במדבר ח, יד

וְתַפְרֵישׁ יָת לֵוָאֵי מִגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוֹן מְשַׁמְשִׁין קֳדָמַי לֵוָאֵי

וְתַפְרֵישׁ יַת לֵיוָאֵי מִגוֹ בְּנֵי יִשְרָאֵל וִיהוֹן מְשַׁמְשִׁין קֳדָמַי לֵיוָאֵי

והיו לי הלוים. זו מעלה גדולה:

והבדלת את הלוים. תבדיל בחנייתם את הלוים אשר הם חיים עדנה:

והיו לי הלוים. הם וזרעם יהיו נכונים לעבודתי:

והבדלת את הלוים וגו׳. תצוה אותם להיות מובדלים ומופרשים בהנהגתם לשם ה׳. כמש״כ לעיל ו׳:

והיו לי הלוים. יהיו כל מעשיהם ומחשבותיהם לי לשמי כענין דכתיב מי לה׳ אלי. שביארנו משמעו שעושה רק לש״ש. אלא דשם לא הי׳ בתורת אזהרה. אבל כאן שנבדלו להיות נושאי המקדש. הוזהרו שיהיו מתנהגים בחסידות. וכפי שראוי להיות מרכבה לשכינה:

והבדלת וע"י המעשים האלה תבדילם מתוך ב"י במה שיהיו לי מוכנים להיות משרתי ה':