במדבר כג, כב

אל מוציאם ממצרים. אתה אמרת הנה עם יצא ממצרים, לא יצא מעצמו אלא האלהים הוציאם:

כתועפות ראם לו. כתוקף רום וגובה שלו, וכן וכסף תועפות (איוב כב כה), לשון מעוז המה, ואומר אני שהוא לשון ועוף יעופף (בראשית א כ), המעופף ברום וגובה ותקף רב הוא זה ותועפות ראם עפיפת גובה. דבר אחר, תועפות ראם — תקף ראמים, ואמרו רבותינו אלו השדים:

אֱלָהָא דְאַפֵּקִנוּן מִמִצְרָיִם תּוּקְפָא וְרוּמָא דִילֵיהּ

אֱלָהָא דִי פְרַק וְאַפֵּיק יַתְהוֹן פְּרִיקִין מִן אַרְעָא דְמִצְרַיִם תּוּקְפָא וְרוֹמְמוּתָא תּוּשְׁבְּחָא וּגְבוּרְתָּא דִידֵיהּ הוּא

אֱלָהָא דִי פְרַק וְאַפֵּיק יַתְהוֹן פְּרִיקִין מִמִצְרַיִם תּוּקְפָא וְתוּשְׁבַּחְתָּא וְרוֹמְמוּתָא דִידֵיהּ הִיא:

אל מוציאם ממצרים. וזה השם שהיה עמו הוא תקיף והראה אותות במצרים:

כתועפת. כמו קרני ראם ופירוש תועפות תוקף וכן ותועפות הרים לו גם יתכן היות פירושו וקרני הרים וכסף תועפות לך פירושו וכסף תועפות הרים ואמר לו כמו ותרועת מלך בו והטעם שזה האל שם תוקף לישראל וכל זה בעבור שהוא דבוק בשם ולא יבקש כי אם מאתו כי אין להם צורך למנחש וקוסם:

כתועפות ראם לו. לעם ישראל שאינו טורף ואוכל כארי אבל דוחה בקרניו כמו הראם כי היתה הכונה לגרש האומות ולהכניס את ישראל לארץ בלתי הריגת האומות כאמרו תגרש גוים ותטעה כי לא חפץ במות המת. וכן אמרו ז"ל שלשה אגרות שלח יהושע הרוצה לפנות יפנה הרוצה להשלים ישלים הרוצה לעשות מלחמה יעשה אבל הם הקשו ערפם להלחם והוצרכו להחרימם ובכן לא השתמשו בהם כלל כמו שמשתמש האריה בטרפו אבל עשו בהם כמו שעושה הראם במה שהוא דוחה או כובש שלא יאכלנו כלל:

כתועפות ראם לו. כלומר כפלי כפלים כחו כפול משל ראם. תועפות לשון כפלות כדמתרגמי' וכפלת ותעיף וכן תעופה בבקר תהיה שתהא אור שלך כפול מאור הבקר ומדמה הקב"ה לראם כדי להאזין לבני אדם וכן הוא נמשל לארי ה' כאריה ישאג אריה שאג מי לא יירא:

אל מוציאם ממצרים. לא מעצמו יצא כמו שאמרת הנה עם יצא מצרים, רק התקיף הוא שהוציאם כנגד המזל שהיה מחייב שיעמדו שם והראה בשבילם אותות ומופתים לעין כל. ולמה שהזכיר כאן תרועה הזכיר כאן מוציאם, וכן הוא אומר (שמואל ב ז׳:כ״ג) אשר פדית לך ממצרים גוי ואלהיו.

כתועפות ראם לו. כתוקף ראם יש לו. והמשיל תקפו לראם כשם שהמשילו הכתוב לאריה שנאמר (הושע י״א:י׳) ה' כאריה ישאג, כי אין בינינו בנבראים הגשמיים גדולים מהם בגבורה, ודברה תורה כלשון בני אדם כדי לשבר את האוזן.

ובמדרש כתועפות ראם לו, אמר בלעם חטאו קימעא מורידן כעוף שנאמר (שם ט) אפרים כעוף יתעופף כבודם, וכשהוא מרוממן מרוממן כעוף שנאמר (ישעיהו ס׳:ח׳) מי אלה כעב תעופנה.

כתועפת לשון כפל כמו מגילה עפה כלומר בכפלי כפלים כחו כפול מכח ראם אין דמות וערך לכחו אלא אחז לו הכתוב ראם לפי שהוא בריה גדולה כדי להסביר לעולם כפי מדעם.

כתועפת. [ככפלי כפלים וחוזקו כפול מכח הראם תועפות לשון כפול כמו "כפול" דמתרגמי' עוף וכמו "תעפה בבקר תהיה" כלו' חשיכה כפולה תהיה בבקר. ואעפ"י שראם כאין נגד הבורא, בן אדם אינו יכול לדמות משלו אלא במה שעיניו בני אדם רואות כמו "ה'…כאריה ישאג" ואריה אינו כלום]:

אל מוציאם ממצרים. אמר מוציאם ולא הוציאם, הגם שרז״ל אמרו (ברכות לח.) דאפיק משמע והוכיחו מכאן, אף על פי כן יותר משמע לשון עבר אם היה אומר הוציאם. ונראה על דרך אמרם ז״ל (פסחים קטז:) בכל דור ודור חיב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, על כן אמרו יודעי פנימיות התורה כי כל ליל פסח מתבררים כחות הקדשה מהקלפה ונוספים בעם בני ישראל, והיא הבחינה עצמה של יציאת מצרים. והוא אמרו אל מוציאם כי לא יציאה ראשונה לבד אלא בכל שנה ושנה מוציאם כנזכר. ונתן טעם כתועפת ראם לו, פרוש, כי ה׳ מוסיף ומחזק אותם לרוממם, ואין קץ לרוממות אשר חשב ה׳ עליהם עד גדר שלא ישאר שום תערבת הרע בקדשה, והוא אמרו כי לא נחש ביעקב רמז לבחינת הנחוש, גם לבחינת הנקראת נחש שהוא ראש הקלפה ס״מ הרשע הנקרא נחש תעקר ולא ישאר ממנו ביעקב, על דרך אמרו (זכריה י״ג:ב׳) ״ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ״. ״ולא קסם״ – הוא בחינת טמאה למטה ממנה, ואז יהיו ישראל בגדר שלמות המעלה ותהיה מעלתם יותר מן המלאכים, והוא מה שגמר אומר כעת יאמר ליעקב וגו׳ ואמרו רז״ל (במדבר רבה כ,כ) שהמלאכים ישאלו לישראל ״מה פעל אל״.

אל מוציאם ממצרים. שתי המדרגות של יעקב וישראל. הוציא הקדוש ברוך הוא ממצרים שיהיו בשני אופנים כמש״כ בפ׳ ציצית בפסוק אני ה׳ אלהיכם אשר הוצאתי וגו׳:

כתועפת ראם לו. אותה הנהגה שאתה רואה למעלה מה״ט. אינה אלא כתועפות ראם. שהראם אינו רץ לעולם. ומ״מ כשהוא הולך פסיעות מדודות שלו. והסוס יהא רץ. יהא הראם עובר את הסוס. ואין זה פלא וחידוש אלא מחמת שפסיעותיו גסות ה״ז המהירות הילוכו הפשוט כך טבע של בני אדם גדולי ישראל הוא למעלה מדעת אנושי של המון אדם. דרך משל אדם שיש לו חולה בתוך ביתו. וכאשר הוא מתרפא עפ״י מזלו הטוב. מתהלך במתון וע״י הרבה סמים ורופאים. משא״כ אדם גדול מתפלל והחולה מתרפא מהרה אין זה נס אלא טבע שלו כך הוא שיתחזק החולה ע״י תפלת אדם גדול מהר. ומש״ה כתיב מתחלה לשון רבים ואח״כ לשון יחיד דמתחלה אמר בשתי מדרגות וכתועפות ראם אינו אלא במדרגת ישראל ועי׳ כיב״ז בס׳ דברים ל״ג ג׳ בפסוק אף חבב עמים וגו׳ והם תכו וגו׳:

אל מוציאם אחר שהתוכח עמו על מה שחשב שה' ישנה דבריו ויסכים לקללם, משיב לו על מה שחשב להרע ע"י נחש או קסם, ואומר האל אשר הוציא אותם מארץ מצרים האל הזה הוא לו לישראל כתועפת ראם כי מצרים היו עובדים למזל שור, אומר שהאל דומה כראם שהוא גבור יותר משור ומנגח בקרניו, כן התגבר על מזל שור בתועפת ראם ובגבורתו:

צ רצונו בזה דמלת ראם כמו רום לא ראם שהוא בהמה שאין ראוי ליחס כח האל לבהמה והכי קאמר כמו הבנאי שבנה בנין גבוה וחזק אתה מכירו ויודע שהוא חזק כך הקדוש ברוך הוא בנה עולמו ויסדו על חזקו והוציאם בחזקה כתוקף רום וגובה שלו ר"ל כחזקת עולמו. ור"ל כתועפות דהכא וכסף תועפות שניהם לשון מעוז:

ק ר"ל דהוא רוצה לתת טעם למה נקרא התוקף בלשון תועפות ואמר שהוא לשון עוף יעופף דמה שיעוף העוף תוקף רב הוא זה לפי שסדר כל דבר שהוא מורכב מד' יסודות כשזורקין אותו באויר נופל לארץ והעוף מעופף באויר שהוא הפך טבעו בודאי כח רב יש לו:

ר ר"ל כתוקף השדים שפורחין במהירות מסוף העולם ועד סופו ולטעם ראשון קשה למה כתיב ראם לכן הביא דבר אחר דשדים נקראים ראמים ולדבר אחר קשה היה לו לומר בקרא ראמים לכן פירש גם טעם ראשון וקל להבין: