים במקום וכבר אבל לא השיב דבר לענין המים וסדר המלאכות כי למה יזכור הכתוב הויית המסובב קודם להויית הסבה וא"ל שהיו הדברים כלם נעשים יחד. כי הנה התורה האלהית שמה ביניהם הבדלי הפרשיות ויחס המלאכה האחד ליום השני והאחרת לג' והאחר' לרביעי והוא המורה שאינם אחת גם א"ל כי לא מצאנו בריאה בג' כי הקוות המים אינה בריאה כמ"ש החכם הזה שהרי מצאנו בג' בריאות הדשאים והאילנות ובכלל אומר לך שלדעתי מאמר יהי רקיע אינו כי אם מאמר יקוו המים כיון שזה וזה אין ענינם אלא הפרדת החלק האוירים אשר אנחנו בו שהוא הרקיע אצלו המבדיל בין המים היסודיים אשר בכח למים אשר בפועל כדי שיהא פנוי לשבת על האדמה ולא כאן א"כ הבדל ימים ולא הבדל מלאכת וזה כלו הכחשות הפסוקים ועוותם אבל אמתת הדבר הוא באופן אחר. וזה שאחרי שביום הב' עשה הקב"ה כל הגלגלים שהם תחת הכדור העליון ובתוכו רצה בחכמתו לגזור על הקוות המים ולגלות היבשה וגם על צמיחות הדשאים והאילנות כי זה כולו קודם שיעשו המאורות והכוכבים לפי שלא תתדמה הבריאה הראשונה המוחלטת להויה הטבעית כי הנה בהויה הטבעית היו השפלים נפעלים מכח העליונים אם בהתמדת גלוי היבשה ושלא יגברו עליה המים ואם בהולדת הצמחי' וכמ"ש חז"ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע מכה אותו ואמר לו גדל. אמנם בבריאה הראשונה המוחלטת להיותה כלה כפי הרצון הפשוט רצה ית' שתתגלה היבשה ויתילדו הצמחים קודם היות המאורות והכוכבי' המניעים והפועלי' הדברי' השפלים האלה בהנהגה הטבעית כי בזה יודע שלא נעשו הדברי' ההמה בטבע אלא שהרצון האלהי פעל אותם בראשונה מבלי הסבות השמימיות שהם פועלי' אותם עתה והאל ית' להיותו חפץ בהתמדתם והשארותם הטביע הדברי' העליוני' בתנועותיה' באופן כך שיהיו כלם אמצעיים להתמיד הדברים אשר המציא ברצונו והיה השמש א"כ בזה סבה שומרת ומתמדת לא סבה פועלת כי הוא ית' היה הפועל האמתי והשמש והכוכבים היו כלים להתמיד רצונו והנה לא נבראו הב"ח ג"כ קודם המאורות לפי שהם אחרי תולדות' היו צריכי' אליהם כמו שיתבאר במקומם. ולכך התחלת מלאכת יום הג' יקוו המים מתחת השמים אל מקום א' ותראה היבשה כי מפני שלא היה כח ברקיע להשלים זה בעצמו מבלי הכוכבים הן אל השגיב בכחו וצוה במאמרו על יסוד המים שהם מעצמם יקוו במקום אחד ולא יתפשטו על הארץ ולא יקיפוה עם היות שכפי טבעם היה ראוי שהיסוד המימיי יקיף כל יסוד העפר ויכסהו לפי שהעליון מקיף על אשר תחתיו מכל צד ולכן אמר יקוו המים להגיד שלא נתגלתה היבשה ביובש המים באמצעות חום השמש ולמה ג"כ שהעביר אלהים רוחו על הארץ וישוכו המים אלא שגזר ית' במאמרו על המים שהם מעצמם יתנועעו לצד אחד באופן שישאר הצד האחר מגולה והוא אמרו ותראה היבשה כי לא אמר שתתיבש האדמה כי אם שתתראה בקצוות המים וסורם מעליה. ואמר מתחת השמים לשלול המים אשר מעל לרקיע שלא נכללו בצווי ההוא. והמאמר הזה מוכיח מה שפירשתי בפרשת היום הראשון שנפרדו היסודות בצורותיהם לא חומר כחני להוליד' ממנו כי לכן אמר כאן ותראה היבשה כי כבר היתה בצורתה ושלימותה ולא נעשה בה עתה כי אם הראותה בלבד. ובב"ר דרשו יקוו המים יעשה מדה למים כד"א וקו ינטה על ירושלם. רצו בזה מה שכתבו החכמי' שמהראיות היותר גדולות על חדוש העולם ועל ההשגחה התמידי היה הגלות היבשה כמאמר ה' לאיוב (איוב ל"ח ה') איפה היית ביסדי ארץ או מי שם ממדיה כי תדע אי מי נטה עליה קו וגו' ויסך בדלתים וגו' וירמיהו אמר (ירמי' ה' כ"א) שמעו נא זאת עם סכל ואין לב עינים ולא יראו אזנים ולא ישמעו האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חק עולם לא יעברנהו. הנה על זה אמר ג"כ יקוו המים יושם להם קו שלא יצאו ממנו לכסות עוד היבשה. ואמנם אמרו אל מקום אחד אין ענינו שיהיו כל המים מקובצים במקום אחד פרטי מוגבל אלא שלא יהיו מתפשטים בכל הארץ ורמז באמרו אל מקום אחד הים שהוא המקום המיוחד למים וכבר זכר הפלוסוף בספר האותות שיש לכל א' מהיסודות מקום כולל ומקום מיוחד ושהכולל הוא שטת גלגל הלבנה המקיף בכל היסודות והמקום הפרטי המיוחד ליסוד הוא אשר אליו יתנועעו חלקי היסוד ההוא ושהוא הים ליסוד המים כי כל הנהרות יוצאים ממנו ואליו ישובו כמאמר ראש החכמים (קהלת א' ג') כל הנחלים הולכים אל הים ולכן אמר כאן אל מקום אחד שר"ל אל מקום מיוחד כמו גוי אחד בארץ שפירושו מיוחד והענין כלו שיתקבצו המים במקום מיוחד והוא הימים והנהרות כלם שהם מקום מיוחד לים והותרה השאלה הא' ולהורות על התמדת גלוי היבשה אמר ויהי כן שר"ל שכן היה תמיד החלק מהיבשה נגלה מהמים. והנה קרא יתעלה ליבשה ארץ בהיות השם ההוא נאמר על כללות היסודות לפי ששם ארץ כמו שביארתי בשתופו נאמר בעצם וראשונה ליסוד השפל ומרכז הגלגלים הסובבים ושהוא דחוק ורצוץ ולהיות היסודות כלם בערך אל העליונים הסובבים אותם שפלים דחוקים ורצוצים בתוכם נקראו כלם בשם ארץ. ובהיות יסוד העפר היותר שפל היותר דחוק ורצוץ מכל היסודות כפי יבשו והיותו המרכז האמתי לכן קרא אותו ביחוד ארץ כי הוא היותר ראוי בשם הזה מכל היסודות אבל למקום המים קרא ימים ולא קרא מים לפי שלא היו המים היסודיים יותר ראויים בשם מים מהמים העליונים כי הנה העליונים נקראו מים מלשון שמים כמו שביארתי והוא א"כ שם מונח בעצם וראשונ' לעליונים ולא נאמר על התחתונים אלא בהשאלה ולכן למקוה המים קרא ימים ולא מים והותרה השאלה הב' מהפרש'. והתבונן כמה מהחכמה באה בקריאת המים היסודיים בשם ים והוא שארסטו ביאר במקום הנזכר שהסבה בהיות מי הים מלוחים הוא ערוב חלקים ארציים נשרפים מניצוץ השמש במי הים ומערוב' יתילד המליחות עד שמפני זה היו קצת המים יותר מלוחים מקצתם כפי קרבת הים אל הארץ השרופה מן השמש שיצא ממנה אד עשני ויתערב בים כמו שאמרו בים המוסרח אשר בארץ פלשתים שא"א שיהיה שום דבר חי שם לחוזק המרירות הנמצאת בו ומפני זה קראו השם ים שהיו"ד רמז ליבש' והמ"ם למים בר"ת להודיע שכל המים אשר אתנו יש בהם חלקים מהיבשה מתערבים בהם והתבאר מזה שלא היתה הקריאה הזאת מפני שתוף השם כמו שכתב הרב המורה אלא להגיד טבעי הדברים איך הסכימו לשמות אשר קרא להם אביהם ית'. והנה אמר וירא אלהים כי טוב על זה להגיד שעם היות שנעשה בזה עלבון ועוות ליסוד המים למנעו להקיף ולכסות את הארץ כמו שהוא טבע היסודות להקיף העליון במה שתחתיו שלא מפני זה היה הפועל ההוא רע בעצמו כי הנה כפי התכלית אשר אליו נתכוון ראה השם שהיה זה פועל טוב ונאות ולכן גזר עליו. ולפי שהארץ היתה כבר נבראת ובפועל הזה לא נתחדש בה מציאת דבר כי אם הראותה והגלותה לכן אמר הכתוב שנקוו המים כי לא יאמר בריאה אלא בבריאת דבר מה והותרה בזה השאלה השלישי. ולפי שהיו ביום הזה שני מעשים האחד הגלות היבשה בהקוות המים ומציעתם מהתפשט על הארץ והב' בריאת הדשאים והצמחים לכן נאמר בו שני פעמים כי טוב אחת להגלות היבשה ואחת לצמחים והותרה השאלה הד':

ויאמר אלהים עד ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי. כדי שתעמוד על כוונת הפסוקים האלה ראיתי להודיעך בזה שני דרושים עיוניים כפי מה שביארום חכמי הפלוסופי'. הא' מהם הוא שמדרגות ההויות המתחדשות מהרכבת היסודות הם ה'. המדרגה האחד הם האדים הנתכים מהארץ. והמים באמצעות חום השמש ואלה לא יותכו ולא יצאו כי אם משני יסודות שהם הארץ והמים. והב' היא הרכבת הדברים הנולדים מהאדים לפי שהאדים ההם או ישארו בבטן הארץ או יעלו באויר כפי העוני והדקות שבהם. ואם יעלו אל האויר יחדשו שם כפי איכותם וכמותם וכפי המקום אשר יעלו בו דברים מחולפים כמו הכוכב המדלק הברק והגלד והכפור והברד העננים והרעמים השלג והמטר והטל ודומיהם. או אם האדים ישארו עצורים בבטן הארץ יהיו פעמים סבת הרעש ויתילדו מהם המתכות והגפרית ויתהוו האבנים והכסף החי שהוא התחלה לכל מיני המחצבי' שבעה העופרת והבדיל והנחושת הוירדיט הברזל הזהב והכסף. ושתי המדרגות האלה מההווים הם חסרי המציאות מאד לפי שהראשנה היא קרובה מטבע המים והארץ שהולידום. וגם השנית לפי שאינם בעלי נפש לא חיונית ולא צומחת ולא מרגשת וצורתם נמצאת בכל המורכב ובכל חלקיו בשוה ויקרא החלק בשם הכל כי הוא כלו מתדמה בשם וגם מבלי היות בו אבר ראשיי ולא התחלפות איברים וחלקים נבדלים בצורה. ולא יתהוו זה מזה בהויה הטבעית לפי שאין בהם כח מצייר ולא מוליד בדומה שהוא מיוחס ומיוחד בבעלי נפש והיו מפני זה שתי המדרגות האלה במציאות ארצי קרוב לטבע האדים והעשנים הנולדים ולטבע הארץ והמים עצמם. והמדרגה הג' מההרכבות היא מדרגת הצומח שהם בעלי נפש תכלול ההזנה והגדול וההולדה בדומה. וההזנה יעבדוה ארבעת הכחות מושך ומחזיק מעכל ודוחה ומהחושי' כלם לא ימצא בצומח כי אם המשוש שבעבורו ישלח פארותיו אל צד הנהרות ואל המקומות הלחים והצמחים יתהוו זה מזה ואחרי ההתהוות ישובו חלקי המתהוה לדבר שממנו התהוו והוא הזרע ובתחלת ההויה ההוא יתהוה השורש שהוא מקום הלב בצמחים והצמחים לא יולדו אלא מדבר שבו הכח המהוה והמצייר והוא הזרע אשר בצמחים במדרגת הביצה בב"ח. והמדרגה הד' מהמורכבים היא מהב"ח המרגישים שנמצא בהם הנפש הצומח וכחותיה אשר היא במדרגת החומר לנפש המרגשת כוללת החוש והתנועה ברצון והמדרגה הה' היא ההרכבה האנושית כוללת הצמיחה וההרגש וכחותיה שילכו מהלך שלימות הצורות זו לזו. עד השכלות האחרונה זהו הדרוש הראשון. ואמנם הדרוש הב' הוא במה הוא הפועל הנותן והמהוה הצורות במורכבים השפלים. וזה כי לא ימלט אם שנא' שכל הצורות הם מכח החומר ואין שם שכל נבדל נותן אותם מחוץ או שיהיו כלם מפועל נבדל שהוא חוץ לחומר המתהוה ואין שום צורה מכח החומר או שנאמר שקצת הצורות מפועל נבדל וקצתם הם מהכרח החומר וכחו. ושקר שנאמר שכל הצורות מכח החומר לפי שהצורה האנושית המשכלת אינה מכח החומר ולא מתערבת עמו וכמו שהתבאר בראיות ברורות בספר הנפש. וגם שאר הנפשות צומחת ומרגשת יצטרכו בהכרח לפועל נבדל כמו שביאר תמס"טיוס במאמר הנרשם באות הא"לף ממ"שה. ושקר שיהיו ג"כ כל הצורות מפועל הנבדל לפי שהוא במה שהוא שכל א"א שישפיע צורה שלא יהיה בה השגה מה חצונית חושיית או פנימית ג"כ ולכן הדומם והצומח שאין להם השגה ולא הרגש כלל לא יהיו מהנבדל ישאר א"כ שקצתם הם מהנבדל וקצתם מכח החומר אמנם מה המה אלה מי יתן ואדע. וכבר נמצאו לבד דעות מחולפות כי פעם יאמר בקצורו לספר הנפש שהשכל הפועל הוא נותן הצורות בבעלי הנפש כלם. ופעם יאמר בספר בעלי חיים שהמהוה לאלו ההוים אינו שכל אבל כח נפשיי נשוא בזרע ושהמהוה אותו כח נפשיי הוא הנבדל ובמאמר ה"ז ממ"שה כתב שהכח המהוה הוא בזרע מתילד מבעל הזרע והגרמים השמימיים ושהוא אינו נבדל כי היה ב"ר כ"כ נבוך בדרוש הזה שהיה מתהפך מצד אל צד פוסח על שתי הסעיפים בלתי קיים באחד מהם אך בזאת נחה דעתו בכל ספריו שהנפש השכלית היא מפועל הנבדל ואינה בכח הזרע. וכאשר ראיתי דעות הפלוסופ' ישיגו ספקות רבות לכל אחד מהם ראיתי לי דרך אחרת כפי מה שהורוני כתבי הקודש התורה והנביאים והוא ששתי המדרגות הראשונות מהמורכבים ר"ל מהויית האידים והעשנים והדברים המתילדים מהם באויר והוית הדוממים והמתכות המתהוים בבטן הארץ צורותיהם הם מכח החומר והמזגת היסודות ולזה היתה מדרגתם מדרגה חסרה ושפלה קרובה מטבע הארץ והמים בלתי צריכה אל פועל נבדל מחוץ וכבר יעיד על זה אמרו (בראשית ב׳:ו׳) ואיד יעלה מן הארץ שייחס העלאת אדים והויתם אל הארץ ואל המתכות והדוממים אמר איוב כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו. ברזל מעפר יוקח ואבן יצוק נחושה. כלומר שהיו המתכות כלם מטבע הארץ וממנה היו צורותיהם. אמנם צורת הצומח להיות רבות הכחות והפעולות אינה מכח החומר אלא מתנועת הגלגלים והשפעת הכוכבים ולכן אחז"ל אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע מכה אותו ואומר לו גדל ולא אמרו כזה בב"ח המרגישים לפי שהצורה הצומחת ביחוד היא מהגלגלים עד שארז"ל שמספר מיני הצמחים כמספר אישי הכוכבים וכמו שזכר הרב המורה. ומפני זה נאמר (דברים ל"ג י"ג) ביוסף מבורכת ה' ארצו ממגד שמים מטל ומתהום רובצת תחת וממגד תבואת שמש וממגד גרש ירחים. אמנם צורות הב"ח אינם מכח החומר ולא מתנועות הגלגלים אבל הם מפועל השכל הנבדל שקראוהו שכל הפעול ולכן היו בהם השגות חושיות ודמיוניות ונמצאו בב"ח ערמומיות ותחבולות שהם כלם מפועל המחשבה אבל הנפש השכלית כמו שאינה מכח החומר כן אינה מהשפעת הגלגלים ולא גם כן מנתינת השכל הפועל אבל היא מהאל יתברך עצמו (זהו דעת החבר בספר הכוזר) כי הוא אשר ברא הנפשות בתחלת הבריאה במעשה בראשית כפי הדעת האמתי אחר האין הגמור כאשר נבראו המלאכים הרוחניים להיות הנפשות מטבעם השכלי ולזה נאמר בתורה ויפח באפיו נשמת חיים והנביא ישעיה אמר מבאר זה (ישעיה נ"ז י"ו) כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי רוצה לומר שהרוח החיוני שהוא הנקרא ביחוד רוח כמ"ש ורוח כל בשר איש אותו החיוני הוא מהשכל הנבדל שהוא לפני השם כמו שתרגם אנקלוס ופני לא יראו על השכלים הנבדלים אמר ודקדמי לא יתחזון וכמו שביאר הרב המורה. אמנם הנשמות שהם השכליות אותם באמת אני עשיתי. וכבר כתב הראב"ע שלא תאמר נשמה כי אם על השכלות ומה טוב אמרו אני עשיתי בלשון עבר עם היות שאמר כי רוח מלפני יעטוף בלשון עתיד להגיד שהנשמות השכליות עשה אותם הק"בה בעצמו בתחלת הבריאה אמנם הרוח מלפניו יעטוף שכל היום מתחדשים הרוחות בהוית הב"ח ועל זה אמר הקב"ה לאיוב בתוכחתו (איוב כ"ו ד) ונשמת מי יצאה ממך שלמה אמר נר ה' נשמת אדם להגיד שממנו יצאו הנשמות והוא המדליק את הנרות ההם ולא שכל אחר נבדל ומפני זה תמצא שאליהו ואלישע לא התפללו על אחד מכל הנסים אשר עשו כמו שהתפללו על תחיית בן הצרפית ובן השונמית לפי שהיה השפעת הצורות השכליות דבר מיוחס לאל ית' ולא היה יכולת בנביאים ההם להביאם בגופים ולכן התפללו אליו ית' שישפיעם שמה. ואין להקשות על זה ממ"ש ישעיה הנביא ע"ה נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה שיחס נתינת הרוח והנשמה כאחד לאל לפי ששם לא דבר הנביא כ"א ממה שהיה בבחינת הבריאה וראש הפסוק מוכיח והוא (ישעיה מ"ב ה') כה אמר ה' בורא השמים ונוטיהם רוקע הארץ וצאצאיה נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה ר"ל כאשר ברא השמים ונוטיהם שהם השכלים הנבדלים אזי הוא בעצמו מבלי אמצעי נתן נשמה לעם עליה שהם בני אדם העתידים להיות על האדמה ונתן ג"כ הרוח החיוני להולכים בה שהם הב"ח כלם וזה אמת כי כל הנשמות שהושפעו במעשה בראשית מהב"ח ומהאדם השפיעם הקב"ה בעצמו ואחר כך סודרה ההויה הטבעית במאמרו נתינת הרוחות החיונים בב"ח לשכל נבדל שהוא לפניו ית' והנשמה השכלית היא תמיד ממנו יתברך וכמו שזכרתי וזהו הדרוש השני:

ענין הקות המים והגלות היבשה ואחר ביאור שני הדרושים האלה אומר בפי' הפסוקים ותשובת שאלותיהם שהמשפיע הראשון יתברך אחרי שגזר בהקוות המים והגלות היבשה גזר על ההרכבות שיעשו בה כי לא תהו בראה לשבת יצרה והנה לא זכר הוית האדים והעשנים והדברים המתילדים מהם באויר לפי שהם מטבע הארץ והמים בלבד ולא ג"כ מהדוממים והמתכות לפי שהיסודות הספיקו בכחותיה' להולידם ולכן לא בא על הויתם אמירה אלהית להיות צורותיהם מכח החומר כלם ואינם מפועל מחוץ כמו שהתבאר ולא נתיחדה אמירה אלהית כי אם על התחלות ההוים או על הוית הבעלי נפש. וכל הצמחים להיותם בעלי נפש לא היתה הארץ מספקת בחמרה וכחה להולידם מבלי מאמר ית' שהשפיע כח בארץ לשתוציא צמחיה והוא אמר' (בראשית א׳:י״א) ויאמר אלהים תדשא הארץ כי בעבור שלא היו המאורות עדין נמצאים השפיע השם כחו בארץ לשהיא בעצמה תוציא הצמחים והדשאים מבלי עזר פועל מחוץ ואחרי שנעשו המאורות היו הם הפועלים והמשפיעים צורות הצמחים כלם כמו שהתבאר והותרה בזה השאלה הה' והנה זכר הכתוב בצמחים ג' מדרגות הא' קרא דשא והוא עשב הבלתי נזרע ולא נעשה על ידי בני אדם אבל הוא בעצמו יולד בארץ מבלתי עבודה כמ"ש מצמיח חציר לבהמה כציץ השדה כן יציץ ועל המדרגה הזו אמר תדשא הארץ דשא ר"ל תתלבש הארץ כלה דשאי' והמדרגה הב' הוא העשב ר"ל הנזרע כמו חטה ושעורה וכל מיני ירקות שאין גזעם מחליף בכל שנה כמ"ש ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ ועל זה אמר עשב מזריע זרע ואפשר לפרש מה שאמר על הארץ שהוא קשור למעלה עם תדשא הארץ כאלו אמר תדשא הארץ דשא עשב על הארץ כלומר שיצא על פני הארץ. והמדרג' הג' מהצמחי' הם האילנות נושאי פרי מאכל והגזע נשאר ימים רבים ושנים ועליו אמר עץ פרי עושה פרי למינו ועניננו לפי פשוטו עץ פרי שהפרי ההוא יהיה עושה פרי כי האגוז על דרך משל הוא פרי עצמו והוא עושה פרי בהולידו בדמותו כשיטעוהו בארץ והנה אמר אשר זרעו בו על הארץ כדי להודיע איך יעשה הפרי ההוא פרי אחר כדמותו ואמר שאין דבר שיעשה כן בעצמו אלא כאשר ינתן זרעו אשר הוא בו על הארץ כלומר בדרך נטיעה אז יעשה הפרי ההוא פרי אחר דומה לו באמת. ואפשר עוד לפרש עץ עושה פרי למינו שיהיה הפרי נערך לעץ כי אין כל עץ מוציא איזה פרי שיזדמן ושאמר אשר זרעו בו להגיד שיהיה הזרע שמור בתוך הפרי כי הנה החכים יוצר הכל לעשות כן כדי שיהיה אותו הזרע שהוא יסוד המין שמור בתוכו ואמר ויהי כן כמו שפרשתי שגזר השם שיהיה כן ויתמיד לעולם הולדת הצמחים עוד כל ימי הארץ. ומזה תדע שנבדלה הוית הצמחים במעשה בראשית מהויתם אח"כ כפי המנהג הטבעי בשני הבדלי' הא' שצורות הצמחים בהויה הטבעית היום הם מהשעות הגרמים השמימיים אמנם במעשה בראשית לא היה כן כי קודם המאורות נבראו הצמחים באמצעות הכח שנתן ית' בארץ להוציאם בצורותיהם למיניהם מבלי כועל אחר מחוץ. וההבדל הב' שהוית הזרעים על המנהג הטבעי היא תמיד מזרע קודם אם נזרעת מעובד האדמה ואם שנשאר בה וצמחה מעצמה. אבל בבריאה הראשונה המוחלטת לא היה כן כי נתהוו הצמחים כלם מבלי זרע קודם והספיק' הארץ מעצמה כפי הכח שנתן בה האל יתברך מבלי זרע ומבלי השפעת הכוכבים וגם בלי מטר קודם עשתה הרכבותיה ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה נתן פריו. ומזה התבאר שאין לקבל אותו דעה שזכרו בבראשית רבה שהדשאי' בשלישי עמדו על פתח קרקע הארץ ובששי צמחו אחרי שהמטיר השם על הארץ וכבר נטה הרמב"ן מן הדעת ההוא גם אני אודה כי כל מעשה בראשית בקומתן ובצביונם נבראו. ומה גרעו הצמחים לשלא נתקיים בהויתם האמירה האלהית כמו שנתקיים בכל שאר ההויות מבלי סבותיהם הטבעיות. ואמנם פירוש הפסוק שהביאם לזה וכל שיח השדה הנה יתבאר במקומו באופן ישר ואוכיח שלא יתחייב ממנו דבר מזה. וזכר הכתוב שהארץ הוציאה במצות השם כל המדרגות שצוה ית' מהצמחים שהם דשא ועשב מזריע זרע למינהו והוקשה לחז"ל למה לא נאמר בציווי האלהי למינהו בדשא ובעשב ובאו מפני זה לדרוש מה שדרשו בשחיטת חולין כמו שזכר רש"י בפירושו ולי נראה כפי הפשט שאין מקום לקושיית' כי הנה בצווי נאמר דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי למינו ומלת למינו אינו חוזר לפרי העץ בלבד כי אם ג"כ לדשא ולעשב שעל כל אחד מהם אמר למינו. אמנם בספור מה שהוציאה הארץ לתוספת ביאור אמר ב' פעמים למינהו אחת לענין הדשא והעשב שהוא פרי האדמה ואחרת לפרי העץ. והנה בענין האילנות אמר ועץ עושה פרי ולא אמר ג"כ עץ פרי כמ"ש בצווי לבאר מה שפירשתי למעלה בעץ פרי עושה פרי שהרצון בו שיש בו זרע לקיים מינו כי הנה השגיח הקב"ה לעשות הפרי באופן שהפרי בעצמו מזולת העץ יעשה פרי למינו. וכבר הקשה הרמב"ן איך לא צוה ית' בתולדת אילני סרק כי לא זכר אלא עץ פרי עושה פרי והשתדל רבינו נסים להשיב על זה. ולדעתי אין השאלה כלום ולא בתשובה ממש לפי שאין עץ בעולם שלא יעשה פרי וגם אילני סרק פרי יש להם והם העפצים אבל יש מהעצים שיש להם פרי נאכל ויש מהם שפרים אינו נאכל והוא טוב ומועיל לדברים אחרים ולתרופות אבל עכ"פ פרי יש לכל עץ. והותרה עם מה שפרשתי השאלה הו' והנה לא נאמר ויעש אלהים או ויברא אלהים את הדשאים כמ"ש בשרצים ובחיות השדה ללמדנו שצורת הצומח אינו מפועל הנבדל כצורת המרגיש והאדם שנתיחס אליהם הבריאה והעשייה כמו שיתבאר. ואמנם אמרו בדשאים ובצמחים וירא אלהים כי טוב נ"ל לומר בו א' מב' טעמים אם שבא הכתוב להגיד שראה הב"ה בחכמתו שהיה טוב שיתהוו הצמחים קודם המאורות ושתוציא הארץ החמרית הגסה את הנפש הצומחת מבלי פועל מחוץ שעם היות זה כלו בחלוף המנהג הטבעי ראה שהיה טוב להיות כן בתחלת הבריאה להודיע כי יד ה' עשתה זאת ולהבדילה מההויה הטבעית. ואם להודיע שעם היות שימצאו בצמחים חלופים רבים בגדלם ובכחותיהם ובקיומם. כי יש מהם כקקיון שבין לילה היה ובין לילה אבד ויש מהם כירק עשב יבולון שבבקר יציץ ויצמח ולערב ימולל ויבש ובחלוף זה תמצא בתמר ובחרוב שיעשה פרי כל א' מהם לשבעי' שנה הנה מפני זה אמר שראה ית' שכן היה טוב ומועיל בעולם ולכן עשאם כן. ואמר ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי אם להגיד שבאותו המשכות זמני מהכ"ד שעות אור וחשך נעשה כל זה. ואם מפני שהיו בזה היום חדושים מתחלפים אחד ייוחס לערב והוא הגלות היבשה ואחד לבקר הבא אחריו והוא תולדת הצמחים. והנה לא נתיחד יום לכל אחד מהם לפי שהצומח הוא נקשר ומתיחס להגלות היבשה. גם כי בתחלת הבריאה הוא יצא ממנה ולא מפועל מחוץ. וממה שביארתי תדע שנאמר בשרצים ובדגים ויברא אלהים מפני שהנפש המרגשת אשר בהם היא כפי ההויה הטבעית התמידית מושפעת מהנבדל ובעבור שהיו צורותיהם כשהושפעו בהם בתחלת הבריאה מתהוות לא מדבר והיא הנפש המרגשת מהשפעה ראשונה לכן נאמר בהם לשון בריאה ויוחסו לאל ית' להגיד שתמיד יהיו מפועל הנבדל. אמנם בב"ח ייוחסו צורותיהם אליו ית' להודיע שתמיד תהיה השפעתם משכל נבדל אבל נאמר בהם ויעש אלהים ולא ויברא אלהים לפי שכבר היה קודם הויות הב"ח נפש מרגשת בדגי' ובעוף. כי הנה כשנתחדשה במציאות הצורה המרגשת נאמר בה לשון בריאה. וכאשר הושפעה שנית בב"ח הארצים נאמר ויעש אלהים. ובבריאת האדם להיות נשמתו השכלית נבראת יש מאין נאמר בו לשון בריאה אמנם ברקיע ובמאורות למעלת נושאם ייוחסו לאל ית' ולפי שהוא יש מיש נאמר ויעש אלהים את הרקיע ויעש אלהים את שני המאורות הנה א"כ ייוחסו אליו ית' אם העליונים למעלתם ואם בעלי הנפש המרגשת לכבודה. אבל הנפש הצומחת להיות השפעתה כפי המנהג הטבעי מהכוכבים לא מהשכל הנבדל לא נתיחסה לאל ובאה אמירה על תולדותיה' שנתן ית' כח בארץ להוציא' בעצמה אמנם הקוות המים לפי שלא היה בריאה ולא חדוש נמצא לא נאמר בו דבר והותרה עם זה השאלה הז' האחרונה: