במדבר כא, כז

על כן. על אותה מלחמה שנלחם סיחון במואב:

יאמרו המשלים. בלעם, שנאמר בו (במדבר כג, ז) וישא משלו:

המשלים. בלעם ובעור והם אמרו:

באו חשבון. שלא היה סיחון יכול לכבשה והלך ושכר את בלעם לקללו, וזהו שאמר לו בלק (שם כב, ו) כי ידעתי את אשר תברך מברך וגו':

תבנה ותכונן. חשבון בשם סיחון להיות עירו:

עַל כֵּן יֵימְרוּן מְתָלַיָא עוּלוּ לְחֶשְׁבּוֹן תִּתְבְּנֵי וְתִשְׁתַּכְלַל קַרְתָּא דְסִיחוֹן

עַל כֵּן יֵימְרוּן בְּחִידְתָא מְתוּלַיָיא אָמְרִין צַדִיקַיָא דְשָׁלְטִין בְּיִצְרֵיהוֹן אִיתוּ וְנַחְשׁוֹב זֵיינָא דְעוּבְדָא טָבָא כֻּלוֹ קֳבֵיל אַגְרָא וַאֲגַר עוֹבָדָא בִּישָׁא כֻּלוֹ קֳבֵיל זֵיינָא יִתְבְּנֵי וְיִשְׁתַּכְלַל דְמִיתְעַר וּמְשִ¦יחַ בְּאוֹרַיְיתָא

מִן בְּגִין כֵּן יֵימְרוּן מְתוּלֵי מְתָלַיָיא עוּלוּ:

המושלים. הבודאים משלים מלבם:

וטעם באו חשבון. לאמורים יאמרו:

ותבנה. יותר ממה שהיא:

ותכונן להיותה עיר סיחון:

על כן יאמרו המשלים - על כן מלחמת סיחון ומואב נתנבא תחלה.

מושלים - מושלי נבואות, כגון בלעם וחבריו.

על כן יאמרו המושלים. המספרים באור משלים שראו בחלום חזיון כמו שעשה בלעם כאמרו וישא משלו:

בואו חשבון. אתם יושבי ערי מואב בואו חשבון והכנעו לסיחון כי הוא ינצח וימלוך עליכם:

על כן יאמרו המושלים. בני אדם הרגילים למשול משלים על ידי שלקחה סיחון באו לדור בתוך חשבון כי עתה תבנה ותכונן מאחר שהיא עכשיו עיר סיחון כי כל זמן שהיתה למלך מואב לא היה מלך חזק אבל משכבש סיחון אין לכלום לגור בה:

על כן יאמרו המושלים בגימ' אלה המה המושלים ביצרם:

על כן יאמרו המושלים. הבודים משלים מלבם, והם היו בלעם ובעור אביו, על דעת רז"ל, כי היו נושאים משלים בעתידות והיו אומרים באו חשבון, שלא היה סיחון יכול לכבשה הלך ושכר את בלעם וקללו, וזה שאמר בלק (במדבר כב) כי ידעתי את אשר תברך וגו'. תבנה ותכונן, בשם סיחון להיות עירו.

ודרשו רז"ל בפרק המוכר את הספינה (ב"ב עח) על כן יאמרו המושלים אלו המושלים ביצרם, באו חשבון באו ונחשוב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עברה כנגד הפסדה, אם אתה עושה כן תבנה ותכונן, תבנה בעוה"ז ותכונן לעוה"ב, עיר סיחון אם משים אדם עצמו כעיר זה שמהלך אחר סיחה נאה, מה כתיב בתריה כי אש יצאה מחשבון, תצא אש ממי שמחשבין ותאכל את מי שאינן מחשבין. ולהבה מקרית צדיקים שנקראו סיחון דכתיב (שופטים ה׳:י׳) והולכי על דרך שיחו. אכלה ער מואב זה שמהלך אחר יצרו כעיר זה שמהלך אחר סיחה נאה. בעלי במות ארנון אלו המגיסין דעתן, דאמר מר כל המגיס דעתו כעובד ע"א. ונירם, אמר רשע אין רם. אבד חשבון, אבד חשבונו של עולם. עד דיבון, המתן עד שיבא דין. ונשים עד נפח, עד שתצא אש שאינה צריכה נפוח. עד מידבא, עד שתדוב נשמתן, ואמרי לה עד דעבד מאי דבעי.

על כן יאמרו המשלים בלעם ובעור אביו ששכרם סיחון לקלל את מואב תנחומא.

באו חשבון בואו לדור בתוך חשבון כי עתה תכונן מאחר שהיא עכשיו משל סיחון שבזמן שהיתה ביד מלך מואב היו יראים לדור בתוכה לפי שהיה מלך חלש.

תבנה ותכונן יותר משהיתה כבר.

עיר סיחון עיר שהיא עתה משל סיחון.

על כן יאמרו המשלים. [בני אדם הרגילים למשול משלים אמרו על כן שלקחה סיחון באו, לדור בתוך חשבון שתבנה ותכונן כי עתה עיר סיחון היא כי כל זמן שהיתה של מואב היה סיחון שהוא מלך חזק מתגרה בה והיו יראים לדור בתוכה מפחד סיחון אבל מעתה שהיא של סיחון תיבנה ותיכונן כי אין לירא כלום, על כן שנכבשה קורין אותה עיר סיחון:

תבנה ותכונן עיר סיחון. תחלה אחר הכבישה החריבה סיחון. ואח״כ חזר בנאה וכוננה לעיר מלכותו:

על כן יאמרו המושלים ממשלי משלים יסדו על ענין זה שני משלים, משל הראשון על מה שנקרא סיחון מאת ה' לכבוש את מואב למען יוכלו אח"כ בני ישראל לקחתו מידו, ובמשל זה ספרו נצחון של סיחון, ומשל השני יסדו על שאח"כ גרם מלך חשבון שיקחו ישראל את כל ארצו מידו ע"י שיצא לקראתם למלחמה, (משל א') בואו חשבון קוראים את סיחון וחילו שיבואו לכבוש את חשבון ובעת ההיא לא היתה חשבון עיר מבצר, וסיחון עשאה עיר מוקפת חומה בצורה, ועז"א תבנה ותכונן אחר שהיתה עיר סיחון כמו בונה עיר וכונן קריה (חבק ק ב'):

תורה אור הנה מ״ש על כן יאמרו המושלים הוא מאמר סתום מאד, שספור הבא כהי פשוטו לא נקרא בשם משל. שכל משל יש לו מליצה ור״ל שהוא משל אל דבר אחר נעלם, ויש לו נמשל בהכרח, ולמה קרא מאמר זה בשם משל, מהו הנמשל שנמשל אליו, וראיתי כי חז״ל בחכמתם עמדו ע״ז והודיעו הנמשל במאמר יפה ומושכל מאד, והוא בב״ב (דף ע״ח) אמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יוחנן מהו דכתיב על כן יאמרו המושלים, אלו המושלים ביצרם, בואו חשבון בואו ונחשב חשבונו של עולם הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עברה כנגד הפסדה, תבנה ותכונן אם אתה עושה כן תבנה בעוה״ז ותכונן לעוה״ב, עיר סיחון אם משים אדם עצמו כעיר הזה שמהלך אחר סיחה נאה, מה כתיב אחריו כי אש יצאה מחשבון תצא אש ממחשבין ותאכל את שאינן מחשבין, להבה מקרית סיחון מקרית צדיקים שנקראו שיחין, אכלה ער מואב זה המהלך אחר יצרו כעיר המהלך אחר סיחה נאה, בעלי במות ארנון אלו גסי הרוח, ונירם, אמר רשע אין רם , אבד חשבון אבד חשבונו של עולם, עד דיבון המתן עד שיבא דין, ונשים עד נפח עד שתבא אש שאינה צריכה נפוח, אשר עד מידבא עד שתדאיב נשמתן: בארו בחכמתם שמאמר הזה ממלחמת סיחון נאמר למשל אל מלחמה השניה שיש לכל אדם עם יצרו הרע ותאותיו, כמ״ש בחובת הלבבות (שער יחוד המעשה פ״ה) שהמלחמה היותר גדולה עם האויב היותר גדול שי״ל להאדם הוא המלחמה עם יצרו הרע, ובאשר מלחמה זו הוא ענין נעלם ראוי ללמוד תכסיסי מלחמה זו ותחבולותיה מן המלחמה הגלויה שילחמו עמים עם אויביהם והתחבולות אשר יעשו בזה לנצחם ולהשיב מלחמה שערה יהיו לנו לעינים, עפ"ז לקחו המושלים מלחמת סיחון עם מואב שאז נצח סיחון את המלחמה, ומלחמתו השניה עם ישראל שאז אבד כחו, ושמהו למשל אל מלחמת היצר וענינו, וז״ש על כן יאמרו המושלים המושלים ביצרם, ר״ל שמה שקראם בשם מושלים שע״כ יש במאמר זה נמשל ומליצה הנמשל היא מלחמת היצר. והנה השכילו במלחמה זו של סיחון עם מואב שסיחון התגבר אז על מואב מפני שני דברים, [א] שהנהגת מדינת סיחון היתה הנהגה בדעת ובחשבון שחשבו ושקלו כל מעשי הנהגת המדינה שיהיה קרוב לשכר ורחוק מהפסד ועל כן קראו את שם עיר הבירה בשם חשבון ששם זה התחדש אז אחר שכבשה סיחון, לרמז בזה על שהיו מחשבים. כל מעשיהם, לא כן הנהגת מואב היתה פרוע בלא השבון וסדרים, וז״ש במשל בואו חשבון היינו שלכן יבואו וינצחו מפני שהם מחשבים ושוקלים מעשיהם, ובנמשל על מלחמת היצר שדומה ג״כ כלוחם על עיר לכבשם כמ״ש עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה מלך גדול (קהלת ט׳:י״ד), ופי׳ חז"ל עיר קטנה זה הגוף ואנשים בה מעט אלו האברים, ובא אליה מלך גדול הוא היצה״ר, שהיצה״ר רוצה לכבוש אה העיר, ולפעמים בא המשל שהיצה״ר הוא בפנים והיצ״ט הוא הלוחם ורוצה לכבוש כמ״ש בפי' משלי (סי' כא כב) על פסוק עיר גבורים עלה חכם, הנה התנאי בלחמה זו הוא החשבון אם יחשב כל דרכיו השכר וההפסד וע״כ אמרו חז״ל שהנמשל של משל בואו חשבון במלחמת היצר היא שנחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה, הטעם השני שסיחון נצח מלחמה זו היה מפני שאנשי סיחון כלם שמעו פקודת מלכם שהוא , יצא לפניהם ולחם מלחמתם משא״כ אנשי מואב היו פרועים בלתי שומעים פקודת מלכם והיו כצאן בלא רועה ואבדו, שעז״א תבנה ותכונן עיר סיחון, ר״ל שלכן נבנית ועמדה בתקפה יען היתה עיר סיחון מתיחסת אליו שכלם שמעו לפקודתו, וכן בנמשל על מלחמת היצר צריך שכל כחות הגוף ומדותיו ותכונותיו שהם אנשי עיר הקטנה הלזו, יכנעו וישמעו לדברי המלך שהוא כח השכל שהוא מלך הגויה באמת, ושאר הכחות הם עבדים, ראוי שיכנעו וישמעו פקודת השכל אדוניהם, ואז ינצחו המלחמה כמו שנצחו אנשי סיחון יען .נכנעו תחת מלכם, וז"ש שהנמשל של מה שאמר תכנה ותכונן עיר סיחון ר״ל שתבנה בעוה״ז ותכונן לעוה"ב אם משים עצמו כעיר שמהלך אחר סיחה נאה שר״ל אם חמורו שהוא גופו הבהמי וכחותיו שהוא העיר , הולך אחר שיחה נאה , ר״ל אחר עצת נפש הדברית והמשכלת שהוא המלך המולך בגויה מדבר ומשכיל, ומ״ש במשל כי אש יצאה מחשבון שר״ל שלכן יצאה אש מחשבון והם נצחו את מואב מצד שהיו מחשבים דרכיהם, הוא בנמשל שהוא מלחמת היצר שתצא אש ממחשבין ותאכל את שאינם מחשבין, ומ״ש במשל שיצאה להבה ע״י שהיתה קרית סיחון שמלך בה מלך רב ושליט מושל ממשל רב, הוא בנמשל במלחמה, שינצחו הצדיקים שהשכל שהיא סיחון ר״ל כח המשיח והמדבר הוא מלך מולך בכל כחות , הגויה, ומ״ש במשל שאכלה ער מואב בעלי במות ארנון היינו על שמואב לא היו מחשבים ולא שמעו למלכם מרוב גאותם, הוא בנמשל מלחמת היצה״ר אם מהלך אחר יצרו והוא בעל גאוה בלתי מחשב דרכו ובלתי שומע לעצת שכלו רק לעצת יצרו, עתה בארו חז״ל הנמשל של המשל השני שאמרו המושלים, במ״ש ונירם אבד חשבון, שהוא ספור מלחמה השניה שנלחם סיחון עם ישראל ואז היה ההפך שהמלך שלהם היה הגורם לאבדונם שאם לא היו שומעים אז לעצת מלכם ולא היו יוצאים למלחמה לא היו נופלים, הנמשל בזה לענין מלחמה השניה שהוא מלחמה היצר הוא שלפעמים יהיה השכל המולך בגויה סבה לאבדו ולהכריחו, והוא אם השכל שלו יחשוב מחשבת מינוה ויען בליעל לכפור בה׳ ובהשגחתו, שאז יהיה המלך שהוא השכל הוא הגורם לאבדו, וז״ש שהנמשל של ונירם אבד חשבון הוא אם אמר רשע אין רם, היינו שכופר במציאות ה׳, ואומר שאבד חשבונו של עולם שאין השגחה ואין דין וחשבון, והם האפיקורסים שנפשם אובדת לעולמים, וז״ש המתן עד שיבא דין ועד שתבא אש שא״צ נפוח וכו׳:

י תבנה ותכונן שב לחשבון הנזכר למעלה ולא לעיר סיחון שמאחר שכבש אותה וזכה בה מה צריך לומר תבנה ותכונן אלא הכי קאמרו המושלים בואו סיחון ועמו לעיר חשבון כי תוכלו לה לפי שמתחלה כשנבנית וכוננה עיר סיחון בשם סיחון נבנית כלומר שמאז נגזר עליה להיות עיר סיחון ויהיה תבנה ותכונן עתיד במקום עבר: