במדבר טז, כח

לעשות את כל המעשים האלה. שעשיתי על פי הדבור לתת לאהרן כהנה גדולה ובניו סגני כהנה ואליצפן נשיא הקהתי:

וַאֲמַר משֶׁה בְּדָא תִדְעוּן אֲרֵי יְיָ שַׁלְחַנִי לְמֶעְבַּד יָת כָּל עוֹבָדַיָא הָאִלֵין אֲרֵי לָא מֵרְעוּתִי

וַאֲמַר משֶׁה בְּדָא תִנְדְעוּן אֲרוּם יְיָ שַׁדְרַנִי לְמֶעֱבַד יַת כָּל עוֹבָדַיָא הָאִלֵין אֲרוּם לָא מִן רְעוּת לִבִּי

אֲרוּם לָא מִן לִבִּי בָּדִית יַתְהוֹן:

לעשות את כל המעשים. להחליף הבכורים בלוים ודע כי דבר גדול היה ומכעיס לאשר איננו מאמין להסיר הבכורים מכהונתם ולהשיב המעלה למשפחת משה לבדו וכל זה הי' בעבור מעשה העגל כי ויעלו עולות ויגשו שלמים הבכורים העלום כי הם היו לבדם הכהנים ובני לוי הרגו עובדי העגל ויש בכאן שאלה ותשובתם בפרשת וילך משה:

כי לא מלבי - שחינכתם בקטורת כשאמרתי: אתה ואהרן איש מחתתו.

בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה. להחליף הבכורות בלוים, לפי שהבכורות נפסלו בעון העגל כענין שכתוב (שמות ל״ב:ו׳) ויעלו עולות ויגישו שלמים והמקריבים ההם היו בכורות, ובני לוי שהיו מנוקין מאותו עון ושהרגו עובדי העגל נתקדשו תחת הבכורות ונבחרו לעבודת ה'. וכל מי שלא היה מאמין בבחירת הלוים וחלופיהן תחת הבכורות היה מעיד על עצמו שלא נשלם עון העגל אצל הש"י, והנה זה עון פלילי וסתירת הכתובים.

לעשות את כל המעשים האלה שהבחנתים בקטרת כשאמרתי ואתה ואהרן איש מחתתו ד״א להחליף הבכורים בלויים.

בזאת תדעון וגו׳ כי לא מלבי. צריך לדעת איך יחשב משה לעם ה׳ שעדין לא האמינו בו לנביא אמת? עוד למה כפל לומר לא מלבי? ואולי כי צד החשד היה על זה הדרך, כי לצד שמצא משה חן בעיני ה׳, כשהיה משה חפץ לתת גדלה לאחד מקרוביו, כגון הכהנה לאהרן והנשיאות לאליצפן וכדומה, היה עושה ונמלך בה׳ והיה ה׳ מסכים על ידו, או היה חפץ וחושק בלבו לתת לאחיו וכדומה וה׳ נתן לו תאות לבו, אבל לא לצד שיש עכוב בדבר כי הוא זה הראוי לכהנה. לזה אמר בזאת תדעון כי ה׳ שלחני לעשות את וגו׳, לא שהייתי עושה והוא מסכים על ידי למה שהייתי חפץ בדעתי. וכנגד חשש השני שהיה חושק בלבו על הדבר, אמר כי לא מלבי, פרוש, לא הייתי אני חפץ בדבר וה׳ מסכים על מה שבלבי. ושעור תבת כי הוא על זה הדרך: טעם שאיני צריך להוכיח שה׳ שלחני לשלל שאני עושה מה שלא הסכים ה׳ עליו, אלא לשלל שלא מלבי היו הדברים כנזכר, והבן.

אם כמות כל האדם. פרוש, על דרך אמרם בפסוק ״אשר יעשה אותם האדם״ אפילו גוי (בבא קמא לח.), וכאן נתכון לומר שאפילו במיתת האומות שהיא מיתה מנולת, זה בערך המיתה עצמה. וכנגד הגוף אמר ופקדת כל האדם וגו׳, על דרך אמרו (מלכים ב ט:לד) ״פקדו את הארורה וקברוה״, קבורה כדרך כל הארץ. לא ה׳ שלחני, פרוש, אלא מלבי, וה׳ לא מיחה בי. ואם בריאה וגו׳, שבזה תהיה להם מיתה רעה ויאבדו גוף כנפש.

כי לא מלבי. הוא דבר אחר. ואמר שני דברים. א׳ כי לא הייתי בודה מלב. אלא בשליחות ה׳. ב׳ כי לא בקשתי מהקדוש ב״ה גדולות לאחי ולשבטי. ולא כמו שתשבו דו״א:

ויאמר משה בזאת תדעון. באשר יפלא מאד על מעשה הלזו שעשה משה ויפלו עליה שתי שאלות גדולות, א' משה שהיה תמיד מליץ יושר לבני ישראל וגם כשחטאו חטאים גדולים כמו בעגל ובמרגלים עמד בפרץ להשיב חמתו מהשחית, איך עתה שחטאו נגד כבודו וכבוד אחיו שחת רחמיו וגזר עליהם שימותו תיכף ולא בקש שיאריך להם ה' אפו עד שיחזרו בתשובה, כאלו כבודו וכבוד כהונת אחיו גדול בעיניו מכבוד שמים. ב' גם אם ראה שראוי שיענשו תיכף למה רצה שבריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה שהיה נס גדול קרוב לבריאת יש מאין כמו שית', ולא בחר שימותו תיכף במגפה כמו שמתו המרגלים ולמה יעשה נס הגדול הזה מבלי צורך, לכן באר להם משה שאינו עושה זאת למען כבודו וכבוד אחיו, רק שדבר זה י"ל צורך גדול אל קיום האמונה בתורה ובנצחיותה לדור זה ולדורות הבאים, כי היסוד העקר שבו תלוי התאמתות התורה וקיומה לדור דורים הוא מה שירד ה' לעיני כל ישראל על הר סיני באותות ובמופתים וכולם שמעו מפי הקדש פנים בפנים שהוא ממנה את משה שיהיה שלוחו לתת להם תורה ומצות קיימים לעולמים וצוה שיאמינו לכל המצות שיצוה להם משה מפי ה', שכלם מצות אלהים חיים ולא מצות אנשים שבדאם מלבו, ובאשר כ"ז נעשה בפומבי לפני ששים רבוא שראו זאת בעיניהם ושמעו באזניהם ולא היה אז שום חולק ומכחיש את הדברים האלה, ומהם באה הקבלה הנאמנה אל בניהם אחריהם עד שדומה לכל דור יבא כאלו עמד במעמד הנבחר ההוא ושמע וראה כ"ז באזניו ובעיניו מבלי חולק. אולם אחר שעמדה העדה הרעה הזאת עדת קרח עוד בעוד משה חי להכחיש את שליחותו ונבואתו שבזה הכחישו את התורה בכללה, כי כמו שאמרו על שליחות הכהונה והלויה שמשה עשה זאת מדעתו כן נוכל לאמר על כל התורה אשר שם לפני ב"י, וא"כ נפל יסוד אמונת התורה גם בדור משה וכ"ש לדורות הבאים, כי יאמרו שהלא גם בדור המדבר לא כלם הסכימו על אמתתה ונמצאו מכחישים וחולקים עליה שמשה בדא אותה מלבו ולא ה' שלחהו, וא"כ אין אמתת קבלתה מקויימת מכל עדי ראיה, אחר שהיתה עדות מוכחשת מכת אחת ולא נתברר עם מי הצדק, וא"כ כמו שירד ה' על הר סיני במופתים גדולים שהיו דומים כבריאת יש מאין בעת נתינת התורה כדי לקיים אמתתה לדור דורים, כן מן ההכרח עתה שעמדו כת מינים המכחישים אותה לקיים אמתתה ולברר כי שקר תרמיתם ג"כ ע"י אות גדול שיהיה דומה כבריאת יש מאין, וז"ש בזאת תדעון כי ה' שלחני ר"ל צריך אני לעשות המופת הזה למען שתדעון שה' שלחני, כי לא מלבי שבזה יתברר שכל התורה והמצות והמעשים שעשיתי בכלם אני שליח מאת ה', שאם לא יתהוה המופת הגדול הזה, הן אם לא אענישם עתה כלל רק יאריך ה' להם אפו עד שיגיע זמנם למות בדרך הטבע, שעז"א

צ דאם לא כן כל המעשים האלה למה לי הא לא חלקו אלא על אהרן מאי כל המעשים האלה ואף על פי שאינם נזכרים לעיל הם מהמפורסמים להם וכאלו הם נזכרים. דאם לא כן הרי הספק על הסגנות והנשיאות עדיין במקומה עומדת ומה שלא הזכיר המלכות משום שאין חולק עליו: