במדבר יט, ז

אל המחנה. למחנה שכינה, שאין טמא משלח חוץ לשתי מחנות אלא זב ובעל קרי ומצורע:

וטמא הכהן עד הערב. סרסהו ודרשהו וטמא עד הערב ואחר יבוא אל המחנה:

וִיצַבַּע לְבוּשׁוֹהִי כַּהֲנָא וְיַסְחֵי בִשְׂרֵיהּ בְמַיָא וּבָתַר כֵּן יֵיעוּל לְמַשְׁרִיתָא וִיהֵי מְסָאָב כַּהֲנָא עַד רַמְשָׁא

וִיצַבַּע לְבוּשׁוֹי כַּהֲנָא דִינְכֵס יַת תּוֹרָתָא וְיַסְחֵי בִישְרֵיהּ בְּאַרְבְּעִין סָוִוין דְמוֹי וּמִן בָּתַר כְּדֵין יֵיעוּל לְמַשְׁרִיתָא וִיהֵי מְסָאָב כַּהֲנָא הַהוּא קֳדָם טִיבוּלֵיהּ עַד רַמְשָׁא

וכבס בגדיו. הכהן השורף:

וטמא הכהן. וכבר ישב טמא ויש אומרי' שיהיה טמא עד הערב שלא יאכל מן הקדשים:

וכבס בגדיו הכהן המשליך אל תוך שריפת הפרה.

וכבס…הכהן וכן השורף וכן האוסף [לפי שאפר הפרה קדוש ואי אפשר ליגע באפר שלא יפרח ממנו על הבגד שהוא לבוש משום לא יוליכנו במקום טמא צריך לכבס בגדיו כדכתי' גבי חטאת "ואשר יזה מדמה על הבגד…תכבס במקום קדש: וגבי פר ושעיר הנשרפים נמי כתיב "והשרף אותם יכבס בגדיו ורחץ בשרו במים ואחר יבא אל המחנה" וכן נוגע ונושא צריך כיבוס מהאי טעמא שמא נפל מן המים עליו או על בגדו] [וגם יש לפרש להכי מטמא הנוגע שמא בני אדם העושין עצמן פרושין יזו על עצמן שלא לצורך כלומר אנו רוצים להיות טהורים, ולכך צוה הק' שהנוגע שלא לצורך יהיה טמא] ושמע' מפ' והשורף יכבס בגדיו קודם השריפה וכן האוסף קודם אסיפה וכן הכהן ואינו נראה כלל דאם כן מהו "ואחר יבא אל המחנה", ואחר ישרוף, או יאסוף מיבעי ליה:

ואחר יבא אל המחנה. כפרש״י דזו מחנה שכינה מחנה של אלעזר. אבל מחנה ישראל ודאי שרי כטמא מת מכ״מ לפי הפשט היה במשמע דמיירי אפי׳ במחנה ישראל כמו לשון והוציא אותה אל מחוץ למחנה שפירושו חוץ לג׳ מחנות. אבל נראה דהמקרא מתפרש בפרת משה כמשמעו דאז בהיותם במדבר היו גם טמאי מתים משתלחים חוץ למחנה ישראל ג״כ כמש״כ לעיל בפ׳ שלוח מחנות. ולהלן ל״א י״ט אבל לדורות מתפרש במחנה שכינה. וכמה קראי יש להם פירושים במדבר בא״א מלדורות:

וכבס בגדיו הכהן. מדבר במשליך את האזוב שהוא כהן ופה אמר ואחר יבא אל המחנה ולא אמר זה בשורף ובאוסף שלמדינן מפה ותבין זה עפ"י מה שבארתי בפ' אחרי (סי' סו) שלא הזכיר בכל הטומאות שאח"כ יבואו אל המחנה כי הוא דבר שאצ"ל דהא כתיב וישלחו מן המחנה כל צרוע וכו' לבד במשלח את השעיר ובשורף פרים ושעירים הנשרפין ובפרה מפני שיש לטעות שכל אלה אינם משום טומאה רק גזרת מלך עיי"ש, וא"כ אחר שגילה באחד מעסקי פרה שאסור לבא אל המחנה ידעינן שה"ה בכלם וז"ש אף להלן אסור לבא אל המחנה ר"ל בשורף ובאוסף, ומ"ש וטמא הכהן עד הערב נכתב שלא במקומו שצ"ל וטמא עד הערב ואחר יבא אל המחנה, ופי' בספרי מפני שבמשלח את השעיר ושורף פרים ושעירי יוהכ"פ שכתוב ואחר יבא אל המחנה לא כתוב שם שטמא עד הערב, ולכן כתב פה וטמא עד הערב לבסוף ללמד שהוא למוד כולל לכ"מ שכתוב ואחר יבא אל המחנה היינו שקודם לזה יטמא עד הערב (וז"ש אף להלן עד הערב, ומ"ש והשורף אותה יכבס בגדיו הוא מיותר כי שרפת כל הפרה הוא ק"ו משרפת עץ ארז ואזוב שהוא רק חלק ממנה, וע"כ פי' שמלמד שכל מה שעוסק עד השרפה מטמא בגדים:

כ ואפילו טמא מת מותר במחנה לויה קל וחומר ממת עצמו שמותר במחנה לויה שהרי עצמות של יוסף היו עם משה ומשה במחנה לויה היה שהרי לוי היה כל שכן מי שנטמא בפרה שמותר במחנה לויה ואם כן מה דכתיב ואחר יבא אל המחנה זה מחנה שכינה:

ל דק"ל דבקרא משמע אחר שכיבס בגדיו מותר לבא למחנה שכינה אבל עדיין הוא טמא עד הערב וכי שייך זה שיהא מותר לבא למחנה שכינה בשעה שהטומאה עליו והא אפילו אכילת תרומה אין לו לאכול אם לא העריב שמשו כל שכן שלא יכנס למחנה שכינה אם לא העריב שמשו לכן צריך לסרס המקרא וכו':