תהילים פרק צ״ח

תהילים פרק צ״ח עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)מִזְמוֹר שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ כִּי־נִפְלָאוֹת עָשָׂה הוֹשִׁיעָה־לּוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ:

   מצודת דוד:הושיעה לו ימינו. ר״ל אינו צריך תשועה מזולתו כי ימינו הושיעה לו:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   שִׁירוּ לַה׳. כָּל אֵלֶּה לֶעָתִיד:

   אבן עזרא

   מזמור שירו לה' שיר חדש הושיעה לו ימינו, כמו: ותושע לי זרועי.

   וטעם וזרוע קדשו שהיא נטויה ותגיעה למקום חפצו, אולי זה המזמור על ביאת הגואל.

   רד"ק

   מזמור. כבר פירשנוהו:

   הושיעה לו ימינו. כמו שכתוב וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע ותושע לו זרועו:

   מלבי"ם

   מזמור, עתה יתחיל לדבר מן ההנהגה הנסיית, עת שה' מנהיג העולם בבלתי אמצעי, שלא ע"י חקי הטבע הכוללים רק בהשגחה אישיית, ומשדד חקי הטבע לגמרי, ויאמר שישירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה, שהנפלאות הם ענינים שהם מופלאים מחקי העוה"ז ומנהגיו והנה הנהגת הטבע מיוחסת אל ידו השמאלית, וההנהגה הנסיית היא מיוחסת אל ידו הימנית (כמ"ש תעוז ידך תרום ימינך כמש"ש שמציין שהימין מתגבר על השמאל), ובזה יש שתי מדרגות, שלפעמים תנהיג הימין כפי מעשי התחתונים וכפי זכותם והערתם, ולפעמים יהיה זה בתערותא דלעילא שלא מצד זכות הדור, ומבואר אצלנו שבעת שישדד המערכה ע"י הזכות נקרא שפועל בימינו, ובעת שישדד המערכה שלא ע"י זכות ומעשה, נקרא שפועל בזרועו, כי הזרוע הוא הפרק העליון של היד שהוא המניע את היד, ומצייר שגם ראשית התנועה וסבתה היא מאתו (ומש"ש במ"ש נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו (ישעיה ס"ב) ובכ"מ). וז"ש כי הושיעה לו ימינו, שהוא הנסים שיעשה ע"י זכות הדור או זרוע קדשו, מה שיעשה שלא בהשקף על מעשה הדור כלל:

2. (ב)הוֹדִיעַ יְהוָה יְשׁוּעָתוֹ לְעֵינֵי הַגּוֹיִם גִּלָּה צִדְקָתוֹ:

   מצודת דוד:הודיע. טרם בוא התשועה פרסמה ע״י הנביאים ועתה גלה צדקתו לעיני כל:

   עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   הודיע לשון עבר.

   והעד: גלה צדקתו ומה היא הצדקה זאת היא זכר, כל אפסי ארץ - כנגד מקומות הישוב שהם שבעה גבולות בצפון ואחד בדרום.

   רד"ק

   הודיע, חצי הפסוק האחרון הוא פירוש חצי הפסוק הראשון:

   מלבי"ם

   הודיע, מבואר אצלנו כי הישועה והצדקה הבאים סמוכים בכתבי הקדש, תציין הישועה את הפעולה שיעשה לצורך תשועת ישראל, או תשועה כללית אל כל העולם שהיא תכלית מעשיו ותיקון העולם כלו, והצדקה תציין המדה שבעבורה יפעל את התשועה, וצדקה האלהית היא תעורר ותסבב את הישועה ואמר (ישעיהו נ״ו:א׳) כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות, יצייר שהצדקה נמצאת תמיד אצלו יתברך, רק שמסתתרת ונעלמת לפעמים וצריך שתגלה, אבל התשועה אינה במציאות תמיד וצריך שתבא, וכן אמר פה הודיע ה' ישועתו, נגד מה שאמר תחלה בהשגחה הנסתרת בדרך הטבע, בשרו מיום אל יום ישועתו, אמר שעתה א"צ שבני אדם יבשרו זאת, כי ה' עצמו הודיע ישועתו, ופרסם אותה, כי היא התשועה נגלית ונודעת לא נסתרת בדרך הטבע, וכן הצדקה שהיא סבת התשועה שהיתה נעלמת עד עתה, עתה גלה את צדקתו לעיני הגוים בפרסום גדול, ויאמר כי ה' עשה הנפלאות האלה מפני ג' דברים א. מפני עצמו ומדת הצדקה העליונה, שעז"א לעיני הגוים גלה צדקתו, ב. עשה כן מפני כי זכר חסדו לבית ישראל, ג. מפני כי זכר אמונתו לבית ישראל, מפני ההבטחה שהבטיח להושיעם, כמ"ש כי לשמך תן כבוד על חסדך על אמתך ראו ר"ל ובזה נבדל פרסום זה מהקודם, שתחלה אמר ספרו בגוים את כבודו בכל העמים נפלאותיו, שהוא, א. שלא יראו בעין ובחוש רק יספרו זאת המשכילים בעמים, ועתה ראו בעיניהם, ב. שתחלה לא הכל ישכילו, שהעכו"ם הפחותים לא יראו רק את כבודו לא את נפלאותיו כמש"ש, אבל עתה ראו כל אפסי ארץ, ג. שיראו את ישועת אלהינו, שמבואר אצלינו ששם אלהים הבא בכינוי מורה הקשר והדיבוק שי"ל עם ישראל, שיראו כי התשועה הזאת מיוחדת מצד שהוא אלהינו ביחוד, ששכינתו בתוכנו והשגחתו דבוקה בעם קרובו:

3. (ג)זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל רָאוּ כָל־אַפְסֵי־אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ:

   מצודת דוד:זכר. ה׳ זכר לישראל את החסד שהבטיח באמונתו: אפסי ארץ. היושבים בקצוי הארץ:

   עוד פירושים על פסוק ג: אבן עזרא, רד"ק

   אבן עזרא

   [גלה צדקתו ומה היא הצדקה זאת היא ] זכר, כל אפסי ארץ - כנגד מקומות הישוב שהם שבעה גבולות בצפון ואחד בדרום.

   רד"ק

   זכר. האמונה שהיה לו עם בית ישראל להוציאם מן הגלות זכר להם והוציאם לעיני כל זהו וראו כל אפסי ארץ:

4. (ד)הָרִיעוּ לַיהוָה כָּל־הָאָרֶץ פִּצְחוּ וְרַנְּנוּ וְזַמֵּרוּ:

   עוד פירושים על פסוק ד: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   הריעו להשמיע הקול. וכן פצחו ורננו.

   רד"ק

   הריעו לה' כל הארץ. אפילו האומות יש להם להריע ולשמוח בישועת ישראל כי תהיה תשועה לכל העולם שלא תהיה עוד מלחמה בעולם בין גוי לגוי:

   פצחו. פתחו שיר:

   מלבי"ם

   הריעו, הדרך הוא שבעוד שהמלך סגור בהיכלו יזמרו העם שירים וזמירות לכבודו עלי הגיון בכנור, אבל בעת יצא מהיכלו ויתראה אל העם יריעו כולם תרועה גדולה וזה האות כי בא מלכם בתוכם כנזכר לעיל (צ"ה א'), ובזה מצייר פה תשועות ה' כעצם מופשט, כאלו ה' בעצמו מתגלה לבני תבל בכבודו, ולכן הריעו לה' כל הארץ לאות כי בא בתוכם, ואח"כ פצחו ורננו וזמרו על מעשיו ושבחיו, ומוסיף לאמר שכן יהיה לעולם:

   מצודת ציון

   פצחו. פתחו פה כמו פצחו רננו יחדיו (ישעי׳ נב):

5. (ה)זַמְּרוּ לַיהוָה בְּכִנּוֹר בְּכִנּוֹר וְקוֹל זִמְרָה:

   מצודת דוד:בכנור וגו׳. ר״ל בכנור לבד גם בכנור עם קול זמרה יחד לבסם את הקול:

   עוד פירושים על פסוק ה: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   זמרו, בכנור לבדו, ובכנור וקול זמרה.

   רד"ק

   זמרו. בכנור לבדו וכן בכנור עם קול זמרה שהוא שיר בפה:

   מלבי"ם

   (ה-ו) זמרו לה' בכנור, בחצוצרות וקול שופר הריעו, שיזמרו בכנור לספר תהלותיו ומעשיו המתמידים, ויריעו בקול שופר כי בכל עת שיזמרו לפניו יתגלה בעצמו בכבודו אליהם, שזה ציון השופר והתרועה:

6. (ו)בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְהוָה:

   עוד פירושים על פסוק ו: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   אבן עזרא

   בחצוצרות הוסיף מלת המלך, כי כן משפט היוצאים לקראתו בבואו.

   רד"ק

   לפני המלך ה'. שיבואו לבית המקדש להריע ולזמר ולשבח לפניו:

   מצודת ציון

   בחצוצרות. שם כלי נגון:

7. (ז)יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:

   מצודת דוד:ירעם. ישמע קול רעם לשמחה: ומלואו. הבריות הממלאים אותו:

   עוד פירושים על פסוק ז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   ירעם כדרך: וירגזו ההרים, או הטעם כי שלום יהיה בכל הארץ.

   רד"ק

   והים ותבל. על דרך משל כמו שפירשנו:

   מלבי"ם

   ירעם, בזה לא אמר ישמחו השמים ותגל הארץ כמ"ש תחלה, כי עתה יתבטל הנהגת המערכת, ולא תהיה השמחה התמידית שבשמים על הנהגתם התמידית, ולא גילה בארץ על ההשגחה הכללית, כי ההשגחה תהיה עתה אישיית, לא בכלל הארץ לבד רק בתבל שהוא הישוב ששם נמצאים בני אדם, שהנס הוא פרטי רק לבני אדם יושבי תבל המיושב, לכן אמר ירעם הים ומלואו בעת יצוה שיקרע הים כמו שהיה בעת יציאת מצרים, או תבל ויושבי בה שיתהוו שנוים בתבל המיושב:

8. (ח)נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ־כָף יַחַד הָרִים יְרַנֵּנוּ:

   מצודת דוד:ימחאו כף. יכו כף אל כף כדרך השמחים והוא ענין מליצה להורות על רוב השמחה: יחד. כל ההרים ירננו יחד:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף. הַנְּבִיאִים דִּבְּרוּ בְּלָשׁוֹן שֶׁהָאֹזֶן שׁוֹמַעַת, לֹא שֶׁיְּהֵא לַנְּהָרוֹת כַּף, אֶלָּא לְשׁוֹן שִׂמְחָה וְחֶדְוָה:

   אבן עזרא

   נהרות הטעם כי בני אדם שהם בספינות הים ובנהרות ובהרים ירונו.

   רד"ק

   נהרות. וכן זה הפסוק משל:

   ימחאו כף. יכו כף אל כף כדרך המרקדים והשמחים כמו שכתוב ויכו כף:

   מלבי"ם

   (ח-ט) נהרות ימחאו כף, כי יעשה שנויים בנהרות ובהרים, כמו שהיה בירדן ובנחלי ארנון, וזה יהיה לפני ה' כי בא לשפט הארץ, פה אמר כי בא פעם אחד כי יבא שלא ע"י אמצעי, ולכן אמר ישפט תבל בצדק ועמים במישרים, ולא אמר באמונתו, שמורה על הטבע הקבוע, רק כפי חקי המישרים:

   מצודת ציון

   ימחאו. ענין הכאה לשמוח כמו יען מחאך יד (יחזקאל כ״ה:ו׳):

9. (ט)לִפְנֵי־יְהוָה כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ יִשְׁפֹּט־תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בְּמֵישָׁרִים:

   מצודת דוד:לפני ה׳. השמחה תהיה לפני ה׳ על כי בא לשפוט: במישרים. במשפט הישר כראוי לכל אחד ואחד:

   עוד פירושים על פסוק ט: אבן עזרא, רד"ק

   אבן עזרא

   לפני הכל ירונו בבואו לשפוט הארץ.

   רד"ק

   בצדק ובמשרים. יהיה משפטו ויהי' הטוב לצדיקי' והרע לרשעים: