תהילים פרק פ״ד

תהילים פרק פ״ד עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לַמְנַצֵּחַ עַל־הַגִּתִּית לִבְנֵי־קֹרַח מִזְמוֹר:

   עוד פירושים על פסוק א: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   למנצח, הגתית פירשתיו.

   רד"ק

   למנצח. זה המזמור נאמר על דוד כשהיה גולה בארץ והיה מתאוה אל מקום הארון והמזבח או נאמר על לשון הגלות והוא הנכון:

   מלבי"ם

   למנצח, הוסד בגלות בבל, הלוי אסיר תקוה כלתה נפשו שישוב אל עבודתו לשורר שיר ה' בהיכלו, ומשבח את המצפים לישועה, ומתפלל על בנין המקדש וצמיחת קרן בית דוד ונחלק לג' חלקים. (ב-ג) מה, (חלק א') ידידות משכנותיך עד שנפשי חולת אהבה וכלתה גם נכספה נפשי לבא לחצרות ה', ולא לבד שנפשי הרוחניית נכספה לזה, כי גם לבי ובשרי (נכספו) מתי ירננו אל אל חי, שמתאוים לשוב לבהמ"ק לשורר ולרנן שיר ה' על הקרבנות, שבם השתתפו גם הלב והבשר המרנן בפיו ושפתיו הבשריים וברגש לבו החי אל אל חי שהוא מקור חייו עם נפשו הרוחניית המשתוקקת אל ה' בהדרת קדש:

   מצודת ציון

   הגתית. כלי נגון הבא מגת:

2. (ב)מַה־יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ יְהוָה צְבָאוֹת:

   מצודת דוד:מה ידידות. מה מאוד אהובות וחביבות משכנותיך:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ. כַּמָּה אֲהוּבוֹת וַחֲבִיבוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ:

   אבן עזרא

   מה ידידות אהובות, תאר למשכנות.

   רד"ק

   מה. נאהבות משכנותיך ומה מאד אני אוהב ומתאוה להיות בהם:

   מצודת ציון

   ידידות. אהובות:

3. (ג)נִכְסְפָה וְגַם־כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת יְהוָה לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵל־חָי:

   מצודת דוד:נכספה. יאמרו נפשי מתאוית לבוא לחצרות ה׳ ולבי ובשרי יתאוו לרנן בה אל ה׳:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   נִכְסְפָה. נֶחְמְדָה:

   כָּלְתָה. נִתְאַוְּתָה, כְּמוֹ ״וַתְּכַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ לָצֵאת אֶל אַבְשָׁלוֹם״ (שמואל ב יג:לט):

   לְחַצְרוֹת ה׳. כִּי חָרְבוּ, וְעַל הַגָּלוּת אָמְרָה:

   לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ. יִתְפַּלְּלוּ עַל זֹאת:

   אבן עזרא

   נכספה התאותה וכמעט כלתה מרוב התאוה. והטעם: שעברה חק התאוה על כן מלת גם.

   לחצרות ה' אם זה מבני קרח הוא בבבל, או אם מבני קרח בימי דוד.

   לחצרות שהוא סביבות אהל השם, או דרך נבואה.

   לבי הוא השכל והדעת שהם בנשמה.

   ובשרי הגוף, והשַעַר – הפה. פירוש: שער בשר הגוף המרנן, עם שכל מחשבת הכל - הוא הפה, שהוא פתח הבשר, על כן ירננו.

   וטעם אל כנגד כלתה, או שהיה החיה הלב עם הבשר.

   רד"ק

   נכספה. כלתה יותר מנכספה לפיכך אמר וגם כאילו כלתה מרוב התאוה לפיכך בא התאוה בזה הלשון:

   בחצרות. כי שם היה מעמד ישראל בבית המקדש בחצרות לא בהיכל:

   לבי ובשרי ירננו. בשרי הוא הפה האומר השיר עם כוונת הלב או פי על דרך משל כמו כל עצמותי תאמרנה:

   מצודת ציון

   נכספה. ענין תאוה כמו נכסוף נכספת (בראשית ל״א):

   כלתה. אף הוא ענין תאוה וחשק כמו כלתה לתשועתך נפשי (לקמן קי״ט):

4. (ד)גַּם־צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ אֲשֶׁר־שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ אֶת־מִזְבְּחוֹתֶיךָ יְהוָה צְבָאוֹת מַלְכִּי וֵאלֹהָי:

   מצודת דוד:גם צפור. יתאונן על חרבנה ואומר שגם צפור מצאה בית במקום המזבח ודרור מצאה בה לעצמה קן אשר שמה שם אפרוחיה: את מזבחותיך. עם מזבחותיך ר״ל על המזבחות:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת. בְּחֻרְבָּנוֹ קִנְּנוּ בוֹ הַצִּפֳּרִים. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: בְּבִנְיָנוֹ מְדַבֵּר, וְהַצִּפּוֹר הִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל:

   אֲשֶׁר שָׁתָה. שָׂמָה:

   אבן עזרא

   גם כמו: גם בשחוק יכאב לב שטעמו כמו עד.

   ודרור שם עוף מנגן, אולי נקרא כן בעבור שאין מנהגו לנגן כל זמן שאיננו חפשי וזה העוף ידוע הוא בספרד. אמר רבי משה: כי העוף שתולדתו לברוח מיישוב בני אדם יחוג למקום הכבוד מקום הקרבנות הקרובים לפניו דרך משל והם עושים כן, אולי היו קרבים אל מזבחך, שידעו מקום המזבח על כן שתה שם אפרוחיה. ורבי יהודה בן בלעם לעג לר' משה: כי מה דעת יש בעופות?! רק הפירוש כי נכספה נפשי לחצרות ה' ואל מזבחותיך ואני מתנודד ולא אמצא מה שאחפוץ, והנה הצפור מצאה בית וקן ואני אינני מוצא.

   רד"ק

   גם. אם נאמר המזמור על דוד בהיותו בארץ פלשתים היה הזמן ההוא היתר על הבמות והיו מזבחות בכל מקום והיו מקננים בהם עופות אבל בבית המקדש לא היו מקוננים עופות מפני הטומאה כי אפילו בגג הבית עשו דבר שם שלא ינוח שם עוף והיו קורין אותו כליא עורב ואמר דוד אני אינני כמו העופות כי העופות הם מקננים את מזבחותיך ואני לא אוכל להיות שם: וזכר צפור דרור. שדרכם לקנן בישוב והוא עוף קטן קורין לו בלע"ז פשר"א: זכר דרור. שהוא חפשי בין בני אדם שמקנן בבתיהם: ואם נאמר על הגלות אמר כי עופות ימצאו להם מקום והם במקום מזבחותך החרב ומקננים שם העופות ואנחנו לא נוכל לחוג שם ולהקריב הקרבנות:

   אפרוחיה. הם פרחי כהונה שהיו עם המזבחות תמיד כמו האפרוחים בקן:

   מלכי ואלהי. כי אף על פי שאני בגלות אתה מלכי ואלהי:

   מלבי"ם

   גם צפור, המליץ יצייר ברוחו את הצפור והדרור המשורר ומנעים זמירות בקנו, כאלו הוא בן לוי העומד על הדוכן ומנעים זמירות לקונו, ויצייר את האפרוחים שהעלו על המזבח בזמן שהיה המקדש קיים, שהם אפרוחי הצפור הלז המשורר, וכאלו הצפור העלה את אפרוחיו לקרבן לה' על המזבח והוא הלוי המשורר לה' שיר הקרבן, ויאמר כי הצפור הלז מה נעים חבלו, כי הצפור כבר מצאה בית, והדרור כבר מצאה קן לה, הצפור אשר כבר שתה אפרוחיה את מזבחותיך והקריבה את גוזליה לקרבן על מזבחך, יש לה בית וקן בו תשיר את שיר ה' על קרבנותיה, אולם הלוי נדמה כצפור נודדת מן קנה כצפור בודד על גג, אשר אז לא יתן זמירות, כן על ערבי בבל תלוי כנורותיהם, עפ"ז יאמר, אם הצפור והדרור חי בלתי מדבר ימצא אושר כי ישיר את שיר ה' בבית וקן, וכ"ש כי אשרי יושבי ביתך, שבני אדם הם מצפים לישב ביתך, לא בקן ובית רק בבית ה', ולא שיהגו כצפצוף הצפור, רק שעוד יהללוך לדבר תהלותיך ונפלאותיך סלה סיום הענין:

   מצודת ציון

   ודרור. שם עוף מה:

   קן. כן נקרא מדור העוף כמו יקרא קן צפור (דברי׳ כ״ב) שתה. שמה:

   אפרוחיה. בניה הקטנים כמו אפרוחים או ביצים (שם):

5. (ה)אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה:

   מצודת דוד:אשרי יושבי. אשרי לזה שיחיה בבניינה ויהיה מיושבי ביתך ויהללוך עוד שם עד עולם:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   אַשְׁרֵי. מִי שֶׁיַּגִּיעַ עוֹד לֵישֵׁב בְּבֵיתֶךָ, וְעוֹד יְהַלְלוּךָ בְּתוֹכוֹ:

   אבן עזרא

   אשרי יושבי ביתך הם הכהנים והלוים.

   רד"ק

   אשרי. הכהנים שהיו יושבים בביתך פירוש אז כשהמקדש קיים אשריהם או פירושו אשרי בבנין הבית שיזכו ויראו ויהיו יושבי ביתך:

   עוד יהללוך סלה לעולם כל ימי חייהם וכן עוד כל ימי הארץ:

6. (ו)אַשְׁרֵי אָדָם עוֹז־לוֹ בָךְ מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם:

   מצודת דוד:עוז לו בך. המשים עוזו ומבטחו בך: מסילות בלבבם. בכל עת חושבים בלבבם המסילות העולות לבית ה׳:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   עֹז לוֹ בָךְ. אֲשֶׁר שָׂם אוֹתְךָ עֹז מִבְטַחוֹ:

   מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם. מְחַשֵּׁב בְּלִבּוֹ מְסִלּוֹת דְּרָכָיו לְיַשֵּׁר אֶת דַּרְכּוֹ:

   אבן עזרא

   אשרי אדם החוגגים מישראל והם הצריכים לעוז כי הם הולכים.

   וטעם מסלות שאין בלבם חפץ ולא מחשבה, רק המסלות שהולכים שם בית השם.

   רד"ק

   אשרי. פירוש אדוני אבי ז"ל שיש להם עוז וחכמה בדעת יחודך כי הואר שורש עבודתך:

   מסלות בלבבם. יש להם בלבבם מידיעתך ועוברים ושבים על אותם המסילות ובכל יום יוסיפו אומץ ונכון הוא הפירוש, ונסמך זה הפסוק לאשרי יושבי ביתך כי יושבי ביתך יש להם עוז בך שהם מתעסקים בחכמה לדעת את השם:

   מלבי"ם

   אשרי, (חלק ב'), יאמר הגם שאין אנו יכולים עתה לעלות אל בית ה' בפעל, בכ"ז אשרי אדם אשר עוז לו בך, אשר הוא בלתי מתיאש רק מצפה בעוז לישועת ה' מסלות בלבבם, אשר בלבבם ימצאו מסילות כבושות שבם ישובו לציון, ר"ל שהגם שהמסילות האלה אינם עוד בפועל הם אצלם בלב, שלבם מלא תקוה בעוז ה' וחוזה מסילות כבושות וסלולות:

   מצודת ציון

   מסילות. מל׳ מסילה ושביל:

7. (ז)עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ גַּם־בְּרָכוֹת יַעְטֶה מוֹרֶה:

   מצודת דוד:עוברי. להיות עולה ברגל עם העוברים דרך עמק הבכא שגדלים שם החוחים וכן ממול בכאים (ש״ב ה) (כי דרך שם היה המהלך): מעין ישיתוהו. בעבורם ישים שם ה׳ מעיינות מים למען ימצאו לשתות: יעטה מורה. המורה להם את הדרך אשר ילכו בו יהיה עטוי ומעוטף בברכות כי כל ההולכים יברכוהו כי על מבועי מים ינהלם:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   עוֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא. אוֹתָם הָעוֹבְרִים עַל דָּתְךָ, וְהִנָּם בְּעוּמְקָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם בִּבְכִי וִילָלָה:

   מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ. בְּדִמְעוֹת עֵינֵיהֶם:

   גַּם בְּרָכוֹת יַעְטֶה מוֹרֶה. מְבָרְכִים וּמוֹדִים לִשְׁמוֹ, וְאוֹמְרִים: יָפֶה דָּן אוֹתָנוּ וֶאֱמֶת דִּינוֹ, וּבְרָכוֹת יַעֲטֶה לָנוּ הַמּוֹרִים אוֹתָנוּ לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַטּוֹב, וְלֹא שָׁמַעְנוּ לוֹ:

   אבן עזרא

   עוברי בעמק הבכא שם מקום, או עמק שם אילנים הנקראים בכאים.

   וטעם מעיין ישיתוהו מרוב החוגגים בעמק שירד שם גשם, בעבור רגלי העוברים נמצאו לעולם שם המים, כאילו שם מעין והנה חסר כ"ף כמעיין ישיתוהו, כמו אש אוכלה הוא.

   גם ברכות יעטה מורה הדרך בעבור רוב המים וזה כדרך: משבריך וגליך כאשר פירשתיו. אמר רבי יהודה: כי מורה שם מקום כמו מגבעת המורה. בעמק פסוק הוא בשמואל.

   רד"ק

   עוברי. דרך משל אל החכמים ויהיה בכא מן נבכי ים והוא מקום המבוע ואמר שהם שהם עוברים בעמק מבועי החכמה וישיתוהו מעיין לתלמידים שישתו מי החכמה לדעת את ה':

   גם ברכות יעטה מורה. ברכות ילבש המורה אותם בדרך החכמה וכן הפסוק הבא אחריו ילכו מחיל אל חיל אמר כי התלמידים הולכים מבית מדרש זה לבית מדרש זה עד שיראה הדורש החכמה אל האלהים בציון, כי שם היו החכמים הגדולים בבית אלהים בציון ואם נפרשהו על עולי הרגל יהיה פירוש עמק הבכא שהיו בו נכאים והם אילנות גדולים במקום שאין שם מים ואמר כי כאשר היו עולי רגל עולים שם היו חופרים הנה והנה להוציא המים:

   ברכות. כמו בריכות בצי"רי כמו בריכות מים והוא חריץ בנוי באבנים ובסיד ואמר כי היה מים לעולי הרגל מהמעיינות ומהבריכות שהיו בדרכים כי הגשם הלביש אותם מים:

   מורה. כמו מורה ומלקוש:

   מלבי"ם

   עברי, והמסלות האלה הנמצאות בלבבם הם עוברים בעמק הבכא, שבבל היתה עמק ומלאה בכאים ואילנות, כמו שנקראת בשם נחל הערבים, והמליץ תפס תחת הערבים שם בכאים, שיש בהוראתו גם בכי, כי על ערבים בתוכה ישבו גם בכו, והמסילות עוברים דרך הבכאים ובבכי ילכו אל אלהים בציון, שלבבם חוזה שעוברים במסלות דרך בכאים לציון, מעין ישיתוהו, והמסילות האלה הנמצאים בלבבם ישיתו את לבבם כמעין מלא מי שפע וברכה, עד שמחשבות הלב וחזיונותיו אלה יהיו כמעין המתגבר בלבם, וגם מורה ברכות יעטה, הברכות שיעטה הלב ע"י חזיונותיו אלה וע"י גודל בטחונו הוא מורה וממטיר לאחרים, כי מן מעין ברכותיו יעלו נשיאים ויריקו גשם נדבות לתת יורה וברכה לכל ישראל למלא לבבם תקוה ויחול כי ישובו לבצרון:

   מצודת ציון

   יעטה. ענין עטיפה ולבישה כמו כבגד יעטה (לקמן קט):

   מורה. מל׳ הוראה ולמוד יהיה בדבר שיהיה:

8. (ח)יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל־חָיִל יֵרָאֶה אֶל־אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן:

   מצודת דוד:ילכו וגו׳. ירבו העולי׳ עד כי ילכו מצבא אנשים אל צבא אנשים ויפגשו כתות רבות אשר ילכו להיות נראי׳ אל פני ה׳ בציון:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל. אוֹתָם הַנִּזְכָּרִים לְמַעְלָה יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ אֲשֶׁר מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם):

   מֵחַיִל אֶל חָיִל. מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְיֵרָאֶה צְבָאָם וְחֵילָם אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּצִיּוֹן:

   אבן עזרא

   פירוש מחיל אל חיל מסעים שהם הולכים החוגגים מגזרת חיל וחומה. והנכון שחיל צבא אנשים רבים כדרך חבל נביאים עד הגיעם אל מקום הכבוד בציון, והטעם יראה כל אחד מהם, כמו: לראות את פני ה' אלהיך.

   רד"ק

   ילכו מחיל אל חיל. העולים לרגל היו הולכים מצבא אל צבא כי היו מוצאים הרבה שיירות עולים:

   מלבי"ם

   ילכו, והמסלות האלה ילכו מחיל אל חיל, שהציור הזה וחזיון הבטחון החזק יוליכם מחיל אל חיל, עד שלבבם יראה אל אלהים בציון, שדרך מסלות האלה שסלל בלבבו וברוחו ילך ממדרגה למדרגה ויביא הישועה להראות לפני ה' בציון:

9. (ט)יְהוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת שִׁמְעָה תְפִלָּתִי הַאֲזִינָה אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   שִׁמְעָה תְפִלָּתִי. לִבְנוֹת בֵּיתֶךָ:

   אבן עזרא

   ה' כבר פירשתיו, כי הוא דרך קצרה וכן הוא: ה' אלהים אלהי צבאות.

   וטעם צבאות המלאכים וכנגדם הזכיר יעקב, שבניו הם צבאותיו בארץ, כמו: כל צבאות ה' וזה המשורר מתפלל להקריב הישועה. והנכון: שהוא דבק עם הכתוב אחריו.

   רד"ק

   ה'. פירשנוהו במזמור אחר:

   שמעה תפלתי. לקרב הגאולה כמו שאמר נכספה גם כלתה נפשי:

   אלהי יעקב. כי הוא אבי שבטי ישורון אין זר בהם:

   מלבי"ם

   ה' שמעה תפלתי, יען שהמסילות האלה הם רק מחשביים לא נמצאים בפועל, מציירים רק החשק והתקוה התפלה והתחנה אשר בלב הבוטחים כי ילכו בפועל על המסלות אשר סוללו בלבבם, מבקש שה' ישמע תפלתו וישיבם על המסלות האלה בפועל, סלה סיום הענין:

10. (י)מָגִנֵּנוּ רְאֵה אֱלֹהִים וְהַבֵּט פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ:

    מצודת דוד:מגננו. בה״מ שהוא לנו למגן ולמחסה ראה אותו וזכור בו: והבט. שא פני דוד משיחך למענו עשה שלא יהיה בחנם טרחתו על בה״מ:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    מָגִנֵּנוּ. הוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַמֵּגִין עָלֵינוּ:

    וְהַבֵּט פְּנֵי (דָּוִד) מְשִׁיחֶךָ. וְהִסְתַּכֵּל בְּחֲסָדָיו וּבְטָרְחוֹ אֲשֶׁר טָרַח וְיָגַע עַל בִּנְיָנוֹ:

    אבן עזרא

    מגננו הוא המלך שיגן ביד העם, כמו: כי לה' מגיננו והטעם שיושיע השם מלכנו, כי בימיו ילכו חוגגים אל בית השם בלי פחד אויב.

    רד"ק

    מגננו. שאתה מגן בעדנו ראה:

    והבט פני משיחך. כלומר שתביא המשיח במהרה בימינו והבטת הפנים היא בהשגחה על האדם והרצון. ואם המזמור על דוד אמר משיחך על עצמו:

    מלבי"ם

    מגננו, (חלק ג') ראה את הבהמ"ק שהיה מגין עלינו והבט פני משיחך הוא מלכות ב"ד, (שבהמ"ק ומלכות ב"ד תלוים זה בזה כמ"ש לק' סי' קל"א):

11. (יא)כִּי טוֹב־יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱלֹהַי מִדּוּר בְּאָהֳלֵי־רֶשַׁע:

    מצודת דוד:כי טוב וכו׳. לזה אני מתאוה לראות בבניינה כי יותר טוב לי לשבת בחצריך יום א׳ מלשבת אלף שנים בחצרים אחרים: בחרתי. יותר אבחר לחסות בסף השער של בית ה׳ מלדור דירה שלימה באוהל רשע:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    כִּי טוֹב יוֹם. אֶחָד בַּחֲצֵרֶיךָ וּלְמָחָר יָמוּת, מִלִּחְיוֹת אֶלֶף שָׁנִים בְּמָקוֹם אַחֵר:

    בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף. עַל הַסַּף וְעַל הַמְּזוּזוֹת לִשְׁקוֹד:

    מִדּוּר בְּאָהֳלֵי רֶשַׁע. מִלִּהְיוֹת דָּר בְּשַׁלְוָה בְּאָהֳלֵי עֵשָׂו הָרָשָׁע לְהִדָּבֵק בָּהֶם:

    אבן עזרא

    כי דבק עם תחלת המזמור נכספה.

    מאלף יום אל מקום אחר והסתופף לשבת בסף השער.

    מדור כמו לגור בלשון ארמית.

    ומלת רשע מגזרת ובכל אשר יפנה ירשיע.

    רד"ק

    כי. טעם כי על אשר התפלל לקרב המשיח ובנין הבית אמר טוב לי יום אחד בחצריך ולמחר אמות משאחיה אלף ימים או שנים ואני בארץ נכריה:

    הסתופף. ישיבת סף השער אבחר לבד יותר משאדור דירה שלימה בארצות הגוים שהיו אהלי רשע:

    מלבי"ם

    כי, מפרש מדוע יתאוה אל המקדש, כי האושר שנשיג בבהמ"ק עולה בין על הצלחה התלויה בזמן, בין על הצלחה התלויה במקום, שבענין הזמן טוב יום אחד בחצריך מאלף ימים, ובענין המקום בחרתי הסתופף לעמוד אצל הסף בבית ה' שהוא המקום היותר פחות, מדור בקביעות באהלי רשע, הגם שהם ארמנות ומשכנות מבטחים:

    מצודת ציון

    הסתופף. מל׳ סף ומזוזה:

    מדור. מל׳ דירה:

12. (יב)כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן יְהוָה אֱלֹהִים חֵן וְכָבוֹד יִתֵּן יְהוָה לֹא יִמְנַע־טוֹב לַהֹלְכִים בְּתָמִים:

    מצודת דוד:כי שמש. כי מעולם תאיר לנו כשמש ותגן עלינו לזה מובטח אני כי עוד יתן לנו חן וכבוד ולא ימנע את הטוב מלתתו לההולכים בדרך תמים:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן. יֵשׁ לִפְתֹּר שֶׁמֶשׁ כְּמַשְׁמָעוֹ, וּמִדְרַשׁ תְּהִלִּים פּוֹתְרוֹ לְשׁוֹן שִׁנֵּי חוֹמָה:

    אבן עזרא

    כי בעבור שהזכיר מגיננו ראה אלהים, כי המגן באמת הוא השם לבדו.

    וטעם שמש כי החוגגים צריכים לשמש בעבור הליכתם. וטעם אחר: בעבור כי השמש תכה יומם, אמר כנגדה ומגן.

    וטעם חן וכבוד יתן ה' להולכים בדרך תמים הם החוגגים, והשם יתן להם חן וכבוד בכל מקום שיעברו בו, כי השם לא ימנע מהמקבלים אותו.

    רד"ק

    כי. שמש ומאור גדול הוא ליושבי בחשך הגלות להוציאם מאפילה לאורה וכן הוא מגינם להצילם מרעה ולהגן בעדם:

    וחן וכבוד יתן ה'. לאותם שיהיו הולכים בתמים וישובו אליו בכל לבם חן וכבוד יתן להם לפני כל האומות והם יכבדום בצאתם מהגלות ולא ימנע טוב הגוים מהם:

    מלבי"ם

    כי שמש, מבאר מ"ש והבט פני משיחך והנה ביאת המשיח תלוי בג' אופנים, או ע"י חבלי משיח וצרות גדולות שעי"כ ישובו בתשובה ויגאלו, או ע"י עת רצון וחנינה, או ע"י צדקת המעשים, נגד חבלי משיח והצרות, אמר כי שמש ומגן ה' אלהים, ה' דומה כשמש וכמגן ביחד, שעושה פעולות הפכיות, שהשמש מאיר ושורף, וכן במשל היסורים שיביאו אור הגאולה אבל הם שורפים ומכלים, אבל ה' הוא שמש מצד ההארה ומגן להגן בפני השרפה, וזה נסמך על המליצה שאמר (מלאכי ג׳:כ״א) הנה היום בא בוער כתנור ועסותם רשעים כי יהיו אפר וכו' וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכפניה, שחבלי משיח ידמו כיום הבוער כתנור, אבל לצדיקים יהיה ה' מגן, ויהיה שמש וגם מגן ולא יכלו אותם החבלים והצרות כי מהם יושעו, ונגד עת רצון וחנינה אמר חן וכבוד יתן ה', שאצל ב"ו אם נותן חן וחנינה שהוא במתנת חנם לא יתן כבוד, כי הכבוד לא יושג רק על מה שישיג כפי מעשהו, לא במתנת חנם, אבל ה' הגם שיתן חן ומתנת חנם, יתן גם כבוד, ונגד האופן הג' שיבא משיח ע"י צדקת המעשים, אומר שלא ימנע טוב להולכים בתמים, ועכ"פ בכל אופן שיהיה ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך שעל כל פנים יש לנו לבטוח שיגאלנו ושיבנה המקדש, וכמ"ש אשרי אדם עוז לו בך:

13. (יג)יְהוָה צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ:

    עוד פירושים על פסוק יג: אבן עזרא, רד"ק

    אבן עזרא

    ה' זה הפסוק קשור בעליון הבוטח בשם, לא יחסר טוב.

    רד"ק

    ה' צבאות. אשרי מי שיבטח בך ולא ייאש לבו לאורך הגלות ויבטח בך כשתוציאנו מהגלות ותבנה בית מקדשך ותביאהו למקום שנספו הנפשות אליו: