במדבר כ, כו

את בגדיו. את בגדי כהנה גדולה הלבישהו והפשיטם מעליו לתתם על בנו בפניו אמר לו הכנס למערה, ונכנס. ראה מטה מצעת ונר דלוק. אמר לו עלה למטה, ועלה. פשוט ידיך, ופשט. קמוץ פיך, וקמץ. עצום עיניך, ועצם. מיד חמד משה לאותה מיתה, וזהו שנאמר לו (דברים לב, נ) כאשר מת אהרן אחיך, מיתה שנתאוית לה:

וְאַשְׁלַח יָת אַהֲרֹן יָת לְבוּשׁוֹהִי וְתַלְבֵּישִׁנוּן יָת אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ וְאַהֲרֹן יִתְכְּנֵישׁ וִימוּת תַּמָן

וְאַשְׁלַח יַת אַהֲרן יַת לְבוּשׁוֹי אִיקַר כְּהוּנְתָּא וְתַלְבִּישׁוּנוּן יַת אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ וְאַהֲרן יִתְכְּנֵישׁ וִימוּת תַּמָן

וְתַשְׁלִיחַ יַת אַהֲרן:

וְהַפְשֵׁט אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו – הֵם בִּגְדֵי כְּהוּנָּה גְּדוֹלָה שֶׁנִּתְרַבָּה בָּהֶם אֶלְעָזָר בְּנוֹ עַתָּה. וְהַקָּרוֹב כִּי כַּאֲשֶׁר יָרַד אַהֲרֹן מֵעֲשׂוֹת הַתָּמִיד וְהִקְטִיר הַקְּטֹרֶת וְהֶעֱלָה הַנֵּרוֹת, הֶעֱלָה אוֹתוֹ אֶל הֹר הָהָר כְּשֶׁהָיָה לָבוּשׁ בִּגְדֵי כְּהוּנָּה וְהִפְשִׁיט אוֹתָם. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט הִלְבִּישׁוֹ תַּכְרִיכֵי הַמֵּת אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ, וְהִפְשִׁיט אֶת אֶלְעָזָר בִּגְדֵי הַחוֹל וְהִלְבִּישׁוֹ בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה עִמּוֹ בְּיוֹם הַמִּלּוּאִים (ויקרא ח ז-ט). וּמִדְרַשׁ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁנַּעֲשׂוּ בָהֶם נִסִּים, אָמְרוּ: הֵיאַךְ מֹשֶׁה יָכוֹל לְהַפְשִׁיט אֶת אַהֲרֹן כְּסִדְרָן, וַהֲלֹא הָעֶלְיוֹנִים הֵם הָעֶלְיוֹנִים לְעוֹלָם וְהַתַּחְתּוֹנִים הֵם הַתַּחְתּוֹנִים לְעוֹלָם? אֶלָּא מַעֲשֵׂה נִסִּים עָשָׂה לוֹ הַמָּקוֹם בְּמִיתָתוֹ יוֹתֵר מִבְּחַיָּיו. הֶעֱמִידוֹ מֹשֶׁה אֶל הַסֶּלַע וְהִפְשִׁיטוֹ בִּגְדֵי כְּהוּנָּה, וּבִגְדֵי שְׁכִינָה נִלְבָּשִׁים תַּחְתֵּיהֶם. "וַיַּלְבֵּשׁ אוֹתָם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ" (במדבר כ׳:כ״ח) - וְכִי הֵיאַךְ יָכוֹל לְהַלְבִּישׁ אֶת הַבְּגָדִים כְּסִדְרָן לְאֶלְעָזָר? אֶלָּא כָּבוֹד גָּדוֹל חָלַק לוֹ הַמָּקוֹם לְאַהֲרֹן בְּמִיתָתוֹ יוֹתֵר מִבְּחַיָּיו, שֶׁנִּלְבְּשׁוּ בִּגְדֵי שְׁכִינָה תְּחִלָּה לְמַטָּה וְחָזַר מֹשֶׁה וְהִפְשִׁיט אֶת אַהֲרֹן הַבְּגָדִים כְּסִדְרָן וְהִלְבִּישׁ אֶלְעָזָר כְּסִדְרָן, כָּךְ שָׁנוּי בְּת״כ (מלואים א ו):

והפשט. והלבשתם. יוצאים לשנים פעולים:

וטעם ואהרן יאסף. כי בעת שתפשוט בגדיו מיד ימות:

ויאסף אהרן אל עמיו. פירשתיו:

והפשט את אהרן את בגדיו. אותם בגדים הראוים לכהן גדול יותר על כהן הדיוט:

והלבשתם את אלעזר. שהיה לבוש בגדי כהן הדיוט ובכן נשאר אהרן בד' בגדי כהן הדיוט לבוש הבדים כמו שהיה ענינו בהכנס לפני ולפנים וכענין הראות מלאכי אלהים לעבדיו:

והלבשתם ב' במסורה והלבשתם את אלעזר והלבשתם כתנות דאיכא מאן דאמר כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה כשם דוהלבשתם כתנות דהתם היתה במשיחה אף והלבשתם דהכא הי' במשיחה:

ואהרן יאסף לעיל אמר יאסף אהרן אל עמיו ולא ידענו היכן עד שבא פסוק זה ואמר ואהרן יאסף ומת שם.

והפשיט את אהרן את בגדיו. בגדי כהונה:

והלבשתם את אלעזר בנו. שיראה בנו כהן גדול בימים ואחר כך יאסף אל אבותיו:

והפשט את אהרן את בגדיו. אמר ״את אהרן את בגדיו״ שנראה שהם שתי הפשטות, הגם שאין זה צחות לשון, עם כל זה אפשר שנתכון לומר לו שהבגדים שיפשיט יהיו בגדי כהונה לא בגדי עצמו, לזה אמר הפשט את אהרן לגופה, וחזר והתנה שההפשטה הוא את בגדיו המיחדים לו לאהרן שהם בגדי כהונה, ועליהם הוא אומר והלבשתם את אלעזר. וזה לא היה נשמע אם היה אומר ״והפשט אהרן את בגדיו״, שאז אין כאן יתור לדרוש ממנו אלא הדברים כפשטן, וכאלו אמר ״והפשט אהרן מבגדיו״. ומאמר את בגדיו הוא גזרת ״והפשט״, מה שאין כן אמרו והפשט את אהרן, מאמר את אהרן הוא גזרת ״והפשט״ ונשאר מאמר את בגדיו מיתר לדרשה.

עוד נתכון לומר על זה הדרך ״הפשט את אהרן״, והפשטה זו אינה אלא מבגדיו, והוא אמרו את בגדיו, אבל יש לו מלבוש אחר תכף ומיד, והוא מאמרם זכרונם לברכה (ילקוט שמעוני כאן) וזה לשונם: היה אהרן מתפשט ומתלבש בענני כבוד. ומעתה לא נשאר אהרן מפשט מהמלבוש אפלו בעת שהיה מפשיטו משה, לא היה נפשט אלא מבגדיו והיה מלביש הענן כל חלק וחלק הנפשט ממנו:

ואהרן יאסף ומת שם. האי יאסף מיותר וגם אין לו משמעות בלי לשון אל עמיו. אלא היינו דאי׳ במדרש מצויר מיתת אהרן הצדיק שאמר לו משה הפשט את ידיך עצום את עיניך וכן הרבה. וזה למדו מלשון יאסף דמשמעות יאסף מתקבץ למקום אחד. וזהו פי׳ בכ״מ אל עמיו. שהוא נקבץ אל אבותיו בעולם העליון. וכאן משמעות ואהרן יאסף שיקבץ כחות אבריו למקום א׳ ומשם יצא רוחו הקדושה ומת שם. וא״כ הוא כמו הציור שמתחלה יצא כח החיוני מזה האבר ואח״כ מזה האבר ונקבצו אל הלב ואח״כ ומת:

והפשט את אהרן את בגדיו לפי הפשט משמע כדעת הרשב"ם שלא הפשיט רק ארבעה בגדים המיוחדים לכ"ג, כי בארבעה בגדי כ"ה היה אלעזר לבוש, ונשארו על אהרן בגדי הבד בגדי הקדש לתכריכין, וחז"ל פי' שהפשיטו כל מדיו ואהרן נתלבש במדי שכינה עמ"ש בזה בהתו"ה צו (סי' ק"ל). והנה יקשה איך עלו אהרן ואלעזר אל ההר בבגדי כהונה שיש בהם איסור שעטנז שלא בשעת עבודה וכבר שאל כן במדרש, ומזה ראיה למ"ש בארצות החיים (סי' י"ח), שהכ"ג היה מותר ללכת בחשן ואפוד כל היום מפני הציץ שהוא מרצה, ואלעזר בודאי הותר ללבשם מפני החינוך אף שאינו עובד עבודה כמ"ש הרמב"ם (בפ"ד מה' כלי המקדש הי"ג) וי"ל שעלה להר בלא האבנט ושם לבש האבנט עם ד' בגדי כ"ג, ומ"ש ואהרן יאסף ומת שם, ותמיד נזכר מיתה קודם אסיפה, כי תחלה ימות ואח"כ יאסף אל עמיו שהם נשמות הצדיקים, לא כן אהרן שמת מיתת נשיקה נאסף אל עמיו תחלה היינו שנשמתו חזרה אל מעון הנפשות ועי"כ מת הגוף:

צ רצונו לתרץ דאי בגדיו של חולין מה טעם צוה הקדוש ברוך הוא להלביש את אלעזר לפניו בבגדיו. והרא"ם תירץ על כרחך פירושו בגדי כהונה דאם לא כן איך יהיה אות על זכיותו בכהונה גדולה ואפשר דבכלל דבריו דברי:

ק אף על פי שאין כתיב כאן שכך צוה השם שאין כתיב אלא והפשט את אהרן וכו' דאם לא כן שמשה הלביש את אהרן תחלה איך ילבש אהרן בגדי כהונה שלא בשעת עבודה והלא היוצא מהר הבית בבגדי כהונה סופג ארבעים אלא על כרחך צריך לומר דמשה הלבישו על פי הדיבור כדי שיפשיטן וילבישן את אלעזר בפני אהרן להראות שבנו זוכה לכהן גדול תחתיו:

ר משום דק"ל ולמה לא הפשיט אהרן את בגדיו וילבישם אלעזר את עצמו כי זה נראה שהוא גנאי למשה שיהא משרת להם ומתרץ אמר לו וכו' וכי לא סגי בלא דיבורו של משה אלא להורות מצות גמילות חסדים של מתים שהרי משה בעצמו היה מתעסק בכל עסקי מיתת אהרן: