במדבר טז, ל

ואם בריאה. חדשה:

יברא ה'. להמית אותם במיתה שלא מת בה אדם עד הנה, ומה היא הבריאה, ופצתה האדמה את פיה ותבלעם, אז וידעתם כי נאצו הם את ה', ואני מפי הגבורה אמרתי ורבותינו פרשו אם בריאה. פה לארץ מששת ימי בראשית מוטב, ואם לאו יברא ה':

וְאִם בְּרִיאָה יִבְרֵי יְיָ וּפְתָחַת אַרְעָא יָת פּוּמַהּ וְתִבְלַע יַתְהוֹן וְיַת כָּל דִי לְהוֹן וְיֶחֱתוּן כַּד חַיִין לִשְׁאוֹל וְתִדְעוּן אֲרֵי אַרְגִיזוּ גוּבְרַיָא הָאִלֵין קֳדָם יְיָ

וְאִין לָא אִתְבָּרִיאַת מִיתוּתָא לְהוֹן מִן יוֹמַת עַלְמָא תִּתְבְּרֵי לְהוֹן כְּדוֹן וְאִין לָא אִתְבְּרֵי פּוּם לְאַרְעָא מִן שֵׁירוּיָא אִתְבְּרֵי לָהּ כְּדוֹן וְתִפְתּוֹחַ אַרְעָא יַת פּוּמָהָא וְתִבְלַע יַתְהוֹן וְיַת כָּל דִלְהוֹן וְיֵחְתוּן כַּד חַיִין לְשֵׁיוּל וְתִנְדְעוּן אֲרוּם אַרְגִיזוּ גוּבְרַיָא הָאִלֵין קֳדָם יְיָ

וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה' – כָּתַב ר״א (אבן עזרא על במדבר ט״ז:ל׳): יֵשׁ אוֹמְרִים כִּי בְּרִיאָה תּוֹרֶה עַל הִמָּצֵא יֵשׁ מֵאַיִן, וּכְבָר נִבְקְעוּ מְדִינוֹת רַבּוֹת וְיָרְדוּ הַדָּרִים בָּהֶן שְׁאוֹלָה. אֲבָל פֵּרוּשָׁהּ כְּטַעַם גְּזֵרָה, מִן ״וּבָרֵא אוֹתְהֶן״ (יחזקאל כג מז). וְהַנָּכוֹן שֶׁתֵּאָמֵר עַל הִמָּצֵא דָּבָר מֵאַיִן, כִּי אֵין אֶצְלֵנוּ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ מוֹרֶה עַל זֶה זוּלָתִי הַמִּלָּה הַזֹּאת. אֲבָל הָעִנְיָן כִּי בְּקִיעַת הָאֲדָמָה אֵינָהּ בְּרִיאָה מְחֻדֶּשֶׁת, אֲבָל פְּתִיחַת הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ לִבְלֹעַ הוּא חִדּוּשׁ לֹא נִהְיָה מֵעוֹלָם, כִּי כַּאֲשֶׁר תִּבָּקַע הָאֲדָמָה כְּמוֹ שֶׁנַּעֲשָׂה פְּעָמִים רַבּוֹת בָּרַעַשׁ הַנִּקְרָא "זַלְזַלַה", תִּשָּׁאֵר פְּתוּחָה, גַּם יִמָּלֵא הַבֶּקַע מַיִם וְיֵעָשֶׂה כַּאֲגַמִּים. אֲבָל שֶׁתִּפָּתַח וְתִסָּגֵר מִיָּד כְּאָדָם הַפּוֹתֵחַ פִּיו לִבְלֹעַ וְיִסְגֹּר אוֹתוֹ אַחֲרֵי בָּלְעוֹ - זֶה הַדָּבָר נִתְחַדֵּשׁ בַּיּוֹם הַהוּא כְּאִלּוּ הוּא נִבְרָא מֵאַיִן. וְזֶה טַעַם ״וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ״ (במדבר ט״ז:ל״ג), וּלְכָךְ אָמַר הַכָּתוּב אַחֲרֵי ״וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה״ (במדבר ט״ז:ל״א), ״וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אוֹתָם״ (במדבר ט״ז:ל״ב). וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין קי) בְּקֵרוּב פֶּתַח גֵּיהִנֹּם גַּם הוּא עִנְיָן נִתְחַדֵּשׁ לִשְׁעָתוֹ:

בריאה. י"א שהיא תורה על המצא מה שלא היה וכבר פירשתי שאין המלה רק מגזרת וברא אתהן וכבר נבקעו מדינות רבות וירדו הדרים בהן שאולה והנה פירושה כטעם גזרה:

ופצתה האדמה את פיה. כמו ופתחה וכן יפצה פיהו וכבר רמזתי בעבור היות נשמת האדם העליונה תיכונה תדבר על הגבוהים ממנה כדרך ארמונה שהוא הגוף וכן על השפלים ממנה והטעם להבין השומעים:

ואם בריאה - חדשה, יברא ה' - בארץ, כדכתיב: כי ברא ה' חדשה בארץ, שאינה כמיתת נדב ואביהוא.

וידעתם כי נאצו. שאינם ראוים ליקרא דשכבי ולהקבר עם שאר העם:

בריאה ב' במסרה מתרי לישני ואם בריאה ומאכלו בריאה שהאכיל קרח לעדתו עד שהמשיכם אחריו כדאיתא בפרק חלק:

כי נאצו האנשים האלה ר"ת הכהן על שבקשו כהונה:

ואם בריאה יברא ה' הזכיר לשון בריאה שהוא לשון מורה על מציאות יש מאין, ובא להורות כי היה הפלא בנס הגדול הזה כפלא חדוש העולם. ונראה כי היה הכתוב ראוי לומר ואם בריאה יברא אלהים כלשון בראשית ברא אלהים, כי זאת בקש משה שתהיה מדת הדין מתוחה כנגדם, כענין שנאמר ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם וגו'. ומה שהזכיר השם המיוחד, כה משפטו של משה בכל התורה שלא יזכיר בדבריו כי אם השם המיוחד, והענין מפני שאין נבואתו ושליחותו אלא בשם המיוחד, וכן הזכיר למעלה בזאת תדעון כי ה' שלחני, כי מהמדה הנקראת זאת יודע היום כי הוא שליח השם המיוחד, ומפני שחטאת החוטאים האלה כבדה מאד והעמיקו שחתו בעקרי התורה לעקור היסודות כמעמיק ומקצץ שרש האילן ויהיו באים כנגד נבואתו של משה המתנבא בשם המיוחד, ואמר ואם בריאה יברא ה' כלומר ואם בריאה חדשה ופלא מפורסם עתיד ה' יתברך לברוא נגד כל ישראל באחד מן הזמנים כמו שהבטיחני בסיני (שמות לד) נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו, יברא ה' עתה, כי עתה הגיעה השעה, ועת לעשות לה' הפרו תורתו, שאין ראוי שתעשה הנקמה ע"י מלאך כי אם ע"י השם המיוחד, וכענין שכתוב במכת בכורות (שם יב) ועבר ה' לנגוף את מצרים, ודרשו רז"ל במכה ההיא, לא ע"י מלאך ולא ע"י שרף ולא ע"י שליח אלא הקב"ה בעצמו ובכבודו. ואח"כ אמר וידעתם הזכיר לשון ידיעה בתחלת דבריו ובסוף דבריו, כי עם ישראל ידבר בדבריו אלה. וידוע כי כשם שאילו לא נשתלחו ישראל במכת בכורות היה חלול השם בדבר, וכמו שבארתי שם במקומו, כך אילו לא אירע זה העונש בקרח ועדתו נפלה עטרת התורה והיה שם שמים מתחלל.

ואם בריאה יברא ה' לאו לפה הארץ קאי שהרי מששת ימי בראשית נבראת כדברי רבותינו והכתוב עדות ופצתה האדמה את פיה משמע שנבראת כבר, עוד גבי קין כתוב אשר פצתה את פיה אלא ה״ק אם מעשה חדש שלא היה מעולם עד עכשיו עתה יברא אותו הקב״ה ומהו, להוריד אנשים חיים לשאול.

חיים שאולה האחרון משבעה מדורי גיהנם שנאמר ישובו רשעים לשאולה ואז"ל לדיוטא התחתונה ואמר ישובו ולא אמר ירדו שאחר שנשרפין באש גיהנם חוזרים ומתחדשים כבתחלה לשיהיו נשרפין עוד וכן חלילה לדורי דורות וארז"ל שאול חציו אש וחציו ברד והרשעים קופצים שם מאש לברד ומברד לאש כההוא טייעא ששמע שהיו אומרים משה אמת ותורתו אמת ואנחנו בדאים:

ואם בריאה וגו׳. כפל לומר בריאה יברא ה׳, יתבאר על דרך אמרם זכרונם לברכה (סנהדרין לז:) בפסוק ״ארור וכו׳ האדמה אשר פצתה את פיה״, שמאותו יום נסתם ונחתם פי הארץ, וכשהיא רוצה לומר שירה לפני ה׳ כדרך כל הנבראים שאומרים שירה לפני הבורא היא אומרת בכנפיה, דכתיב (ישעיהו כד:טז) ״מכנף הארץ זמירות שמענו״. וכאן כשרצה משה להעניש הרשעים ההם אמר ואם בריאה, פרוש, אותה בריאה שכבר ברא ה׳ שהיא פי הארץ, ועל ידי מעשה נסתם והיה כלא היה, עתה יחזר ה׳ לברא אותה הבריאה שיהיה לה פה, ופצתה הארץ את פיה שהיה לה מקודם ובלעה אותם. ואולי כי זה יהיה לה תקון למה שפצתה לבלע איש צדיק, עתה תפצה פיה לבלע אויבי ה׳.

וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה׳. במה שחשבו כי הוא מלבי. היינו שאני בקשתי זאת. ולאהבת הקב״ה אותי נשא פני לדכא את ישראל ולהוריד כבודם. וא״כ הרהרו גם אחרי וגם אחרי הקב״ה ששמע בקול איש על זה. משום הכי יהיה ענשם כ״כ קשה שירדו חיים שאולה. אבל אם היה באמת ע״י בקשת משה. אע״ג שהיו מכ״מ ענשם על שחשדו גם זה שלא בא בשליחות כלל. אבל זה החשד של שקר לא היה אלא על משה ואין זה נאץ את ה׳. והיה העונש קל מזה. שהיו מתים במגפה וכדומה:

ואם לכן צריך שיתברר הדבר ע"י מופת חזק ונס הדומה כבריאת יש מאין שעז"א ואם בריאה יברא ה' שפעל ברא בא על בריאת יש מאין שנס זה לא יעשה עפ"י הטבע או ע"י איש מופת רק ע"י ה' לבדו, וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה' כי באמת הייתי שליח מה' לכל המעשים וע"כ קנא ה' לתורתו ויעש את הנס הגדול הזה, ומעתה יאמינו בתורה ובשליחות משה, אולם איך היה המופת הזה דומה כבריאת יש מאין והלא יקרה בכל עת שתפתח הארץ את פיה ע"י רעש הארץ ותבלע ערים ויושביהם? נבין את זה אם נשים אל לבנו עוד פליאה עצומה שיש בענין זה, שכבר נתברר בפ' במדבר בשם מדרש מדות שמן מחנה ישראל עד מחנה לויה היה מרחק מיל, ומשם עד המשכן היה ג"כ מרחק מיל. והנה כתיב ותפתח הארץ את פיה מבאר שלא פתחה רק פה אחד, ומשמע שהיה פתיחת הפה קרוב למשכן דתן ואבירם ששם עמד משה, וא"כ יפלא איך נבלע בית קרח שהיה במחנה לויה רחוק ממקום הפה אלפים אמה, וכ"ש שיקשה איך נבלע קרח עצמו שעמד אז לפני אהל מועד והיה רחוק ממקום הפה ארבעת אלפים אמה, ומזה למדנו כי ברא ה' בריאה חדשה בארץ שנעשה לה פה דומה כפה של בעל חי שיש לו חיות והוא מתנענע ופותחו ברצונו ובולע אל תוכו ברצון וסוגר פיו אחר שבלע ומוריד הנבלע אל חדרי בטן, וכמו שברא ה' את פי האתון שיהי' בו כח הדבור כן ברא את פי הארץ כפה של בע"ח שיש בו חיות ורצון, ותחלה שלחה את פיה ובלעה אל תוכה אהלי דתן ואבירם וכל אשר להם וירדו אל חדרי בטנה, ואח"ז האריכה את פיה ב' אלפים אמה עד מחנה לויה ובלעה את כל אשר לקרח, ואח"כ האריכה פיה עוד ב' אלפים אמה עד פתח אהל מועד ובלעה את קרח עצמו שנחרך בתוך כך מן האש והיו מן הבלועים והשרופים, וזה היה עקר הנס שעז"א שפה הארץ ופי האתון הם מן הדברים שנבראו בע"ש בין השמשות, כי היה בריאה שאין דוגמתה בעולם שנברא בששת ימי המעשה רק בעולם הפלאות, וחז"ל אמרו במד' שאפי' מחט שהיה לאחד מהם בכ"מ נתגלגלה אל פי הארץ ונבלעה, לדעתם הי' לפה זה כח המושך שהיה שואף עצמיים שרוצה לבלעם מרחוק ובולעם אל תוך מעיו, והנה אמר ואם בריאה יברא ה' כי הארץ עצמה נבראה יש מאין ביום הראשון כמ"ש בראשית ברא אלהים את הארץ, ומכסה הארץ עד עומק תהום רבה הוא בריאה ועומדת מכבר, ועתה חדש ה' בה בריאה חדשה שנעשה לה פה מתנענע שעלה מן התהום שזה קורא בשם שאול עד למעלה, ועז"א ואם בריאה יברא ה' ר"ל להארץ הברואה מכבר יש מאין יברא ה' בה בריאה חדשה ג"כ יש מאין והוא שתפצה את פיה כבע"ח הפותח פיו ומניעו ברצונו, ובמד' אמר שהיתה הפתיחה קטנה רק כפי רוחב גוף אדם, כי הי' הפה מתפשט ומתקמץ נתארך ונתקצר לפי גודל הדבר שרצה לבלוע ולפי רחוקו מן המקום ששם נפתח, וכשבאו אל תוך הפה היו חיים עוד עד שירדו אל השאול בעמקי תהומות:

ק תיקן בזה דהא כתיב אין כל חדש תחת השמש לכן פירש להמית אותם במיתה כו':

ר ר"ל דהוקשה להם והא עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואחד מהן פי הארץ: