תהילים פרק פ״ה

תהילים פרק פ״ה עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי־קֹרַח מִזְמוֹר:

   עוד פירושים על פסוק א: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   למנצח לבני קרח זה המזמור על גלות בבל, גם על גלותינו בדרך נבואה.

   רד"ק

   למנצח. זה המזמור נאמר על גלות בבל או אחרים:

   מלבי"ם

   למנצח, הוסד בימי עזרא ונחמיה ששבו מגלות בבל והתחילו לבנות הבית, והתפלל שתהיה גאולה זו גאולה נצחיית, והזכיר מענה אלהים ע"ז (ב-ג) רצית ה', התרצה אל עמו בג' דברים, א. שהתרצה אל ארצו החרבה, שעז"א רצית ה' ארצך, ב. אל עמו הגולים ששב שביתם, שבת שבית יעקב, ג. מה שמחל עונותיהם נשאת עון עמך, סלה סיום הענין, והנה המשורר הזכיר בכל א' מג' דברים אלה תנאי שנחשב בעיניו למגרעת, אשר לפיהו ראה שגאולה זו לא תהיה נצחיית, ומתפלל על כל א' שישנהו ה' לטוב, כי בדבר הא' שרצה את ארצו הזכיר שם הויה, ר"ל שרואה שמה שהתרצה לארצו לא היה בהסכמת מדת הדין רק מצד הרחמים לבד, שרחם על שוממתה וחורבנה ומבואר שיש הבדל גדול בין התשועה שהיא רק לפי שעה מצד שלא יכול לראות בצרת הנדכא, ואחר סור הרחמים יצוייר שיקצוף שנית, משא"כ אם היתה התשועה במה"ד שהדין מחייב זה, שאז תהיה תשועה עולמית, ב. במה שהשיב שבית עמו ראה ג"כ חסרון, במ"ש שבית יעקב, דהיינו שהם עדיין בשביה, כי היו עדיין תחת רשות מלכי פרס, והגאולה האמתיית ראוי שתהיה גאולה שלימה, (והקרי) [והכתיב] הוא שבות יעקב בו', וכיון גם בזה חסרון שהיתה הגאולה ע"י השתדלותם וברשיון כורש ששבת השבות שהם הכינו לעצמם ומיוחס אליהם, וזה לאות שאינה הגאולה המובטחת, שהיא תהיה ע"י ה' (לא ע"י השתדלות אדם) ובאותות ובמופתים, ג. בענין מחילת העונות ראה ג"כ חסרון, שאמר שה' נשא עונם וכסה חטאתם, שנשיאת עון מורה שהעון ישנו עדיין במציאות רק ה' סובל אותו, וכן החטא שהוא השוגג י"ל מציאות רק שה' כסהו לפי שעה, ובגאולה האחרונה יעביר ה' את העונות לגמרי שלא יהיו עוד במציאות כלל, וזה סימן שאינה הגאולה האמתיית, שעליה הבטחנו, א. שיהיה הקיבוץ כללי וגאולה שלמה ובלי השתדלות אדם, ב. שלא יהיה רק מהתפעלות הרחמים לפי שעה, אבל יהיה לעולם כמ"ש ובחסד עולם רחמתיך, ג. שיבוטל מדת כעסו לגמרי ולא יהיה עון במציאות כלל, כמ"ש כי בושת עלומיך תשכחי כמו שפרשתי שם, וז"ש אחר כי אספת כל עברתך, ויש הבדל בין עברה לחרון אף, שחרון אף הוא על החוטא, ועברה הוא שע"י הכעס על החוטא עובר הגבול לקצוף גם על מי שלא חטא, ולפ"ז עונש ישראל יתייחס אל החרון אף, כי הם חטאו, ועונש הארץ תתיחס אל העברה, כי הארץ לא חטאה, ועתה ע"י שרצית ה' ארצך אספת כל עברתך, וע"י ששבת שבית יעקב השיבות מחרון אפך, ואם כן אחר שעתה אין עברה ואין חרון אף מדוע לא יתקיימו עתה יעודי הנביאים שתהיה עתה התשועה הנצחיית, וא"כ אבקש שובנו, כולל ג' בקשות, א. נגד מ"ש שבת שבית יעקב שלא היתה השבה גמורה כי הם עדיין שבוים ותחת רשות כרש, וכן לפי הכתב שבות שלא היה השבה ע"י ה' לבדו רק ע"י השתדלותם, בקש שובנו אתה בעצמך, ושתהיה השבה גמורה שלא נהיה עוד תחת רשות ב"ו, ב. נגד החסרון שאמר רצית ה' ארצך שהיה רק מהתפעליות מדה"ר לא בהסכמת מה"ד, בקש שובנו אלהי ישענו שאלהים הוא מה"ד שגם מה"ד יסכים לזה, ג. נגד מ"ש שרק נשאת עון עמך אבל העון ישנו עדיין במציאות, ויצוייר שיתעורר עוד כעס עליו אחר שלא נסלח לגמרי, בקש והפר כעסך עמנו, עד שלא ימצא שום כעס במציאות כלל:

2. (ב)רָצִיתָ יְהוָה אַרְצֶךָ שַׁבְתָּ שְׁבִית יַעֲקֹב:

   מצודת דוד:רצית. כמו שרצית את ארצך מאז והשבת שבות יעקב מגלות בבל:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   רָצִיתָ ה׳ אַרְצֶךָ וְגוֹ׳. אִם שַׁבְתָּ שְׁבוּת יַעֲקֹב וְנָשָׂאתָ אֶת עֲוֹנָם וְכִסִּיתָ חַטָּאתָם, וְאָסַפְתָּ עֶבְרָתְךָ מֵהֶם וַהֲשִׁיבוֹתָ עַצְמְךָ מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ, אָז רָצִיתָ אַרְצֶךָ וְעוֹלָמְךָ מִתְרַצֶּה. וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא תַּעֲשֶׂה זֹאת, אֵין אַרְצְךָ וְעוֹלָמְךָ מִתְרַצֶּה:

   אבן עזרא

   רצית ה' ארצך בזמן בית שני.

   כאשר נשאת כי בעבור עונם וחטאתם גלו והעד שנשאת עוני.

   רד"ק

   רצית. מתנבא על הגאולה בשלשה פסוקים הראשונים ואחר כך זכר תפילת הגלות ואחר כך אמר כי שמע תפילתי כי האל מבטיח על הגאולה באמת ויש מפרשים כאשר רצית בבית שני ונשאת עון עמך ואספת כל עברתך כן שובינו מגלות מדי, אמר רצית כי כאשר זעמת אותה זה כמה שנים עתה רצית אותם:

   שבת. פעל ייצא כאילו אמר השיבות ויש מפרשים אותו ענין מנוחה וזהו דעת רבי יהודה חיוג:

   שבות. קרי ביו"ד וכתוב בוי"ו ואחד הוא:

   מצודת ציון

   רצית. מלשון רצון:

3. (ג)נָשָׂאתָ עֲוֺן עַמֶּךָ כִּסִּיתָ כָל־חַטָּאתָם סֶלָה:

   מצודת דוד:נשאת. כי מחלת עונם וכסית חטאתם עד עולם לא יזכר:

   עוד פירושים על פסוק ג: רד"ק, מצודת ציון

   רד"ק

   נשאת. כבר פירשתי טעם נשאת וכסית במזמור אשרי נשוי פשע כסוי חטאה:

   מצודת ציון

   נשאת. ענין מחילת העון:

4. (ד)אָסַפְתָּ כָל־עֶבְרָתֶךָ הֱשִׁיבוֹתָ מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ:

   מצודת דוד:אספת. הכנסת עברתך לבל תכעוס בהם: השיבות. חזרת מחרון אפך:

   עוד פירושים על פסוק ד: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   אבן עזרא

   אספת כדרך אספו נגהם ופעול השיבות - הוא אפך והנה מחרון כמו מחרות, שם הפועל.

   רד"ק

   מחרון. הוא מקור בתוספת נו"ן כמו מחרות ואיננו כמו שוב מחרון אפך כי אותו הוא שם סמוך למלת אפך ואילו היה כמהו היה לו לומר שבת מחרון אפך אבל השיבות הוא פעל יוצא והפעול הוא אפך כאילו אמר השיבות אפך שלא יחרה:

   מצודת ציון

   אספת. ענין הכנסה כמו ואין איש מאסף (שופטים י״ט:ט״ו):

   עברתך. מל׳ עברה וזעם:

5. (ה)שׁוּבֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וְהָפֵר כַּעַסְךָ עִמָּנוּ:

   מצודת דוד:שובנו. כן שובנו מגלות אחרון והפר כעסך אשר עמנו:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   שׁוּבֵנוּ. שׁוּב אַתָּה וַהֲשִׁיבֵנוּ (שוחר טוב פה:ג):

   אבן עזרא

   שובינו הנה הטעם שמדבר המשורר על לשון ישראל בגלותינו כאשר שבת שבות יעקב בבית שני, תשיבנו גם עתה.

   הפר כעסך כנגד אספת כל עברתך.

   רד"ק

   שובנו. פירשתיו:

   אלהי ישעינו. כי ישענו תלוי בך ואתה תושיענו ולא אחר:

   והפר כעסך. שהיה עמנו זה כמה שנים הפר אותו ובטל אותו:

6. (ו)הַלְעוֹלָם תֶּאֱנַף־בָּנוּ תִּמְשֹׁךְ אַפְּךָ לְדֹר וָדֹר:

   מצודת דוד:הלעולם. וכי עד עולם תכעוס בנו וכי תמשוך אפך לסוף כל הדורות:

   עוד פירושים על פסוק ו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   הלעולם בעבור היות גלות בבל שבעים שנה וגלות החל הזה לדור ודור עד היום.

   רד"ק

   הלעולם. אין ארך הגלות כל כך וכי לעולם תאנף בנו:

   תמשך אפך. כלומר תאריך אפך לדור ודור:

   מלבי"ם

   הלעולם, הלא בהכרח יתבטל כעסך עלינו בעת מן העתים, ויש הבדל בין אף ובין אנף, שאף מורה שהכעס מתגלה ע"י עונש, ואנף מורה שמכלה את האף ע"י העונש, העונש הבא ע"י אף יצוייר שיהיה עונש חלקי, למשל אם התחייב מאה מכות יכהו אחת ויניח המותר לימים הבאים, והעונש הבא ע"י אינוף הוא עונש כללי עד שאין אחריו אף ועונש כלל, ויש הבדל בין לעולם ובין לדור ודור, שלעולם יאמר על הזמן הנצחי הבלתי מתחלק, ולדור ודור יאמר על הזמן המתחלק לפי הדורות, ור"ל אם תאנף ותכלה החרון אף ע"י שתגמור לכלות בנו בפעם א' כל העונש, וכי לעולם תאנף בנו, וכי יהיה עונש של כליה עד שנהיה כלים לעולם, ואם תמשוך אפך, אם לא תענוש אותנו בפעם אחד, רק תמשוך את האף לימים רבים להעניש מעט מעט, ותחלקנו לשני דורות להעניש דור אחר דור, וכי תמשך אפך לדור ודור, הלא בהכרח יכלה בדור אחד ולא ימשך עד סוף כל הדורות, ומפרש שא"א שלעולם תאנף בנו, כי הלא אתה תשוב תחיינו, וא"כ א"א שתעשזה בנו כליה עולמית, שאף אם נדמה את הגוף הכללי של האומה הישראלית בגלותה כעצמות היבשות פגרים מתים, הלא אתה תשוב תחיה את הגוף הכללי הזה, כמ"ש הנה אני פותח את קברותיכם עמי (יחזקאל ל״ז:י״ב), וכן א"א שתמשוך אפך לדור ודור, כי הלא אז עמך ישמחו בך, כי תשוב לשוש עליהם לטוב, וא"כ אבקש הראנו ה' חסדך, שתהיה התשועה הנצחיית עתה בימינו בדור הזה, ולנו תתן ישעך, ושלא תהיה גאולת עראי לפי שעה ע"י התפעלות הרחמים רק שתהיה ע"י חסדך, כי מתנאי החסד שלא יתום לעולם, כי הרחמים ושאר כל המדות הם תלוים לפי המרוחם או המחונן, לפי ענינו או לפי מעשיו, לא כן החסד שהוא מצד האל ולא לפי המקבל, שעז"א בחסד עולם רחמתיך, וגם ישעך תתן לנו, שלא תהיה הישע לפי מעשינו או השתדלותנו רק שלך מצד חסדך:

   מצודת ציון

   תאנף. מלשון אף וחמה:

7. (ז)הֲלֹא־אַתָּה תָּשׁוּב תְּחַיֵּנוּ וְעַמְּךָ יִשְׂמְחוּ־בָךְ:

   מצודת דוד:הלא אתה. הלא סוף הדבר תשוב תחיינו מן הצרות וישמחו עמך בישועתך:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   הֲלֹא אַתָּה. סוֹפְךָ שֶׁתָּשׁוּב תְּחַיֵּנוּ, שֶׁהֲרֵי הִבְטַחְתָּנוּ כֵּן עַל יְדֵי נְבִיאֶךָ (יחזקאל לז):

   אבן עזרא

   הלא טעם אנחנו נחשבנו בגלות כמתים ואין מי יוכל לחיותינו זולתך.

   רד"ק

   הלא. אתה כי אין זולתך שיחיינו מתמותת הגלות ואז עמך ישמחו בך:

8. (ח)הַרְאֵנוּ יְהוָה חַסְדֶּךָ וְיֶשְׁעֲךָ תִּתֶּן־לָנוּ:

   מצודת דוד:הראנו. לזה הראה לנו חסדך במהרה בימינו:

   עוד פירושים על פסוק ח: רד"ק

   רד"ק

   הראנו. כי אם גברו עונינו אתה תעשה חסד עם החטאים ולא תגמלם כפשעם ואותו החסד הראה אותו לנו:

   וישעך תתן לנו. בסגול היו"ד:

9. (ט)אֶשְׁמְעָה מַה־יְדַבֵּר הָאֵל יְהוָה כִּי יְדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל־עַמּוֹ וְאֶל־חֲסִידָיו וְאַל־יָשׁוּבוּ לְכִסְלָה:

   מצודת דוד:אשמעה. הן שומע אני מה ידבר האל אשר ידבר שלום אל עמו ומבטיחם שלא ישובו לחטוא עוד:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   אֶשְׁמְעָה מַה יְדַבֵּר. אֶזְכֶּה לִשְׁמֹעַ מַה יְדַבֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁיְּדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל עַמּוֹ:

   לְכִסְלָה. לְשִׁטּוּת, לַחֲטֹא לְפָנָיו:

   אבן עזרא

   אשמעה דברי המשורר יבקש דרך נבואה, כמו:על משמרתי אעמודה עד שראה בחזיון שאף השם ישוב מישראל, וידבר שלום על עמו לכסלה, מגזרת כסיל, כדרך: ועמך כולם צדיקים.

   רד"ק

   אשמעה. אמר הנביא אני שומע מה שדיבר האל השם ומה הוא מדבר כי ידבר שלום אל עמו להוציאם מהגלות:

   ואל חסידיו. וחסידי אומות העולם שישובו לדת ישראל בשוב הגלות:

   ואל ישובו לכסלה. ואל ישובו עוד לכסלות ולדרך רע:

   מלבי"ם

   אשמעה, אחר שהציע התפלה הלז, יספר ששמע מה ידבר האל להשיבו על תפלתו זאת, שמעתי כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו, ר"ל שה' השיב לו שרוצה שגאולת ישראל עתה תהיה ממוצעת בין מדת החסד ובין מדת האמת, שהדרך הוא מה שיעשה ה' מצד חסדו לבד ולא ישקיף כלל על מעשה הדור צדקתם או רשעתם, והאמת הוא מה שיעשה ה' כפי מעשה הדור וצדקתם, ובשניהם יש מגרעת, כי אם יעשה ה' רק מצד החסד, הגם שחסדו אין לו גבול והתשועה הנעשית בסבת החסד היא תשועה עולמית, י"ל חסרון שלא נוכל להתכבד בתשועה זאת אחר שלא השגנוה ע"פ מעשינו, ואין לנו כבוד, ואם יעשה ה' רק מצד האמת לבד ע"פ צדקת הדור, הגם שאז יש לנו כבוד ע"י תשועה זו, יש חסרון אחר שאז לא תהיה תשועה עולמית, אחר שתלוי במעשים, אם ימעט זכיותינו תופסק התשועה, ולכן בחר דרך ממוצע בין החסד והאמת והרכבת שניהם יחדו, והוא שהתחלת התשועה וסבתה תהיה ע"י מדת האמת, שהוא ע"י זכות הדור וצדקתם, ובזה יהיה לנו כבוד, אולם אחר שתתגלה הישועה במדת האמת יתעורר אח"ז מדת החסד, באופן שהתשועה לא תהיה מוגבלת ע"י האמת לבד כפי צדקת הדור רק תתפשט ותתרחב ע"י חסדי ה', באופן שחסד ואמת יפגשו זה בזה, דהיינו שהתחלת התשועה וסבתה תהיה בעבור האמת וזכות הדור, והתשועה עצמה וכמותה ואיכותה תהיה כפי חסד ה', לא כפי הזכות שהוא בעל גבול רק כפי חסד עליון שהוא בלתי ב"ת והוא לא יתום לעולם, ואחר שחסד הזה התעורר בסבת האמת, ר"ל בסבת זכות הדור, בהכרח שכח חסד העליון ישמור גם את הסבה שהתעורר עבורה, והוא שישמור אותנו לבל נשוב עוד לכסלה, ואת רוח הטומאה יעביר מן הארץ, כדי שלא נחטא עוד ולא יתמוטט העמוד אשר החסד נשען עליו, ודבר זה קרא בשם שלום, כי שלום מורה על הקיום, ועז"א שה' סבר שלום אל עמו ואל חסידיו שיעמדו תמיד שלמים עם אלהיהם, ושלמים באשרם שלא ישובו עוד לכסלה, שלא ישובו לחטוא בשום פעם כדי שלא תסור הסבה שבעבורה משך ה' את חסדו עליהם:

   מצודת ציון

   לכסלה. מל׳ כסיל ור״ל לחטוא:

10. (י)אַךְ קָרוֹב לִירֵאָיו יִשְׁעוֹ לִשְׁכֹּן כָּבוֹד בְּאַרְצֵנוּ:

    מצודת דוד:אך קרוב. ר״ל אין הדבר קשה כי קרוב לפני ה׳ וקלה בעיניו להביא ליראיו ישעו ולשכון כבוד בארצנו:

    עוד פירושים על פסוק י: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    אך אל ידאג עמו בעבור אורך הגלות, כי הישועה הקרובה אם ישראל ישובו ליראה את השם - אז ישוב השם מחרון אפו לשכון כבודו בתוכם זה אך קרוב, והנה זה המזמור לעד כי הכבוד לא היה בבית שני.

    רד"ק

    אך. אם יהיו כל ישראל יראיו קרוב יהיה להן ישעו כי הגאולה תלויה בתשובה:

    לשכון כבוד בארצינו. שבבא הגואל ישכון הכבוד שם כמו שכתוב ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזוב את עמי ישראל ואמר כי אני ה' אלהי ישראל בא בו אמר זה על הכבוד שיהיה בבית המקדש:

    מלבי"ם

    אך קרוב, ר"ל שלא תהיה התשועה מצד מדת החסד לבד בלא זכות הדור וצדקתם, שאז הישע רחוק מיראיו, כי הישע לא באה על ידם רק ע"י ה' מלמעלה, וכן לא תהיה התשועה מצד מדת האמת לבד שהוא כפי מעשה הדור לבד ולא יותר, שאז יראיו הם הפועלים את הישע והוא מיוחס להם לא לה', ולכן תהיה באופן ממוצע, שאך קרוב ליראיו ישעו, שמצד שתהי ע"י מדת החסד, יותר מכפי המעשה של הדור והכנתם, נקראת ישעו של ה', ומצד שההתחלה תהיה ע"י מדת האמת ע"י מעשי יראיו וצדקתם תהיה קרוב ליראיו וי"ל קורבה עמהם, כי התחילה ע"י צדקתם, ובזה הגם שהוא ישעו של ה' בלתי בעל תכלית בכ"ז הוא קרוב ליראיו, ובזה ירויחו שני דברים, א. כבוד בארצנו שאם היה הישע רק מצד החסד לא היה לנו כבוד כי היה חסד חנם, אבל עתה נשיג כבוד, ב. לשכון כבוד, שהכבוד הזה ישכון לעולם ולא יבוטל בשום זמן, שאם היתה התשועה רק בעבור מדת האמת לפי מעשנו היה הכבוד מסתלק בעת יתמו זכיותינו, לא כן עתה ישכון הכבוד לעולם:

11. (יא)חֶסֶד־וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ:

    מצודת דוד:חסד ואמת. החסד והאמת פוגשים זה בזה ר״ל האחד תלוי בחבירו כשנדבר אמת תבוא חסד אל: נשקו. פגשו זה בזה ונשקו יחד ר״ל תלוים המה זה בזה כשנעשה צדק תבוא השלום:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ. שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל דּוֹבְרֵי אֱמֶת, וּמִן הַשָּׁמַיִם יִפְגֹּשׁ בָּהֶם הַחֶסֶד:

    צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ. הַצְּדָקָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂים, וְהַשָּׁלוֹם מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יִהְיוּ נוֹשְׁקִין זֶה לָזֶה, כְּלוֹמַר: וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם (ישעיה לב:יז):

    אבן עזרא

    חסד הטעם בהיות הכבוד שוכן בארץ ישראל, אז יהיו כולם חסידים ושלום אמת בעבור היות הגזירות תלויות לפי מעשה האדם בארץ, על כן אמר: תפתח ארץ ויפרו ישע.

    רד"ק

    חסד. אז בעת הגאולה שישכון הכבוד בבית המקדש יהיו חסד ואמת בעולם כי יהיו כל ישראל עובדים את השם בדרך אמת ויהיה צדק ושלום בעולם:

    נשקו, כלומר אחים ורעים כיון שיהיה אמת וצדק בבני אדם יהיה להם מהאל יתברך חסד ושלום:

    מלבי"ם

    חסד ואמת נפגשו, עתה מבאר איך יהיה זה אומר כי בתשועה זו יפגשו חסד ואמת, שתהיה מורכבת מחסד ואמת גם יחד, עד ששניהם יפגשו יחדיו כשני ריעים הפוגשים זה את זה באמצע הדרך, שהאמת תעלה מן הארץ שהוא זכות הדור, ולנגדה ירד החסד מן השמים שהיא התשועה הגדולה בלתי בעל תכלית יותר מכפי המעשים, והנה תולדות הפגישה הזאת שיפגשו חסד ואמת, הם צדק ושלום, כי גדר הצדק שהוא ממוצע בין המשפט ובין החסד, כי התשלומין שהם מוגבלים כפי המעשה שהוא האמת הם בדרך משפט אבל גדר הצדק והבדלו מן משפט שהוא לא ישקיף על חקות המשפט הכללים רק יעשה לפנים משורת הדין, והוא דבר ממוצע בין האמת שהוא הדין הגמור ובין החסד הגמור, כי הוא חסד מורכב עם משפט, שבהצדק יפגשו יחדו חסד ואמת, הנתונה לפי האמת והדין, והנתונה לפי החסד ולפנים משורת הדין, וכבר בארנו שע"י שהחסד שיעשה ה' הוא מיוסד על האמת שהוא המעשה, בהכרח ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו, היינו שישגיח שהמקבל החסד יהיה לו קיום ולא יתמוטט מן העמוד שהחסד נשען עליו, רצוני שלא יבא לידי חטא כמ"ש ואל ישובו לכסלה, לפ"ז ע"י שחסד ואמת נפגשו, עי"ז צדק ושלום נשקו, כי מפגישת החסד עם האמת יבא הצדק מלמעלה לרגלי החסד הבא משם, והשלום יבא מלמטה לרגלי האמת העולה ממטה למעלה, ושניהם נשקו ויתחברו יחדיו, ומפרש אמת מארץ תצמח, מדמה הדבר לצמיחת התבואה שיתחברו בו השפע האלהית עם ההשתדלות האנושי, כי אם לא יחרשו ויזרעו ויכינו את הארץ להצמיח שדי תבואה לא תועיל השפע העליונה מהטל והמטר, רק אחר שהארץ מוכנת ונזרעת וצומחת אז יריקו השמים עליה טל ורביבים וברכת ה', כן האמת תצמח מארץ שהוא זכות התחתונים, שבזה יוכנו לקבל חסד ה', ואז צדק משמים נשקף שהוא החסד אשר יריק על מעשיהם שנקרא צדק כנ"ל:

    מצודת ציון

    נפגשו. ענין פגיעה:

    נשקו. מלשון נשיקה:

12. (יב)אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף:

    מצודת דוד:אמת. כשתתרבה האמת בארץ אז יהיה הצדק נשקף מן השמים להראות ע״פ הארץ:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְגוֹ׳. כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל דּוֹבְרִים אֱמֶת, וְיַשְׁקִיפוּ מִן הַשָּׁמַיִם צְדָקָה שֶׁהֵם עוֹשִׂים בָּאָרֶץ:

    רד"ק

    אמת. כשיהיו עושים בארץ המעשים טובים יהיה נשקף עליהם צדק משמים כי הגזירות היורדות מן השמים הם לפי מעשה בני אדם בארץ:

    מצודת ציון

    נשקף. ענין הבטה:

13. (יג)גַּם־יְהוָה יִתֵּן הַטּוֹב וְאַרְצֵנוּ תִּתֵּן יְבוּלָהּ:

    מצודת דוד:גם ה׳ וגו׳. ר״ל מלבד גמול המעשה יתן גם את הטוב מה שהבטיח בחסדו:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    גַּם ה׳ יִתֵּן הַטּוֹב. ״יִפְתַּח אוֹצָרוֹ אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מָטָר״ (דברים כח:יב), כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אַרְצוֹ אֶת יְבוּלָהּ:

    אבן עזרא

    גם זה הוא הגשם אוצרו הטוב.

    רד"ק

    גם. כמו שיעשו הם הטוב גם השם יתן הטוב להם והוא הגשם כמו שכתוב יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו:

    וארצנו תתן יבולה. כי לא יחסר להם עוד הטוב:

    מלבי"ם

    גם ה', תחלה צייר תחלת הצמיחה ותחלת ההשקפה וידמה האמת כזרע המתחיל לצמוח מן האדמה, והצדק לעומתו כמטר שמים המשקיף מלמעלה ומוכן לרדת בעת יצמח האמת מן האדמה, ועתה מצייר גמר גדולם, איך יוצאים ופוגשים זה בזה, כי ה' יתן הטוב מלמעלה וארצנו תתן יבולה מלמטה:

    מצודת ציון

    יבולה. תבואתה ופריה:

14. (יד)צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו:

    מצודת דוד:צדק. כל איש יהלך לפניו הצדק ר״ל שיהיה הצדק תמיד נוכח עיניו וישים פעמיו לדרך הצדק ללכת אחריה וכפל הדבר לחוזק:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו. וְיָשֵׂם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַצֶּדֶק בְּדַרְכֵי פְּעָמָיו שֶׁיִּתְנַהֵג בָּהֶם אֶת בָּנָיו:

    אבן עזרא

    צדק השם יהלך הצדק לפניו דרך משל. והנכון: כי צדק שם דבר ותחסר מלת איש, כאילו כתוב: איש צדק לפניו.

    יהלך השם כדרך התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק. והטעם: שיעזור איש צדק להתהלך לפניו ובא חסר איש, כמו: אל תהי מרי ואני תפלה צדק ישרת אחר, וכן הוא: ישם לדרך צדק פעמיו והנה הטעם כפול.

    רד"ק

    צדק. כל איש יהלך לפניו צדק כלומר שיהיה הצדק נוכח פניו תמיד:

    וישם לדרך פעמו. וישם לדרך הצדק פעמיו והכפל לחזק:

    מלבי"ם

    צדק, יצייר במליצתו הנשגבה, שהטוב שיתן ה' אינו רוצה ללכת בדרך לבדו עד שילך מורה דרך לפניו שהוא הצדק, עד שימשל הצדק כמורה דרך ומנהל שהולך לפני הטוב ומראה לו הדרך ומנהלהו, ואז הטוב הולך ונמשך אחריו, וז"ש הצדק לפניו יהלך (היינו לפני הטוב המוזכר בכתוב הקודם) ואז (הטוב) ישים לדרך פעמיו, אז יכין הטוב את פעמיו ללכת בדרכו לרגלי הצדק, והכונה שיבא הטוב לרגלי הצדק:

    מצודת ציון

    פעמיו. צעדיו כמו פעמי הכן (לקמן קי״ט):