במדבר ג, נ

חמשה וששים ושלש מאות ואלף. כך סכום החשבון חמשת שקלים לגלגלת למאתים בכורות אלף שקל, לשבעים בכורות שלש מאות וחמשים שקל, לשלש בכורות חמשה עשר שקל. אמר כיצד אעשה, בכור שאומר לו תן חמשת שקלים, יאמר לי אני מפדויי הלוים. מה עשה, הביא שנים ועשרים אלף פתקין וכתב עליהן בן לוי, ומאתים ושבעים ושלשה פתקין כתב עליהן חמשה שקלים, בללן ונתנן בקלפי, אמר להם בואו וטלו פתקיכם לפי הגורל:

מִן בּוּכְרַיָא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְסִיב יָת כַּסְפָּא אֲלַף וּתְלַת מְאָה וְשִׁתִּין וְחָמֵשׁ סִלְעִין בְּסִלְעֵי קוּדְשָׁא

מִלְוַת בּוּכְרַיָא דִבְנֵי יִשְרָאֵל נְסִיב יַת כַּסְפָּא אֶלֶף וּתְלַת מְאָה וְשִׁתִּין וְחָמֵשׁ סַלְעִין בְּסִלְעֵי קוּדְשָׁא

מאת בכור בני ישראל לעיל קאי מאת בכור בני ישראל העודפים על פדויי הלוים ולקחת הכסף.

מאת בכור ב״י לקח וגו׳. לא שהם נתנו כל אחד חמשה שקלים לכהנים כדין פדה״ב שטובת הנאה לבעלים. אבל כאן היתה הוראת שעה שמשה יקח את הכסף מאתם ויקבץ כל הסך חמשה וששים וגו׳:

מאת בכור בני ישראל לקח את הכסף בא למעט בכורי הלוים שעד עתה היו מחויבים לפדות א"ע כמ"ש כל בכור בניך תפדה שכולל כולם, ועתה נשתנה דינם שפדו את עצמם בלא כסף, וזה נשאר לדורות שהלוים פטורים מפדיון כמ"ש במשנה דבכורות, גם הודיע שהגורל עלה על בכורים גדולים שהם עצמם נתנו את הכסף לא על בכורים קטנים שיתנו אבותיהם בעדם, ואגב הודיע שהיה הפדיון ע"י משה וכדעת הש"ך ביור"ד [סי' שה] שיכול לפדות ע"י שליח, חמשה וששים וכו' בשקל הקדש ר"ל לא שוה כסף הגם שעפ"י הדין יכול לפדות בשוה כסף:

ח פי חתיכות איגרות וכן ובספר יוחקו מתרגמינן בפתקא יתרשמון: