תהילים פרק צ״ג

תהילים פרק צ״ג עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)יְהוָה מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ יְהוָה עֹז הִתְאַזָּר אַף־תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל־תִּמּוֹט:

   מצודת דוד:ה׳ מלך. בימי המשיח יאמר הנה ה׳ מלך ולבש גאות להתגאה על הכל: לבש ה׳ עוז. לבש כח והתאזר בו ר״ל עתה הראה כוחו: אף תכון. אז יכירו הכל כי אף העולם אתה הכנת לבל תהי נוטה לפול:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   ה׳ מָלַךְ. יֹאמְרוּ לֶעָתִיד:

   אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל. בְּמָלְכוֹ תִּשְׂמַח הָאָרֶץ:

   אבן עזרא

   ה' מלך גאות לבש בעבור היות משפט המלכים ללבוש בגדי מלכות אמרו דרך משל, כי השם גאות לבש פועל עבר כמו אהב וכאשר לבש השם העוז התאזר כמתאזר להראות כחו ותהיה מלת עז משרתת עם לבש ועם מלת התאזר.

   וטעם אף תכון תבל כי בגאות השם וכוחו עמדה בתוך הגלגל הגדול, כנקודה בתוך עגולה ולא תמוט.

   רד"ק

   ה'. כל אלה המזמורים עד לדוד מזמור הם עתידים על ימות המשיח וכאשר השלים בזה המזמור כי אז יכירו כל העולם כי הוא מלך על הכל ולא יתגאו בני אדם לפניו כמו שאמר נבוכדנצר אעלה על במותי עב אדמה לעליון ושאר מלכים ואז יכירו הכל כי לא ילבש מלכות גאות כי אם האל לבדו ולו לבדו המלוכה ואז ותאזר עוז:

   ותכון תבל בל תמוט. כי לא יהיו שם עוד מרגיזי הארץ כי לא תהיה עוד מלחמה:

   מלבי"ם

   ה' מלך, גם סימן זה נמשך למה שלמעלה, שמדבר מהנהגת ה' את עולמו שהוא בשני מיני הנהגות, בהנהגה הקבועה הטבעיית, ובהנהגה הנסיית ההשגחיית שהיא לפי השעה והצורך, והנה ההנהגה הטבעיית נקראת בכתבי הקדש בשם עז, כי שם עז מציין כח עז מתמיד בלתי מתמוטט, שכן הנהגת הטבע היא עומדת בעז ה' כל ימי עולם בלא שינוי, והנהגה הנסיית נקראת בשם נאוה, כי בה יתגאה על חקי הטבע ויתנשא עליהם (כמ"ש תעוז ידך תרום ימינך למעלה פ"ט כמש"פ שם) ואמר גם בעת אשר ה' מלך ולבש גאות, היינו שיתנשא לעשות נפלאות ולשדד חקי הטבע, לאמר לשמש דום, לים התבקע, לצור הוצא מים, וכדומה, יצייר זה כלבוש, שיתראה לבריותיו כלובש גאות לאמר אני אמלוך אהרוס אשדד חקי הטבע ובכל זאת בעת ההיא עצמו לבש ה' גם עז אשר התאזר, הוא מנהיג ג"כ הנהגה הטבעיית הקבועה שנקראת עז, ואף תכון תבל בל תמוט וולא ימוטו החקים הקבועים שבם יסד ארץ ומלואה, ומבואר מן השכל כי הנהגת הטבע הקבועה, לה יתר שאת מן הנס שהוא רק לפי שעה, שהנהגת הטבע הקבוע מודעת עוזו הגדול איך שהתבל נכונה על עמודי החקים האלה לעד לעולם, אבל הנס אין בו עז שהוא רק לפי שעה, ולא תוכל לומר שיש גבורה יתירה במ"ש לים שיתיצבו כמו נד נוזלים בעת יצ"מ, ממה שאמר לים בעת הבריאה שירדו מימיו אל המורד אחר ששניהם נעשו בכח ה', וגם הטבע הוא נס קבוע, והנס הוא אטבע ארעיית, רצוני, שאם נקרא זאת בשם נס מה שנעשה הדבר לא מצד כח עצמו רק מצד דבר ה' וכחו, תהיה הטבע נס קבוע, שכח הטבע אינה מעצמה רק דבר ה' הנצב בה ויעמידה על אופן זה, ואין הבדל בינה ובין הנס רק שבהטבע העמיד כח זה לעולם ובהנס העמידו רק לפי שעה, ואם נקרא זאת טבע מה ששם ה' את הכח המניע הדבר אל פעולתו בו בעצמו, יהיה גם הנס טבע ארעיית, שגם בהנס שם ה' טבע זו לפי שעה, שבעת קי"ס שם ה' טבע המים שיעלה למעלה, וא"כ פעולת הנס קלה מאד נגד פעולת הטבע, כמו שקל יותר לישא משא כבד שעה אחת מלשאתו שנים רבות, אולם בכ"ז נמצא גאוה יתירה וגבורה עצומה בפעולת הנס, ע"י שבעת הנס לא יתבטל גם פעולות הטבע הכוללת, כי ידוע שכל חלקי המציאות דבוקים וקשורים יחד, עד שכל תנועה הנולדת באחד מחלקי המציאות תסבב או תסובב מכל התנועות הנעשות במציאות בכללו, עד שנדמה את המציאות בכללו (כמאשין) הבנוי בחכמה באופן שהגלילים מסבבים את האופנים, והאופנים מסבבים את השלבים, והשלבים מסבבים את המכונות, והמניע הראשון הוא כח הקיטור המניע את (מאשין) בכללו, ואם יבא איש אחד ויחזק בכח באחד מן האופנים או הגלילים ויעכב פעולתו, אז יסבבנו בכחו תנועה נגדיית, אז או שכח הקיטור המניע את המכונה הכללית יתגבר על כח האדם ולא יצלח להעמיד את המכונה, או אם כחו יגבר על כח המניע, בהכרח תשבת המכונה בכללה ממלאכתה הכללית, ולפ"ז אם היה הנס בהעמדת תנועת המציאות כולו וביטול הטבע בכללה היה זה דבר קטן בערך ה', אחר שהוא המניע הראשון המניע את הכל ובידו להניע כמו שירצה, אולם אחר שהנס הוא תמיד ענין חלקי, למשל שיבטל תנועות המים וטבעם, או כח האש וטבעו, ויתר המציאות נשאר על טבעו והולך כדרכו, עד שצריך לסבב בידו האחת את התנועה הכללית של המערכה בכללה שהולכת כדרכה תמיד, ובידו האחרת צריך הוא לעכב את תנועה החלקית של פרט אחד מן המציאות להוליכה לצד אחר, ושבכ"ז לא תבוטל המכונה בכללה, והטבע והעולם ילכו כדרכם, זה פלא גדול ונס להתנוסס, וז"ש שבעת אשר ה' מלך וגאות לבש שהוא בטול תנועת החלק מן המציאות, בכ"ז לבש ה' ג"כ עז אשר התאזר, והראה כחו ותעצומו במה שאף תכון תבל תמוט, שהעמדת החלק לא תעכב מרוצת הכלל ומהלכו:

   מצודת ציון

   התאזר. מל׳ אזור וחגורה:

2. (ב)נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז מֵעוֹלָם אָתָּה:

   מצודת דוד:מאז. מאז בראת העולם: מעולם. מטרם בראת העולם אתה הוא:

   עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   נכון ובעבור שהזכיר הארץ כי היא העומדת בכח השם ועל מוצקה, שהיא הנקודה האמצעית והיא בעצמה נקודת כסא הכבוד, שהיא הקו הסובב, על כן: נכון כסאך מאז ובעבור שהזכיר כי כסאו עומד, אמר: ומעולם אתה - קדמון ואין ראשית לך, כאילו אמר: מעולם אתה יושב על הכסא.

   רד"ק

   נכון. אז יכירו כי נכון כסא מלכותך:

   מאז ומעולם אתה. כלומר קודם העולם ואתה בראת העולם:

   מלבי"ם

   נכון, השמים נקראים בשם כסא ה', כמ"ש ה' בשמים הכין כסאו, והוא הנהגת מערכת השמים שעל פיו ינהיג העולם לפי חקי הטבע הקבועים, וכסא זו נכון מאז, שמששת ימי הבריאה הכין את הכסא שבאמצעותה ינהיג כפי חקי הטבע, ובכ"ז לא ינהיג ע"י הכסא לבדה שהיא המערכת, רק מעולם אתה, גם אתה בעצמך נמצא מעולם להנהיג שלא באמצעות הכסא רק ע"י הנהגה אחרת נסיית השגחיית שמיוחס אליך בעצמך:

3. (ג)נָשְׂאוּ נְהָרוֹת יְהוָה נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דָּכְיָם:

   מצודת דוד:נשאו וגו׳. וחוזר ומפרש שנשאו קול על יראיו ליראם ולהפחידם: דכים. שטיפת גליהם:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   נָשְׂאוּ נְהָרוֹת ה׳. לְשׁוֹן צְעָקָה וְקוֹבְלָן הוּא זֶה: אֲהָהּ ה׳, הִנֵּה הָאֻמּוֹת הַשּׁוֹטְפִים כַּנְּהָרוֹת נָשְׂאוּ קוֹלָם יֶהֱמָיוּן, וְאֶת דּוּךְ עָמְקֵי נִבְכֵיהֶם יִשְׂאוּ וְיַגְבִּיהוּ תָּמִיד לְהִתְגָּאוֹת נֶגְדֶּךָ. כָּל לְשׁוֹן דָּכָא לְשׁוֹן עֹמֶק וְשִׁפְלוּת:

   אבן עזרא

   נשאו אחר שהזכיר הארץ והשמים הזכיר הימים והנהרות שהם הולכים תמיד, זה הוא: נשאו נהרות קולם.

   דכים הם המשברים והטעם שוה[ כי אחר היותם דכים ינשאו בחפץ הבורא בשלוח מלאכיו שהם הרוחות.

   רד"ק

   נהרות. הוא משל על גוג ומגוג ועל המלכים כשיתקבצו להלחם על ירושלים כנהרות חזקים שנותנים קולם כדרכם כן הם יתנו קולם והמון רבים: ופירוש דכים. ענין שבר כמו תגלנה עצמות דכית:

   מלבי"ם

   נשאו נהרות ה', ר"ל הנהרות נשאו קולם לאמר "נכון כסאך מאז מעולם אתה", הנהרות הם מדברים זה, ומעידים שה' מנהיג את הטבע שהוא כסאו מאז, וגם שמנהיג הנהגה השגחיית, כמ"ש לה' הארץ ומלואה כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה, שמן הימים והנהרות נודע דבר זה שלה' הארץ, כי טבע המים היה לכסות את הארץ וה' שם בהם טבע אחרת שיקוו אל מקום אחד בימים ותראה היבשה, ומזה מבואר שלה' הארץ, ומן הנהרות שערכם לפי המקומות שעל ידם תהיה הארץ ארץ נושבת וימצאו בכ"מ מים להשקות שדי תבואה ולהרוות צמאון בע"ה, מבואר שלה' תבל וכל יושבי בה, וא"כ הנהרות הם נשאו קולם לאמר שנכון כסאך מאז, ושאתה משגיח ג"כ בעצמך, זאת ישאו נהרות בקולם, וגם ישאו נהרות בדכים, ר"ל בין במקום מהלך הנהרות ושטף מימיהם, ובין במקום שנדכאו הנהרות בגבול הארץ ונפסקו מרוצתם כדי שיהיה שם ישוב, בכל אלה יעידו שהשגחת ה' מלאה את הארץ:

   מצודת ציון

   דכים. מלשון דכא ושברון והם הגלים הקרואים משברים כמ״ש וכל משבריך (לעיל פח) ע״ש שמשברים מי הים:

4. (ד)מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי־יָם אַדִּיר בַּמָּרוֹם יְהוָה:

   מצודת דוד:מקולות. אבל יותר מקולות מים וכו׳ ויותר מן משברי ים יחזק ה׳ היושב במרום ולא יכלו להם:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים וְגוֹ׳. יָדַעְתִּי אֲנִי, כִּי יוֹתֵר מִקּוֹלוֹת הַמַּיִם הָרַבִּים אֲשֶׁר יֶהֱמָיוּן עָלֵינוּ (ישעיה יז:יב), וּמֵאַדִּירֵי מִשְׁבְּרֵי הַיָּם הַזֶּה, אַתָּה אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה׳, וְיָדְךָ תַּקִּיפָה עֲלֵיהֶם:

   אבן עזרא

   מקולות מים רבים יותר מקולות מים רבים שהם אדירים, שהם משברי ים יותר אדיר, השם במרום וזה לאות כי לגלגלים קולות, וכן כתוב ביחזקאל: כקול מים רבים ואלה הקולות לא ישמעו החרשים, כאשר לא יביטו העורים מעשה השם נוראים.

   רד"ק

   מקולות. כי ישאו קולם יותר מקולות מים רבים אדירים:

   משברי ים. ויותר אדירים ממשברי ים:

   אדיר במרום ה'. ואם יהיו אדירים ה' במרום אדיר הוא עליהם ויפילם וישפילם:

   מלבי"ם

   מקולות מים רבים אדירים משברי ים, והים ומימיו ומשבריו (היינו מקום שישברו גלי הים בל יעברו חקם ובל ישטפו את היבשה, כמ"ש אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו), הם יתנו קולם לאמר כי אדיר במקום ה', שה' הוא אדיר במרום ומנהיג את מערכת השמים והטבע הכללית לפי רצונו וכולם נכנעים לפניו:

   מצודת ציון

   אדירים. חזקים:

   משברי ים. הם גלי הים:

5. (ה)עֵדֹתֶיךָ נֶאֶמְנוּ מְאֹד לְבֵיתְךָ נַאֲוָה־קֹדֶשׁ יְהוָה לְאֹרֶךְ יָמִים:

   מצודת דוד:עדותיך. דברי הנביאים המעידים על התשועה המה נאמנים מאוד ויהיה לביתך נוי ויופי קדושה ותתמיד לאורך ימים ולא תחרב עוד:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   עֵדֹתֶיךָ. שֶׁהֵעִידוּ וְהִבְטִיחוּ נְבִיאֶיךָ לְבֵיתְךָ, שֶׁהוּא נַאֲוָה קֹדֶשׁ:

   נֶאֶמְנוּ מְאֹד לְבֵיתְךָ. וּלְאֹרֶךְ יָמִים הוּא מְצַפֶּה לָהֶם, וְאַף עַל פִּי שֶׁאָרְכוּ הַיָּמִים, נֶאֱמָנִים הֵם לַה׳ מְאֹד:

   נַאֲוָה. כְּמוֹ ״נְאוֹת אֱלֹהִים״ (תהלים פג:יג), לְשׁוֹן נָוֶה. וְתֵדַע שֶׁכָּל נָאוֶה שֶׁבַּמִּקְרָא אֵינָן מְפִיקִין אָלֶ״ף, לְפִי שֶׁהֵם לְשׁוֹן נוֹי, וְזֶה מֵפִיק אָלֶ״ף:

   אבן עזרא

   עדותיך כדרך השמים מספרים כבוד אל, כי יותר נאמנים הם עדיך, שהם עדות מעדות השמים והארץ והים, על כן הוסיף מאד. והטעם: כי עדות אלה הנוראים הנאמנים ועדותיך יותר.

   וטעם לביתך שהוא כנגד כסא הכבוד מרום מראשון מקום מקדשינו.

   לאורך ימים בעבור כי כסא הכבוד עומד לנצח או תפלת המשורר שיאריך בית השם ימים רבים.

   רד"ק

   עדתיך. הם הדברים הכתובים על ידי נביאיך המעידים על מלכותך יתקיימו אז מאד: ואמר מאד. כלומר שלא יהיה לשום אדם ספק בלבו אז בה:

   לביתך נאוה. האל"ף מונעת בחטף פתח והשאר נחה בהם האל"ף: אמר לביתך. יהיה יפה ונאה קדש לאורך ימים שלא יחרב עוד:

   ה'. הוא לשון קריאה ויש לפרש נאוה תאוה וחשק כלומר שכל אדם יתאוה ויחשק לביתך שהוא קדש לאורך ימים:

   מלבי"ם

   עדתיך, שיעורו מקולות מים רבים עדתיך נאמנו מאד, העדות שהעדת אתה הם נאמנו יותר מקולות מים רבים אדירים, שהקולות האלה של המים יעידו שאתה מושל על מערכת השמים והטבע ומנהיגם כרצונו ויאמרו שהוא אדיר במרום, אבל אתה העידות כי אינך אדיר במרום לבד כמנהיג מרחוק, רק כי לביתך נאוה קדש, העדות שקבלנו ממך היא שאינך רחוק מאתנו יושב מרום רק אתה יושב בבית המקדש ומנהיג שם השגחה נפלאה למעלה מן הטבע שזה נקרא קדש שהקדושה הוא ההבדלה מן הטבע, והנהגה זאת היא בביתך, במה שאתה שוכן בבהמ"ק, ולא שתעשה נס ופלא לפרקים רק ה' בביתו לארך ימים, עד שהנהגה ההשגחיית היא קבועה לארך ימים ומתמדת:

   מצודת ציון

   נאוה. מלשון נאוה ויופי כמו נאוה כירושלים (ש״ה ו):