במדבר ט, יז

העלות הענן. כתרגומו אסתלקות, וכן ונעלה הענן ולא יתכן לכתוב ולפי עלות הענן ועלה הענן, שאין זה לשון סלוק אלא צמוח ועליה, כמו (מלכים א' יח, מד) והנה עב קטנה ככף איש עלה מים:

וּלְפוּם אִסְתַּלָקוּת עֲנָנָא מֵעִלָוֵי מַשְׁכְּנָא וּבָתַר כֵּן נָטְלִין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְאַתְרָא דְשָׁרֵי תַמָן עֲנָנָא תַּמָן שָׁרָן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

וּלְפוּם אִישׁוֹן אִסְתַּלְקוּת עֲנָנֵי יְקָרָא מֵעִלַוֵי מַשְׁכְּנָא וּבָתַר כֵּן נַטְלִין בְּנֵי יִשְרָאֵל וּבְאַתְרֵי דְשָׁרֵי תַמָן עֲנָנָא תַמָן שָׁרָן בְּנֵי יִשְרָאֵל

ואחרי כן יסעו. אחרי העלותו היו נוסעים אל אותו הצד שהיה הענן פונה:

ובמקום אשר ישכן שם הענן שם יחנו. ספר זכותן של ישראל על לכתם אחריו במדבר ראשונה שהיו חונים במקום אשר ישכן שם הענן אף על פי שהיה מקום תהו ילל ישימון.

העלות ב'. העלות הענן עד העלות הגולה זהו שאמרו ראוין היו שיעשה להם נם בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי משה אלא שגרם החטא:

ובמקום ב' במסרה הכא ואידך ובמקום גדולים אל תעמוד שלא היו נפנין לא לפניהם ולא לצדדיהם אלא לאחוריהם זהו ובמקום אשר ישכון שם הענן דהיינו לפניהם או לצדדיהם אל תעמוד לעשות שם גדולים:

ולפי העלות. אמר וא״ו בתחלת ענין, לומר כי ענין הענן אשר על המשכן היה משמש שני דברים: אחד הוא למכסה על האהל לכבוד ולתפארת, והוא מאמר כסה הענן את המשכן לאהל (על) העדות, והוסיף עוד ואמר ולפי וגו׳, פרוש ועוד היה הענן לצרך זה, שלפי העלותו יסעו בני ישראל כדי שידעו זמן הנסיעה וזמן החניה.

ואחרי כן יסעו וגו׳. צריך לדעת מה הוא אמרו ואחרי כן וגו׳, שהיה צריך לעשות גזרה במאמר על זה הדרך: ״ולפי העלות וגו׳ יסעו״, כשעור מאמר הסמוך ״ובמקום אשר ישכן וגו׳ שם יחנו״. ונראה שאם היה אומר ״אחרי כן יסעו״ היה נשמע שזה הוא גזרת הכתוב, ולא כן הוא הכונה, אלא שהגזרה הוא במאמר הבא אחר כך על פי ה׳ וגו׳, וזה הוא שעור הכתוב ולפי העלות וגו׳, ואחרי כן הוא שיהיו נוסעים וגו׳, וכיון שכן על פי ה׳ וגו׳, הרי הם נוסעים על פי ה׳.

עוד נתכון לומר בדרך זה, שזולת כן אם היה אומר ״אחרי כן יסעו״, היתה הגזרה בתבת ״אחרי כן״, והיה המשמעות שלא היו נוסעים קדם אלא אחרי כן, ואין בנשמע שהיו על כל פנים נוסעים כשהיה נוסע הענן. לזה אמר ואחרי כן כדי שתהיה נרדפת למעלה ותבא הגזרה במאמר ״יסעו בני ישראל״, כאלו אמר ״ולפי העלות וגו׳ יסעו״. ואם היה אומר בסדר זה ״ולפי העלות וגו׳ יסעו״, אז היה נשמע שבעלותו הוא שמתחיבים לסע, ואין במובן שאם ירצו לסע שתמנעם מניעת עלית הענן, לזה אמר ״ולפי העלות וגו׳ ואחרי כן״ לומר ולא קדם.

ואחרי כן. ביאור זה הלשון יבא עפ״י מה שביארנו סוף ספר שמות בשם ברייתא דמלאכת המשכן פי״ג עפ״י ג׳ דברים נוסעין ישראל עפ״י הקודש ועפ״י משה ועפ״י חצוצרות כו׳ ונתבאר שם דעפ״י משה היינו שהיה הערה ברוה״ק למשה מבערב למחר בהשכמה אתם יוצאים. והתחילו לקפל הבגדים והמשא ולהניחם על הבהמות לצאת. ועפ״י החצוצרות התחילו להתאסף כל אחד לשבטו ולדגלו. דבשעת חני׳ אע״ג שהיו אהליהם איש על דגלו מ״מ המה היו מפוזרים. ובשעת תקיעת החצוצרות החלו להתאסף ובאותה שעה החל הענן להתקפל ועומד וממתין עד שנגמר עסק אסיפה איש על מקומו ואז הורד המשכן וקפלוהו. וכ״ז נמשך איזה שעות עד שנגמר הכל הלך הענן בדבר משה קומה ה׳. וזה נקרא עפ״י הקודש. נמצא פי׳ זה המקרא ובהעלות הענן היינו שנקפל ועמד לצד. ואחרי כן. שכבר היה מקופל ועומד יסעו בני ישראל. היו הולכים ממקום למקום ובאו לדגליהם. ולא מיירי כאן בהליכה ממש. ויבוא עוד להלן בפרשת המסע. וכאן מיירי רק בענין הענן. או נכלל בפי׳ ואחרי כן גם בהליכת הענן יסעו ב״י. הלכו ממש וזהו נסיעה שלישית. וא״כ שתי הנסיעות נכללו בזה המקום. דשניהם נעשו בפעולת הענן. היינו בהעלות הענן מעל המשכן היתה נסיעה שניה ואחרי כן היתה נסיעה שלישית:

ולפי עתה ספר עוד שהענן היה להם אות לנסיעה וחניה, ואמר ולפי, ואחרי כן ר"ל שהיה משמש לאות אל איזה צד יסעו, שאל הצד שפנה הענן אל צד הזה נסעו שעז"א ולפי העלות והיה לאות אימתי יתחילו לנסוע שזה אחר שנסתלק הענן לגמרי, ועז"א ואחרי כן יסעו:

ק ולא מלשון עלייה דאם כן ולפי עלות הענן מבעי ליה שהוא מבנין הקל ולא העלות שהוא מבנין נפעל: