במדבר א, טז

אלה קרואי העדה. הנקראים לכל דבר חשיבות שבעדה:

אִלֵין מְעַרְעֵי כְנִשְׁתָּא רַבְרְבֵי שִׁבְטֵי אֲבָהַתְהוֹן רֵישֵׁי אַלְפַיָא דְיִשְׂרָאֵל אִנוּן

אִלֵין מְזַמְנֵי עַם כְּנִישְׁתָּא רַבְרְבֵי שִׁבְטַיָא דְאַבְהַתְהוֹן רֵישֵׁי אַלְפַיָא דְיִשְרָאֵל הִינוּן

קרואי העדה. הטעם שהעדה לא יעשו דבר עד שיקראום:

מטות אבותם. הטעם על השבטים והנה כל אחד נשיא שבט:

ראשי אלפי ישראל. כל אחד ראש על כל אלפי השבט כי יש שר לאלף:

קריאי העדה וי"ו קטיעא וקרי קרואי בשביל שלומיאל בן צורישדי שהוא זמרי בן סלוא וכן בעדת קרח קראי כתיב חסר ושם חסר הוי"ו לגמרי לפי שהיו כולם רשעים אבל בכאן היו האחרים צדיקים:

אלה קריאי כתיב קרואי קרי.

ראשי אלפי כל אחד ראש על כל אלפי שבטו.

נשיאי מטות אבותם. ראובן נקרא אב לזרעו. וכל זרעו נקראו מטה ראובן. נמצא הנשיא הוא נשיא למטה אביו ראובן:

ראשי אלפי ישראל. אלפי לא שייך אלא באנשי מלחמה שנמנים למאות ולאלפים. והי׳ ס״ד שהנשיאים לא היו אלא גדולי הנהגת השבט. ולא לעמוד בראש הצבא למלחמה מש״ה כתיב שהיו ג״כ מוכשרים להיות ראשי אלפים:

אלה קריאי העדה באר הטעם מה שבחר באנשים האלה שזה: [א] מפני שהיו קריאי העדה ר"ל ראשי סנהדראות, שבדברים גדולים היה צריך שיהיו עפ"י מלך ונביא וכ"ג וסנהדרין והיה משה המלך והנביא ואהרן הכ"ג והנשיאים היו ראשי סנהדרין כי סתם עדה הוא כשהסנהדרין בראשם [ב] מצד שהם נשיאי מטות אבותם והם היו מזומנים לחלק את הארץ לפי מספר אנשי השבט [כנ"ל פסוק ד"]: [ג] מצד שהם ראשי אלפי ישראל והיו צריכים לסדר צבא המלחמה כא' תחת שר האלף שלו [כנ"ל פסוק ג"]:

ט רצונו לתרץ וכי זה היה חשיבותן שהיו קוראין כל העדה לכן פירש הנקראים כו' כלומר לתת עצה ולתקן כל צרכי העדה: