במדבר יז, ג

החטאים האלה בנפשתם. שנעשו פושעים בנפשתם, שנחלקו על הקדוש ברוך הוא:

רקעי. רדידין:

פחים. טסין מרדדין טינבי"ש בלע"ז:

צפוי למזבח. למזבח הנחשת:

ויהיו לאות. לזכרון, שיאמרו אלו היו מאותן שנחלקו על הכהנה ונשרפו:

יָת מַחְתְּיַת חַיָיבַיָא הָאִלֵין דְאִתְחַיְיבוּ בְּנַפְשָׁתֵיהוֹן וְיַעְבְּדוּן יַתְהוֹן טַסִין רְדִידִין חוֹפָאָה לְמַדְבְּחָא אֲרֵי קָרֵבֻנוּן קֳדָם יְיָ וְאִתְקַדָשׁוּ וִיהֶוְיָן לְאָת לִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל

יַת מַחְתְּיַית חַיָיבַיָא הָאִלֵין דְאִתְחַיְיבוּ קְטוֹל בְּנַפְשַׁתְהוֹן וְיַעַבְדוּן מִנְהוֹן רְדִידֵי טָסִין חַפְיֵי לְמַדְבְּחָא אֲרוּם קְרֵיבוּנוּן קֳדָם יְיָ וְאִתְקַדָשׁוּ וִיהוֹן לְאַת לִבְנֵי יִשְרָאֵל

לְאוֹת לְסִימָן:

את מחתות החטאים. פי' המחתות:

ועשו אותם. האומנים:

רקועי פחים. כמו וירקעו את פחי הזהב:

ופי' כי קדשו כי הקריבום לפני ה':

ויהיו לאות. לזכר ולסימן:

כי הקריבום לפני ה' ויקדשו. שהקדישום להיות כלי שרת גם בשאר עבודות מלבד עבודתם הפסולה ובזה הם ראויות לעשות צפוי בקדש:

את מחתות החטאים האלה בנפשותם שנתחייבו על עסקי נפשותם כדריש לקיש דאמר ר"ל מאי דכתיב בחנפי לעגי מעוג חרק עלי שנימו בשביל חנופה שהחניפם קרח על עסקי לגימא חרק עליהם שר של גיהנם שנימו. חרק. אותיות קרח:

החטאים (האלה) שנים במסרה. החטאים האלה בנפשותם את החטאים את עמלק לומר לך כמו שאלו חטאו בנפשותם כך חטא עמלק בנפשו שראה כל הנסים שנעשו לישראל ונזדווג להם כדאי' במררש משל למי שראה אמבטי רותחת וקפץ לתוכה:

את מחתות החטאים האלה בנפשותם. הוסיף בנפשותם לענין שרמזתי לך למעלה.

החטאים האלה בנפשתם דמם בראשם משה התרה בהם, והיה האיש אשר יבחר בו, הוא לבדו יצא חי וכולם אובדים, והם נכנסו לאותה סכנה.

ועשו אתם האמנים מקרא זה חסר, דוגמא ויאמר ליוסף ויגד ליעקב.

החטאים האלה בנפשותם. שפשעו בנפשם וגרמו להם מיתה:

החטאים האלה בנפשתם. אולי שנתכון להוציא מלבם לבל ידאגו על היות הדבר בסבתם. גם לבל יחשב אדם מישראל כי הם היו להם סבה, לזה אמר החטאים האלה בנפשותם פרוש, שהם חבלו בעצמן וחסרו נפשם ולא היה להם סבה מזולתם. ואף על פי כן מצינו שלא הרגישו ישראל בכונת ה׳ בדברים אלו וילונו על משה וגו׳ אתם המתם את עם ה׳ (במדבר יז:ו).

כי הקריבום לפני ה׳ ויקדשו. פרוש, טעם שאני מצוך להרים המחתות, לא שנתרציתי בקטרת שהקריבו לפני, אלא במה שהקריבום, פרוש, לגופן של מחתות, וקודם שנתנו עליהם קטרת אשר היא זרה ומאוסה אצלי כבר נתקדשו המחתות, והוא אמרו ויקדשו, ומידי דהוה כמקריב כלי כסף וכלי זהב למקדש שהם קדש. והגע עצמך אם המקריבין היו נמלכים וחוזרים בהם ולא היו נותנים הקטרת על האש, מי היו יוצאין המחתות לחולין? ומעתה לא מפני שנתנו הקטרת עליהן יצאו המחתות מקדושתן. ומה שטען רמב״ן כנגד רש״י וזה לשונו: זה דומה לזר שעשה כלי שרת להקטיר בחוץ – עליו אמר הכתוב ״הקריבום לפני ה׳״ באהל מועד, פרוש, שהקדישום והביאום למקום המקדש.

את מחתות. חזר להמחתות שהמה לא נתחללו מקדושתם. ואדרבה העלה המקום ית׳ אותם מקדושה קלה לחמורה כדאיתא במנחות דף צ״ט דמתחלה היו תשמישי המזבח ועתה נעשו גוף המזבח:

החטאים האלה בנפשותם. כבר נתבאר שר״ן איש הללו היו חסידי הדור. ומסרו נפשם על אהבת ה׳ ומש״ה כתיב זה הלשון כמו בנזיר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש אלא דשם כתיב על הנפש דמשמעו על הנפש החיוני לצערו מבלי הועיל לפי כחו כמש״כ לעיל שם. וכאן כתיב בנפשותם והוא נפש המעלה שנקראת נשמה. שחטאו במה שרצו להעלות אותה ע״י אבדון מזה העולם:

ויקדשו. עתה במה שהקריבום לפני ה׳ בקטרת נתקדשו. ע״כ הנני מעלה אותם עוד בקודש:

ויהיו לאות לבני ישראל. א״א לפרש לאות שלא יקרב איש זר הכתוב בסמוך. דא״כ למה חלק הכתוב הטעם. והיה ראוי לכתוב כאן או במעשה ויהיו לאות לבני ישראל אשר לא יקרב וגו׳. אלא משמעות אות דכאן הוא ד״א. שלא יהא אדם מתברך בלבבו להתקדש למעלה מדעת עליון ית׳. וע״ז כתיב כי ה׳ אלהיכם וגו׳ ולא יקח שוחד כמש״כ במקומו ובספר ויקרא ט׳ ו׳. עוד הוא אות שמכל מקום מי שעובר ע״ז לא יהא אדם מבזה אותו. כמו שמבזים לאפיקורסים ובוזי ה׳. דלא כן חלק אלה האנשים. אחרי שקבלו ענשם חלק הקדוש ב״ה להם כבוד. והושע הנביא י״א אמר ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו. לאלו שהשתובבו מחמת שהתנדבו לה׳ ועשו פרעות וקבלו ענשם. עתה ארפאם ולא ישתובבו עוד. ואוהבם על מה שהתנדבו לה׳. כי שב אפי ממנו. על הפרעות שעשו מחמת זה הלא הענשתים ושב אפי. מעתה אוהבם על הנדבה. וכ״ז הראה הקב״ה כאן במחתות ר״ן איש:

את מחתות מפרש מ"ש וירם את המחתות היינו את מחתות החטאים האלה [אשר חטאו] בנפשותם שאבדו א"ע לדעת, כי ידעו שסם המות נתון בקטורת ויומת המקטיר שלא כהלכה, וחטאו במה שאבדו את נפשם כמ"ש את דמכם לנפשותיכם אדרוש, ומפרש לאיזה צורך ירים אותם ועשו אותם רקועי פחים עתה מפרש דבריו מ"ש שירים את מחתות החטאים שכבר תמה הרמב"ן עמ"ש רש"י ז"ל שהם אסורים בהנאה שהרי עשאום כלי שרת, ותמה הרי קטורת זרה הקריבו וזר שעשה כלי שרת להקטיר בחוץ באיסור אינו מקודש, עז"א כי הקריבום לפני ה' ר"ל שבעלי המחתות הקדישו אותם לכלי שרת, שמ"ש למעלה (טז יז) והקרבתם לפני ה' איש מחתתו פי' והקרבתם והקדשתם שמצאנו לשון הקרבה על ההקדש כמ"ש באילת השחר [כלל שע"א] וא"כ הקדישו אותם לכלי שרת תחלה עי"כ הוקדשו, עתה מפרש מה שיעשו אותם רקועי פחים צפוי למזבח שזה כדי שיהיו לאות לבני ישראל שזר שירצה לקרב אל המזבח יזכר באות הזה של צפוי המזבח שזר הקרב יומת, ואחר שהם הקדש מעלין בקדש ואין מורידין ותחת שהיו תחלה תשמישי מזבח יהיו מן המזבח עצמו כמ"ש במנחות (דף צ"ט):

ג דקשה והא התרה בהם משה ואם כן למה כתיב החטאים שהוא לשון שוגג. לכן פירש פושעים וכן כתיב כי נאצו האנשים ההם שהוא לשון מרד שמרדו ברצונם לחלוק על הקדוש ברוך הוא:

ד לא למזבח הזהב שהמחתות היו נחושת והיאך היו עושין נחשת על המזבח הזהב רא"ם. ועוד מצאתי לפי שכתוב ויהיו לאות לבני ישראל ואין ישראל יכולין ליכנס למזבח הזהב: