תהילים פרק צ״ד

תהילים פרק צ״ד עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)אֵל־נְקָמוֹת יְהוָה אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיַע:

   מצודת דוד:אל נקמות ה׳. אתה ה׳ היכול על הנקמות לכן אתה האל הופיע נקמות בקחת נקם מאויביך:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   הוֹפִיעַ. הֶרְאָה וְגַלֵּה לָנוּ אֶת נִקְמָתְךָ:

   אבן עזרא

   אל נקמות ה' שנוי כאשר ראינו שאתה תקיף בנקמותיך, עשה כן פעם אחרת.

   רד"ק

   אל. מתפלל לקרב הגאולה מבבל ולקחת אז נקמה מהרשעים כי כן הבטיח בדברי הנביאים: ואמר אל. כלומר אתה יכול על הנקמות:

   הופיע. הגלה עלינו וקח נקמתך מהם:

   מלבי"ם

   (א-ד) אל, בסימן הזה ספר טענות המכחישים את ההשגחה שמביאים ראיה שאין ה' משגיח על העולם ממה שהרשעים מצילים והצדיקים מעונים ביסורים, ומשיב תשובה ע"ז, ובזה יש לו סמיכות והוא ענין אחד עם שיר מזמור ליום השבת שהוא ג"כ על ענין זה באופן שכל השלשה מזמורים האלה הם עצם אחד:

   מצודת ציון

   הופיע. ענין הארה כמו הופיע מהר פארן (דברים ל״ג:ב׳):

2. (ב)הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ הָשֵׁב גְּמוּל עַל־גֵּאִים:

   מצודת דוד:הנשא. הראה רוממותיך והשב גמול על המתגאים למולך:

   עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא, רד"ק

   אבן עזרא

   הנשא כנגד גאים.

   רד"ק

   הנשא. כמו שאמרת על ידי נביאך עתה ארומם עתה אנשא כלומר ביבינו הגאים כי אתה רם ונשא ותשיב עליהם גמול מעשיהם:

3. (ג)עַד־מָתַי רְשָׁעִים יְהוָה עַד־מָתַי רְשָׁעִים יַעֲלֹזוּ:

   מצודת דוד:עד מתי. וחוזר ומפרש עד מתי יעלוזו וישמחו:

   עוד פירושים על פסוק ג: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   אבן עזרא

   עד שנוי כאשר ראינו זה במקומות שונות או בעתים שונים.

   רד"ק

   עד מתי. כי מאד ארך לנו הזמן והרשעים יעלזו וידברו דברי עתק ויתנשאו למרוד בך עד מתי יהיה זה:

   מצודת ציון

   יעלזו. ישמחו:

4. (ד)יַבִּיעוּ יְדַבְּרוּ עָתָק יִתְאַמְּרוּ כָּל־פֹּעֲלֵי אָוֶן:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   יִתְאַמְּרוּ. יִשְׁתַּבְּחוּ, כְּמוֹ ״הֶאֱמַרְתָּ״ וְ״הֶאֱמִירְךָ״ (דברים כו:יז-יח):

   אבן עזרא

   יביעו ידברו דבר עתק.

   יתאמרו יתרוממו, כנגד: את ה' האמרת בראש אמיר שהוא הסעיף הגבוה.

   רד"ק

   יביעו ענין דיבור. ועוד אמר:

   ידברו. הכפל לחזק כלומר כי תמיד הם מדברים נגדך גבוהות:

   עתק. דבר עתק וחזק:

   ותאמרו. יתגאו ויתגדלו נגדך, וכן את ה' האמרת הגדלת:

   מלבי"ם

   אל נקמות ה' אל נקמות הופיע, יביעו ידברו עתק יתאמרו כל פועלי און, המשורר מזכיר דברי פועלי און, שפועלי און הם יביעו וידברו עתק ויתאמרו לאמר "אל נקמות ה' אל נקמות הופיע" ר"ל הם טוענים, מדוע ה' מחריש להרשעים, והלא ראוי שיופיע להענש אותם מצד ג' עניניים, א. מצד שאתה אל נקמות, וראי שתופיע לעשות נקמה ברשעים, ב. הלא ראוי שתנשא מצד שאתה שופט הארץ, ותשב גמול על גאים, שזה מחויב שתעשה מצד המשפט להשיב להם גמול כפי מעשיהם הרעים, ג. זה מחויב מצד היושר כי עד מתי ימצאו רשעים ועד מתי רשעים יעלוזו בהצלחה, - טענה זו, יביעו וידברו עתק ויתאמרו בטענה זו כל פועלי און, להוכיח מזה שאין השגחה ושאין שכר ועונש:

   מצודת ציון

   יביעו. ענין אמירה כמו יום ליום יביע אומר (לעיל יט):

   עתק. דבור חזק כמו יצא עתק מפיכם (ש״א ב׳):

   יתאמרו. מלשון התרוממות וכן את ה׳ האמרת (דברים כו):

5. (ה)עַמְּךָ יְהוָה יְדַכְּאוּ וְנַחֲלָתְךָ יְעַנּוּ:

   עוד פירושים על פסוק ה: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   עמך, ידכאו הפך ותאמרו בלב וידכאו במעשה.

   ועמך ונחלתך הפך רשעים.

   רד"ק

   עמך. ישראל הם הנקראים עם ה' ונחלת ה' ואותם שהם בישראל חזקים ובעזרת המלכות ידכאו אותם הרשעים הפרוצים ויענו אותם כאשר יוכלו לעשות, אבל החלושים אלמנה וגר ויתומים יהרגו אותם שאין להם תובעים:

   מלבי"ם

   (ה-ו) עמך, גם זאת מדברי פועלי און, הם טוענים לאמר, עד מתי רשעים ה' הלא הם ידכאו את עמך ויענו את נחלתך וגם אלמנה וגר יהרגו, שמרצחים את הצדיקים ואת החלשים, עד מתי יהיה זה ולא תעשה משפט, כן יביעו ידברו עתק ויתאמרו כל פועלי און, ר"ל כן יטענו נגד ה':

   מצודת ציון

   ידכאו. ענין כתיתה ושבירה:

   יענו. מלשון ענוי:

6. (ו)אַלְמָנָה וְגֵר יַהֲרֹגוּ וִיתוֹמִים יְרַצֵּחוּ:

   עוד פירושים על פסוק ו: אבן עזרא, רד"ק

   אבן עזרא

   אלמנה בתורה כתוב: עושה משפט יתום ואלמנה. ואמר: שופט הארץ בתחלת מזמור, זהו הפירוש הנשא שופט הארץ, כי כתוב: כי אתה עושה משפט גר יתום ואלמנה ואלה הם הרשעים.

   אלמנה וגר יהרוגו ויתומים ירצחו על כן אחריו: ויאמרו לא יראה יה ולא יבין, כי חושבים הם כי היוצר עין לא יראה והנוטע אוזן לא ישמע ויבין כדרך שמעו שמוע ואל תבינו.

   ירצחו מהבנין הכבד, כמו: המרצח הזה.

   רד"ק

   וגר. הוא ישראל שבא להתגורר בעיר אחרת שלא גרו שם אבותיו והוא שאין לו שם מכירים וקרובים לפיכך הורגים אותם הליסטים כי אין יריאים מן המלכו' שאין להם תובעים שיבקשו דמם לפני המלכות ובדבר שאין יראים מן המלכות אינם יראים מהאל כי חושבים שהאל אינו רואה מעשה בני אדם:

   ירצחו. מבנין הדגוש ואפשר שהוא פועל יוצא לשלישי, כלומר שיאמרו לאחרים שיהרגום:

7. (ז)וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה־יָּהּ וְלֹא־יָבִין אֱלֹהֵי יַעֲקֹב:

   מצודת דוד:ולא יבין. אינו נותן לב להתבונן במעשיהם:

   עוד פירושים על פסוק ז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   ויאמרו לא יראה יה כי אין לו עין ולא יבין כי אין לו אזן, כמו שמעו שמע ואל תבינו.

   רד"ק

   ויאמרו. אומרים המריעים לישראל כי לא יראם אלהים ולא יבין במעשה בני אדם לפיכך לא יפחדו ממנו שיגמלם על מעשיהם:

   מלבי"ם

   ויאמרו, ועל ידי הטענות האלה יאמרו ויוכיחו, כי לא יראה יה, שה' אין משגיח בעולם, שאם היה משגיח היה עושה משפט לעשוקים ונקמה ברשעים, ובהכרח שלא יראה את עניני העולם השפל, ולא יבין את כל הנעשה שם, ובין המכחישים ההשגחה היו שני כתות, כת א' היו מכחישים רק ההשגחה על ענינים הפרטים, אבל לא היו מכחישים הידיעה, כי אמרו שה' יודע את הכל בידיעה קדומה מראשית ויודע כל הדברים מצד כללותם לא מצד פרטותם, כי ידיעת הפרטים יהיה ע"י הראיה בעיניהם וה' אין לו כלים גשמיים לראות בהם וא"א שיראה דברים הפרטים המתחדשים, וכמ"ש במו"נ (ח"ג פט"ז) בשם הפילוסופים, ועז"א ויאמרו לא יראה יה ויש שהיו מכחישים גם הידיעה, וכמ"ש ג"כ הרמב"ם שם וכמ"ש מה העמוד הזה אנו רואה וכו, ואלה היו מכחישים גם הבינה שהוא מן הקודם אל המאוחר, ויאמרו לא יבין אלהי יעקב, והכת הראשונה היה ראייתם מצד שאינו מעניש הרשע תיכף והרשעים מצליחים שהוא מ"ש אל נקמות הופיע וכו' עד מתי רשעים ה', והכת השנה היה ראייתם ממ"ש עמך ה' ידכעו וכו' אלמנה וגר יהרוגו, שאם יש לו ידיעה כללית מראית קדומים לא היה ראוי שיברא רשעים מחריבים את הישוב, וכמו שנמצאו כל הטענות האלה בוכוחי איוב וריעיו כמש"ש, ועז"א לא יבין אלהי יעקב שגם לא יבין מן הקודם אל המאוחר:

8. (ח)בִּינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם וּכְסִילִים מָתַי תַּשְׂכִּילוּ:

   מצודת דוד:בינו. אתם השוטים שבעם תנו לב להבין:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   בִּינוּ בּוֹעֲרִים בָּעָם. קְצָת שׁוֹטִים שֶׁבָּעוֹלָם:

   אבן עזרא

   בינו דברי המשורר ובוערים מגזרת בער והם על שנים משקלים.

   וטעם בעם שאין בעם בוערים כמותם.

   רד"ק

   בוערים. כמו כסיל ובער: ואמר בעם. ר"ל אשר בכל עם ועם: ואמר בינו. זאת התשובה עליכם:

   מתי תשכילו. עד מתי תעמדו בסכלותכם ולא תשכילו כי אלהים יודע ומבין הכל:

   מלבי"ם

   (ח-י) בינו בוערים בעם, היוסר גוים הלא יוכיח, מביא תשובת ה' על טענותיהם, ור"ל ה' שהוא יוסר גוים ושהוא מלמד לאדם דעת, הוא יוכיח ויתוכח אתם, לאמר בינו אתם בוערים בעם ואתם כסילים מתי תשכילו, כי הא הנוטע אזן הלא ישמע, ר"ל שכל הפועל כלי מן הכלים לולא שהפעל הנעשה בכלי ההוא מצוייר אצלו, לא היה יכול לעשותו, ולכן על מ"ש שהשם לא ישיג אלו הפרטים להיותם ממושגי החושים וה' לא ישיג בחוש, ע"ז משיב, שאם היה ענין השגת הראות נעלם מהשי"ת איך המציא זה הכלי המוכן להשגת הראות והשמע, (וכמ"ש זה במו"נ פי"ט משלישי) וכבר בארתי בפי' ישעיה (סי' כ"ט) במ"ש הפככם אם כחומר היוצר יחשב, שמה שאנו בעלי חומר אין אנו משיגים הדבר רק ע"י הכלים הגשמיים הראות והשמע הוא באמת הפך הסדר, שהסדר אצל השכל המופשט מחומר הוא בהפך שיראה וישמע מפני שישכילם, שע"י שהשכיל ה' מהות הראיה והשמיעה טרם נטע אזן ויצר עין, ישיג גם האופן איך יחוש אותם האדם בחושיו הגשמיים, ורק אנחנו בעלי חומר א"א שנשכילם רק ע"י שנראה ונשמע, וכן יתבאר במ"ש במורה שם פרק כ"א, עיי"ש:

9. (ט)הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע אִם־יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט:

   מצודת דוד:הנוטע. הלא בודאי הנוטע אוזן הוא ישמע כי אם היתה השגת השמע נעלמה ממנו איך ברא האוזן כלי השמע: אם יוצר עין. אם אמנם הוא יוצר עין הלא בודאי לא נעלמה ממנו השגת הראות:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   הֲנֹטַע אֹזֶן. שֶׁמָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנָּטַע אֹזֶן, לֹא יִשְׁמָע צַעֲקַת עַמּוֹ וְעָנְיוֹ?

   אבן עזרא

   הנוטע פועל, כמו: רוקע הארץ בעבור אות הגרון וזה טעם נכבד, כי אין צורך לעינים ולאזנים כי הוא הנותן כח בעינים לראות ובאזנים לשמוע, הנה המראה והמשמע מאתו הם ואיך לא ידע הכל?! והזכיר האזנים בראשונה, בעבור שהשלים ולא יבין כדרך: ואתן לעשו והזכיר נטיעה עם האזנים, שהם נטועים כשתי נקודות הסדנים בגלגל ועם העין הזכיר יצירה, כי הצורות נוצרות בכל עת בעין.

   רד"ק

   הנטע. הדברים העתיקים שתדברו על ה' איך תאמרו כי לא ישמעם ולא יראם והלא הוא הכין כלי השמע והראות ואין יתכן מי שהכין הכחות האלה שלא ידעם:

10. (י)הֲיֹסֵר גּוֹיִם הֲלֹא יוֹכִיחַ הַמְלַמֵּד אָדָם דָּעַת:

    מצודת דוד:היוסר. המייסר את הגוים במבול ובהפלגה הלוא יוכיח אתכם: המלמד. הלא הוא המלמד לאדם דעת ובהבטה מועטת יבין מעשיכם ועליהם הוכח יוכיח:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    הֲלֹא יוֹכִיחַ. יְיַסֵּר אֶתְכֶם עַל כָּךְ:

    אבן עזרא

    היוסר שיסר אנשי המבול ודור הפלגה ואנשי סדום.

    הלא יוכיח אתכם. והטעם: אם אתם רבים כבר יסר רבים כמוכם, כי הוא יודע כל דבריכם כי הוא המלמד לאדם דעת והנה דעת אדם כנגד דעת עליון כאין, ואיך יחשוב האדם כי השם לא יראה ולא יבין והלא הוא המלמד לאדם דעת?! וידוע כי הדעת מאתו הוא, על כן אחריו: ה' יודע מחשבות אדם כי המה הבל, כמו שאמר: הנוטע אוזן.

    רד"ק

    היוסר. התחשבו כי לא יוכיח אתכם על מעשיכם והלא דבר מקובל הוא דור מפי דור שהוא יוסר הגוים על רשעם כי הביא על הרשעים מי המבול ושחת כל בשר מפני רוע מעלליהם, וכן אנשי סדום הנה ראה וידע מעשיהם וגמלם כפי רשעם ואיך תאמרו שאינו רואה ואינו שומע: וכן הוא המלמד לאדם דעת. אם כן היאך לא ידע דעתם ומחשבותם והלא הוא למדם דעת:

    מלבי"ם

    (י-יא) היוסר, ר"ל כן יוכיח ה' ויתוכח להשיב על דברי פועלי און וטענותיהם, וזה יוכיח מצד שהוא יוסר גוים, ומצד שהוא מלמד לאדם דעת, שוכוחו יתגלה, אם ע"י אדם פרטי שמלמדו דעת, כמו שיגלה ליחידי סגולה חכמים או נביאים וילמדם שידעו אופני השגחתו, או שיוכיח ע"י שייסר גוים וגדולים ביסורים עד שעיז יכירו השגחתו ושכרו וענשו כמו ששם אותותיו במצרים ובכמה אומות להודיע השגחתו, וכן יוכיח ה' אשר הוא יודע מחשבות אדם כי המה הבל, שיוכיח ויראה שלא לבד שיודע את מעשיו כי גם יודע מחשבותיו והבליו ואין דבר נעלם מאתו:

11. (יא)יְהוָה יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם כִּי־הֵמָּה הָבֶל:

    מצודת דוד:כי המה הבל. מול חכמת המקום להבל תחשב ויובן א״כ בהבטה מועטת:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

    רש"י

    ה׳ יוֹדֵעַ. מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם שֶׁאַתֶּם סְבוּרִין לְהִתְגָּאוֹת בְּנֵזֶר הַמְּלוּכָה, וְתֵדְעוּ כִּי הֶבֶל הֵם:

    אבן עזרא

    ה' והוא שהדעת מאתו ידע כי כל מחשבות אדם הבל, כי אין כח לו להוציא לאור תעלומה.

    רד"ק

    ה' והוא יודע שמחשבותם עליו:

    כי המה הבל. שחושבים עליו שאינו יודע מחשבותיהם ומעשיהם, או פירושו כי המה הבל כי הם חושבים לעשות דבר והוא מפר מחשבותם ואין בידם להקים מחשבותם אם לא ידע האל יתברך:

12. (יב)אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר־תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ:

    מצודת דוד:אשרי הגבר. אשרי להצדיקים המעונים אשר ה׳ הוא המייסרם ובזה מלמד אותנו מתורתו ר״ל בזה מגלה אוזן לעשות את דבר התורה:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר. אַשְׁרֵיהֶם הַצַּדִּיקִים הַמְעֻנִּים תַּחַת יְדֵיכֶם, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת (תנחומא, מקץ טז):

    אבן עזרא

    אשרי, תייסרנו עד שישמור מצותיך.

    תלמדנו כנגד: המלמד אדם דעת.

    רד"ק

    אשרי. וכי יאמרו הרשעים לנו ואם אתם צדיקים ממנו ואוחזים דרך טוב ואמונה טובה לכם איך ישבתם בחרפה, אנו אומרים להם כי לטובתינו תעשה זאת כי אשרי הגבר אשר תיסרנו יה כי מאהבתך אותו תיסרנו:

    ומתורתך תלמדנו. כי לטובתו תיסרנו כלומר כן כתוב בתורה כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך, וכך אמר למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך:

    מלבי"ם

    (יב-יג) אשרי עתה מתחיל להשיב על שאלת צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, שע"י שהרשע מצליח ימהר ויבא קצו ואחריתו עדי אבוד, כמ"ש ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, והצדיק על ידי היסורים הזמניים ימלט מאבדון נצחי, וז"ש אשרי הגבר אשר תיסרנו יה להשקיט לו מימי רע, שע"י שתיסרנו ביסורים זמניים ישקיט לו מימי רע, שע"י שתיסרנו ביסורים זמניים ישקיט לו מימי הרעה שהוא ימי המות, שאז יכרה לרשע שחת עדי עד, להאבידו לעולם, ומ"ש ומתורתך תלמדנו, הוא מאמר מוסגר שזה למדנו מן התורה, כמ"ש ומשלם אל שונאיו כנ"ל, או שהמאמר מקביל אשר הגבר אשר תיסרנו להשקיט לו מימי רע, ומתורתך תלמדנו כי לא יטוש ה' עמו:

13. (יג)לְהַשְׁקִיט לוֹ מִימֵי רָע עַד יִכָּרֶה לָרָשָׁע שָׁחַת:

    מצודת דוד:להשקיט. בכדי להשקיט להן מן ימי רעה הם ימי גיהנם: עד יכרה. עד יתן לב לראות חפירת השחת להוריד בה את הרשע לגיהנם כי כשאדם בהרווחה נותן לב לראות מפלת שונאו ולא כן כשאינו בהרווחה:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    לְהַשְׁקִיט לוֹ מִימֵי רָע. כִּי הַיִּסּוּרִין גּוֹרְמִין לוֹ לְהַשְׁקִיט לָהֶם מִימֵי דִּין גֵּיהִנֹּם, עַד שֶׁיִּרְאֶה שֶׁיִּכָּרֶה לָרָשָׁע שַׁחַת:

    אבן עזרא

    להשקיט לו מימי רע גזרות רעות יוצאות מהשמים, כדרך: עושה שלום ובורא רע והפך זה לרשע, כי השם יאריך לו עד בא יומו עת פקודתו, ובעבור יכרה לשון זכר נכון הוא להיות שחת, מגזרת השחתה. והתי"ו שרש או הוא על דרך: ודעת לנפשך ינעם ולא יבצר ממך מזמה. ויהיה שחת, כמו שוחד והעד יכרה.

    רד"ק

    להשקיט. כשיהיו ימי רע לרשע ישקיט לצדיק ובעוד שיכירה לו שחת הצדיק יהיה שוקט ולא יגע בו רע:

    עד. פירושו כמו בעוד:

    מצודת ציון

    להשקיט. ענין הנחה:

    יכרה. ענין חפירה כמו בור כרה (לעיל ז׳):

    שחת. בור:

14. (יד)כִּי לֹא־יִטֹּשׁ יְהוָה עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב:

    מצודת דוד:לא יטוש. לא יעזוב עד עולם:

    עוד פירושים על פסוק יד: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    כי, עמו כנגד עמך ה' ידכאו.

    ונחלתו כנגד ונחלתך. והטעם: שלא יטשם לנצח.

    רד"ק

    כי. כן ישראל אם הקב"ה מיסרם אל תחשבו כי נטשם כי לא יטשם לעולם:

    ונחלתו לא יעזוב. כי יפקדם:

    מלבי"ם

    כי ועמ"ש עמך ה' ידכאו ונלחתך יענו משיב כי לא יטוש ה' עמו, וסופו לריב ריבם מיד הרשע המריע להם:

15. (טו)כִּי־עַד־צֶדֶק יָשׁוּב מִשְׁפָּט וְאַחֲרָיו כָּל־יִשְׁרֵי־לֵב:

    מצודת דוד:ישוב משפט. משפט יסורים עליו יבוא וישוב ויבוא עד כי ישאר מוצדק וזכאי: ואחריו. אחרי ככלות המשפט ישובו כולם להיות ישרי לב כי העון נתמרק ולא יוסיפו עוד לחטוא בראותם כי המשפט מעותד לבוא:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    כִּי עַד צֶדֶק יָשׁוּב מִשְׁפָּט. הַיִּסּוּרִין שֶׁלָּהֶם, עַד שֶׁיִּצְדְּקוּ בִּשְׁבִילָם. וְאַחַר הַמִּשְׁפָּט כָּל יִשְׁרֵי לֵב יִתְקַבְּצוּ, כִּי יִטְּלוּ שְׂכָרָם:

    אבן עזרא

    כי אל הצדק ישוב משפט, השם בכללים רק בחלקים יש פעמים שאין שם צדק. והנה אתן לך משל, כי כאשר ירד הגשם על הארץ צדק וחסד לכלל כל העולם הצריכים למים, רק למעטים שהם חלקים איננו צדק שיזיק להם הגשם ברוב ענין, וי"ו אחריו שב אל צדק, והטעם אם יענו הרשעים עמך לא סרו מהצדק רק ירדפו אחריו כל ישרי לב, שהם עם ה' באמת.

    רד"ק

    כי. עוד יבא זמן שישוב משפט עד צדק: ואמר ישוב. לפי שהיה המשפט עם הצדק מחובר והרשעים שונאי השם הפרידום, ואז ישוב המשפט למקומו ויתחבר עם הצדק ואחריו ירונו כל ישרי לב אחרי הצדק:

    מלבי"ם

    כי עד צדק ישוב משפט, מבאר הטעם שה' מאחר עונש הרשע, כי המשפט ישוב מדרכו ללכת עד הצדק, ופי' הדבר כי המשפט הוא כפי שורת הדין, והצדק לא ילך עפ"י עומק הדין הגמור רק ישקיף על הזמן והמקום והענין שהוא לפנים משורת הדין, ויצוייר שהגם שיחוייב הרשע להענש עפ"י המשפט הגמור, יתאחר המשפט בהשקף על הצדק, שיאחר ענשו ע"י זכות קדום שעשה איזה מצוה, או ע"י זכות אבות, או ע"י שיוליד בנים צדיקים, או שממתין אולי ישוב בתשובה, או שממתין עד שתתמלא סאתו או שהוא צדיק בערך שיש בדורו רשעים גדולים ממנו, שכ"ז ממדת הצדק, עד שעת יצא המשפט להעניש את הרשע יביט שהצדק הוא עדיין רחוק ממקום העונש, ר"ל שלפי הצדק לא הגיע עדיין זמן ענשו, וישוב המשפט מדרכו לאחור אל מקום הצדק, ולא ילך עד שהצדק ילך עמו, ר"ל עד שיגיע זמן ענשו גם לפי הצדק, וכן אחריו (ישובו) כל ישרי לב, כן כל ישרי לב עת רוצים לקבל שכרם כפי חקות המשפט, ישובו מדרכם אל הצדק, שלפעמים הגם שלפי המשפט ראוי שהצדיק יקבל שכרו תיכף, לא יחוייב כן מצד הצדק, בעבור איזה עון קדום, או להוריש זכותו לבניו, וכדומה, שיתאחר גמול הצדיקים עפ"י דרכי הצדק, הגם שהיה ראוי שיקבלוהו לפי חקי המשפט ודין הגמור, יבחרו ישרי לב יותר שיתנהג עמהם עפ"י חקי הצדק ובפשוט יבואר שר"ל שהגם שבעת יצלח הרשע ידמה לנו שהמשפט אינו לפי הצדק, כמ"ש כי רשע מכתיר את הצדיק ע"כ יצא משפט מעוקל, אבל אח"כ ישוב המשפט אל הצדק, וכל ישרי לב ימשכו אחריו לראות צדקת ה' במשפטיו:

16. (טז)מִי־יָקוּם לִי עִם־מְרֵעִים מִי־יִתְיַצֵּב לִי עִם־פֹּעֲלֵי אָוֶן:

    מצודת דוד:מי יקום לי. מי הוא המקים אותי בהלחמי עם מרעים הלא אין לאל ידי:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    מִי יָקוּם לִי. זְכוּת מִי יַעֲמֹד לָנוּ בֵּין הַמְּרֵעִים הַלָּלוּ?

    אבן עזרא

    מי המשורר יספר כי היה בצרה גדולה עם הרשעים שיעלוזו לצרתו. והטעם: מי יעמד עמי, או בעבורי.

    רד"ק

    מי. וזה לאות ולעד כי האל רואה הכל הרי הבטיחנו ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם וכן אמר המשורר מי היה קם בעבורי כנגד מריעים ומי היה מתייצב בעבורי כנגד פועלי און לולי ה' עזרתה לי והוא קם כנגדם שלא היה בהם כח לכלותי אף שהיה ברצונם לעשות:

    עם. פירושו כנגד כלומר כאילו נלחם עמהם להפר עצתם:

    מלבי"ם

    (טז-יז) מי יקום לי, שיעור הכתובים כמעט שכנה דומה נפשי לאמר מי יקום לי עם מרעים, ר"ל כמעט התיאשתי מכל ריוח והצלה, ונפשי שכנה דומה, דוממת וחושבת לאמר מי יקום לי עם מרעים לולי ה' עזרתה לי, שבדרך הטבע (אם לא יבא לי עזר בדרך נס מה') א"א כלל שאנצל, כי מי מבני אדם יקום לי עם מרעים, מי יעזר לי ומי יתיצב עמי להלחם כנגדם, כן שכנה נפשי דוממת ומחרשת בתכלית היאוש, אבל בעת, אם אמרתי מטה רגלי, שנדמה לי שכבר מטה רגלי ונפלתי, אז חסדך ה' יסעדני, התעורר מדת חסדך לסעד אותי והצלתני מיד מרעים בחסדך:

17. (יז)לוּלֵי יְהוָה עֶזְרָתָה לִּי כִּמְעַט שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי:

    מצודת דוד:לולי. אם לא היה לי ה׳ לעזרה היתה נפשי שוכנת בשעה מועטת במקום השתיקה והוא הקבר:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    דּוּמָה. ״דּוּמִיָּה״ (תהלים לט:ג):

    אבן עזרא

    לולי הטעם שלא מצא עזר כי אם מהשם לבדו.

    דומה מקום הכריתות, כמו ודמיתי אמך והוא הקבר.

    רד"ק

    לולי, דומה, כמו כרותה, או הוא שם כלומר שכנה במקום הכריתות והוא הקבר:

    ונפשי. היא נפש החיים, לא הנפש המשכלת כי היא לא תשכון בקבר:

    מצודת ציון

    דומה. ענין שתיקה כמו נאלמתי דומיה (לעיל לט):

18. (יח)אִם־אָמַרְתִּי מָטָה רַגְלִי חַסְדְּךָ יְהוָה יִסְעָדֵנִי:

    מצודת דוד:אם אמרתי. כאשר אני רואה עצמי בסכנה ואחשוב שכבר מטה רגלי לנפול הנה חסדך ה׳ ישען אותי להשאר עומד:

    עוד פירושים על פסוק יח: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    אבן עזרא

    אם חשבתי בלבי ופחדתי, אולי תמוט רגלי, ידעתי כי חסדך ה' יסעדני ולא אמוט.

    רד"ק

    אם אמרתי. אם חשבתי כי מטה רגלי בגלות בבל חסדך שעשית עם הראשונים ושאתה עושה עמנו בכל יום הוא יסעדני כלומר יסעד לבבי כי לא תמוט רגלי:

    מצודת ציון

    מטה. מלשון הטיה:

    יסעדני. מלשון סעד ותמיכה:

19. (יט)בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי תַּנְחוּמֶיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי:

    מצודת דוד:ברוב. בעת בוא בקרבי רבוי מחשבות מתוגה וצער הנה תנחומיך הנאמרים מפי הנביאים הם ישעשעו וישמחו נפשי:

    עוד פירושים על פסוק יט: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    אבן עזרא

    ברוב ברבות מחשבותי בלבי לא אתנחם כי אם בך אין לי תנחום, כי אם תנחומיך והם פועלים ונפשי פעול.

    רד"ק

    ברוב שרעפי. ברוב מחשבות שאני מחשב בקרבי על גלות בבל:

    תנחומיך. ישעשעו, הנחמות הכתובות בדברי הנביאים הם ישעשעו וישמחו נפשי כי ידעי כי לא יעזבוני:

    ישעשעו. השי"ן והעי"ן הראשונות פתוחות כי היה משפט העי"ן בשו"א כמו ידברו, אלא עשו כן להרחיב על העי"ן:

    מלבי"ם

    ברוב, גם בעת שיתרבו שרעפי בקרבי, שאחשוב מחשבות ואחקור ברעיוני על עניני ההנהגה בשלות הרשעים ומעיין בדבר הזה, אז תנחומיך ישעשעו נפשי, כי אז אדבר אל נפשי לאמר היחברך חסא הוות, וכי אפשר שיתחבר עמך כסא הוות, המושל הרשע שיושב על הכסא ומנהיג ברשע עד שידמה במליצה כאלו הוות והשבר הוא המושל היושב על הכסא, וההוות המושל הוא יוצר עמל עלי חק, הוא מחוקק ומניח נימוסים של און ועמל ומצייר וכותב אותם שישארו לחק ומשפט ונימוס, ומפרש מהו העמל שהוא מניח לחק, שהוא יגודו על נפשי צדיק, שמניח חקים שעל פיהם יתגודדו גדודים על נפש צדיק לרצחו, ובהחקים האלה דם נקי ירשיעו, שתחת שכפי חקי הצדק ראוי להרשיע את הרוצח ששפך דם נקי, עפ"י חקי עמל שיצר יצדיקו את הרוצח וירשיעו את דם נקי, לאמר שנהרג בדין ובמשפט ואין להרוצח משפט מות, וכוונת מליצתו שאחר ה' הוא היושב על כסא משפט, והוא המחוקק העליון, אם נאמר שמה שהרשע ידכאו עם ה' ואלמנה וגר יהרוגו הוא טוב בעיני ה' ולא יענישנו ע"ז, הלא ידמה כאלו הוא הנותן חקים נשחתים כאלה, שמותר לשפוך דם נקי ושאין עונש להרוצח, וזה א"א לומר שכסא ה' יהיה מתחבר אל כסא הוות שיוצר חקי עמל כאלה, ואם כן בודאי ישלם להרשע כרעתו:

    מצודת ציון

    שרעפי. ענין מחשבה וכן בחנני ודע שרעפי (לקמן קלט):

    ישעשעו. מלשון שעשוע ושמחה כמו ושעשע יונק (ישעיה יא):

20. (כ)הַיְחָבְרְךָ כִּסֵּא הַוּוֹת יֹצֵר עָמָל עֲלֵי־חֹק:

    מצודת דוד:היחברך. וכי יחבר עמך להיות דומה לך הכסא של אנשים העושים הוות המשברים ורוצצים את האביונים: יוצר עמל. בורא ומחדש דברי עמל: עלי חוק. להיות להם חק קבוע:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    הֲיְחָבְרְךָ כִּסֵּא הַוּוֹת. הֲיוּכַל לְהִדָּמוֹת לְךָ הָאֻמּוֹת הַיּוֹצְרִים צְלָמִים וּמַסֵּכוֹת שֶׁל עָמָל?

    עֲלֵי חֹק. בִּשְׁבִיל חֹק, לִהְיוֹת חֹק לָהֶם עֲבוֹדָתָם:

    אבן עזרא

    היחברך מלה זרה. והטעם: היהיה חבר לך בעל כסא הוות או איש כמו הוות בעבור הרשע, הווה תמיד לחשוב מחשבות רעות, על כן מלת הוות ואני תפלה ופירוש מרמה, איש מרמה שהוא יוצר עמל ואון כמו פועל ובודה מלבו וזה הוא חיקו, וזה טעם עלי חוק. ור' משה אמר: כי יוצר קהלה וכמוהו יוצר גובי והוא הארבה. והנכון בעיני: בעבור שהוא הזכיר שופט הארץ, הנכון הוא שיחובר לך או יאמר עליך כסאך, כמו הוות, ושאתה יוצר עמל עלי חוק בעבור שיראו המשכילים כי הרשעים יגודו.

    רד"ק

    היחברך. היחובר עמך לפי שאמר תנחומיך ישעשעו נפשי אמר ידעתי כי מה שהבטחתני ע"י נביאך אמת יהיה כי אתה שופט אמת וכסאך כסא אמת, ולא כמו כסא נבוכדנצר כי הוא כסא הוות ועמל:

    והוות. כבר פירשנו שהוא ענין שברון במעשה או במחשבה:

    יצר עמל עלי חוק. כי אותו כסא פועל ועושה עמל ואון עלי חוק כלומר כחוקו שיעשה עמל ואון ולא כך חקך אלא משפט אמת:

    מצודת ציון

    הוות. ענין שברון:

21. (כא)יָגוֹדּוּ עַל־נֶפֶשׁ צַדִּיק וְדָם נָקִי יַרְשִׁיעוּ:

    מצודת דוד:יגודו. יתחברו גדודים על נפש הצדיק לקחתה: ירשיעו. מחייבים בדינם המקולקל:

    עוד פירושים על פסוק כא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

    רש"י

    יָגוֹדּוּ. יֵאָסְפוּ גְדוּדִים עַל נֶפֶשׁ צַדִּיק לַהֲרֹג:

    יַרְשִׁיעוּ. יְחַיְּבוּ בַדִּין לְהָרְגוֹ:

    אבן עזרא

    יגודו מגזרת גדוד.

    ודם נקי ירשיעו טעם בהיותו הרוג, שיהרגוהו אלה הרשעים יחשבו המשכילים כי איש מות היה וחייב היה ורשע, על כן הומת זה יאמר המשורר בעדו ובעד כל קהל ישראל.

    רד"ק

    יגודו. כי נבוכדנצר ושריו יתחברו גדודים על נפש צדיק להמיתו, ויש מפרשים יגודו מן גודו אילנא כלומר יפסקו הדין עליו לקחת את נפשי והוא צדיק בדינו וכפל הענין במלות שונות:

22. (כב)וַיְהִי יְהוָה לִי לְמִשְׂגָּב וֵאלֹהַי לְצוּר מַחְסִי:

    מצודת דוד:ויהי ה׳. אבל ה׳ היה לי למשגב להצילני מידם:

    עוד פירושים על פסוק כב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    אבן עזרא

    ויהי, למשגב בקום פועלי און עלי וחשבו לשפוך דמי, שהוא דם נקי.

    רד"ק

    ויהי. ונשגבתי בחסדו והצילני מידם ולא עשו לי כפי מחשבותם:

    מלבי"ם

    ויהי, וכמו שחשבתי כן היה, כי ה' היה לי למשגב, מצד שהוא ה' בורא כל, ומצד שהוא אלהי ביחוד ע"י השגחתו הפרטית, היה לי צור מחסי, בפרטות:

    מצודת ציון

    למשגב. לחוזק:

23. (כג)וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת־אוֹנָם וּבְרָעָתָם יַצְמִיתֵם יַצְמִיתֵם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ:

    מצודת דוד:וישב עליהם. עליה׳ ישיב את גמול החמס שעשו בכח הזרוע: וברעתם. בהרעה עצמה שהביאו עלי בה יכריתם ה׳: יצמיתם ה׳. כאומר אף אם יתמהמה בוודאי יכריתם ולא יהיו נקיים מן ההכרתה:

    עוד פירושים על פסוק כג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    אוֹנָם. אוֹנְסָם, כְּמוֹ ״יִצְפֹּן לְבָנָיו אוֹנוֹ״ (איוב כא:יט):

    אבן עזרא

    וישב, אונם כמו: ועולתה קפצה פיה מן עול מגזרת און, מה שחשבו לעשות לי הביא השם עליהם.

    וטעם יצמיתם פעמים שיש מהם שהצמיתה אותם הרעה שחשבו לעשות לי ויש מהם שיצמיתם השם בדרך אחרת, שלא עלתה על לבם.

    רד"ק

    וישב. עבר במקום עתיד ורבים כמוהו בדברי הנבואה אמר אותי יצילני מידם וישב עליהם את האון והעמל שעשו:

    ואונם. מן עמל ואון אף על פי שהוי"ו נחה, וכפל עוד לחזק ואמר יצמיתם ה' אלהינו:

    מלבי"ם

    וישב, ועל הרשעים ישב את אונם וחמסם, ולא שיהיה העונש ע"י סבה שחוץ להם, רק ברעתם יצמיתם שהרעה עצמה תכרית אותם, ולא יהיה ע"י דרך הטבע רק יצמיתם ה' אלהינו, כמ"ש טבעו גוים בשחת עשו נודע ה' משפט עשה כמו שפרשתי שם, גם יאמר שיכרתו משני טעמים, א. מצד רעתם, ב. מצד שהוא אלהינו המשגיח עלינו ויריב רבינו מני צר:

    מצודת ציון

    אונם. ענין כח כמו מצאתי און לי (הושע י״ב:ט׳):

    יצמיתם. ענין כריתה כמו אותו אצמית (לקמן קא):