במדבר כ, כד

יִתְכְּנֵשׁ אַהֲרֹן לְעַמֵיהּ אֲרֵי לָא יֵעוֹל לְאַרְעָא דִי יְהָבִית לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל דִי סְרֵיבְתּוּן עַל מֵימְרִי לְמֵי מַצוּתָא

יִתְכְּנֵישׁ אַהֲרן לְעַמֵיהּ אֲרוּם לָא יֵיעוֹל לְאַרְעָא דִיהָבִית לִבְנֵי יִשְרָאֵל מְטוֹל דְסָרֵבְתּוּן עַל מֵימְרִי בְּמֵי מַצוּתָא

יאסף אהרן. כמו ומות כהר שיתקן עצמו למות ויעלה אל ההר:

מריתם. פירשתיו:

למי מריבה. כמו במי מריבה שם המקום או בעבור מי מריבה:

על אשר מריתם את פי. לפי דברי המדרש (במדבר רבה יט,ט) שכתבתי למעלה שיחד מאמר מריתם פי כנגד אשר אמר להם לשנות פרק אחד על הסלע, בחר ה׳ ליחד פרט זה למיתת אהרן כי הוא שגיון שלם בערך אהרן, שהגם שמשה לא שנה, היה לאהרן לשנות הפרק, וכשלא שנה הרי המרה את פי ה׳. אבל על שלשה דברים הרשומים בדבריהם לא היה אלא מסכים למעשה משה, שההכאה משה לבדו הכה, והוצאת מים מסלע שלא היו רוצים ישראל גם כן הוא מעשה משה אלא שהסכים אהרן, וכן מאמר המן הסלע הזה הוא דברי משה לבדו. ותמצא שפרט זה של חטא המן הסלע יחדו ה׳ למשה בשעה שאמר לו (דברים לב,מט) ״עלה וגו׳ ומות וגו׳ על אשר מעלתם״ וגו׳ שפרש בה מעל, ולדברי המדרש מאמר זה בא על פרט חטא אמרו המן הסלע שפרט, ודבר זה בפרט אין חלק לאהרן בו כי למה יענש אהרן אם משה אמר דבור בלתי הגון, בשלמא בענין הסלע ובהכאתה הם דברים שבא שליחות מה׳ לאהרן על ידי משה ויענש על שנוי אשר יעשה בו, מה שאין כן אם משה ידבר דברים לא הגונים אין אהרן נתפס עליו, אלא שכללו ה׳ עם משה לצד עקר הדבר ששגגו בו יחד.

על אשר מריתם את פי וגו׳. במשה כתיב בפרשת פינחס כאשר מריתם את פי במי מריבה להקדישני במים לעיניהם. וכאן באהרן כתיב סתם על אשר מריתם. היינו משום דמשה נצטוה לעשות אחד משני אופנים. או לעשות נס על ידי המטה או ודברתם אל הסלע בתורה ותפלה. ועשה משה דרך הראשון נמצא שלא עבר על הצווי לגמרי אלא שחדל לבור הדרך הטוב שהיה בזה להקדישני במים לעיניהם כמבואר במקומו. אבל אהרן לא היה משתתף בעסק המטה כלל משא״כ אם באו בתפלה היה המצוה על שניהם כמו שאמר ה׳ ודברתם אל הסלע. ואם כן חדל אהרן מלעשות דבר ה׳ אליו לגמרי:

יאסף אהרן אל עמיו אהרן לא מת ע"י מלאך המות כמ"ש בב"ב (דף יז) רק מת מיתת נשיקה, לא ע"י ממית מבחוץ רק ע"י התפשטות נפשו מגופו ברוב חשק הנפש לצאת מן מאסר הגויה ולהדבק בצרור החיים את ה' אלהיה, שזה תלוי ברצונו ובמסירת נפש אל מקור החיים ברוב תשוקה ודביקה בקדש הקדשים, וע"כ בא ע"ז צווי לאהרן כי קיים בזה מצות ה', וע"כ לא אמר ימות אהרן רק אסיפה אל עמיו שנפשו תצא מהעולם החומרי לשוב אל עמה במעון נפשות הצדיקים רעותיה, ואמר הטעם כי לא יבא אל הארץ וא"כ אין לו עוד עסק בעה"ז וכבר השלים מה שעליו לעשות בחייו, ומ"ש אשר מריתם את פי, בארתי למעלה שזה מה שלא דבר אל הסלע כמו שנצטוה ודברתם ועי"כ גרם למי מריבה שישראל רבו עם האמונה ע"י המים, כי אמרו שהוציא המים בתחבולה אנושית כנ"ל: