במדבר כא, כ

ומבמות הגיא אשר בשדה מואב. כי שם מת משה ושם בטלה הבאר דבר אחר כרוה נדיבי העם כל נשיא ונשיא כשהיו חונים נוטל מקלו ומושך אצל דגלו ומחנהו ומי הבאר נמשכין דרך אותו סימן ובאין לפני חנית כל שבט ושבט:

במחקק. על פי משה שנקרא מחוקק, שנאמר (דברים לג, כא) כי שם חלקת מחקק ספון ולמה לא נזכרמשה בשירה זו, לפי שלקה על ידי הבאר. וכיון שלא נזכר שמו של משה לא נזכר שמו של הקדוש ברוך הוא. משל למלך שהיו מזמנין אותו לסעודה, אמר אם אוהבי שם אני שם, ואם לאו איני הולך:

ראש הפסגה. כתרגומו ריש רמתא:

פסגה. לשון גובה, וכן (תהלים מח, יד) פסגו ארמנותיה, הגביהו ארמנותיה:

ונשקפה. אותה הפסגה על פני המקום ששמו ישימון, והוא לשון מדבר שהוא שמם דבר אחר ונשקפה הבאר על פני הישימון שנגנזה בימה של טבריה והעומד על הישימון מביט ורואה כמין כברה בים והיא הבאר, כך דרש רבי תנחומא:

וּמֵרָמָתָא לְחֵילַיָא דִי בְּחַקְלֵי מוֹאָב רֵישׁ רָמָתָא וּמִסְתַּכְיָא עַל אַפֵּי בֵּית יְשִׁימוֹן

וּמִטַוְרַיָא רָמַיָא נַחְתָא עִמְהוֹן לִגְלִימָתָא עֲמִיקְתָא וְאִתְגְנִיזַת עִמְהוֹן בִּתְחוּמֵיהוֹן דְמוֹאֲבָאֵי רֵישׁ רָמָתָא דִמְדִיקָא כָּל קֳבֵיל בֵּית יְשִׁימוֹן מְטוֹל פִּתְגָמֵי אוֹרַיְיתָא

ונשקפה. לשון נקבה על הגיא:

הישימון. מקום שממה והעד ובתהו יליל ישימון וכן תעו במדבר בישימון דרך:

ומבמות הגיא. ומהבמות היה יורד אל ההר לעבר הגיא ונמשכה אצל ראש הפסגה הנשקפה על ראש פני הישימון הנראית על פני המדבר שהוא קרוי ישימון כדכתיב ובתהו יליל ישימון וזו היתה שמח' גדול שהיתה נראית על פני המדבר להולכים בתהו שהיו רואים מקום להשקות הם ומקניה' ולהתקרר ולהתעדן, ובעירובין פרק כיצד מערבין מסיק וממדבר מתנה אם משים אדם עצמו כמדבר הזה שהכל דשין בו תורתו מתקיימת ונתנת לו במתנה וכיון שנתנה לו במתנה נחלו אל כלומר כירושה היא לו וכיון שנחלו אל עולה לגדולה שנא' ומנחליאל במות ואם הגיס דעתו הקב"ה משפילו שנאמר ומבמות הגיא ואם חזר בו הקב"ה מגביהו שנאמר כל גיא ינשא:

ומבמות הגיא קרי בא מות בגי דכתיב ויקבור אותו בגיא:

ומבמות נתפשטו אל הגיא הנקרא בפרשת מסעי אבל השטים גיא ואבל לשון בקעה וערבה.

אשר בשדה מואב ראש הפסגה לתיבת ומבמות קאי כלומר אותה במה שבשדה מואב היא ראש הפסגה הנשקפה על פני הישימן הוא המדבר הגדול.אשר בשדה מואב לפי שמתחלה היה שלו קורא אותו על שמו וכן ערבות מואב. ד״א וממדבר מתנה חשיבות גדולה יש באותה באר כי ממדבר מקום צמאון מים נתנה להם במתנה.

וממתנה נחליאל לא היתה כשאר בארות שנובעים במקומן אלא משנתן להם נתגבר והיה לנחל גדול והיו״ד יתרה בו כמו היושבי בשמים המגביהי המשפילי. ואיל לשון חוזק כמו ואת אילי הארץ לקח וכן כתיב ויצאו מים רבים.

ומנחליאל במות ומשנעשה נחל מרוב מים היה הנחל נמשך ומתפשט אחר הבמות ומהבמות שבשדה מואב שהוא ראש הפסגה הנשקפה על פני הישימון היה נחל הבאר יורד אל הגיא.

ומהבמות היה יורד לעבר ההר בגיא ונמשכת אצל ראש הפסגה הנשקפה הנראית על פני הישימון המדבר כמו "ובתהו ילל ישמן"] לשון שממה ומדבר ואותה פסגה היתה גבוה ונראית ונשקפת על פני כל המדבר [והיתה הנאה גדולה להולכי המדבר שהיו רואין הפסגה ויודעים שהמדבר נמשכים בגיא שאצלה, ובאים שם לשתות הם ובהמתם לקרר ולהתעדן]:

ומבמות הגיא וגו׳. וכיון שבאו לגבול מואב ולא נצרכו עוד לה. חזרה לטבע מים וירדה לגיא למקום מים כדאיתא בשבת פרק ב׳:

ונשקפה על פני הישימון. עוד היא לתועלת תמידי באשר בצדה יש מדבר וישימון. וההולך בישימון נהנה ממנה ומביט עליה :

ומבמות [ב] הגיא אשר בשדה מואב [הוא שדה צופים אשר על] ראש הפסגה, [ג] ונשקפה ר"ל ראש הפעור דהיינו הפסגה הנשקפה על פני הישימון ושני אלה חשב ג"כ ביהושע (יג כ) ובית פעור ואשדות הפסגה:

ב פירוש שאגב שהוזכר כאן וממתנה נחליאל זכר גם כן שנתגלגל עוד הבאר הבמות ומבמות לגיא אף על פי שעדיין לא היו המסעות שאגב שנזכר הבאר פה ספר כל ענינים ומפני שנראה שלא באה עמהם יותר נתן טעם בזה ואמר שם מת משה ובטלה. הרא"ם:

ג ואם תאמר והלא כשמתה מרים פסק הבאר כדלעיל. ויש לומר שחזר להם בזכות של משה ומשמת משה פסק:

ד ואם תאמר לעיל הוה לי לאקשויי מיד כשמתחיל השירה אז ישיר ישראל למה לא מזכיר גם כן משה. ויש לומר דהוה אמינא לפי שחטא בבאר כדכתיב לעיל שהכה על הסלע משום הכי לא רצה להזכיר אותובשירה זו שקאי על הבאר כדפרש"י בסמוך אבל השתא דפירש במחוקק דהיינו משה למה לא הזכירו בשירה בהדיא:

ה דאין לומר דקאי על הגיא דגיא לשון זכר ונשקפה לשון נקבה:

ו שהבאר לשון נקבה והוצרך לטעם של דבר אחר דלטעם ראשון קשה דהא כל הפרשה כולה איירי בבאר ואיך מפרש ונשקפה על הפסגה לכן פירש דבר אחר ולפי דבר אחר קשה הל"ל ונשקפה מן הישימון מאי על פני לכן פירש טעם ראשון: