במדבר לב, ו

האחיכם. לשון תמיהה הוא:

וַאֲמַר משֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאֲחֵיכוֹן יֵיתוּן לִקְרָבָא וְאַתּוּן תֵּתְבוּן הָכָא

וַאֲמַר משֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאֲחֵיכוֹן יֵיתוּן לִקְרָבָא וְאַתּוּן תֵּיתְבוּן הָכָא

האחיכם יבאו למלחמה. האמנם תחשבו שאחיכם ירצו לבוא להלחם כדי לכבוש:

ואתם תשבו פה. במה שכבר נכבש אין ספק שאינכם חושבין שיעלה זה בידכם ואין זה אלא להניא את לב אחיכם:

ויאמר משה וגו׳ האחיכם יבואו וגו׳ ולמה תניאון וגו׳. הן האדון משה רבינו השכיל בדברי בני גד ובני ראובן כל מה שרצו לומר כמו שפרשנו, וטען כנגד מה שאמרו שמנכסי גבוה הם שואלים כי העדה לא עשו דבר, גם מה שנתכונו לטעון כנגד העתיד שאין טורח בדבר כי ה׳ הוא עושה נפלאות גדולות לבדו, אמר להם ״האחיכם יבואו למלחמה״, פרוש, אמת כי ה׳ הוא הנלחם להם, אבל על כל פנים צריכין להזדמן במלחמה, והוא מה שדיק יבואו למלחמה ולא אמר ״האחיכם ילחמו״ לומר שעל הביאה בלבד הוא תמה, ויש בזה סתירה על טענת מלחמה שעברה וגם טענת מלחמה הבאה בארץ, שעל כל פנים כל איש ישראל יש להם יגיעה בדבר, ולמה יבקשו הם יגיע כפם של ישראל. וגמר אומר ואתם תשבו פה, נתחכם לומר שהגם שהבטחת ה׳ היא משגת, שאמירת הגבוה כמסירת ההדיוט ואין כאן יגיעה, הלא תשכיל ביאת ישראל למלחמה בערך ישיבתכם פה ותראו כי יש הרגש ליגיעת ביאת המלחמה, ואם כן למה תרצו לטול דבר שהיא יגיעה של ישראל כיון שאין אתם יגעים עמהם בביאתכם למלחמת הארץ?

גם נתכון במאמר תשבו פה בטענה הנשמעת, כי ארץ סיחון ועוג שהם שואלים נתנה ה׳ כשהיו מקבצים יחד שבטי ישראל, שזכות כלן עמד להנחילם הארץ הלזו, וכשהם נוטלים חלקם בארץ נגרע מערך זכות הרבים לפי שהם יושבים פה. ובזה סתר טענתם שנתכונו במאמר אשר הכה ה׳, שזה יגיד על מלחמות הארץ שאין טרח לישראל כמו שפרשתי למעלה, כי לא כן הוא שאין הדבר דומה.

האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה. זה עולה נגד ישראל. שיהא לכם ארץ שכבר נכבשת ע״י כולם. והמה יסכנו עצמם למלחמה:

ויאמר משה הנה על שאלתם הראשונה שיתן להם הארץ לאחוזה לא השיב להם מאומה רק על שאלתם השניה שאמרו אל תעבירנו את הירדן השיב להם שתי תשובות: [א] מצד היושר והצדק הכי ראוי שאחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה בשלום ובמנוחה, והגם שאמרו שא"צ לעזרתם כי ה' הכה את הארץ והוא הלוחם בכ"ז הם יבואו למלחמה הגם שלא ילחמו כי ה' הנלחם להם בכ"ז יצטרכו לבא למלחמה ולעמוד על המשמר ולשאת כובד טורח המלחמה ואתם תשבו במנוחה ולא תשתתפו במשא אחיכם: