במדבר כב, ט

מי האנשים האלה עמך. להטעותו בא אמר פעמים שאין הכל גלוי לפניו, אין דעתו שוה עליו, אף אני אראה עת שאוכל לקלל ולא יבין:

וַאֲתָא מֵימַר מִן קֳדָם יְיָ לְוַת בִּלְעָם וַאֲמַר מָן גוּבְרַיָא הָאִלֵין דְעִמָךְ

וְאָתָא מֵימַר מִן קֳדָם יְיָ לְבִלְעָם וַאֲמַר מַאן גוּבְרַיָא הָאִלֵין כְּעַן דְבִיתוּ עִמָךְ

ויבא אלהים. לכבוד ישראל כי השם ידע דבר בעל פעור ואילו היה בלעם מקלל אותם היו כל העולם אומרים כי בעבור קללת בלעם באה המגפה:

מי האנשים האלה. פתחון ותחלת דבור כמו אי הבל אחיך והנה הוא כחש והשם אמר לו קול דמי אחיך:

מי האנשים האלה עמך. מי הם אצלך שהכינות עצמך לנבואה בעדם לדעת מה תעשה להם האמנם הם אצלך כשואלי עתידות ותרצה לדעת העתיד למען תגיד להם או הם אצלך כמבקשים להשיג איזה מכוון בקללתך ודעתך עתה לשאול רשות אם תעשה חפצם:

ויבא אלהים אל בלעם. גלוי זה לכבוד ישראל היה, כי כן מצינו שהשכינה נגלית להדיוטות בשביל הצדיקים, כענין שנאמר (בראשית ל״א:כ״ד) ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה, וכן (שם כ) ויבא אלהים אל אבימלך.

ויאמר מי האנשים האלה עמך. לא מצינו בכל הכתובים שישאל הקב"ה אלא לרשעים לאותן שהוא רוצה להטעותן כדי להאבידם ולהשמידם עדי עד, כענין שכתוב (איוב י״ב:כ״ג) משגיא לגוים ויאבדם, וזהו שכתוב בקין (בראשית ד׳:ט׳) אי הבל אחיך, לפי שהיה כופר בהשגחה ואמר לית דין ולית דיין ולית עלם אוחרן, רצה להטעותו שישאל לו כמי שאינו יודע, וכן כאן בבלעם רצה לשאול לו כדי להטעותו שיאמר עתים יודע ועתים אינו יודע.

וכן אמרו במדרש (משלי כ״ח:י׳-י״א) משגה רשעים בדרך רע בשחותו הוא יפול ותמימים ינחלו טוב, זה בלעם הרשע, לפי שבתחלה היו הבריות גדורין בעריות שנאמר (בראשית כ״ט:ט׳) ורחל באה עם הצאן אשר לאביה, וכתיב (שמות ב׳:ט״ז) ולכהן מדין שבע בנות, עמד בלעם והטעה את הבריות בעריות, בשחותו הוא יפול, כשם שהטעה את הבריות כך הטעהו הקב"ה ואמר לו מי האנשים האלה עמך, אמר אותו רשע יש עתים שאינו יודע אף אני אעשה בבניו כל מה שאני חפץ.

מי האנשים וגו׳. צריך לדעת למה שאל אותו ה׳, הממנו יבצר כל דבר? עוד צריך לדעת למה הצרך לומר תבת עמך ולא הספיק במאמר האלה? עוד צריך לדעת תשובת בלעם שאמר ״בלק בן צפור״ וגו׳, וכי שאלתו יתברך היתה מי שלחם? שאלתו היתה מי הם! ורז״ל הרגישו בדקדוק זה ואמרו (ילקוט שמעוני תשסה) וזה לשונם: ״מי האנשים״ וגו׳, אמר אותו רשע, איני יודע בהם אלא בלק בן צפור שלח אלי, עד כאן. פרוש, מתוך הדברים שאמר ״בלק וגו׳ שלח״ וגו׳ מובן שנתכון לומר ״איני יודע וגו׳ אלא בלק שלח״ וגו׳. עוד צריך לדעת למה הצרך לומר לו ״מלך מואב״ ולא הספיק בזכרון שמו? ונראה שכונת מאמר ה׳ היא על פי מה שפרשנו בפסוק ״לינו פה״ שילינו עמו בחדרו המיחד לו. לזה בא מאמרו יתברך ואמר לו מי וגו׳ לשון השפלה, על דרך אמרו (שמות ג:יא) ״מי אנכי״ וגו׳. כמו כן אמרו מי האנשים האלה שהכנסת אותם למקום זה עמך בחדר המיחד לך לדבר עמך מלאך האלהים, כי יקפיד ה׳ על כבוד בלעם בערך האמות כיון שהוא נביא עליהם, וכמו שמצינו (במדבר רבה כ,יד) שהרג את האתון משום כבודו של בלעם. ועין בפסוק שאחר זה ״ויאמר אלהים״. והבין בלעם דבריו ואמר טעם שעשה להם כבוד זה הוא לפי שהם שלוחי מלך, והוא אמרו בלק בן צפור, פרוש, הידוע לנסיך מדין, ועוד לו שהוא מלך למואב שלח אלי, פרוש, האנשים האלה, ובשביל כבוד המלכות עשיתי אותם עמי. ובזה נתישבו כל הדקדוקים.

עוד ירצה באמרו מלך מואב, כי אומה זו לא נתנה לישראל, ונתחכם במאמר זה כדי שיתרצה ה׳ לשלחו ולא יעכב על ידו, ולזה לא יעכב על ידו בהליכתו עם שלוחיו.

מי האנשים האלה עמך. מצינו לשון מי שאינו לשון שאלה ונאמר לבזיון כמ"ש (שמואל א' כה י) ויען נבל את עבדי דוד מי דוד ומי בן ישי, כלומר מי הוא שאינו נחשב לכלום. כך אמר הקב"ה לבלעם שרוחו גבוהה מי האנשים האלה הפחותים וכי ראויין המה להיות עמך שתלך עמהם, והשיב בלק בן צפור מלך מואב שלח אלי. ועבד מלך כמלך ומ"מ אמר מאן ה' לתתי להלוך עמכם. אלא עם שרים גדולים מכם.

ת עיין לעיל בפרשת בראשית ושם פירש כדי ליכנס עמו בדברים וכאן פירש כדי להטעותו. והרא"ם פירש להטעותו כו' כלומר ליכנס עמו בדברים שלא יהא נבהל ולמה כדי להטעותו וכאן פירש הטעם למה נכנס עמו בדברים ושם לא פירש הטעם: