במדבר כ, כג

על גבול ארץ אדום. מגיד שמפני שנתחברו כאן להתקרב לעשו הרשע, נפרצו מעשיהם וחסרו הצדיק הזה, וכן הנביא אומר ליהושפט (דברי הימים ב' כ, לז) כהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך:

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן בְּהוֹר טוּרָא עַל תְּחוּם אַרְעָא דֶאֱדוֹם לְמֵימָר

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה בְּטַוְורוֹס אוּמָנוֹס עַל תְּחוּם אַרְעָא דֶאֱדוֹם לְמֵימָר

ויאמר ה׳ וגו׳ על גבול ארץ אדום וגו׳. טעם שהצרך לומר על גבול וגו׳, פרוש על סבת הגעתם לגבול רשעה נסתלק אהרן. שוב בא לידי מדרש אחד (ילקוט שמעוני במדבר תשסד) וזה לשונם: ״בהתחברך לרשע״ וגו׳ – בשביל שנתחברו לאדום חסרו צדיק אחד, עד כאן. והם הדברים עצמן שרמזנו במאמר על גבול וגו׳. ולדרך זה יתבאר אמרו לאמר, שיצו ה׳ למשה לומר לישראל פרט זה שרמז במאמר ״על גבול״, שהתחברם לרשע סבב פטירת הצדיק. והגם שכבר נגזרה גזרה זו עליו, אפשר שהיה חי עוד ימים. עוד לומר מגלגלין חובה על ידי חיב.

ובדרך רמז, כיון שאהרן עומד עם משה לגאלה העתידה, כאמרם זכרונם לברכה (שבת י.) בפסוק ״וענתה שמה כימי נעוריה״ שכתבתי למעלה, וגאלה העתידה היא מיד אדום שהיא מלכות ס״מ, לזה אמר על גבול ארץ אדום, פרוש, על סבת גבולם אשר הגביל ה׳ קץ לאדום למסר ביד ישראל, לזה שם יאסף אהרן. וגמר אומר אל עמיו לרמז לעמיו העתידים לרשת ארץ אדום.

ואל אהרן. כאן מבואר שלא היה הדבור לאהרן. שהרי אומר קח את אהרן. אלא הפי׳ שיהא הדבור ממשה ביחוד לאהרן. ומכאן למדנו בכ״מ דכתיב אל משה ואל אהרן וכידוע בת״כ ובספרי שלא היה אלא למשה. וע׳ מש״כ בספר שמות ז׳ מקרא א׳:

על גבול ארץ אדום. היינו בקצה מזרחית דרומית מש״ה כשיצאו מגבול אדום בדרום היה להם עוד לסבוב מזרח ארץ אדום כמש״כ להלן כ״א ד׳. והא שפירש הכתוב כאן דהר ההר הוא על גבול אדום יותר ממקרא הקודם פרש״י שבא לעונש על שנתקרבו לאדום. והיינו משום שישבו בקדש ונתקרבו עמם יותר מן הצורך. או במה ששלחו שנית למלך אדום מדעת עצמם. ולפי הפשט בא הכתוב ללמדנו שלא נקבר אהרן באדמת אדום כי אם על הגבול והיה הפקר וידוע בפרק יש נוחלין שגנאי לצדיק שיהא נקבר באדמה שאינה שלו:

על גבול ארץ אדום כי היה עוד הר ההר הנחשב בגבולי הארץ (לקמן לד ז) שהוא היה בקצה צפונית מערבית: