תהילים פרק ע״ד

תהילים פרק ע״ד עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)מַשְׂכִּיל לְאָסָף לָמָה אֱלֹהִים זָנַחְתָּ לָנֶצַח יֶעְשַׁן אַפְּךָ בְּצֹאן מַרְעִיתֶךָ:

   מצודת דוד:זנחת לנצח. למה עזבת את ישראל זה זמן רב עד שנראה כאלו כן יהיה לעולם יעשן. למה יעשן אפך בישראל שהמה הצאן שאתה רועם:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   יֶעְשַׁן אַפְּךָ. כָּל הַכּוֹעֵס, נְחִירָיו מוֹצִיאִין עָשָׁן:

   אבן עזרא

   משכיל לאסף למה אלהים זנחת מלת משכיל תחלת פיוט והנה זה המזמור על אותו הטעם.

   למה פעול.

   זנחת הצאן, בעבור שידמה הכעס לאש, על כן נקרא אפך.

   רד"ק

   משכיל. זה המזמור ידבר על הגלות. ואמר למה אלהים זנחת לנצח. הרחקת אותנו לעולם:

   יעשן אפך. כי בהתקצף אדם יתחמם ויצא עשן מנחיריו ואמר כן על הבורא יתברך דרך משל:

   מלבי"ם

   משכיל לאסף, הוסד על חרבן בהמ"ק, למה ר"ל כי מה שארך הזמן ולא נושענו, יהיה בא' משני פנים, א. אם העזיבה היתה עזיבה עולמית ע"מ שלא לשוב אלינו עוד, עז"א למה אלהים זנחת לנצח, ב. אם עזב רק לזמן עד יכלה כעסו רק שעדן לא נח רוגזו, ועז"א למה יעשן אפך בצאן מרעיתך:

   מצודת ציון

   זנחת. עזבת כמו זנח ה׳ מזבחו (איכה ב):

   יעשן. הוא ענין כעס כי ע״י חמום הכעס נראה יוצא מהנחירים כמו עשן ואמר בלשון הנופל באדם כדי לשבר את האוזן:

2. (ב)זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶּדֶם גָּאַלְתָּ שֵׁבֶט נַחֲלָתֶךָ הַר־צִיּוֹן זֶה שָׁכַנְתָּ בּוֹ:

   מצודת דוד:קנית קדם. אשר קנית לך לעם מזמן קדום מאז גאלתם ממצרים והבאתם אל הר ציון ששכנת בו והוא מקרא קצר:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   קָנִיתָ קֶדֶם. לִפְנֵי בְּרִייַת עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר ״מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ, בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ״ (תהלים צ:א-ב):

   זֶה שָׁכַנְתָּ בּוֹ. תִּקּוּן לָשׁוֹן הוּא, כְּמוֹ ״זוּ חָטָאנוּ לוֹ״ (ישעיהו מב:כד), וְהוּא כְּמוֹ אֲשֶׁר שָׁכַנְתָּ בּוֹ:

   אבן עזרא

   זכור טעם קנית שהיו כמו נמכרים במצרים, יתכן להיות שבט נחלתך - שבט שהוא נחלתך, כמו: והם עמך ונחלתך, או נחלתך כמו בהר נחלתך ויהיה שבט סמוך והעד הר ציון.

   רד"ק

   זכור. כמו שקניתם אז ממצרים כן תקנה אותם מבבל עוד וטעם קנית שהיו עובדים למצרים כאלו מכורים היו בידם: שבט נחלתך. זכר כל השבטים כאחד לפי שהיו מיוחדים במצרים בין עם אחד והם היו שם נחלת ה' קרואים בשמו, או אמר נחלתך באשר קנה אותם מבית עבדים נקראו נחלתו:

   הר ציון זה שכנת בו. אמר קנית אותם וגאלתם ממצרים עד שהבאתם אל הר ציון ששכנת בו. ובאומרו הר ציון זה בעבור כי הוא ידוע או בעבור כי בציון נאמר זה המזמור:

   מלבי"ם

   זכור, שלשה דברים, א. עדתך קנית קדם שמקדם בימי האבות והשבטים קנית העדה הזאת שתהיה שלך, וכבר הבטיח להאבות להיות להם לאלהים ולזרעם אחריהם, וראוי שלא תעזוב קנינך, ב. שאח"כ גאלת שבט נחלתך, שעת החזיקו זרים בקנינך ונחלתך, היית אתה הגואל, (שהגואל הוא מצד שיש טענה וזכות בהדבר) וא"כ ראוי שתגאלם שנית אחר שהם שבט נחלתך שהם לך לנחלה עולמית, ג. הר ציון זה הלא שכנת בו, והאר פניך על מקדשך השמם למען ה' אשר שכן שם:

3. (ג)הָרִימָה פְעָמֶיךָ לְמַשֻּׁאוֹת נֶצַח כָּל־הֵרַע אוֹיֵב בַּקֹּדֶשׁ:

   מצודת דוד:הרימה פעמיך. הרם רגליך ללכת להחשיך עד נצח את כל האויב העושה הרעה בבהמ״ק והוא הפוך כמו כל אויב הרע בקדש וכן כל תשא עון (הושע י״ד:ג׳) ומשפטו כל עון תשא:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   הָרִימָה פְעָמֶיךָ לְמַשֻּׁאוֹת נֶצַח. הַגְבֵּהַּ פְּעִימוֹת וּבֶהָלוֹת שֶׁלְּךָ שֶׁיְּהוּ לְאוֹיְבֶיךָ לְמַשֻּׁאוֹת נֶצַח, עַל כָּל אֲשֶׁר הֵרַע הָאוֹיֵב בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. כֵּן חִבְּרוֹ מְנַחֵם עִם ״וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ״ (בראשית מא:ח):

   לְמַשֻּׁאוֹת. לְשׁוֹן חֻרְבָּן, כְּמוֹ ״שָׁאִיָּה״ (ישעיהו כד:יב), ״תִּשָּׁאֶה שְׁמָמָה״ (ישעיהו ו:יא) (ס״א אינו):

   אבן עזרא

   הרימה הטעם, כדרך: קומה ה'. אמר רבי משה הכהן: כי למשואות שם תחת שם הפועל, כאילו כתוב להשאות כל הרע אויב בקדש, כל אויב שהרע בקדש כי הוא הפוך כמו כל תשא עון וקח טוב, שהטעם: כל עון תשא. ולפי דעתי: כי למד למשואות כמו בעבור כלמ"ד פן יאמרו לי והנה הוא הרימה פעמיך, בעבור נחלתך הנזכרת למעלה, שהוא משואות נצח כל אשר הרע אויב בקדש. וכן כל תשא עון - כל שתשא עונינו תקח הטוב שיש בידינו והוא הודית לשונינו ששפתינו טובות מפרים להביא, וזה הוי"ו שהוא וקח טוב לא יוכל אדם להבינה איך תשמש, רק כלשון ישמעאל שכמוהו פ"א רפה, וככה: טוב ויחיל ודומם, ביום השלישי וישא אברהם את עיניו, ויעזב את עבדיו.

   רד"ק

   הרימה פעמיך. כמשמעו רגליך והוא על דרך קומה ה' ויפוצו אויביך:

   למשאות נצח. שם במקום מקור כמו להשאות:

   כל הרע אויב בקדש. פירושו כמו הפוך הרע כל אויב ופירוש הפסוק הרימה פעמיך להשאות נצח כל אויב שהרע בקדש רוצה לומר בבית המקדש:

   מלבי"ם

   (ג-ד) הרימה, שיעור הכתוב הרימה פעמיך שאגו צורריך בקרב מועדיך, הצוררים כשבאו במקדש ה' שאגו עליו בקול לאמר, הרימה פעמיך מפה, לך מפה למשואות נצח, אל חורבת נצח, ר"ל שפה ישאר שואה ושממה לנצח, ותחת ששכנת בהיכל תשכון בשממות עולם, כי כל הרע אויב בקדש, כל בקדש הרע אויב, הוא הרע והשחית כל אשר היה בקדש כן שאגו הצוררים בקרב מועדך במקדש, ונוסף לזה שמו אותותם אותות, ששמו ע"ז אות ומופת שאין יכולת בידך להציל, כי אמרו יודע, אמרו הלא בזה יודע שדבר זה דומה כאילו מה שמשחיתים בבהמ"ק למטה מביא אותו למעלה, היינו שרע בעיני השמים למעלה, אם יסבך העץ את הקרדמות, אם יבלעו הקרדמות בהעץ ולא יוכלו לפעול פעולתם, זה יהיה אות שהורע דבר זה למעלה, או יל"פ בזה יודע ה', אם יביא למעלה את הקרדמות המכים בהעץ, בסבך של העץ אם יבלעו בהעץ, (ובאמת אמרו חז"ל שהקרדומות נבלעו בהשערים, שתחלה נעשה האות, רק שאח"ז נפסק נס הזה, ובזה שמו אותותם אותות שה' מסכים על החורבן):

   מצודת ציון

   פעמיך. הרגלים שפוסעין בהן וכן פעמי דלים (ישעיה כ״ו):

   למשואות. ענין חושך:

4. (ד)שָׁאֲגוּ צֹרְרֶיךָ בְּקֶרֶב מוֹעֲדֶךָ שָׂמוּ אוֹתֹתָם אֹתוֹת:

   מצודת דוד:בקרב מועדך. בתוך בה״מ מקום שהיו נועדים שם כל ישראל והשכינה עמהם: שמו אותותם אותות. אמרו שהאות שלהם הוא אות אמת כי עד לא הלך נ״נ על ירושלים עשה אותות לדעת אם יצלח כמ״ש שאל בתרפים ראה בכבד (יחזקאל כ״א:כ״ו) ובא לו האות ללכת ואחר שכבשה אמר שיש ממשות באלה האותות:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   מוֹעֲדֶךָ. הוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אֲשֶׁר נֶאֱמַר בּוֹ ״וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם״ (שמות כה:כב):

   שָׂמוּ אוֹתוֹתָם. כְּשֶׁגָּבְרָה יָדָם לְהַחֲרִיבוֹ, אָז שָׂמוּ לָהֶם אֶת אוֹתוֹת קְסָמֵיהֶם שֶׁהֵם אוֹתוֹת אֱמֶת. וּמָה הֵם הַקְּסָמִים? ״קִלְקַל בַּחִצִּים שָׁאַל בַּתְּרָפִים״ (יחזקאל כא:כו):

   אבן עזרא

   שאגו נקראו המקדשים מועדים, בעבור התחברות שם ישראל במועדים. וכמוהו: שרפו כל מועדי אל בארץ.

   ואותותם כפי מחשבתם, כדרך: והאנשים רדפו אחריהם.

   רד"ק

   מועדיך. בית המקדש הנקרא מועד לפי שנועדים שם ישראל לרגלים: ואמר שאגו. כמו שאמר קול נתנו בבית ה' כיום מועד:

   שמו אותותם אותות. נבוכדנצר שם אותות להחריב בית המקדש כמו שאמר שאל בתרפים:

   מצודת ציון

   שאגו. צעקו:

   מועדך. מל׳ וועד ואסיפה:

5. (ה)יִוָּדַע כְּמֵבִיא לְמָעְלָה בִּסֲבָךְ־עֵץ קַרְדֻּמּוֹת:

   מצודת דוד:יודע וכו׳. כל מי שהביא קרדומו בסבך עצי הלבנון לחטוב ארזים להביאם לבנין בה״מ היה נודע לו כאלו מביא למעלה לפני כסא הכבוד כי למצוה רבה היה נחשב בעיניו:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   יִוָּדַע כְּמֵבִיא לְמַעְלָה בִּסְבָךְ עֵץ קַרְדֻּמּוֹת. יוֹדֵעַ הָאוֹיֵב, כְּשֶׁהָיָה מַכֶּה בְּשַׁעֲרֵי פִּתְחֵי הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהוּא כְּמֵבִיא מַכּוֹתָיו לְמַעְלָה בָּרָקִיעַ. וּמִנַּיִן הָיָה יוֹדֵעַ? שֶׁהֲרֵי הָיָה רוֹאֶה שֶׁהָיָה הָעֵץ מְסַבֵּךְ וְאוֹחֵז אֶת הַקַּרְדֻּמּוֹת וּבוֹלְעָן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין צו:): כּוּלְּהוּ בְּלַעְתִּינְהוּ חַד תַּרְעָא דִּירוּשָׁלַיִם:

   בִּסְבׇךְ עֵץ קַרְדֻּמּוֹת. לְשׁוֹן ״נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ״ (בראשית כב:יג), הָעֵץ סוֹבֵךְ אוֹתָם וְהֵם נִסְבָּכִין בּוֹ:

   אבן עזרא

   יודע אמר רבי משה: כי זה קשור עם הפסוק שהוא אחריו והוא מספר כי עת בנות שלמה את בית ה' וחצוב החוצבים את האבנים היה חושב המביא בתי הידים בגרזן לחצוב את האבן, כי הגיע מעלה למעלה וככה הוא יודע למעלה, כהביא המביא בסבך עץ קרדומות. ולפי דעתי: כי בעת שיובאו הקרדומות בסבך עץ, לכרות העץ שהיה לבניין הבית היה לו שאון למעלה.

   רד"ק

   יודע. כשנבנה בית המקדש מי שהיה מביא קרדומו בסבך עץ לכרות אותו לצורך הבנין היה נודע כאלו היה מביא אותו למעלה בשמים לפני כסא הכבוד כל כך היו שמחים ומתפארים בבנין:

   בסבך. כמו נאחז בסבך והוא משקל אחר כי זאת הבי"ת נקראת בקמץ חטף:

   מצודת ציון

   בסבך. הענף נקרא סבך ע״ש שמסתבכים ונאחזים זה בזה כמו נאחז בסבך (בראשית כ״ב):

   קרדמות. גרזנים:

6. (ו)וְעַתָּה פִּתּוּחֶיהָ יָּחַד בְּכַשִּׁיל וְכֵילַפֹּת יַהֲלֹמוּן:

   מצודת דוד:ועתה. בעת החורבן כל פתוחי הזהב שעל הקירות היו הצרים הולמים ומשברים בכשיל וכילפות:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   וְעַתָּה. אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה רוֹאֶה שֶׁלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָשֶׁה, לֹא נִמְנַע מִלְּהַלֹּם כָּל פְּתָּחֶיהָ וְכָל שְׁעָרֶיהָ יָחַד:

   בְּכַשִּׁיל וְכֵילַפֹּת. כְּלֵי מַשְׁחִית שֶׁל נַגָּרִים הֵם, ״וּבְקַרְדֻּמּוֹת בָּאוּ לָהּ״ (ירמיהו מו:כב) תַּרְגּוּם יוֹנָתָן ״בְּכַשִׁילַיָּא״. כֵּילַפֹּת לְשׁוֹן עֲרָבִי הוּא, כָּךְ פֵּרֵשׁ דּוֹנָשׁ, וְהוּא מִכְּלֵי הַנַּגָּרִים:

   יַהֲלֹמוּן. הָאוֹיְבִים:

   אבן עזרא

   ועתה, בכשיל וכילפות כלי ברזל להשחית. ויש אומרים: כי כשיל מגזרת כשלון וכלפות בהתחלף הכ"ף בקו"ף, שהיו מקלפים כמו כובע וקובע.

   רד"ק

   ועתה. יחד. כל הפתחים והצורים שהיו עשויים בזהב כולם יחד ויהלמון אותה בכשיל ובכלפות וכינוי פתוחיה על המלאכה כלומר מלאכת הבית שהיו פתוחיה הלמו אותם האויבים:

   כשיל. הוא קרדום:

   וכילפות. הוא כלי מעץ כמו הקרדום:

   מלבי"ם

   ועתה, הלא ראינו שלא נעשה האות הזה כי יהלומון בכשיל וכילפות וכלי משחית, את פתוחי הזהב שעל הקירות, ואח"כ שלחו באש מקדשך ושרפוה, וגם חללו לארץ משכן שמך שהוא הארון וכלי הקדש:

   מצודת ציון

   פתוחיה. ענינו החתירה והחקיקה של צורות ודקלים כמו פתוחי חותם (שמות כ״ח):

   בכשיל וכילפות. שמות כלים עשוים לשבר בהם אבנים:

   יהלומון. ענין הכאה ושבירה כמו יהלמני צדיק (לקמן קמ״א):

7. (ז)שִׁלְחוּ בָאֵשׁ מִקְדָּשֶׁךָ לָאָרֶץ חִלְּלוּ מִשְׁכַּן־שְׁמֶךָ:

   מצודת דוד:שלחו באש מקדשך. כמו שלחו אש במקדשך: לארץ. מקום שכינת שמך חללו והשפילו עד לארץ:

   עוד פירושים על פסוק ז: אבן עזרא, מצודת ציון

   אבן עזרא

   שלחו הלמ"ד קל ואף על פי שהוא מהבנין הכבד, כמו: בקשו נפשי. אמר בן בלעם: כי זה הפוך שהנכון: שלחו אש במקדשך. ויתכן שהטעם שהיה האש סביב וכאילו המקדש משולח.

   מצודת ציון

   שלחו. ענין הצתה והבערה:

   חללו. מל׳ חולין:

8. (ח)אָמְרוּ בְלִבָּם נִינָם יָחַד שָׂרְפוּ כָל־מוֹעֲדֵי־אֵל בָּאָרֶץ:

   מצודת דוד:נינם יחד. כל שריהם בעצה אחת: כל מועדי אל. כל המקומות המיועדות לה׳ בהכ״נ ובהמ״ד:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   אָמְרוּ בְלִבָּם נִינָם יָחַד. נִינָם מוֹשְׁלֵיהֶם, וְכֵן (תהלים עב:יז) ״יָנוֹן שְׁמוֹ״, (משלי כט:כא) ״וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנוֹן״. כָּל מוֹשְׁלֵיהֶם מַחֲשָׁבָה אַחַת לָהֶם, הָרִאשׁוֹנִים כָּאַחֲרוֹנִים, לְהִזְדַּוֵּג לְפַטְרוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ יִזְדַּוְּגוּ לָהֶם. וְתֵדַע שֶׁהֲרֵי שָׂרְפוּ כָל מוֹעֲדֵי אֵל שֶׁהָיוּ בָּאָרֶץ, כָּל בָּתֵּי וַעַד שֶׁלּוֹ: פְּלִשְׁתִּים הֶחֱרִיבוּ שִׁילֹה, נְבוּכַדְנֶאצַּר הֶחֱרִיב בַּיִת רִאשׁוֹן, וַאֲחֵרִים הֶחֱרִיבוּ בַּיִת שֵׁנִי:

   אבן עזרא

   אמרו, נינם חסר וי"ו ולא הזכיר מי אמרו. ורבי מרינוס אמר: כי נינם מגזרת לא תונו אף על פי שמלת לא תונו מהבנין הכבד ונינם מהבנין הקל כדרך ונירם. ולפי דעתי: שזה נכון והנה העד: חרב היונה.

   רד"ק

   נינם יחד. נינה אותה רוצה לומר נהרגם כמו חרב היונה כי יש בלשון הזה אונאת ממון ובגוף וכמו והאכלתי את מוניך:

   כל מועדי אל. זהו בית המקדש:

   מלבי"ם

   אמרו, עד שלא לבד שנשאר המקדש חרב בימיהם, כי נינם ובני בניהם אמרו בלבם יחד שהם שרפו כל מועדי אל בארץ, כי החורבן ערך עד ימי נינם, עד שגם נינם מתפארים שאין עוד לאלהים מקום מועד שישכן שכינתו בארץ, וכן מתראה כדבריהם, כי אותותינו, כי שכינת האלהים בארץ היתה מתגלה, א. ע"י נסים ונפלאות ועתה אותותינו לא ראינו, ב. היתה מתגלה ע"י השפעת הנבואה לנביאים ועתה אין עוד נביא, ג. היתה מתגלה ע"י רוח הקדש ועתה אין אתנו יודע עד מה:

   מצודת ציון

   נינם. ענין שררה כמו ינון שמו (לעיל ע״ב):

9. (ט)אוֹתֹתֵינוּ לֹא רָאִינוּ אֵין־עוֹד נָבִיא וְלֹא־אִתָּנוּ יֹדֵעַ עַד־מָה:

   מצודת דוד:אותותינו. עדיין לא ראינו אותות הגאולה ואין עוד נביא לגלות הזמן: ולא אתנו. אין מי מאתנו יודע עד מתי יתאחר:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   אוֹתוֹתֵינוּ. שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ בְּיַד נְבִיאֶיךָ, אֵין אָנוּ רוֹאִים אוֹתָם בְּיָמִים רַבִּים שֶׁאָנוּ בַּגּוֹלָה. נִתְנַבֵּא אָסָף עַל יְמֵי הַגָּלוּת:

   עַד מָה. עַד מָתַי נִהְיֶה בַּצָּרָה זוֹ?

   אבן עזרא

   אותותינו הפך שמו אותותם אותות.

   וטעם אותותינו כפי פירושינו דברי הנביאים.

   רד"ק

   אותותינו. אותות הגאולה לא ראינו עדיין וארך זמן רב גלותנו:

   אין עוד נביא. משמתו חגי זכריה מלאכי לא היה לנו עוד נביא להגיד העתידות ומתי תהיה הגאולה או פירוש אין עוד נביא אין עדיין כלומר הנביא שעתיד להגלות לנו סמוך לגאולה והוא אליה הנביא לא בא עדיין:

   ואתנו יודע עד מה. תהיה הגאולה ומה פירושו מתי:

   מצודת ציון

   עד מה. עד מתי וכן עד מה ה׳ תאנף לנצח (לקמן ע״ט):

10. (י)עַד־מָתַי אֱלֹהִים יְחָרֶף צָר יְנָאֵץ אוֹיֵב שִׁמְךָ לָנֶצַח:

    מצודת דוד:יחרף צר. באומרו מבלי יכולת ה׳ הניחם ביד האויב: ינאץ. וכי ינאץ האויב את שמך לנצח בתמיה:

    עוד פירושים על פסוק י: אבן עזרא, מלבי"ם, מצודת ציון

    אבן עזרא

    עד מתי פעול.

    יחרף הוא את שמך, כדרך למה אלהים זנחת לנצח.

    מלבי"ם

    עד מתי מתחיל לטעון שראוי שיעשה ה' למען כבוד שמו, כי עד מתי אתה אלהים, יחרף צר וינאץ אויב את שמך, הכי יהיה זה לנצח:

    מצודת ציון

    ינאץ. ענין בזיון:

11. (יא)לָמָּה תָשִׁיב יָדְךָ וִימִינֶךָ מִקֶּרֶב חֵיקְךָ כַלֵּה:

    מצודת דוד:תשיב ידך. לאחור לבל הכות בו את האויב: כלה. ימינך כלה מקרב חיקך והוציאה משם והכה תכה בו את אויביך:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    מִקֶּרֶב חֵיקְךָ כַלֵּה. הַשְׁלִיכָהּ וְהוֹצֵא אוֹתָהּ מִתּוֹךְ חֵיקְךָ וְהִלָּחֵם בְּאוֹיְבֶיךָ, כַּלֵּה לְשׁוֹן גָּרֵשׁ כְּמוֹ ״כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ״ (שמות יא:א):

    אבן עזרא

    למה תשיב כדרך תשיב אחור ימינו, ידך השמאלית כאילו הזכיר שתי ידיך דרך משל. והאמת שתכלה מקרב השוכן שם, שהוא אויביך.

    רד"ק

    למה תשיב. כמו השיב אחור ימינו אויב:

    ידך. היא השמאלית:

    מקרב חיקך כלה. כלה האויב מקרב חיקיך והוא בית המקדש שהוא מקום סתרך כמו החק לאדם: או פירושו כלה ימינך מקרב חיקך ונקום נקמתך כי מי שישים ידו בחיקו לא יעשה פעולה כדרך העצל שיתן ידו בחיקו: וטעם כלה. שלא תשיבנה עוד אל חיקיך עד עשותה משפט ברשעים והכל דרך משל:

    מלבי"ם

    למה תשיב ידך וימינך והלא אינך צריך לפעול פעולה נגדו רק שלא למנוע הפעולה, כי אתה משיב ידך וימינך ולא תניח את ידך לצאת כנגדו, רק הסתרת אותם בתוך חיקך לבל יעשו דבר, ואם (תוציאם) מקרב חיקך כלה, הלא אז יכלו ממילא, ולמה תעצרם בחיקך ולא תניח אותם שיצאו ויכלו אותם, ור"ל שלפעמים האויב חזק עפ"י הטבע וא"א לכלותו רק ע"פ נס ושידוד הטבע, ולזה צריך זכות הדור וכשאין הדור זכאים לא יעשה ה' נס להתנוסס, אבל פה א"צ לזה נס, כי האויב חלוש מצד טבעו ואם רק לא תשים ידך בחיקך, אם תוציא אותה מתוך חיקך יכולה עפ"י דרך הטבע, רק אתה מסתיר ידך ומונעה מלכלותו:

    מצודת ציון

    כלה. ר״ל מנע:

12. (יב)וֵאלֹהִים מַלְכִּי מִקֶּדֶם פֹּעֵל יְשׁוּעוֹת בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:

    מצודת דוד:מקדם. מעולם הוא מלכי והוא פועל הישועה:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    וֵאלֹהִים מַלְכִּי מִקֶּדֶם. וַהֲרֵי אַתָּה תְּשׁוּעָתֵנוּ מִקֶּדֶם:

    אבן עזרא

    ואלהים כדרך: ינאץ אויב שמך לנצח, שהוא מלך ישראל.

    פועל ישועות ידועות בעבורנו בקרב הארץ.

    רד"ק

    ואלהים. איך הוא זה שתניחנו בגלות מקדם הוא מלכי ופועל לי ישועות בקרב הארץ ועתה הוא כאילו אינו מלכי שבעלונו אלהים זולתו, וטעם שאמר בקרב הארץ כלומר אף על פי שאתה עליון אתה משגיח בתחתונים ועושה בהם כרצונך: וטעם בקרב. אפילו בתוך ארץ האויבים הכופרים ואין כח להם להנצל מידו אפילו בתוך ארצם:

    מלבי"ם

    ואלהים מלכי מקדם, והלא מקדם היית מלכי אשר לא לבד שלא השבת ידך אל חיקך כי גם חשפת זרועך הנטויה בדרך נס, עד שהיית פועל ישועות בקרב הארץ, ר"ל כי הישועות שיעשה ה' עפ"י הטבע והמערכה הוא פועל אותם בשמים, שמצד שהוא אלהי השמים ומנהיג מערכת השמים יסדרם באופן שיושעו ישראל כפי הסדר הטבעי, אבל אם יעשה נס שלא כדרך הסדר הטבעי הקבוע בשמים, אז הוא פועל הישועות בקרב הארץ למטה, הגם שהסבות הקודמות היורדות משמים אין מסכימים לזה:

13. (יג)אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל־הַמָּיִם:

    מצודת דוד:בעזך. בכחך פוררת הים לי״ב גזרים לכל שבט שביל לעצמו כן ארז״ל: על המים. כי נתקשו מי הים כסלעים והיו המצרים נזרקים עליהם ונשבר ראשם:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    רָאשֵׁי תַנִּינִים. הֵם מִצְרַיִם שֶׁנִּקְרְאוּ תַנִּינִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַתַּנִּים הַגָּדוֹל וְגוֹ׳״ (יחזקאל כט:ג):

    אבן עזרא

    אתה פוררת כפול מעלומי העי"ן, כדרך פור התפוררה או כדרך ויפרפרני הפך שלו. והטעם: כי ממשלתך מושלת בארץ כאשר הזכיר בקרב הארץ, בים - והתנינים אשר בו. ויש אומרים: כי זה רמז לבקיעת ים סוף.

    וטעם שברת בשובו לחרבה. ויש אומרים: כי התנינים פרעה ושלישיו.

    רד"ק

    פוררת. לשון שבר ורצוץ אמר מקדם עשית לנו כל הישועות האלה בעבורינו שברת בעוזך ים ועברנו בתוכו ושברת ראשי אויבינו במים דימה מצרים לתנינים:

    מלבי"ם

    אתה פוררת בעזך ים, הלא נס של קריעת י"ס שנתפורר הים ונעשה יבשה לפני ישראל היה נס בקרב הארץ שלא ע"י טבע השמים והמערכה, שברת ראשי תנינים על המים, ובעת ההיא שנעשה יבשה לפני ישראל בצד אחד, הטביע את התנינים המצרים מצד השני, והיה נס כפול, והנה המצרים נקראים בשם תנינים כמ"ש התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו, שהיו מאמינים שיש להם כח ע"י המים ונהר נילוס שהיו עובדים אותו ואת התנינים שבו, כמ"ש לי יאורי ואני עשיתני כמש"פ שם, ובכ"ז שברת אותם על המים:

    מצודת ציון

    פוררת. ענינו הרצוץ לחתיכות רבות כמו פור התפוררה ארץ (ישעיהו כ״ד:י״ט) תנינים. תנים שם דג גדול שבים פרעה נקרא תנים כמ״ש בו התנים הגדול הרובץ וכו׳ (יחזקאל כ״ט:ג׳) ולכן יקראו המצרים תנינים:

14. (יד)אַתָּה רִצַּצְתָּ רָאשֵׁי לִוְיָתָן תִּתְּנֶנּוּ מַאֲכָל לְעָם לְצִיִּים:

    מצודת דוד:ראשי לויתן. שריו ושלישיו של פרעה הנקרא לויתן: תתננו מאכל. נתת עושרם לבזה לעם ישראל שהלכו במדבר מקום ציה ושממה:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    רָאשֵׁי לִוְיָתָן. פַּרְעֹה נִקְרָא כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יִפְקֹד ה׳ בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה עַל לִוְיָתָן וְגוֹ׳״ (ישעיה כז:א):

    תִּתְּנֶנּוּ מַאֲכָל לְעָם לְצִיִּים. נָתַתָּ מָמוֹנוֹ לְעַם יִשְׂרָאֵל לְאָכְלוֹ, לְצִיִּים לְכִתּוֹת וּצְבָאוֹת שֶׁהוֹצֵאתָ:

    צִיִּים. סִיעוֹת, כְּמוֹ (במדבר כד:כד) ״וְצִים מִיַּד כִּתִּים״ כְּתַרְגּוּמוֹ ״וְסִיעָן״:

    אבן עזרא

    אתה אמר רבי משה: כי כל שוחה בים וגופו גדול, יקרא לויתן והאות שהזכיר ראשי ולא ראש אחר. ולפי דעתי: שלויתן דג גדול ותחסר מלת כל, כמו ראשי כל לויתן והנה השם נתנו מאכל לעם לציים שהם שוכנים בציים כנגד הים, וידוע כי יש מקומות שיאכלוהו מעת לעת בזמן ידוע. ורבי משה אמר: כי לעם לציים כמו לעבדך ליעקב. וטעם לציים - לאנשי הספינות.

    רד"ק

    ראשי לויתן. הוא פרעה כי לויתן פירושו התנין הגדול כמו על לויתן נחש בריח: ואמר ראשי. על שלישיו ועל גבוריו:

    תתננו מאכל לעם לציים. זהו ביזת הים שבזזו ישראל שהיו עם ההולכים לציים:

    ציים. פירושו מדברות כי בצאתם ממצרים כל מסעיהם במדברות היו:

    מלבי"ם

    אתה רצצת ראשי לויתן, שהם שרי המצרים וגדוליהם, תתננו מאכל לעם לציים, העם שהלכו בציה ומדבר שהם בזו בזת המצרים ושלל הלויתן:

    מצודת ציון

    רצצת. ענין שבירה לחתיכות:

    לויתן. זה פרעה כי התנין הגדול הוא לויתן כמ״ש את התנינים הגדולים (בראשית א) והוא הלויתן ובת זוגו:

    לציים. מל׳ ציה ושממה:

15. (טו)אַתָּה בָקַעְתָּ מַעְיָן וָנָחַל אַתָּה הוֹבַשְׁתָּ נַהֲרוֹת אֵיתָן:

    מצודת דוד:אתה בקעת. את הסלע והוצאת להם מעין ונחל: נהרות איתן. זה הים והירדן ר״ל עשית להם נסים מחולפים במקום היובש השפעת מים ומקום המים הובשת:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    אַתָּה בָקַעְתָּ. לְיִשְׂרָאֵל מִן הַצּוּר מַעְיָנוֹת (שמות יז:ו):

    אַתָּה הוֹבַשְׁתָּ. יַרְדֵּן, שֶׁהוּא נָהָר אֵיתָן (יהושע ג:טו):

    אבן עזרא

    אתה בקעת ביבשה, כמו: יבקע צורים במדבר.

    איתן שם, כמו: וישב הים לפנות בקר לאיתנו.

    רד"ק

    אתה בקעת. להם הצור היבש עד שיצא ממנו מים:

    מעין ונחל. על שם סופו אמר מעיין כי המעיינים לא יבקעו אלא הצור יבקע ויהיה מעיין:

    אתה הובשת נהרות איתן. דבר והפכו כי הצור החלמיש הפכת למעיין ומקום המים הפכת ליבשה ועל הירדן אמר נהרות איתן שהיה בחזקתו מלא על כל גדותיו ועברו ישראל בתוכו ביבשה: ואמר נהרות. והוא אחד מפני נהרות אחרים אשר נשפכים בו:

    ואיתן. שם לא תואר לפיכך נסמך נהרות אליו:

    מלבי"ם

    אתה, וגם ראינו שאתה פועל פעולות הפכיות, בצד אחד בקעת את הסלע ונעשה ממנו מעין ונחל, ובצד אחר הובשת נהרות איתן, שתעשה מן העפר מים ומן המים עפר, וכמ"ש מה לך הים כי תנוס ההופכי הצור אגם מים:

    מצודת ציון

    הובשת. מל׳ יבש:

    איתן. ענין חוזק כמו איתן מושבך (במדבר כד):

16. (טז)לְךָ יוֹם אַף־לְךָ לָיְלָה אַתָּה הֲכִינוֹתָ מָאוֹר וָשָׁמֶשׁ:

    מצודת דוד:לך יום. ר״ל אתה בראתם: אתה הכינות. להיות על כנם ולא ישנו את תפקידם: מאור. הוא הירח הנקרא מאור הקטן (בראשית א):

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    לְךָ יוֹם. גְּאֻלָּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל:

    אַף לְךָ לָיְלָה. וְעַמְּךָ הָיוּ בְּצָרוֹת הַלָּיְלָה:

    אַתָּה הֲכִינוֹתָ מָאוֹר וָשָׁמֶשׁ. אַתָּה הֲכִינוֹתָ לָהֶם מְאוֹר הַתּוֹרָה:

    אבן עזרא

    לך הטעם שאתה עושה אלה הנפלאות בכל זמן ביום ובלילה, כי המושלים בהם אתה הכינותם.

    מאור הוא הירח והזכירו לפני השמש בעבור שהשלים במלת לילה, כי כן דרך המקרא: ואתן לעשו.

    רד"ק

    לך. לפי שזכר ההפכים שעשה לישועת ישראל לעשות היבש לח והלח יבש זכר גם כן ההפכים שעושה בעולם בבריאתו טבע כנגד טבע כי בכל יום ויום הוא הופך הטבעים לרצונו כצורך עבדיו להראות כי הכל בידו וכלם בראם כן לצורך הברואים כי הלילה מנוחת בני אדם וטרף החיות לפיכך אמר אף כי אפילו הלילה שלא יראה שיש בו תועלת גדולה ולך היא כי אתה כוננת בו להיות חשך חצי הזמן לתועלת הברואים:

    מלבי"ם

    לך יום, ובאר הטעם שביכלתך לשנות ולהפך סדרי המציאות אחר שסדר הטבעי כולו הקבע מאתך ומתיחס אליך ולכן תוכל לשנותו כרצונך, ובאר שסדר הילוך המאורות הוא קבוע מאתך, בין המהלך היומי שסובבים את הגלגל בכל יום ממזרח למערב שממנו בא היום והלילה, לך יום אף לך לילה, הגם שהלילה הוא העדר האור הוא מתיחס אליך, כי אתה הכינות מאור ושמש, שגם אל הלילה הכינות מאור הלבנה שמקבל אורו מן השמש:

    מצודת ציון

    הכינות. מל׳ כן ובסיס:

17. (יז)אַתָּה הִצַּבְתָּ כָּל־גְּבוּלוֹת אָרֶץ קַיִץ וָחֹרֶף אַתָּה יְצַרְתָּם:

    מצודת דוד:כל גבולות ארץ. להיות כל מחוז במקום הראוי לו:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    אַתָּה הִצַּבְתָּ. לָהֶם כָּל גְּבוּלוֹת אַרְצָם בְּכָל טוֹב:

    קַיִץ וָחֹרֶף אַתָּה יְצַרְתָּם. הֲרֵי זֶה דּוּגְמַת ״שְׁבֻעוֹת חֻקּוֹת קָצִיר יִשְׁמָר לָנוּ״ (ירמיהו ה:כד), לֹא שִׁנִּיתָ לָנוּ סֵדֶר הַשָּׁנִים:

    אבן עזרא

    אתה הטעם שהזכיר הדבר והפכו בקעת והובשת וכולם בארץ, והזכיר כי השבעה גבולות הם נצבים לעולם ולא יתחלף היישוב.

    וטעם קיץ וחורף בעבור היות רוב היישוב בפאת שמאל וקצתו בפאת דרום, וטעם להזכיר זה עם גבולות ארץ, כי בהיות במקום אחד קיץ הוא במקום אחר חורף.

    רד"ק

    קיץ וחורף. גם כן דבר והפכו ובכלל חורף וקיץ כלל קור וחום וכל אחד מהם הוא צורך הברואים וזכר התנועה התמידית יום ולילה וזכר התנועה התמידית קיץ וחורף, וכן כל גבולות ארץ שהם שבעה נופות וכל נוף הפך האחר ואוירו משונה מחבירו והכל לצורך הברואים:

    ומאור ושמש. פירושו מאור אור הלבנה והככבים בלילה אחד ואור השמש ביום וכל זה הכינות לצורך הברואים כי אור השמש גלויה תועלתו באורו ובחומו ואור הירח והככבים צורך הולכי מדברות ויורדי הים ובהם לצורך הצמחים ויש לירח גם כן בכח המים וכל כוכב וכוכב יש לו כח בצמחים או באבנים ובמתכות:

    מלבי"ם

    אתה, וגם התנועה השנתית שתלך השמש מצפון לדרום ומדרום לצפון על קו המזלות, הוא מאתך, כי אתה הצבת כל גבולות ארץ, שעי"כ יצוייר הישוב בארץ בצפון ובדרום, כי קיץ וחורף אתה יצרתם, שעי"כ יהיה הקיץ והחורף לפי מה שתלוז השמש מן קו המשוה לצפון ולדרום כנודע וכנ"ל סי' י"ט, עד שגם בסדור הטבעי נמצא פעולות הפכיים, והכל לתכלית ישוב הארץ וכולם בחכמה עשית:

    מצודת ציון

    הצבת. העמדת:

    קיץ. ימות החמה:

    וחורף. ימות הגשמים:

18. (יח)זְכָר־זֹאת אוֹיֵב חֵרֵף יְהוָה וְעַם נָבָל נִאֲצוּ שְׁמֶךָ:

    מצודת דוד:זכר. ר״ל אם אמנם הכל בידך ותשגיח על הכל זכר גם זאת מה שהאויב היה מחרף את ה׳: ועם נבל. כפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    זְכׇר זֹאת אוֹיֵב וְגוֹ׳. וְאַחֲרֵי שֶׁכָּל תְּשׁוּעָתֵנוּ בְּךָ, זְכׇר זֹאת, אֲשֶׁר הָאוֹיֵב חֵרֵף אוֹתְךָ בְּהַשְׁמִידוֹ אוֹתָנוּ:

    אבן עזרא

    זכר ואני אומר לאויב זכור זאת.

    ועם נבל אשר נאצו שמך, כמו: עם לבבכם שלם.

    רד"ק

    זכר. אתה שעשית כל זה זכור כי האויב מכחש בך בכל זה ומנאץ שמך וזכור זאת לו והשפילו והוציאנו מידו ואל תתננו לעולם בידו:

    מלבי"ם

    זכר זאת אויב חרף ה', הגם שסדר היום והלילה וחקות הטבע הם מאתך, הלא זאת היא הסבה שהאויב מחרף את ה', כי ע"י שרואה שהטבע הולך על סדר קיים קבוע יאמר כי עולם כמנהגו נוהג ולית דין ולית דיין, ועם נבל נאצו שמך המפורסם שאתה בורא כל, ואומר שהכל הוא בטבע, וא"כ ראוי שתראה נפלאותיך ונסיך כבימי קדם:

    מצודת ציון

    נאצו. ענין בזיון:

19. (יט)אַל־תִּתֵּן לְחַיַּת נֶפֶשׁ תּוֹרֶךָ חַיַּת עֲנִיֶּיךָ אַל־תִּשְׁכַּח לָנֶצַח:

    מצודת דוד:לחית. לעדת העובדי כוכבים אל תמסור נפש ישראל: חית ענייך. עדת ישראל שהמה עניים ומוכנעים:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    אַל תִּתֵּן לְחַיַּת. לִגְדוּדֵי הָאֻמּוֹת, כְּמוֹ ״וַיֵּאָסְפוּ פְלִשְׁתִּים לַחַיָּה״ (שמואל ב כג:יא):

    נֶפֶשׁ תּוֹרֶךָ. תּוֹר שֶׁלְּךָ. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם לְשׁוֹן ״תּוֹרִים״ וּ״בְנֵי יוֹנָה״ (ויקרא א:יד). הַתּוֹר הַזֶּה, מִשֶּׁמֵּת הַזָּכָר, בֶּן זוּגָהּ, אֵינָהּ מִזְדַּוֶּגֶת לְאַחֵר. אַף יִשְׂרָאֵל לֹא הֶחֱלִיפוּךָ בְּאֵל אַחֵר, אַף עַל פִּי שֶׁרִחַקְתָּ מֵהֶם וְהָיוּ כְּאַלְמָנָה (שיר השירים רבה א:סג):

    חַיַּת עֲנִיֶּיךָ. נֶפֶשׁ עֲנִיֶּיךָ:

    אבן עזרא

    אל, לחית פתח כי הוא סמוך והנסמך אליו חסר, כמו: שפעת אני רואה. והטעם: חית השדה.

    ותורך כמו: שתי תורים. ויש אומרים: לחית כמו גער חית קנה, חית פלשתים.

    רד"ק

    אל תתן לחית. הנסמך חסר כאילו אמר לחית האביונים, נפש ישראל שהוא התור שלך כי נמשלו ישראל ליונה ותור לפי שהם חלושי הכח ונטרפים ואינם טורפים. וחית. פירושו עדת וכן חית ענייך עדת ענייך:

    מלבי"ם

    אל, (טענה ב') הלא ראוי ג"כ שתושיע בשבילנו, שישראל שדומים כתור וגוזל בל יטרפוהו החיות הטורפות, וגם חית ענייך היינו נפש חיה שלה, שהיא נשמתה האלהית, אל תשכח לנצח ר"ל כי מבואר מסוד המציאות שהצורות נכנעות זו תחת זו, עד שלכן יכנעו החיות החלשות נגד הטורפות מצד טבע צורותיהם, יאמר הגם שישראל דומה כתור, שהוא עוף בייתי חלוש ונוסעת בטבע, כן הם נוסעים ומטולטלים וחלשים, ראוי בל תתננה לחיות הטורפות מצד חיתה, נשמת חיים שבה, שהיא הצורה היותר עליונה מכל הצורות שבעולם השפל, כי היא בת אלהים חיים:

    מצודת ציון

    לחית. ענין עדה וקבוץ וכן חית פלשתים (ש״ב כג):

    תורך. מל׳ תור והיא כנסת ישראל והמשילה לתור כמו שהמשילה ליונה כמ״ש יונתי בחגוי הסלע (ש״ה ב):

20. (כ)הַבֵּט לַבְּרִית כִּי מָלְאוּ מַחֲשַׁכֵּי־אֶרֶץ נְאוֹת חָמָס:

    מצודת דוד:הבט. ראה הברית אשר כרת לאבותינו לגאול בניהם: מחשכי ארץ. המקומות שישבו בהם בחשכת החורבן נתמלאו מדורי חמס:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    הַבֵּט לַבְּרִית. אֲשֶׁר כָּרַתָּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ:

    נְאוֹת חָמָס. נְוֵה חָמָס, לְשׁוֹן מָדוֹר:

    אבן עזרא

    הבט לברית בפתחות הלמ"ד שהיא ידועה ומלת הבט תשמש בעבור אחרת והבט מלאו.

    וטעם מחשכי ארץ כנגד הבט טעמו המקומות הנסתרים שם.

    נאות כמו: נאות רועים.

    רד"ק

    לברית. בפת"ח הלמ"ד להורות על הידיעה, כלומר הברית שכרת לאבותינו:

    מחשכי ארץ. הם מקומות הגלות שהם לישראל חשך ואפילה והם מושבות חמס שבבליים חומסים אותם. ואמר מלאו. לפי שכל מקומות הגלות הם נאות חמס:

    מלבי"ם

    הבט לברית, (טענה ג') כי בסוף התוכחות שבתו"כ אמר וזכרתי את בריתי יעקוב וכו' והארץ אזכר, והארץ תעזב וזכרתי להם ברית ראשונים, באר שאחרי שתשיגם המון צרות וגם הארץ תעזב אז יזכור ברית האבות וברית שכרת עמהם על הארץ, ועז"א אחר שכבר מלאו מחשכי ארץ נאות חמס, שבארץ צרה וחשכה והמחשכים שלה מלאו נות חמס, ראוי שתבט לברית שכרת ע"ז עם האבות:

    מצודת ציון

    מחשכי. מל׳ חושך:

    נאות. מדור:

21. (כא)אַל־יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם עָנִי וְאֶבְיוֹן יְהַלְלוּ שְׁמֶךָ:

    מצודת דוד:דך. המדוכה אל ישוב נכלם בעת תפלתו רק קבלם ברצון ואז העני והאביון יהללו את שמך בעבור זה:

    עוד פירושים על פסוק כא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    אַל יָשׁוֹב דַּךְ נִכְלָם. אַל יָשׁוֹב דַּךְ מִלְּפָנֶיךָ, בִּתְפִלָּתוֹ, נִכְלָם:

    אבן עזרא

    אל שם לא ישוב הדך נכלם לעולם יהללוך כל עני ואביון.

    רד"ק

    אל ישוב. זה העני המתפלל לפניך נכלם שלא תשמע תפלתו, והעני הוא ישראל בגלות:

    עני ואביון יהללו שמך. ראה שהם מהללים שמך בגלותם. או פירושו כאשר לא ישוב נכלם מלפניך יהלל שמך:

    מלבי"ם

    אל, (טענה ד') שראוי שתושיע את המקוה לך לבל ישוב דך נכלם, וכדי שעני ואביון יהללו שמך שאתה מושיע חוסי בך ושומע אל אביונים:

22. (כב)קוּמָה אֱלֹהִים רִיבָה רִיבֶךָ זְכֹר חֶרְפָּתְךָ מִנִּי־נָבָל כָּל־הַיּוֹם:

    מצודת דוד:ריבך. כי למולך קמו לגדף: כל היום. מה שחרף בכל עת:

    עוד פירושים על פסוק כב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    חֶרְפָּתְךָ. גִּדּוּפֶיךָ, כְּמוֹ זֹאת אוֹיֵב חֵרֵף:

    אבן עזרא

    קומה טעם ריבך שהאויב חרף שמך, ויו"ד מני נוסף, כמו: מני אפרים.

    רד"ק

    קומה. אם לא תעשה בעבורינו עשה בעבורך כי ריבנו ריבך הוא, כי האויב יחרף אותך ואומר כי אין בך יכולת להוציאנו מהם:

    מלבי"ם

    קומה, (טענה ה') הלא ראוי שתקום לריב ריבך מה שנוגע לכבודך המחולל, כי ראוי שתזכר חרפתך מני נבל כל היום, שהוא, א. שפלות המבייש שהוא נבל, ב. התמדת החירוף כל היום, ג. שהם עצמם ילעגו עליך בזה, ויאמרו אל תשכח קול צורריך, כן שאון קמיך עולה תמיד, שהעם עצמם יאמרו בשאון וקול בניאוץ ובוז שלא תשכח קול צורריך, יצייר במליצה שע"י ששאונם עולה תמיד הם עצמם מזכירים אותך תמיד בל תשכח קול צורריך רגע:

    מצודת ציון

    מני. כמו מן:

23. (כג)אַל־תִּשְׁכַּח קוֹל צֹרְרֶיךָ שְׁאוֹן קָמֶיךָ עֹלֶה תָמִיד:

    מצודת דוד:עלה תמיד. אשר הוא עולה תמיד לחרף כלפי מעלה:

    עוד פירושים על פסוק כג: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    אבן עזרא

    אל טעם קול צורריך – הוא שהזכיר: שאגו צורריך בקרב מועדיך.

    שאון קמיך יהי עולה תמיד - עד הגיעו אליך אל השמים וזה דרך משל.

    רד"ק

    אל תשכח. קולם ושאונם שנותנים עליך תמיד הוא עולה לפניך אל תשכחנו:

    מצודת ציון

    שאון. ענין המיה: