במדבר כו, סה

אֲרֵי אֲמַר יְיָ לְהוֹן מֵימַת יְמוּתוּן בְּמַדְבְּרָא וְלָא אִשְׁתְּאַר מִנְהוֹן אֱנַשׁ אֶלָהֵן כָּלֵב בַּר יְפֻנֶה וִיהוֹשֻׁעַ בַּר נוּן

אֲרוּם אָמַר יְיָ לְהוֹן מְמַת יְמוּתוּן בְּמַדְבְּרָא וְלָא אִשְׁתַּיֵיר לְהוֹן אֱנַשׁ אֱלָהֵן כָּלֵב בַּר יְפוּנֶה וִיהוֹשֻׁעַ בַּר נוּן

כי אם כלב בן יפנה. קודם יהושע כאשר אמר השם:

מות ימתו כתיב חסר קרי ביה מתו מיתות הרבה מתלוננים ועדת קרח:

כי אם כלב בן יפונה. הקדים כלב ליהושע כי כן יקדימנו הש"י לעולם על שהקדים עצמו יותר מיהושע בקנאתו של הקב"ה בענין המרגלים, הוא שכתוב (במדבר י״ג:ל׳) ויהס כלב את העם, ועוד שקראו (שם יד) עבדי. אבל משה יקדים יהושע לעולם קודם לכלב, וזה למעלת החכמה. ומה שאמר ולא נותר מהם איש דרשו רז"ל איש ולא אשה, מכאן שלא היו הנשים בגזרת המדבר. ומזה נסמכה פרשת בנות צלפחד לפקודי ישראל ממה שאמרו במדרש האנשים היו שונאין את הארץ ואמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה אבל הנשים מחבבות את הארץ ואמרו תנה לנו אחוזה, לכך נסמכה כאן פרשת בנות צלפחד.

ולא נותר מהם איש ארז"ל ולא אשה שלא היו הנשים בגזרת המדבר ולזה נסמכה פרשת בנות צלפחד לפקודי ישראל שהאנשים היו שונאין את הארץ ואמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה אבל הנשים מחבבות את הארץ שאמרו תנה לנו אחוזה:

כי אמר ה׳ להם וגו׳. קאי על בני ישראל דסליק מינייהו (כמש״כ בספר ויקרא י״ז י״ג ובכ״מ דהכי אורחא דקרא):

מות ימותו במדבר. מש״ה אע״ג שנשתייר הרבה ברחמי שמים שניחם על הרעה אבל ולא נותר מהם איש. יוצא צבא שראוי למנין:

כי אם כלב וגו׳. המה היו יוצאי צבא: