במדבר כ, כט

ויראו כל העדה וגו'. כשראו משה ואלעזר יורדים ואהרן לא ירד, אמרו היכן הוא אהרן אמר להם מת. אמרו לו אפשר מי שעמד כנגד המלאך ועצר את המגפה ישלוט בו מלאך המות. מיד בקש משה רחמים והראוהו מלאכי השרת להם מטל במטה, ראו והאמינו:

כל בית ישראל. האנשים והנשים, לפי שהיה אהרן רודף שלום ומטיל אהבה בין בעלי מריבה ובין איש לאשתו:

כי גוע. אומר אני שהמתרגם דהא מית טועה הוא, אלא אם כן מתרגם ויראו ואתחזיאו, שלא אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי זה משמש בלשון דהא אלא על מדרש שנסתלקו ענני כבוד, וכדאמר ר' אבהו (ראש השנה ג, א), דאמר רבי אבהו אל תקרי ויראו אלא ויראו ועל לשון זה נופל לשון דהא, לפי שהוא נתינת טעם למה של מעלה המנו למה ויראו, לפי שהרי מת אהרן. אבל על תרגום וחזו כל כנישתא, אין לשון דהא נופל אלא לשון אשר, שהוא מגזרת שמוש אי, שמצינו אם משמש בלשון אשר, כמו (איוב כא, ד) ואם מדוע לא תקצר רוחי, והרבה מפורשים כזה הלשון (שם יד, ה) אם חרוצים ימיו:

וַחֲזוֹ כָּל כְּנִשְׁתָּא אֲרֵי מִית אַהֲרֹן וּבְכוֹ יָת אַהֲרֹן תְּלָתִין יוֹמִין כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל

וְכֵיוַן דְנַח נַפְשֵׁיהּ דְאַהֲרן אִסְתַּלָקוּ עֲנָנָא יְקָרָא בְּחַד לְיַרְחָא דְאָב וְחָמוּן כָּל כְּנִשְׁתָּא דְאָתָא משֶׁה נָחִית מִן טַוְורָא מָנוֹי בְּזִיעִין וַהֲוָה בָּכֵי וַאֲמַר וַוי לִי עֲלָךְ אַהֲרן אָחִי עַמוּד צְלוֹתְהוֹן דְיִשְרָאֵל אוּף הִינוּן בָּכוֹן יַת אַהֲרן תְּלָתִין יוֹמִין גוּבְרַיָא וּנְשַׁיָא דְיִשְרָאֵל

וְחָמוֹן כָּל עַמָא דִכְנִישְׁתָּא משֶׁה נָחִית מִן רֵישׁ טוּרָא מָאנוֹי בְּזִיעִין וְקִיטְמָא בְּרֵישֵׁיה וַהֲוָה בָּכֵי וַאֲמַר וַוי לִי עֲלָךְ אַהֲרן אָחִי עַמוּד צְלוֹתְהוֹן דִבְנֵי יִשְרָאֵל דַהֲוֵיתָא מְכַפֵּר עֲלֵיהוֹן חַד זְמַן בְּכָל שְׁנָא בָּהּ בְּשַׁעֲתָּא הֵימִינוּן בְּנֵי יִשְרָאֵל אֲרוּם מִית אַהֲרן וּבְכוֹן יַת אַהֲרן תְּלָתִין יוֹמִין כָּל כְּנִישְׁתָּא דִבְנֵי יִשְרָאֵל:

ויראו כל העדה. כאשר ראו זה המאורע שאירע בכו שלשים יום:

ומלת גויעה. פירשתיו:

ויראו בגימטריא בעננים:

ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל. האנשים והנשים. ובמשה לא נאמר בית, אלא (דברים ל״ד:ח׳) ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום, לפי שהיה אהרן אוהב שלום ורודף שלום ומטיל שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו.

ויראו כל העדה בתרגום ירושלמי מפרש שראוהו למשה יורד מן ההר ובגדיו קרועים ואפר על ראשו בוכה ואומר אוי עליך אהרן אחי, ד״א מצינו לשון ידיעה קרואה ראיה וירא שר האופים, וירא יעקב כי יש שבר ולבי ראה הרבה חכמה ודעת וראיתי אני בלבי.

כי גוע אהרן. כל "כי" שבתורה מתורגם "ארי" כי כמו ש"כי" בלשון הקודש משמע בד' לשונות, כן "ארי" בתרגום משמע בד' לשונות האי תאר דהא מית אהרן "וכי בא ישראל דרך האתרים דהא אתא ישראל, ואם תתרגם "כי יקראו קן" אי הכי תאמר דילמא ו"כי צחקת" אלא והאחרים "ארי" ה' לשונות, ושמא כולם "ארי" אלא שד' מקומות הראה לך התרגום העניין, וכן נראה עיקר:

ויבכו את אהרן שלושים יום. כן זמן אבילות, וכן מצינו ביעקב שבכו אותו מצרים שבעים יום, שלשים של אבילות, וארבעים דחניטה:

ויראו כל העדה. בראותם כי לא ירדו אלא משה ואלעזר והוא לבוש בגדי כה״ג הלא הבינו כי גוע אהרן. ופי׳ זה הכתוב שלא הודיע משה בפירוש כי אהרן מת וכדאיתא בכתובות דף ק״ד דאסור משום מוציא דבה. אלא נתן לדעת שיבינו מעצמם. והדרש שהביא רש״י הוא מלשון כי גוע ולא כתיב כי מת. אלא עוד ראו כי לא נהרג כאשר עלה ע״ד איזה אנשים בראותם את אהרן מלפני שעה בריא אולם בלי שום חלישות והנה איננו. ועלה דעתם לחשוד מאומה עד שראו כי גוע. היינו אפיסות ימיו:

כל בית ישראל. פרש״י שהיה אוהב שלום כו׳ ובת״י איתא שמשה היה בוכה ואמר ווי לי עלך אהרן אחי עמוד צלותהון דישראל. והיינו כמש״כ בספר שמות ו׳ כ״ו דלענין תפלה השייך להליכות הטבע היה אהרן עיקר בישראל יותר ממשה. ומש״ה היו כל האנשים והנשים יודעים ומכירים טובו משא״כ משה רבינו שלא היו מכירין כי אם גדולי ישראל [והיינו ההפרש שהיה בין רחב״ד ובין ריב״ז כדאי׳ ס״פ אין עומדין. דריב״ז היה כשר הצבא במלחמתה של תורה ורחב״ד היה כעבד בעבודה. ותמיד רגיל לבקש לצורך בית המלך מה שאין כן שר הצבא]:

ויראו כל העדה לפי הפשט מספר שהגם שבעת מיתת אהרן לא היה שם שום איש מטעם האמור בפסוק כ"ה, אחר שירד משה ואלעזר מן ההר עלו שם כל העדה שהם הסנהדרין לעסוק בקבורתו ולספוד ולבכות, כי אלעזר לא יכול לכנס למערה אחר מיתתו שהכ"ג אינו מטמא לאביו, וגם משה יש דעה שהיה משמש בכהונה גדולה, ואז ראו כל העדה בעיניהם שגוע אהרן ויבכו אותו שלשים יום. והנה היל"ל ויקברו אותו שם, שבכ"מ הזכיר הקבורה ביחוד, וע"כ נראה שאהרן לא נקבר כלל בהר ההר, דהא מקרא מלא בפ' עקב (י' ו' ז') ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן ויקבר שם ויכהן אלעזר בנו תחתיו משם נסעו הגדגדה ומן הגדגדה יטבתה ארץ נחלי מים, ופרש"י שלאחר מיתת אהרן יראו ממלחמת מלך ערד וחזרו לאחוריהם שמונה מסעות עד מוסרה ושם עשו אבל כבד על מיתתו של אהרן שגרם להם זאת ונדמה להם כאלו מת שם, וזה דוחק מבואר שהכתוב יאמר שם מת אהרן ויקבר שם, על שרדמה להם כך, וע"כ נראה שאחר שעלו העדה ההר וראו כי גוע אהרן לא קברוהו תכף כי רצו להספידו תחלה בפניו כהלכה וע"כ לא נזכר הקבורה בהר ההר כי לא נקבר שם, ובתוך כך התחיל הכנעני להלחם בם וחזרו שמונה מסעות לאחור שמן הר ההר עד יעקן ומשם למוסרה הם שמונה מסעות ולקחו את מטתו של אהרן עמהם באשר יראו שהכנענים יתעוללו בו והביאוהו למוסרה ושם קברוהו, ומשם חזרו אל הר ההר ונלחמו בכנעני ויחרימו את עריהם, א"כ מ"ש שם מת אהרן ויקבר שם אמר כן מצד הקבורה, ויש להוסיף עוד כי באשר אהרן מת מיתת נשיקה וחז"ל אמרו (בב"ב דף יז) שלא שלט בגופו רקבון ורמה ותולעה, לכן אמרו שראו כי גוע אהרן, כי יש הבדל בין מיתה לגויעה, גויעה מציין סילוק כח החיוני ומיתה מציין רושם ההשתנות שנעשה בגוף ע"י הגויעה וסלוק החיות, ובאשר באהרן לא עשתה הגויעה שום רושם בגוף לא ראו בו סימני מיתה רק כי גוע אהרן שנעדר ממנו החיים, ובזה יש לפעמים מות מדומה, שהגם שגוע לא מת עדיין כמו שספרו חז"ל כמה מעשיות שנגד ואתנח, וע"כ לא קברוהו תכף עד מאם למוסרה שם נראה רושם המיתה על הגוף שעז"א שם מת אהרן ושם קברוהו. וספר שבכו את אהרן כל בית ישראל כי ראו ההיזק שהגיע להם במיתתו שעי"ז נסתלקו ענני כבוד ובא מלך ערד וילחם וישב ממנו שבי והוצרכו לחזור לאחוריהם ועי"ז הרגישו כלם במיתתו:

ת רצונו לתרץ והרי לא ראו מיתה של אהרן רק משה ואלעזר והל"ל וישמעו והלא מפי משה ואלעזר שמעו ומפרש כשראו כו' והראוהו מלאכי השרת וזהו שכתב ויראו כל העדה:

א רצה לומר למה כתיב במיתת משה רבינו עליו השלום ויבכו בני ישראל והכא גבי אהרן כל בית ישראל. ומפרש דכאן אף הנשים בכו ולמה לפי שהיה כו':