תהילים פרק צ״ט

תהילים פרק צ״ט עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)יְהוָה מָלָךְ יִרְגְּזוּ עַמִּים יֹשֵׁב כְּרוּבִים תָּנוּט הָאָרֶץ:

   מצודת דוד:ה׳ מלך. כאשר תתגלה מלכותו ירעדו העמים סביב ארץ ישראל: יושב. מלפני היושב על הכרובים שעל הארון תהיה הארץ נוטה לנפול ר״ל ליושבי הארץ תאחז חלחלה:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   יִרְגְּזוּ עַמִּים. מְדַבֵּר בְּמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג, וְאָז יִרְגְּזוּ עַמִּים כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה יד:יב) ״וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה וְגוֹ׳״:

   תָּנוּט. לְשׁוֹן ״נָטָיוּ רַגְלָי״ (תהלים עג:ב):

   אבן עזרא

   ה' מלך ירגזו עמים מלת מלך, תשרת אחרת מלך יושב הכרובים.

   תנוט הארץ כמו: תרעש ואין חבר לו.

   וטעם ירגזו עמים הם הרשעים.

   רד"ק

   ה'. למעלה אמר ה' מלך תגל הארץ ואמר למעלה ה' מלך אף תכון תבל בל תמוט, והנה אמר ירגזו עמים תנוט הארץ ואמת הוא הכל, כי ירגזו עמים ותנוט הארץ במפלת גוג מגוג ואחר כך תגל הארץ ותכון תבל בל תמוט כי לא תהיה עוד מלחמה בעולם: ואמר יושב הכרובים. שיחזיר שכינתו לציון בבית המקדש:

   מלבי"ם

   ה' מלך, הנה עת יתגלה ה' במלוכה והנהגה זאת ירגזו עמים, כמ"ש שמעו עמים ירגזון, וע"י שהוא יושב כרובים תנוט הארץ, כי בצד הראשון בא ציור ה' כמלך יושב בשמים, כי מנהיג ע"י המערכת שבזה כסאו בשמים, ומסדר הנהגת השמים כפי הראוי להנהגה השגחיית בצד ובמשפט, אבל עתה יצייר כיושב בארץ ושוכן על הכרובים, שהוא ציור אל ההנהגה הנסיית שבא ע"י המלאכים משרתיו עושי רצונו, שהם בעלי כנפים שזה ציור הכרובים, ומצד זה תנוט הארץ מחרדת המלך הגדול השוכן בה:

   מצודת ציון

   ירגזו. ענין רעדה כמו רגזו ואל תחטאו (לעיל ד):

2. (ב)יְהוָה בְּצִיּוֹן גָּדוֹל וְרָם הוּא עַל־כָּל־הָעַמִּים:

   מצודת דוד:ה׳ בציון. ה׳ אשר מעונתו בציון הוא גדול ורם על הכל וממנו יחרדו:

   עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   ה' בעבור שהזכיר יושב הכרובים, הזכיר כי מעונתו בציון.

   רד"ק

   ה'. אז יהיה בציון גדול כי שם יתגדל על כל העמים בעשותו משפט ברשעים:

   מלבי"ם

   ה', עתה החל לסדר שלש מדרגות אלה וההבדל שביניהם, ושיעור הכתובים, בעת אשר בציון גדול וכו' אז יודו שמך וכו', ובעת אשר עז מלך משפט אהב וכו', אז רוממו ה' אלהינו והשתחוו להדום רגליו, ובעת אשר משה ואהרן בכהניו וכו' אז רוממו ה' אלהינו והשתחוו לה' קדשו, חושב שלש מדרגות, א. בעת אשר ה' בציון גדול ורם הוא על כל העמים, ויש הבדל בין גדול ובין רם, הגדול מתפשט בכמות מלמעלה למטה, כמו עמוד הנצב בארץ וראשו בשמים, שכ"א ישיג ממנו כפי גדלו, שהננס יחזיק בתחתית העמוד והענק יחזיק באמצעו, ובציור הזה ימצא ה' בציון, שכ"א ישיג ממנו לפי שלימותו אם מעט ואם הרבה, והוא נמצא עם כל איש ישראל גם עם הקטן שבהם, אבל הדבר הרם, כמו כוכב בשמים, אין שום אדם יכול להשיג אותו ובדמיון הזה נמצא ה' אל העכו"ם, כמ"ש רם על כל גוים ה', שאומרים שהוא בלתי מושג כלל, ושאינו משגיח כלל בעולם השפל, עפ"ז יאמר בעת שה' רם על כל העמים והוא בעת שמסרם להנהגת המערכת ואינו מראה להם השגחתו כלל, רק שהוא גדול בציון, ששם הוא משגיח ומושל ממשל רב, אז. יודו רק שמך, אז לא יודו לו בעצמו רק לשמו, שההודאה לשמו מורה ששמעו שמעו למרחוק, ולא השיגו את עצמו, שכן אז לא ידעו מה' רק מה שהשיגו ממה שנתפרסם ממעשיו שעשה בציון, שע"י שמע השגחתו בציון יודו לאמר גדול ונורא קדוש הוא, שלשה התוארים האלה כוללים שלש הנהגות שידבר בהם בסימנים אלה, שם גדול מורה שהוא ראשית הסבות ואחריתם, וש נורא מורה שיוכל לערך המערכה ולשדדה שתסכים עם הנהגתו, ושם קדוש מורה שהוא מרומם על הנהגה הרגילה באמצעות הטבע רק יפליא פלאות בימינו ובזרוע קדשו באופן נשגב נסיי מרומם מחקי העוה"ז וסדריו:

3. (ג)יוֹדוּ שִׁמְךָ גָּדוֹל וְנוֹרָא קָדוֹשׁ הוּא:

   מצודת דוד:יודו שמך. כלם יודו לשמך כי גדול וגו׳:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   יוֹדוּ שִׁמְךָ. יוֹדוּ אֶת עֹז מֶלֶךְ הָאוֹהֵב מִשְׁפָּט (תהלים עג:ב):

   אבן עזרא

   יודו שב אל העמים ושמך שם העצם הנכבד הנגלה על יד משה לישראל, כי בכל הלשונות אין לשם שם כבוד, רק עם ישראל לבדם.

   רד"ק

   יודו. אז יודו כל העמים שמך כי גדול ונורא הוא:

4. (ד)וְעֹז מֶלֶךְ מִשְׁפָּט אָהֵב אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַעֲקֹב אַתָּה עָשִׂיתָ:

   מצודת דוד:ועוז מלך. העוז הוא למלך אשר אוהב המשפט: מישרים. התורה שהוא מישרים אתה כוננת: משפט וצדקה. משפטי התורה ודבריה המצודקים הנתונים ביעקב מעשה ידיך המה:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   וְעֹז מֶלֶךְ. מוּסָב עַל מִקְרָא הָעֶלְיוֹן:

   אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים. פְּשָׁרָה וְשִׂימַת שָׁלוֹם בֵּין אֲנָשִׁים כּוֹנַנְתָּ, בְּאָמְרְךָ (שמות כג:ה) ״כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שׂוֹנַאֲךָ רוֹבֵץ וְגוֹ׳״, (שמות כג:ד) ״כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אוֹיִבְךָ״ וּמִי הוּא שֶׁיִּרְאֶה אֶת שׂוֹנְאוֹ גּוֹמֵל לוֹ חֶסֶד שֶׁלֹּא יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ לְחַבְּקוֹ וּלְנַשְּׁקוֹ, תַּנְחוּמָא (תנחומא, משפטים א):

   אבן עזרא

   ועז עז וכבוד הוא למלך שהוא אוהב משפט.

   וטעם אתה לבדך או מאתך התחלה.

   וטעם מישרים הם משפטי התורה וצדקתיה שנתנה על ידי שלוחיו והם - משה - בכהניו מלת כהן בכל המקרא משרת כהני ה' משרתי אלהינו, וכהנו לי, על כן אם אהרן היה הכהן הראש משה כהן הכהנים, כי הוא שרת שבעת ימי המלואים והזכיר שמואל שהוא ממשפחותם בקריאתו אל השם, וענהו ככתוב: אקרא אל ה' וענהו מיד.

   רד"ק

   ועז מלך. אז יראה עוזו ושהוא מלך על הכל, ואז יכירו כי אתה אוהב המשפט וכי אתה כוננת כל במשרים ואתה הוא שעשית שמשפט ביעקב בהגלותך אותם בין העמים, ואתה הוא שעשית הצדקה ביעקב בהוציאך אותם מהגלות. ויש מפרשים הפסוק על משפטי התורה שנתן ליעקב כי כולם מישרים ואז יודו בם כל העמים:

   מלבי"ם

   ועז, (מדרגה ב) בעת שכוננת עז מלך אשר משפט אהב על המישרים בעת שאינך רם על העמים בלתי משגיח, רק אתה דומה כשופט המנהיג הכל במשפט ע"פ הדין, ודומה כמלך האוהב משפט, שכנן עזו על המישרים שיתנהג הכל לפי חקות היושר, עד שהמערכה שהוא כסא ה' מכוננת על המישרים לפעול כפי היושר והצדק, כפי שכנן אותה המלך העליון האוהב משפט, זה יהיה בהנהגת העכו"ם שיתנהגו עפ"י המערכה, שבכ"ז יהיה הנהגת המערכה כפי הגמול והעונש, משפט וצדקה ביעקב אתה עשית אולם ביעקב יהיה הנהגה אחרת מעולה ממנו, כי הם לא יתנהגו באמצעות המערכה רק אתה בעצמך עשית בו משפט וצדקה המשפט הוא מה שיתן כפי הגמול, והצדקה הוא מה שיתן כפי הצדקה העליונה שהיא תתן בחסד מצד צדקת אלהים יותר מן הראוי כפי המעשה, ובעת שיתנהג עם כלל העולם במישרים יתנהג עם יעקב במדרגה יותר גדולה שהיא הנהגה מורכבת ממשפט וצדקה, והיא הנהגה נסיית פלאיית לפי הגמול הפרטי שהוא המשפט, ולפי חסד אלהים באהבה מיוחדת שהיא הצדקה שיעשה להם נסים נסתרים, אז רוממו ה' אלהינו והשתחוו להדום רגליו, שהגם שעתה מדבר עדיין מעת שאין ה' שוכן בארץ להנהיג הנהגה מיוחדת מאתו לבדו, רק יצוייר כאלו השמים כסאו, כי גם הנסים הם נסתרים ויורדים דרך השמים והטבע, בכ"ז הדום רגליו הוא בארץ, דהיינו סוף השגחתו הוא בארץ דרך השמים, ויערך הנהגת הכסא וישיבתו עליה שהיא הנהגת המערכת לפי הדום רגליו והצורך בארץ כפי מעשה וצורך התחתונים, ובזה תשתחוו להדום רגליו, שעכ"פ סוף מסובביו בארץ הם כפי השגחה הפרטיית, ושם הוא קדוש ונבדל ומנהיג כפי ההשגחה והפלא, שזה גדר הקדושה, (ואמר קדוש הוא בנסתר כי במדרגה זו עדיין קדושתו מעוטף ומכוסה במסך הטבע):

5. (ה)רוֹמְמוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו קָדוֹשׁ הוּא:

   מצודת דוד:להדום רגליו. הוא בה״מ ואחז במשל כאלו ממכון שבתו השמים יוריד רגליו לנוח בבה״מ: קדוש הוא. כי הוא קדוש וחלה הקדושה בהדום רגליו:

   עוד פירושים על פסוק ה: רד"ק, מצודת ציון

   רד"ק

   רוממו. יאמר כנגד כל ישראל וכנגד כל העמים רוממו ה' אלהינו בפיכם:

   והשתחוו להדום רגליו. שהוא בית המקדש כי הוא קדוש ושמו קדוש, כי תראו הנביאים הראשונים שהיו קדושים בהשתחוותם והתפללם לפניו היה עונה אותם ה':

   מצודת ציון

   להדום. הוא שרפרף הכסא הנתון תחת רגלי היושב כמו הדום לרגליך (לקמן קי):

6. (ו)מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ קֹרִאים אֶל־יְהוָה וְהוּא יַעֲנֵם:

   מצודת דוד:משה ואהרן. ר״ל ראו גודל קדושתו כי הלא משה ואהרן היו מהגדולים ומהמיוחדים בכהני ה׳ (כי גם משה היה כהן כי שמש בימי המלואים) ושמואל היה מהגדולים ומהמיוחדים בקוראי שמו: קוראים. הם היו קוראים לה׳ והוא היה עונה להם:

   עוד פירושים על פסוק ו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   [וטעם מישרים הם משפטי התורה וצדקתיה שנתנה על ידי שלוחיו והם -] משה - בכהניו מלת כהן בכל המקרא משרת כהני ה' משרתי אלהינו, וכהנו לי, על כן אם אהרן היה הכהן הראש משה כהן הכהנים, כי הוא שרת שבעת ימי המלואים והזכיר שמואל שהוא ממשפחותם בקריאתו אל השם, וענהו ככתוב: אקרא אל ה' וענהו מיד.

   רד"ק

   משה ואהרן. שהיו הכהנים הגדולים בכהניו וכן שמואל שהיה גדול בנביאים שהיו בזמנו שהנביאים הם קוראי שמו ואלה בכל עת שהיו קוראים אל ה' היה עונה אותם וזכר שמואל שהיה ממשפחת משה ואהרן ונביא כמו הם ואיפשר שהיה גדול בנבואה משאר הנביאים אחר משה וכן אמר אם יעמוד משה ושמואל לפני: ומה שאמר בכהניו. כי גם משה כהן היה והוא שמש בכהונה תחלה ששימש שבעת ימי המלואים:

   קוראים אל ה'. האל"ף נחה וכן חוטאים אל ה':

   מלבי"ם

   משה (מדרגה ג) אבל בעת שנמצאו משה ואהרן בין כהניו, ושמואל נמצא בין קוראי שמו, ר"ל בעת שישראל הם במדרגה כזאת שישרה שכינתו עליהם בדרך פלאיי, וימצא עם כהניו כמו שנמצא עם משה ואהרן, שידמו כהניו כמשה ואהרן בדיבוק אלוה עמהם, וקוראי שמו ידמו כשמואל ומפרש כמו שענה לשמואל בעת קרא אליו וינוסס נס להתנוסס (כמש"ש הלא קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר) כן קוראי שמו קוראים אל ה' והוא יענם, וכמו שדבר עם משה ואהרן בעמוד הענן כמ"ש הנה אנכי בא אליך בעב הענן, כן בעמוד ענן ידבר אליהם, וכמו שלמשה ואהרן נתן תורה ומצות כן הם שמרו עדיותיו וחק נתן למו, עד שנראה לכל כי ה' אלהינו אתה עניתם, לא ע"י שליח ואמצעי, אל נושא, כי בעת ינהיג ה' בהנהגה המופלאה הלזו כמו שהתנהג בדורו של משה, אז יעניש על החטא תיכף, כמו שהיה בדור המדבר, וגם יסלח להחוטא תיכף, כי כ"ז שתהיה הנהגה בהשגחה נסתרת יצויר שלא יעניש תיכף בשאין הטבע מסכים לזה, וכן לא יסלח להחוטא תיכף כמ"ש הנה אנכי שולח מלאך וכו' כי לא ישא לפשעיכם, לא כן המונהג בהשגחה הנסיית ע"י ה' בעצמו, יעניש תיכף ויסלח תיכף, כמ"ש רק אתכם ידעתי וכו' על כן אפקד עליכם את כל עונותיכם כאב לבנו שיענישוהו תיכף במריו ויסלח לו תיכף, וז"ש אל נושא היית להם וגם ונוקם על עלילותם שע"י שיענישהו תיכף יכופר העון תיכף:

7. (ז)בְּעַמּוּד עָנָן יְדַבֵּר אֲלֵיהֶם שָׁמְרוּ עֵדֹתָיו וְחֹק נָתַן־לָמוֹ:

   מצודת דוד:בעמוד ענן. עם עמוד הענן בא ודבר עליהם על אשר שמרו עדותיו והחוק אשר נתן להם:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   בְּעַמּוּד עָנָן יְדַבֵּר אֲלֵיהֶם. אַף עִם שְׁמוּאֵל, וְזֶה הוּא שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ט:יא-יב) ״הֲיֵשׁ בָּזֶה הָרֹאֶה וַתַּעֲנֶינָה אוֹתָם וַתֹּאמַרְנָה יֵשׁ״, רָאוּ הֶעָנָן קָשׁוּר עַל פִּתְחוֹ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ״וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן״ (במדבר ט:כ):

   שָׁמְרוּ עֵדֹתָיו וְחֹק נָתַן לָמוֹ. וְחֹק אֲשֶׁר נָתַן לָמוֹ:

   אבן עזרא

   בעמוד ענן, אליהם ישוב אל משה ואהרן ואין שמואל עמהם, כמו וישם דמי מלחמה בשלום, שב אל יואב לבדו ולא עמשא וכמוהו רבים. וטעם לאמר על משה ואהרן שהם שומרי עדותיו, בעבור היותם אמצעיים בין השם ובין ישראל והעדות והחקים שנתן להם השם שמרום לאמרם כן לישראל ולא יוסיפו ולא יגרעו וזה הוא שבחם, כי אין צורך לזכור עליהם ששמרו התורה.

   רוממו בבואכם אל המקדש.

   והשתחוו להדום רגליו לנגד מקום הארון כי מקום הדומו קדוש הוא, או שב אל השם הנכבד ככתוב בסוף המזמור.

   משה בעמוד פירשתיו.

   רד"ק

   בעמוד. טעמו על משה ואהרן:

   שמרו עדותיו וחוק נתן למו. משה ואהרן שמרו העדות והחוקים שנתן להם שיאמרו לישראל, שמרו אותם לאמר לישראל בלי תוספת וגרעון וכן מה שצוה לאהרן במשמרת הכהונה, וכן שמואל שמר עדותיו והורם לישראל והשיבם לדרך טובה כמו שכתוב ויעבדו את ה' לבדו:

8. (ח)יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אַתָּה עֲנִיתָם אֵל נֹשֵׂא הָיִיתָ לָהֶם וְנֹקֵם עַל־עֲלִילוֹתָם:

   מצודת דוד:אתה עניתם. אם כי אתה ענית להם בכל עת קראם ובעבורם היית נושא עון ישראל ועכ״ז נוקם היית על מעלליהם ולא ויתרת להם כלום כי משה ואהרן מתו על מי מריבה ושמואל לא האריך ימים על אשר לא הדריך את בניו כראוי ומכל זה נראה גודל קדושתו שאינו נושא פנים:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   אֵל נוֹשֵׂא. עֲוֹן יִשְׂרָאֵל:

   הָיִיתָ לָהֶם. בִּשְׁבִילָם:

   וְנוֹקֵם. הָיִיתָ עַל עֲלִילוֹתָם, מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן ״שִׁמְעוּ נָא הַמּוֹרִים״ (במדבר כ:י), שְׁמוּאֵל עַל שֶׁלֹּא הִדְרִיךְ בָּנָיו בְּדֶרֶךְ טוֹבָה (שמואל א ח:ג), מֵת בָּחוּר (אגדת בראשית מא:א):

   אבן עזרא

   ה' אלהינו אתה עניתם משה ואהרן בנפלם על פניהם ודבר הקטרת היית להם, כי בעבורם נשאת לישראל.

   ונוקם על עלילותם בדבר השרופים והבלועים.

   רד"ק

   ה'. כשהיו מתפללים על ישראל עניתם ונשאת לישראל בעבורם:

   להם. פירושו עבורם:

   ונוקם על עלילותם. על העלילות שעשו להם קרח וכל עדתו:

   מצודת ציון

   עלילותם. מעשיהם כמו אשר עולל לי (איכה א׳:י״ב):

9. (ט)רוֹמְמוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ כִּי־קָדוֹשׁ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ:

   מצודת דוד:רוממו. לזה רוממו וגו׳: להר קדשו. הוא בה״מ של הר המוריה:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   כִּי קָדוֹשׁ ה׳ אֱלֹהֵינוּ. עַל אֲשֶׁר הוּא מְדַקְדֵּק עִם הַצַּדִּיקִים הוּא מְקֻדָּשׁ בָּעוֹלָם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״וְנִקְדַּשׁ בִּכְבוֹדִי״ (שמות כט:מג), בִּמְכֻבָּדַי (זבחים קטו:):

   אבן עזרא

   רוממו בצאתם מן המקדש והשתחוו אל הר קדשו בנראה, רק באמונת הלב הוא לשם הנכבד.

   רד"ק

   רוממו. כשתראו מה שהוא עושה לאוהביו:

   והשתחוו להר קדשו. הוא הר המוריה שבו בית המקדש כי הוא קדוש ומקומו קדוש וכשיראו הבית לא יראו אלא מי שצוה על בית ובחר בו וכשישתחוו אל קיר הבית לא ישתחוו אלא למי שקדש הבית וישימו מגמתם לזכור האל ולעורר הלב אליו:

   מלבי"ם

   רוממו, אז דומה ה' כשוכן ביניהם וכאלו דירתו בהר קדשו למטה, לא בשמים והארץ הדום רגליו, רק רוממו ה' אלהינו והשתחוו להר קדשו, כי שם ה' שוכן וקדוש ה' אלהינו בתוכנו, וע"ז לא אמר קדוש הוא, כי הוא אלהינו ונמצא בינינו: