במדבר לב, כא

וְיַעְבֵר לְכוֹן כָּל דִמְזָרֵז יָת יַרְדְנָא קֳדָם עַמָא דַיְיָ עַד דִיתָרַךְ יָת בַּעֲלֵי דְבָבוֹהִי מִן קֳדָמוֹהִי

וִיעִיבַר לְכוֹן כָּל דִמְזַרֵז יַת יוֹרְדְנָא קֳדָם עַמָא דַיְיָ לְאַגָחָא קְרָבָא עַד דְיִתָרֵךְ יַת בַּעֲלֵי דְבָבוֹי מִן קֳדָמוֹי

עד הורישו. השם:

חלוץ ב' במסרה הכא ואידך חלוץ הנעל והיינו דאמרינן כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו שלא תזקק ליבם ולא תצטרך לחלוץ מן היבם ושמעינן מכאן שגם משה עשה כן וממנו למד דוד וזהו ועבר לכם כל חלוץ חלוץ הנעל:

ועבר לכם כל חלוץ. ולא הספיק מה שאמר ״אם תחלצו״, בא להתנות דבר שלא הוזכרו בדבריהם, והוא שיעברו כלם, פרוש, כל הראוי לחלוץ צבא. אלא שעדין קשה, שהיה לו לומר בפסוק ראשון ״אם תחלצו כלכם״ או ״אם תעברו כלכם חלוצים״.

אכן כונת משה בזה הוא הבטחה והודעת דיוק הנשמע על זה הדרך, שאם תעשו וגו׳ ותחלצו וגו׳ מבטיח כי לא יפול מהם אחד ויהיו שלמים וכן רבים, והוא אמרו ועבר לכם כל חלוץ פרוש, כלם, ולא יפקד מהם איש, ומכלל זה אתה שומע שאם לא יעשו האמור הם מוכנים להשחתה. וכפרוש זה מאמר ועבר וגו׳ הוא גזרה לפסוק שקדם לא תנאי במעשה, שהתנאי כבר אמר ״אם תעשון הדבר הזה״ שפרושו הוא התנאי שהתנו הם כמו שכתבתי למעלה. ואמרו לפני ה׳ לומר שבזה לא יהיה מסך מבדיל בינם ובין ה׳, כאמרו (ישעיהו נט:ב) ״עונותיכם היו מבדילין ביניכם לבין אלהיכם״, שס״מ הרשע וחילותיו הם המבדילים והם המכלים.

עוד נתכון לומר לפני ה׳, פרוש, שהוא המוריש אויביו, כמו שגמר אומר ״עד הורישו״, פרוש, ה׳, לאויביו מפניו. וכפרוש זה שעור הכתוב הוא על זה הדרך: אם תחלצו ותהיה כונתכם לפני ה׳ וגו׳, אז אינכם צריכין למלחמה אלא העברה לבד לפני ה׳ והוא יוריש אויביו. והוא אמרו ״ועבר לכם וגו׳ לפני ה׳״ היוצא להנקם, עד הורישו אויביו. הא למדת כי הוא המוריש לפני בני ישראל. ודקדק לומר מפניו, לפי שה׳ שוכן בעיר אשר בחר לו ירושלים החביבה, ואינו חפץ לראות אויביו לפניו.

ועבר לכם כל חלוץ וגו׳. לא שילכו כמה חלוצי מלחמה וגו׳. וכמה ישארו בבית. לא כן אלא כל חלוץ כו׳. שנית אמר להם

ועבר מפרש שזה יהיה אם יעבור לכם כל חלוץ לפני ה' היינו בכונה הראויה עד שה' יהיה הלוחם שעז"א עד הורישו את איביו מפניו ובזה אין הנשים צריכים שמירה כי ה' הוא הלוחם והשומר: