במדבר לה, ו

וְיָת קִרְוַיָא דִי תִתְּנוּן לְלֵוָאֵי יָת שִׁית קִרְוֵי שֵׁזָבוּתָא דִי תִתְּנוּן לְמֵעֲרַק תַּמָן קָטוֹלָא וַעֲלֵיהוֹן תִּתְּנוּן אַרְבְּעִין וְתַרְתֵּין קִרְוִין

וְיַת קִרְוַיָא דְתִתְּנוּן לְלֵיוָאֵי יַת שִׁית קוֹרְיַין דִקְלָטִין קָטוֹלָא לְמֵיעֲרוֹק לְתַמָן קָטוֹלָא וַעֲלֵיהוֹן תִּתְּנוּן אַרְבְּעִין וְתַרְתֵּין קוֹרְיָין

ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר. כלומר על ערי מקלט שהזכיר מהן שש, ובין כולן מ"ח עיר. ואותן שש ערי מקלט השלש מעבר הירדן בנחלת בני גד ובני ראובן והשלש בארץ כנען.

ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר שאף הם קולטות אלא שהשש קולטות בין מדעת בין שלא מדעת ואלו המ״ב אין קולטות אלא מדעת כשנתכוון להנצל שם.

ועליהם תתנו. תצרפו אותם לשש [שאף הם קולטות אלא שאלו קולטות מדעת אבל אלו קולטות בין מדעת בין שלא מדעת, אין קולטות אלא אם כן נתכוין להנצל שם] [ג' מכאן וג' מכאן אעפ"י שאין כאן אלא ב' שבטים וחצי וכאן ט' וחי משום דבגלעד שכיחי רוצחים דכתי' "גלעד קרית פעלי און עקבה מדם"] ואם תאמר הלא מזידים הם ומה מועילים להם ערי מקלט לפי שהיו הורגים במזיד בלא עדים, והק' מזמין את השוגגים שהורגין בלא עדים ואינם גולים והשוגג עולה בסולם ונופל על המזיד והרגו ונמצא זה נהרג וזה גולה כמו שדרשו רבותינו "מרשעים יצא רשע" שהק' מזמינם לפונדק אחד, ומפני המזידים מצוים שם שוגגים וצריכי עיר מקלט. וגם בעי תלמודא [מאי שנא מהאי גיסא ומהאי גיסא דמרחקי ובי מצעי דמקרבי דהא כתי' "ושלשת את גבול ארצך" ארץ ישראל ד' מאות פרסה ומצפון לעיר מקלט הראשונה מאה פרסה ומראשונה לשנייה מאה פרסה ומשנייה לשלישית מאה פרסה ומשלישית לדרום מאה פרסה, נמצאו אותם שבשני הראשים בצפון ובדרום רחוקים מעיר מקלט מאה פרסה והאמצעיים קרובים יותר, ומשני דבשני האמצעיות שכיחי רוצחים דכתי' "וכחכה איש גדודים חבר הכהנים דרך ירצחו שכמה" ואם תאמר הדרא קושיא לדוכת' כיון דבארץ ישראל נמי שכיחי רוצחים מאי שנא דבב' שבטים וחצי תלתא ובארץ ישראל תלתא ואיכא למימר דבגלעד שכיחי טפי דקרי ליה "עקבה מדם":

ואת הערים וגו׳ את שש ערי המקלט. מכאן משמע כי השש ערי מקלט הם לגולין ולא ללוים, ומאמרו בפסוק שאחר זה שאמר כל הערים אשר תתנו ללוים ארבעים ושמנה, משמע שלזכות הלוים הם גם הששה. ונראה כי נתכון הכתוב בזה לתת זכות שוה לישראל הגולין וללוים, שיד כלן שוה, לכן בפסוק ראשון אמר זכות לגולין שיהיו שש ערי מקלט להם לדור בהם, ובפסוק שני נתן זכות ללוים, הא למדת שהם של לוים והם של הגולין ואין הגולין מעלין שכר, וכן העלו בסוף הגולין (מכות יג.) לכל הסברות. וסובר אני שבן לוי נדחה מפני ישראל הגולה, אם רבו הרצחנים והצרכו לשש עיירות ידחו הלוים מהם, שהרי הקדים הכתוב זכות לגולין.

ארבעים ושתים עיר. כנגד מ"ב חניות שישראל חנו בהם והיו בכלם כגרים כך נתנו ללוים שלא היה להם חלק בארץ מ"ב עיר וערי המקלט יהיו מן ערי הלווים לפי שהנס אל עיר מקלטו הרי הוא שמה גר, ויש לחוש פן יאמרו לו יושבי הארץ גר אתה בארץ, על כן צוה שיהיו ערי מקלט מן ערי הלוים כי גם הלוים כגרים יאמרו לו מום שבך אל תאמר לחברך, על דרך שנאמר (שמות כג ט) ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם, וכדרך שנאמר (בראשית טו יג) כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, היינו בארץ שהוא לא להם של יושבי הארץ כי יוסף העבירם לערים שיהיו כגרים שמה כדי שלא יוכלו לומר לישראל גרים אתם.

ועליהם תתנו. ועוד תתנו מיבעי. אלא ללמד דארבעים ושתים עיר היו קולטות כמו שש ערי מקלט. אלא שהיה איזה נ״מ ביניהם כדאי׳ במכות פרק ב׳. נמצאו הני עירות באו לעזור לצורך שש הערים הללו. מש״ה כתיב עליהם:

ואת הערים אשר תחנו באר עוד שגם שש ערי מקלט היו ערי הלוים והם היו עיקר ועליהם הוסיפו ארבעים ושתים עיר שהיו קולטות ג"כ כמו ערי המקלט: