במדבר יג, לא

חזק הוא ממנו. כביכול כלפי מעלה אמרו:

וְגֻבְרַיָא דִי סְלִיקוּ עִמֵהּ אֲמָרוּ לָא נֵיכוֹל לְמֵיסַק לְוַת עַמָא אֲרֵי תַּקִיף הוּא מִנָנָא

וְגוּבְרַיָא דְסַלִיקוּ עִמֵיהּ אָמְרוּ לָא נֵיכוֹל לְמֵיסוֹק לְוַת עַמָא אֲרוּם תַּקִיף הוּא מִנָנָא

לא נוכל לעלות. שיתקוממו נגדנו ולא יניחונו לעלות כמו שקרה אחר החטא כאמרו וירד העמלקי והכנעני:

כי חזק הוא ממנו איתא בגמרא אל תקרי ממנו אלא ממנו שאפילו בעה"ב אינו יכול להוציא כליו משם. יש מפרשים אלא ממנו ל' מנא פי' כלי. ויש מפרשים לפי שכל אותיות של ממנו כפולים כמו מ"ם נו"ן וי"ו לכך כולל בו ב' דברים פשוטו והדרש שלו:

כי חזק הוא ממנו. ואפי' הוא למטה ואנו למעלה היה לנו לירא מהם אף כי נעלה אליהם:

והאנשים וגו׳. פרוש, השיבו לדברי כלב ואמרו ״לא נוכל״ וגו׳, והוסיפו לומר דבה בארץ לומר שהגם שהיו יכולין לירש אותה, מאוסה היא לצד שאוכלת יושביה וגו׳:

לא נוכל לעלות. אפי׳ לעלות כלל לא נוכל:

כי חזק הוא ממנו. לפי הפשט חזק הוא מישראל ולא יניחום לעלות כלל. והדרש חזק הוא ממנו כ״י אין בעה״ב יכול להוציא כליו. ואין הכונה שלא יכול בשום אופן. והלא ראו גבורות ה׳ במצרים אלא עפ״י דרך הטבע והליכות מלחמה כפי שעלה בהסכמה א״א. ועדיין יש להעיר מה זה העלו חז״ל בדרשה זו. הלא גם לפי הפשט כי חזק הוא מישראל. כך הכונה כי ידוע שרצונו ית״ש להכניסם לארץ. ואחר שאומרים שלא יוכל ישראל לכבוש. הרי הוא הוא המאמר. כי אין ביד ה׳ להושיעם ולעזרם במלחמתם. אבל באמת היה עיקר התלונה הגלויה של ישראל היא בשנאת ה׳ אותנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אותנו ביד האמרי להשמידנו כמבואר בפ׳ דברים. ויבואר עוד לפנינו מקום המביאם לטענה זו. וא״כ היה מקום לומר שלא נמצא אז כלל אנשים קטני אמנה לחשוב שאין ביכולת כלל ח״ו. ע״כ פירשו חז״ל כי היו במרגלים עצמן גם קטני אמנה כאלה. ומסתמא נמשכו כמה מישראל אחריהם גם בזה. ועוד יבואר בסמוך שהיה עוד כת אחרת:

והאנשים מצד שעלו עמו ויודעים הדבר כמוהו השיבו שלא לבד שלא נוכל לרשת את הארץ כי גם לא נוכל לעלות אל העם אף לעבור את הגבולים. והנה דבור המרגלים ותשובת כלב הכל היה אל משה לא אל ב"י כי מה שנוגע מענין הכבוש שייך לשר הצבא כנ"ל, והם ידעו שמשה לא שלח אותם ע"ז לרגל את הארץ, וידעו שמשה ישיב להם שהכבוש לא יהיה באמת בדרך מלחמה רק יהיה נסיי ע"י ה' וכמו שנזכר במשנה תורה שמשה השיב להם כן באמת כמ"ש (דברים א' כט) ואומר אליכם לא תערצון ולא תיראון מהם ה' אלהיכם הוא ילחם לכם, ובזה לא יוכלו לכפור שיש יכולת ביד ה' להוריש לפניהם גוים גדולים ועצומים מהם, ובפרט שיהושע וכלב הכחישו גם הנחה זו מ"ש שכח יושבי הארץ רב מכחם, והם העידו שכח ישראל גדול יותר גם בדרך מלחמה, ותרי כמאה, והרי הדבר שקול, וחששו שישראל יאמינו למשה וליהושע וכלב, לכן התחכמו להוציא דבה על הארץ בדבר שנשלחו עליו והוא בטובת הארץ עצמה וז"ש:

ו מדכתיב כי חזק הוא ממנו היה לו למכתב כי חזק ממנו שהרי לעיל גם כן לא כתב הוא רק אפס כי עז העם הזה אלא כלפי וכו'. (גור אריה) דאי אפשר לומר ממנו מישראל דהוה משמע שגם ישראל חזק אלא שהוא יותר חזק כדפרש"י על פסוק ועצומים ממך אתה עצום והם עצומים ממך וכאן לא יתכן זה שהרי המרגלים מדמים עצמן כחגבים נגד העם היושב בארץ אלא כלפי וכו':