תהילים פרק פ״ו

תהילים פרק פ״ו עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)תְּפִלָּה לְדָוִד הַטֵּה־יְהוָה אָזְנְךָ עֲנֵנִי כִּי־עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי:

   מצודת דוד:הטה. לשמוע תפלתי וענני: כי עני. אני מוכנע כעני:

   עוד פירושים על פסוק א: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   תפלה לדוד הטה ה' אזנך ענני כי עני דרך צחות.

   ועני ואביון בעיניו או כנגד מלכי הגוים, או התפלל זאת התפלה לפני מלכו.

   רד"ק

   תפלה. זה המזמור חברו דוד בעודנו בורח מפני שאול ואמר דוד תפלה זו לאל יתברך שישמרהו ויושיעהו מיד מבקשי נפשו: ואמר כי עני ואביון אני. הכפל לחזק, וקרא עצמו עני, כי עני היה באותן המקומות שהיה הולך ולא היה לו סיפוקו אם לא שהיו עוזרים אותו קרוביו ואנשי יהודה בסתר, או הימים אשר היה עם אכיש שהיה מתפרנס משלל האומות:

   מלבי"ם

   תפלה לדוד, שיצילהו ה' מיד אויביו ומבקשי נפשו, הטה ה' אזנך ענני, מבקש שיענהו מפני חמשה טעמים, א. מצד הרחמים כי עני ואביון אני, ודרכך לרחם, ב. מצד המשפט והדין, שמרה נפשי כי חסיד אני, ועם חסיד תתחסד, ואמר שמרה נפשי בל תתמוטט נפשו מן החסידות ע"י רדיפת אויביו, ג. מצד הבטחון, הושע עבדך מצד שהוא בוטח אליך, וזה נוגע לכבוד שמך לעזור הבוטחים בך, ד. מצד התפלה, ועז"א חנני ה' כי אליך אקרא, ובשגם שאני מתמיד בקריאתי כל היום, ובאר שתפלתו היא מצד החנינה, (כמ"ש ואתחנן אל ה' שמבקש חנינה), ועל זה אמר חנני ה', ה. מצד שאני מתיאש מכל עניני העולם ואין לי דבר בעולם רק עניני עבודתך, וז"ש שמח נפש עבדך, אחר שאין לי שמחה בעולם משום דבר רק בך, כי רק אליך ה' נפשי אשא:

2. (ב)שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי־חָסִיד אָנִי הוֹשַׁע עַבְדְּךָ אַתָּה אֱלֹהַי הַבּוֹטֵחַ אֵלֶיךָ:

   מצודת דוד:כי חסיד אני. וזהו במה ששומע חרפתו ובידו לנקום נקם ומעביר על מדותיו: הושע וגו׳. מקרא מסורס והוא כמו אתה אלהי הושע עבדך הבוטח עליך:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   כִּי חָסִיד אָנִי. שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ גִּדּוּפִי וְחֶרְפָּתִי, וִיכֹלֶת בְּיָדִי לְהִנָּקֵם, וַאֲנִי שׁוֹתֵק. כָּךְ הִיא בְּאַגָּדַת תְּהִלִּים. דָּבָר אַחֵר פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ בִּבְרָכוֹת (ברכות ד.): וְלֹא חָסִיד אֲנִי, שֶׁכָּל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב יוֹשְׁבִין בִּכְבוֹדָן, וַאֲנִי יָדַי מְלֻכְלָכוֹת בְּדָם וּבְשָׁפִיר וּבְשִׁלְיָא וְכוּ׳?

   אבן עזרא

   שמרה יש אומרים: כי שמרה פעל עבר כמו:זכרה ירושלם,כי נפשי שמרה מה שראוי לשמור עד היותי חסיד. ויאמר רבי יהודה בן בלעם: כי הטעם שמור נפשי עד שאהי תמיד חסיד. והנכון: שמלת שמרה נפשי כמו: שמרה נפשי והצילני כי אני חסיד, ואיננו זר כי במזמור: זדים קמו עלי, גם הוא אמר:לא תתן חסידך, יגמלני כצדקי.

   רד"ק

   שמרה. השי"ן נקרא בקמ"ץ וגעיה עם הקמ"ץ להורות כי כן נקרא ולא בקמץ חטף והוא צווי כמו שמרה זאת לעולם (דהי"א כט, יח) זכרה לי אלהי לטובה (נחמיה יג, לא) שהם חטופים כמשפט, אבל זה נמשך בשי"ן בטעם להאריך נועם הניגון. וכן (מזמור טז, א) שמרני אל כי חסיתי בך:

   כי חסיד אני. יש תמיהים איך קרא דוד עצמו חסיד, ואין בזה תימה כי חסיד היה עם האלהים ועם אנשים אף על פי שלפעמים הוא חוטא לבו היה ישר ומתחרט בחטא ולא היה מתפאר אלא כנגד אויביו שהיו מריעים לו והוא אינו מריע להם, אבל מטיב להם והם שמחים לאידו והוא שמח לטובתם וכן שאול שהיה רודפו הצילו פעמים וכן לשאר אויביו היה מתחסד עמהם אם כן אין בזה תימה:

   הבוטח אליך. כאלו אמר אתה אלהי הושע עבדך הבוטח אליך. ואליך כמו הבוטח בך:

3. (ג)חָנֵּנִי אֲדֹנָי כִּי אֵלֶיךָ אֶקְרָא כָּל־הַיּוֹם:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   כָּל הַיּוֹם. כָּל הַגָּלוּת, שֶׁהוּא יוֹם לָאֻמּוֹת וְלַיְלָה לְיִשְׂרָאֵל. כָּךְ מְפֹרָשׁ בְּאַגָּדַת תְּהִלִּים:

   אבן עזרא

   חנני אין לי מה אעשה, רק שאקרא אליך כל היום שתחנני.

   רד"ק

   כל היום. כלומר תמיד כל היום כלומר קריאתי אינה לעוזר אחר אלא אליך לפיכך חנני:

4. (ד)שַׂמֵּחַ נֶפֶשׁ עַבְדֶּךָ כִּי אֵלֶיךָ אֲדֹנָי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:

   מצודת דוד:נפשי אשא. אני נושא נפשי להטעין עליך ולהשען בך:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   נַפְשִׁי אֶשָּׂא. לִבִּי אֲכַוֵּן:

   אבן עזרא

   שמח טעם אליך ה' נפשי אשא, כדרך: ואליו הוא נושא את נפשו.

   רד"ק

   שמח נפש. שהוא ביגון ואנחה שמח אותה:

   נפשי אשא. דרך תחינה בכל לב, או דרך מנחה או דרך תקוה ותוחלת:

5. (ה)כִּי־אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח וְרַב־חֶסֶד לְכָל־קֹרְאֶיךָ:

   עוד פירושים על פסוק ה: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   כי טוב לטובים.

   וסלח לחטאים.

   ורב חסד לכל קוראיך כנגד: כי אליך אקרא כל היום.

   רד"ק

   טוב. לכל הבריות כמו שכתוב טוב ה' לכל:

   וסלח. לחטאים:

   מלבי"ם

   כי אתה ה', ר"ל שמניעת התשועה לא יצוייר רק באחד מג' פנים א. מצד הנותן אם אין בטבעו להיטיב, אבל אתה ה' טוב ב. מצד המקבל אם אינו ראוי אל הטובה ע"י חטאיו, אבל אתה ה' סלח ומוחל לחטאים, ג. מצד הקשר שבין הנותן והמקבל, אם דרך הנותן שלא לתת רק כפי המעשה שבזה יכול להיות שאין אני ראוי מצד מעשי, אבל אתה ה' רב חסד לכל קוראיך, אינך נותן לפי הדין רק מצד החסד מבלי השקף על המקבל ומעשיו:

6. (ו)הַאֲזִינָה יְהוָה תְּפִלָּתִי וְהַקְשִׁיבָה בְּקוֹל תַּחֲנוּנוֹתָי:

   עוד פירושים על פסוק ו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   האזינה שתעשה חסד עמי, כי אתה רב חסד.

   רד"ק

   האזינה. תחינות רבות שאני מתחנן לפניך:

   מלבי"ם

   האזינה ה' תפלתי, התפלה היא שפיכת הנפש והדבקה במקורה, ובזה מובדלת מן תחנה ויתר לשונות שמורים על בקשת צרכיו, אבל התפלה היא התרוממות הנפש מכל עניני הגשם, רק שבעת שיאזין ה' את התפלה אז דרכו להקשיב גם קול התחנונים מה שיחנן גם הגוף בעת ההיא לצרכו, ועז"א שע"י שתאזין תפלתי תקשיב גם קול תחנונותי:

   מצודת ציון

   האזינה. הטה אוזן לשמוע:

   והקשיבה. ענין שמיעה:

7. (ז)בְּיוֹם צָרָתִי אֶקְרָאֶךָּ כִּי תַעֲנֵנִי:

   מצודת דוד:כי תענני. בטוח אני שתענה לי:

   עוד פירושים על פסוק ז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   ביום לא אקרא לנסותך ולא לשוא כי אני בצרה.

   וטעם כי תענני שאדע דעת אמת כי תענני, בעבור שאין כמוך באלהים, ה' כדברי משה: כה' אלהינו בכל קראינו אליו.

   רד"ק

   כי תענני. לפניך אקראך ביום צרתי כי ידעתי שתענני כי כל קורא אליך בלב שלם אתה עונה כי אינך כאלהים אחרים שקוראים להם עובדיהם ולא יענו, לפיכך אמר אחריו אין כמוך באלהים והאלהים הם השמש והירח והככבים ועובדיהם סבורים שהם יכולים להציל הצועק והם אף על פי שיש להם ממשלה בתחתונים אינם אלוהות:

   מלבי"ם

   ביום צרתי, בפרט שאקראך ביום צרתי, ואז ודאי תענני כי דרכך להושיע בעת צרה:

8. (ח)אֵין־כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ:

   מצודת דוד:באלהים. הם שרי מעלה: ואין כמעשיך. אין בעולם מעשה נפלא כמעשיך:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ. הַמַּקְדִּים עֶלְיוֹנִים לְתַחְתּוֹנִים:

   רד"ק

   אין כמוך. בהם כי הם שלוחים ואתה שולח ואין בידם לעשות אלא כפי שהם מצווים:

   ואין. בהם שיעשה כמעשיך כי הם אינם עושים אלא כפי מצותך:

   מלבי"ם

   אין כמוך, הנה בין העכו"ם היו כתות שהיו מכחישים הנהגתו, ואמרו שהגם שהוא לבדו ברא את העולם מסר ההנהגה לכחות אחרים גלגלים וכוכבים וכדומה שהם המנהיגים את העולם, ולעומת זה אין כמוך באלהים, בין אלהים השופטים ומנהיגים אין כמוך, כי אתה המנהיג העליון וכולם מקבלים כחם מאתך, ויש כתות שהיו אומרים שהיו פועלים רבים בבריאה ושנברא על ידי עילות ועלולים ולעומת זה אמר ואין כמעשיך, ולכן כל גוים אשר עשית אחר שאתה עשית אותם, יבואו וישתחוו לפניך ה' ויכבדו לשמך, ר"ל כי המכחישים שאינו מנהיג את העולם יתנו לו כבוד מצד שהוא הסבה הראשונה, אבל לא ישתחוו לפניו, אחר שלדעתם אינו יודע מאומה מהעולם השפל, והכת השניה שאמרו שנמצאו פועלים רבים, לא יכבדו אותו לבדו אחר שיש בוראים רבים, אבל אחר שאין כמוך באלהים בהנהגה לכן כולם ישתחוו לפניך, וע"י שאין כמעשיך לכן יכבדו לשמך:

9. (ט)כָּל־גּוֹיִם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ אֲדֹנָי וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ:

   מצודת דוד:יבואו וגו׳. כי לעתיד יאמינו הכל בה׳:

   עוד פירושים על פסוק ט: אבן עזרא, רד"ק

   אבן עזרא

   כל כאשר יראו הגוים שסבבוני כי אני בצרה גדולה כאשר יספרו לאחרים שהושעתני, כי אני עני ואביון, אז יבאו אליך הגוים לכבוד שמך.

   רד"ק

   כל. בזמן הזה יש איזה אומות טועים בעבודתם באלהים רבים אבל יהיה עוד זמן שכל הגוים אשר עשית יכירו כי אתה עשית ויבואו וישתחוו לפניך כי יכירו כי אתה אדון הכל:

   ויכבדו לשמך. לא לשם זולתך וזה יהיה בזמן משיחנו:

10. (י)כִּי־גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ:

    מצודת דוד:כי גדול. אז ידע אשר אתה גדול ועושה נפלאות לבדך:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ. עַד שֶׁלֹּא נִבְרְאוּ הַמַּלְאָכִים נִבְרְאוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ (שו״ט פו, ג). לְפִיכָךְ יְכַבְּדוּ כָל הַגּוֹיִם לִשְׁמֶךָ:

    אבן עזרא

    כי אז יספרו הגוים גדולתך ויכחשו אלהיהם ויודו כי אתה אלהים לבדך ואלהיהם אינם אלהים.

    רד"ק

    כי. יכירו אז כולם כי אתה גדול על כל אלהים ואתה שעושה נפלאות כשיראו שתעשה נפלאות עם ישראל בהוציאך אותם מביניהם אז יכירו כי אתה אלהים לבדך:

    מלבי"ם

    כי גדול אתה ועושה נפלאות, שם גדול מורה אצל ה' שהוא ראש הסבות וסופם עד אחרית המסובבים, ואחר שגדול אתה לבדך א"כ מבואר שאין כמעשיך ואין שותף בבריאת העולם, ואחר שאתה עושה נפלאות לשדד הטבע ולהרסו מבואר שאתה המנהיג כל כחות הטבע, ואין כמוך באלהים ה', ור"ל שאחר שאתה הבורא והמשגיח ויכול להרוס סדרי הטבע אם כן בכחך להושיעני, לכן ביום צרתי אקראך כי תענני:

11. (יא)הוֹרֵנִי יְהוָה דַּרְכֶּךָ אֲהַלֵּךְ בַּאֲמִתֶּךָ יַחֵד לְבָבִי לְיִרְאָה שְׁמֶךָ:

    מצודת דוד:אהלך. למען אלך גם אני באמתך ר״ל ללכת באמתך כמוך: יחד לבבי. עשה לי לב אחד ומחשבה אחת ליראה את שמך ולא אהיה תלוי ומסופק:

    עוד פירושים על פסוק יא: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    אבן עזרא

    הורני בראותי בדרך נבואה כי יענהו השם והוא מתחנן לתקן לו סבות ועלילות להוסיף ליראה את שמך.

    ומלת יחד מגזרת יחיד, או חבר מגזרת יחד.

    רד"ק

    הורני. אף על פי שאני יודע כי אתה אלהים לבדך מדרך הקבלה ובמעט ידיעתי אני מתחנן לפניך שתורני דרכיך ותוסיף לי ידיעה בחכמת יצירתך וכי כולם עומדים בכחך וכשאדע זאת הידיעה שהיא חכמת הטבע אהלך באמתך שהיא חכמת האלהות: ואמר אהלך. כלומר יהיה לי דרך ללכת בה אע"פ שלא אוכל להשיג לבבי ליראה שמך, שלא יהא לבי פונה אילך ואילך אלא יחד אותי ליראה שמך ולא אירא מבני אדם אלא שמך לבדך אירא:

    מלבי"ם

    הורני ה' בקש שיודיעהו ג' דברים, א. דרכך, שהוא דרכי הנהגתו איך מנהיג העולם בחסד ורחמים, למען ילמד ללכת בדרכים אלה כמ"ש והלכתי בדרכיו מה הוא רחום וכו', ב. שיודיעהו האמתיות הנעלמים משכל האדם והם האמתיות בענין הליכתו ומנהגיו שהם חקי התורה ומצותיה למען ידע ללכת בם ועז"א אהלך באמתך, ג. האמתיות באמונות ודעות שישיג בשכל העיוני אחדות ה' השגחתו ויכלתו וכדומה, שבזה תיחד לבבי ליראה שמך, שעי"כ לא יירא רק מה' לבדו:

    מצודת ציון

    הורני. ענין למוד:

    יחד. מל׳ חד ואחד:

12. (יב)אוֹדְךָ אֲדֹנָי אֱלֹהַי בְּכָל־לְבָבִי וַאֲכַבְּדָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם:

    עוד פירושים על פסוק יב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    אודך על החסד שגמלתני הכתוב אחריו, הוסיף דוד במלת עצמו לעולם יותר מן הגוים שאמר עליהם ויכבדו והוסיף על הגוים המכבדים שמו מלת לעולם.

    רד"ק

    אודך. ואז כשתיחד לבבי אליך אודך בכל לבי שלא יהיה מקצת לבבי ומחשבתי לזולתך אלא בכל לבי אודך ואכבדה שמך לעולם:

    מלבי"ם

    אודך ה' בכל לבבי, ההודאה היא על הטובות שהשיג, ולא תהיה ההודאה עם כונת מבקש, שיבקש עי"כ שיוסיף להיטיב לו שאז אינו מודה בכל לבבו, רק אודך בכל לבבי וכמ"ש למעלה (סימן ט'), וגם אכבדה שמך לעולם ע"י ספור תהלותיו וגבורותיו:

13. (יג)כִּי־חַסְדְּךָ גָּדוֹל עָלָי וְהִצַּלְתָּ נַפְשִׁי מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיָּה:

    מצודת דוד:גדול עלי. הגדלת עמי חסד: משאול תחתיה. הוא הגיהנם וזהו במה שבשרו ע״י נתן הנביא שנמחל לו העון דבת שבע:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיָּה. דֶּרֶךְ הַמְנַאֲפִים לְהִנָּתֵן בְּעוּמְקָהּ שֶׁל שְׁאוֹל, וּמִשָּׁם הִצַּלְתַּנִי, שֶׁאָמַר לִי נָתָן הַנָּבִיא: ״גַּם ה׳ הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ״ (שמואל ב יב:יג):

    אבן עזרא

    כי תחתיה תואר לשאול, כי לא שאול תודך.

    רד"ק

    כי. והדין עלי שאודך ואכבדה שמך כי חסדך גדול עלי יתכן לפרשו על שעבר שהצילו כמה פעמים מיד אויביו ומיד שאול שבקשו להורגו:

    ומשאול תחתיה. פירוש הקבר ובאומרו תחתיה הוא כפל הצרה כי כל שאול הוא תחתיה אלא אמר תחתיה לרבות ויש לפרש הפסוק על העתיד:

    והצלת. כמו ותציל ויש מפרשים משאול תחתיה מדין גיהנם:

    מלבי"ם

    כי חסדך, ר"ל שעשה אתי טובות כפולות, בין לגוף בין לנפש, על טובות הגוף אמר כי חסדך גדול עלי, ועל טובות הנפש אמר והצלת נפשי משאול תחתיה, שהציל הגוף מאויביו, והנפש מיצר הרע וכחות המחטיאים אותה:

    מצודת ציון

    תחתיה. ענין עומק ושפלות:

14. (יד)אֱלֹהִים זֵדִים קָמוּ־עָלַי וַעֲדַת עָרִיצִים בִּקְשׁוּ נַפְשִׁי וְלֹא שָׂמוּךָ לְנֶגְדָּם:

    מצודת דוד:ולא שמוך. לא שמו יראת אלהים נגד פניהם:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    זֵדִים קָמוּ עָלַי. דּוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל:

    וְלֹא שָׂמוּךָ לְנֶגְדָּם. לֹא זָכְרוּ אֲשֶׁר רָאוּ שֶׁמְּשָׁחַנִי שְׁמוּאֵל עַל פִּיךָ (שמואל א טז:יב):

    אבן עזרא

    אלהים זדים כנגד כי חסיד אני.

    ועריצים כנגד כי עני ואביון.

    רד"ק

    אלהים זדים קמו עלי. הרודפים אחרי בזדון ולא מוכרחים ואנוסים כי רבים היו שונאי דוד והיו רודפים אותו ברצונם בזדון:

    ולא שמוך לנגדם. כלומר שקמו עלי ובקשו נפשי לא פחדו ממך שתשלם גמולם:

    מלבי"ם

    אלהים, איני יכול להמלט משונאי ע"י צדקי כי זדים קמו עלי, אינם קמים עפ"י טענה רק מצד שהם זדים עושים רע בזדון, ולא יועיל צדקי לנגדם, וכן לא אוכל להתגבר נגדם בכח כי עדת עריצים בקשו נפשי, שהם חזקים ועריצים, וכן לא אקוה שייראו מה' כי לא שמו אלהים לנגדם:

    מצודת ציון

    עריצים. חזקים כמו אל נערץ (לקמן פ״ט):

15. (טו)וְאַתָּה אֲדֹנָי אֵל־רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב־חֶסֶד וֶאֱמֶת:

    עוד פירושים על פסוק טו: רד"ק, מלבי"ם

    רד"ק

    ואתה ה' אל רחום וחנון. שתרחם עלי:

    וחנון. שתטיב לי:

    ארך אפים. אם חטאתי הארך אפך לי ולא תענישני עד שאשוב בתשובה שלימה לפניך ותסלח לי כי מדתך ארך אפים: וכן אתה רב חסד ואמת. תרבה לי חסדך ואמתך. והאמת עם דוד הוא לקיים לו דברי המלוכה:

    מלבי"ם

    (טו-טז) ואתה ה' אל רחום וכו' פנה אלי, מפרש מצד שאתה רחום פנה אלי לראות בעניי, ומצד שאתה חנון חנני, ומצד מדת אמת תנה עזך לעבדך, מצד שאני עבדך ועובד אותך, ומצד מדת חסד הושיעה לבן אמתך, ור"ל שעובד את ה' מצד בחירתו, שעז"א עבדך, ומצד שנוצר לזה בטבע מאבותיו שעז"א לבן אמתך, וזה חסד שיצרו באופן זה שיהיה מוכן בטבע לעבוד את ה':

16. (טז)פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי תְּנָה־עֻזְּךָ לְעַבְדֶּךָ וְהוֹשִׁיעָה לְבֶן־אֲמָתֶךָ:

    מצודת דוד:לבן אמתך. ר״ל אני מוכנע כבן אמה יליד בית:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, רד"ק

    רש"י

    לְבֶן אֲמָתֶךָ. בֶּן הָאָמָה מַשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ לִפְנֵי אֲדוֹנָיו יוֹתֵר מִמִּקְנַת כֶּסֶף, שֶׁבֶּן הָאָמָה יְלִיד בַּיִת הוּא וְגָדַל בְּחֵיק אֲדוֹנָיו:

    רד"ק

    פנה. כאדם הפונה מעסקיו ונותן עיניו בדבר אחר:

    לבן אמתך. זכר האם לפי שהיא עיקר היצירה כי גידול העובר בימי יציאתו בבטן האם הוא ושם מתגדל ונוצר זמן הקצוב גם אחר יציאתו ניזון בשדי האם לפיכך טבע האם נקשר בבן יותר מטבע האב כי מעשי האדם הן לטוב הן לרע אע"פ שהם בבחירת האדם לפי למודו יהיו מעשיו ויש בהן קצת גם כן בטבע יצירתו. אמר אני עבדך משני פנים אחד שהרגלתי עצמי בעבודתך ועוד כי היה בטבעי ג"כ כי אמי היתה אמתך:

17. (יז)עֲשֵׂה־עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה וְיִרְאוּ שֹׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ כִּי־אַתָּה יְהוָה עֲזַרְתַּנִי וְנִחַמְתָּנִי:

    מצודת דוד:אות לטובה. סימן להודיע לכל שחפץ אתה בטובתי: ויבושו. בראותם כי אתה עמדי: כי אתה וגו׳. ר״ל הלא מעולם עזרתני ונחמתני ע״י נתן הנביא בכפרת מחילת העון דבת שבע לזה שאלתי עשה לי גם אות לטובה להודיע לכל:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה. שֶׁיְּהֵא נִכָּר לַאֲחֵרִים שֶׁמָּחַלְתָּ לִי:

    וְיִרְאוּ שׂוֹנְאַי. הָאוֹת וְיֵבֹשׁוּ, וְלֹא שָׁמַע לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיתֵּן הָאוֹת בְּיָמָיו, אֶלָּא בִּימֵי שְׁלֹמֹה בְּנוֹ, כְּשֶׁדָּבְקוּ הַשְּׁעָרִים זֶה בָּזֶה וְלֹא נִפְתְּחוּ עַד שֶׁאָמַר (דברי הימים ב ו:מב): ״אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִד עַבְדֶּךָ״:

    אבן עזרא

    עשה טעם אות שיפלא בעיני הרואים.

    ונחמתני מהצרות שעברו עלי.

    רד"ק

    עשה עמי אות לטובה. זהו המלוכה והוא יהיה אות לטובה לשונאי כי אתה בחרת בי מאז:

    ויבושו. כי יראו כי אתה עזרתני ונחמתני:

    מלבי"ם

    עשה, ונגד מדת ארץ אפים אומר הגם שחטאתי עשה עמי אות לטובה עד שיראו שונאי שמחלת את עוני ויבושו, (וכמו שפי' חז"ל שהיה האות בעת שהכניס שלמה את הארון לבית קדש הקדשים), כי אתה ה' עזרתני נגד אויבי ונחמתני על הצרות שסבלתי:

    מצודת ציון

    אות. סימן ומופת: