תהילים פרק ע״ה

תהילים פרק ע״ה עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לַמְנַצֵּחַ אַל־תַּשְׁחֵת מִזְמוֹר לְאָסָף שִׁיר:

   מצודת דוד:אל תשחת. ר״ל בזה המזמור יתרצה לה׳ לבל ישחית את ישראל בהיותם בגולה:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   אַל תַּשְׁחֵת. אֶת יִשְׂרָאֵל (שו״ט עה:א):

   אבן עזרא

   למנצח אל תשחת על נועם פיוט תחלתו אל תשחת.

   רד"ק

   למנצח. זה המזמור נאמר על קיבוץ גליות:

   מלבי"ם

   למנצח אל תשחת, השיר הזה יסדו אסף בשם היושר והמישרים, בו חשפה המליצה את זרוע קדשה ותדבר נשגבות, בו יתיצב היושר והמישור והמישרים כעצם מופשט חי, וישיר שיר נשגב לספר כח המישרים, עד שמישרים הוא המחבר ומדבר זה השיר, הוא עשו ויכוננהו, להגיד בו גודל כח המישרים ותעצומו וגבורתו, וכפי הנראה חברו את השיר הזה בימי יהושפט, שאז היה בצרה מן האויבים שבאו עליהם, וע"י זכות המשפט והמישרים שהעמיד יהושפט שופטים בכל עיר ועיר, נצולו, וזה רמז במלת אל תשחת, אז ראו מה גדול כח המישרים והיושר, וידבר דבריו בשיר משכיל ושכל טוב ודעת:

2. (ב)הוֹדִינוּ לְּךָ אֱלֹהִים הוֹדִינוּ וְקָרוֹב שְׁמֶךָ סִפְּרוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ:

   מצודת דוד:הודינו. בכל עת אנו מודים לה׳: וקרוב שמך. וכן בכל עת קרוב לנו שמך להציל ולהושיע: ספרו. ר״ל כאשר אבותינו ספרו נפלאותיך:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   הוֹדִינוּ לְךָ אֱלֹהִים. עַל הַטּוֹבָה הוֹדִינוּ אַף עַל הָרָעָה, וְקָרוֹב בְּפִינוּ שִׁמְךָ תָּמִיד (ברכות נד.):

   סִפְּרוּ. דּוֹרוֹתֵינוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ תָּמִיד:

   אבן עזרא

   הודינו בדבק למ"ד וגם בחסרונו נכון הוא כמלת זמרה אזמרך ויזמרו לך. וטעם פעמים להזכיר כי נודה לך פעם אחרי פעם, או בכל זמן.

   וקרוב שמך לענות כי כן ספרו לנו אבותינו ולא הזכיר המספרים, כמו: אשר ילדה אותה. והנכון שאלה המספרים הם נביאים שספרו לנו על שמך.

   רד"ק

   הודינו. יאמר ישראל בקיבוץ גליות הודינו לך. והכפל לחזק ההודאה:

   וקרוב שמך. ויאמרו כי קרוב שמך לקוראיך:

   ספרו נפלאותיך. ואז יספרו כל הרואים הגאולה יספרו נפלאות שעשה האל עם ישראל ויספרו מה שאמרת כבר על ידי נביאך כי אקח מועד:

   מלבי"ם

   הודינו, הפסוק הראשון הוא כעין הצעה, יאמר אנחנו מודים לך אלהים על התשועה שעשית לנו, וקרוב שמך ספרו נפלאותיך, ר"ל הגם שאם נראה ההנהגה בדרך הטבע נדמה לנו ששמך רחוק מזה העולם, כי ידומה שהעולם כמנהגו נוהג, אבל אם נראה נפלאותיך, עת שתפליא פלאות ותשדד את הטבע, אז נראה ששמך קרוב ומשגיח על העולם השפל, ושעור הכתוב נפלאותיך ספרו כי קרוב שמך, הנפלאות שלך הם יספרו ויודיעו לנו כי שמך הוא קרוב אל בריותיך ושאתה קרוב לכל קוראיך:

3. (ג)כִּי אֶקַּח מוֹעֵד אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט:

   מצודת דוד:כי אקח מועד. ר״ל לא אשפוט מישרים באקראי לבד כ״א אקח זמן קבוע על הדבר:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   כִּי אֶקַּח מוֹעֵד. כְּשֶׁיֵּשׁ לָנוּ יוֹם טוֹב, אֵין אָנוּ עֲסוּקִים בְּנִבּוּל פֶּה וְקַלּוּת רֹאשׁ:

   אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט. אָנוּ נוֹתְנִין אֶל לִבֵּנוּ לְהַלֶּלְךָ וּלְשַׁבֵּחֲךָ מֵעֵין הַמְּאֹרָע לַיּוֹם:

   אבן עזרא

   כי כדרך כי אביא הקץ אשפוט מישרים.

   רד"ק

   כי. דבר האל יתברך, אמר כי אקח ברצוני מועד לישראל שיצאו מן הגלות אני משרים אשפוט כלומר במישרים אשפוט אויבי:

   מלבי"ם

   (ג-ד) כי אקח מועד, ימליץ שהמישרים והיושר הוא היסוד שעליו העולם עומד, ויצייר כאלו הארץ עומדת על עמודים, ועמודי הארץ מכוננים על בסיס אחד שהיא המישרים והיושר, כמו שהמליצו חז"ל על עמוד אחד העולם עומד וצדיק שמו, ועפ"ז אם נצייר כי יתמוטט וימעד ממקומו המכון והבסיס שעליו תתכונן הארץ, והוא אם המישרים והיושר ימעד ויתמוטט ממקומו, ממילא תתמוגג הארץ ממקומה ויכלו כל יושביה, עפ"ז שם המשורר בפי המישרים, לאמר אני מישרים כי אקח מועד היושר אומר, אם אנכי מישרים ויושר, אקבל המעדה והתמוטטות, אם אני מישרים אמעד ממקומי, אז אשפט ואחליט בדעתי, כי נמוגים ארץ כל יושביה, שבודאי נמוגו והתמוטטו הארץ ויושביה, כי אנכי (מישרים) תכנתי עמודיה, אחר שאני מישרים אני הוא הכן והבסס שעלי מכוננים עמודי הארץ, א"כ אם אני מישרים אמעד ממקומי בהכרח שתפול ותמוג הארץ שהיא מכוננת ונסמכת עלי סלה נשלם הדבור הראשון, של מישרים:

   מצודת ציון

   מועד. זמן:

4. (ד)נְמֹגִים אֶרֶץ וְכָל־יֹשְׁבֶיהָ אָנֹכִי תִכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶּלָה:

   מצודת דוד:נמוגים. כשלא רצו העובדי כוכבים לקבל התורה והיו נמוגים מוסדי הארץ וכל יושביה כי היו קרובים לחזור לתוהו ובוהו: אנכי. הנה אנכי תכנתי עמודי הארץ להשאר על עומדם עד עולם כי אני קבלתי התורה:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   נְמוֹגִים אֶרֶץ וְכָל יוֹשְׁבֶיהָ וְגוֹ׳. בְּיוֹם מַתַּן תּוֹרָה, כְּשֶׁהָיוּ נְמוֹגִים הָאָרֶץ וְכָל יוֹשְׁבֶיהָ מִתְּנַאי שֶׁהִתְנֵיתָ עִם מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית (שבת פח.): אִם לֹא יְקַבְּלוּ וְכוּ׳ תַּחְזְרוּ לְתֹהוּ וָבֹהוּ:

   תִּכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ. כְּשֶׁאָמַרְתִּי: ״נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע״ (שמות כד:ז):

   אבן עזרא

   נמוגים אז תמוג הארץ וכל יושביה.

   וטעם אנכי תכנתי אז ידעו שאנכי הוא שתכנתי עמודיה לפנים באמת.

   ועמודיה הם הריה שלא תמוט, ועתה בהתמוטטה ידעו כי לי הארץ אעשה חפצי.

   רד"ק

   נמוגים ארץ וכל יושביה. ואז יהיו נמוגים ארץ וכל יושביה, ירעשו וירעדו כי יראו נקמות ישראל שעשה באויביו:

   תכנתי עמודיה סלה. ואז יכירו כי אנכי תכנתי עמודיה כי ברצוני תעמוד וברצוני תמוג:

   עמודיה. הם ההרים:

   מצודת ציון

   נמוגים. מל׳ המגה והמסה:

   תכנתי. מל׳ כן ובסיס:

5. (ה)אָמַרְתִּי לַהוֹלְלִים אַל־תָּהֹלּוּ וְלָרְשָׁעִים אַל־תָּרִימוּ קָרֶן:

   מצודת דוד:אמרתי. לזה אמרתי לרשעי עובדי כוכבים אל תרשיעו את ישראל להעבירם מה׳ ומתורתו כי פן יוחזר העולם לתוהו: אל תרימו קרן. על ישראל להחטיאם:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   לַהוֹלְלִים. לָרְשָׁעִים הַמְעַרְבְּבִים אֶת יִשְׂרָאֵל:

   אבן עזרא

   אמרתי דברי המשורר.

   רד"ק

   אמרתי. דברי המשורר:

   להוללים. הם המתענגים בטובת העולם הזה:

   אל תהלו. אל תעסקו בדברי הוללות:

   ולרשעים. ג"כ אומר אל תרימו קרן, אל תרימו ראש כלפי מעלה כמו שאתם עושים תחשבו כי הוא המטיב לכם ולא כחכם:

   מלבי"ם

   (ה-ו) אמרתי, גם זה דברי היושר ומישרים, הנה היושר הוא נטוע בטבע כל אדם ובנפשו, שנפש כל אדם נבראת באופן שנטוע בלבה אהבת היושר והצדק, והרשע הנוטה מן המישרים הוא דבר שהוא נגד טבע נפשו, ונפשו תיסרהו ותאלצהו בכח היושר הנטוע בה להשיבו אל הטוב, וע"כ הרשעים מלאים חרטה, עפ"ז יאמר מישרים במליצתו, אני מישרים אמרתי להוללים אל תהולו, אני מישרים מיסר את ההוללים מוכיח אותם בל יהולו, ואני האומר לרשעים אל תרימו קרן ואל תרימו למרום קרנכם ואל תדברו בצואר עתק, אם תראה שהרשעים נותנים אל לבם ומתחרטים על מעשיהם, ונפשם תיסרם בל יהולו, ובל ירימו קרנם נגד המרום ובל ימרו בה', מי הוא המיסר אותם והאומר להם כן? אני מישרים, אני אני הוא האומר כן לרשעים, ר"ל טבע היושר הנטוע בנפשם הוא האומר להם ומיסרם לבל יהולו ובל ירימו קרנם, כי היושר שבטבע האדם ייסרהו וישים בלבו שישוב אל היושר והטוב ולא ירים קרן נגד ה':

   מצודת ציון

   להוללים אל תהולו. ענין סכלות ורשע כמו קנאתי בהוללים (לעיל ע״ג):

   קרן. ענין ממשלה והתחזקות שהקרן הוא לחוזק לבעלי הקרן:

6. (ו)אַל־תָּרִימוּ לַמָּרוֹם קַרְנְכֶם תְּדַבְּרוּ בְצַוָּאר עָתָק:

   מצודת דוד:אל תרימו. אל תתגאו עם התרוממות ואל תדברו כלפי מעלה בחוזק הצואר ר״ל בגאוה רבה:

   עוד פירושים על פסוק ו: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   אבן עזרא

   אל תרימו קרן על שהוא כגילכם והם בני אדם כמוכם.

   אל הטעם לא די לכם שתרימו קרנכם על חביריכם, עד שגאוה לבכם להרימו על רמים עליכם ועתה תדברו בצואר עתק - כמו ירוץ אליו בצואר.

   ועתק תאר, כמו: יצא עתק מפיכם, או יהיה תואר הצואר.

   רד"ק

   אל. כפל הענין לחזק:

   תדברו בצואר עתק. תדברו עתק ודברים חזקים כנגד האל:

   בצואר. כלומר תדברו בפיכם עם צוארכם שהוא עב ושומן: וטעם עתק. לדבר וכן ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגיניו כי ברוב טובה יכחשו באל:

   מצודת ציון

   עתק. ענין חוזק כמו ידברו עתק (לקמן צד):

7. (ז)כִּי לֹא מִמּוֹצָא וּמִמַּעֲרָב וְלֹא מִמִּדְבַּר הָרִים:

   מצודת דוד:כי לא. וכו׳ הרים ר״ל ההרמה לא באה לכם מרוח מוצא השמש ולא ממערב ולא ממדבר כי איננה באה מאליה:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   כִּי לֹא מִמּוֹצָא. הַשֶּׁמֶשׁ וּמִמַּעֲרָבוֹ, וְלֹא מִן הַמִּדְבָּרוֹת שֶׁאַתֶּם מְפָרְשִׂים בְּשַׁיָּרָא לְהַרְבּוֹת מָמוֹן, לֹא בְכָל אֵלֶּה לְהָרִים קֶרֶן:

   אבן עזרא

   כי אל תחשבו כי בשבת השם לשפוט, כי יש במזרח או מערב או במדבר הרים, שהוא נגד ארץ ישראל מי שיושיעכם. ורבי משה אמר: כי כל מה שיש במזרח או במערב הכל ברשות השם. ויש אומרים: כי זה רמז לחכמת המזלות החושבים כי הטוב והרע והכבוד והקלון הבא לאדם, הכל במערכת הכוכבים והיתד הראשון הוא המזרחי, גם המערבי גם הדרומי שהוא כנגד מדבר הרים הם המושלים על כל האדם, ולא הזכיר היתד הרביעי כי אין כח לו בעבור היותו תחת הארץ.

   רד"ק

   הרים. הוא לשון הרמה והגבהה. אמר הגדולה וההגבהה וההרמה לא תבא לו לאדם לא ממוצא השמש ולא ממערבו ולא ממדבר כלומר מרוב השתדלות לכאן ולכאן לא תבא לו הגדולה כי אם על ידי האל יתברך כמו שאור כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים, ומה שיעזור הפירוש הזה כי הרים לשון הרמה כי ממדבר קמו"ץ ואינו סמוך:

   מלבי"ם

   (ז-ח) כי לא, גם זה דברי היושר והמישרים, אני אמרתי להרשעים בל ירימו קרן, כי ההגבהה וההתרוממות אינה ביד האדם רק הוא מה' שהוא ישפיל והוא ירים את מי שירצה והאדם לא יוכל להרים קרנו בכחו כי המגביה א"ע הקב"ה משפילו, כן ידבר המישרים אל לב הרשע, ר"ל שהיושר הנטוע בלבו ייסרהו כן ויתן בלבו שלא ירים קרן נגד ה', ואמר כי לא ממוצא וממערב (הרים) ולא ממדבר הרים, ר"ל כי בסבת מה שנמצא בכדור הארץ מקומות מלאים הרים גבנונים רמים ונשאים, ומקומות מלאים עמקים ובקעות, נחלקו חכמי הטבע, שהקדמונים היו אומרים שרוב ההרים הם אצל הצירים, אצל ציר הצפונים והדרומי ששם הוא מדבר ואין בו ישוב מצד הקור ושם ישתרעו רוב ההרים, עד שאמרו כי ממדבר הרים, ר"ל שהמדבר וחסרון הישוב אשר שם הוא סבת ההרים, והאחרונים (אשר דעתם שהארץ תסובב בכל יום ממערב למזרח סביב קוטרה כדעת קופערניקוס) יאמרו שרוב ההרים נמצאו במוצא ובמערב, ר"ל על קו המשוה, ששם תזרח השמש ותערב, (כי יראו שאם יסובב כדור סביב קוטרו יפלו כל חלקיו אל אמצעו, באשר מהירות הסיבוב תגדל יותר באמצע הכדור ממה שהוא בשני ציריו, וע"כ יאמרו שע"י סיבוב הארץ התנענע ראש עפרות תבל אל האמצע סביב קו המשוה) כי ידוע שהארץ הוגבהה סביב המשוה כמה פרסה, ולפי דעתם יאמרו כי ממוצא וממערב הרים, אולם האמת כשנשקיף על מפת הארץ נראה שאין להחליט בזה שום סבה, כי ההרים ישתרעו בלי סדרים, ואינם מיוחדים לא לצד המשוה לבד, ולא לצד הצירים לבד, עד שאין בידינו שום סבה למה במקום זה יש הר ובמקום זה יש עמק ושפלה, רק שכן גזר ה', ועז"א שהאמת הוא כי לא ממוצא וממערב סבת ההרים כדעת האחרונים, ולא ממדבר סבת ההרים כדעת הקדמונים, רק כי אלהים שופט, והוא גזר על כל מקום ומקום ואמר, מקום זה ישפיל, ומקום זה ירים, ומזה ילמדו תוכחת מוסר שההשפלה וההתרוממות אינו דבר תלוי ביד הטבע רק בגזרת ה', הוא ירים והוא ישפיל את אשר ירצה:

   מצודת ציון

   הרים. מלשון הרמה:

8. (ח)כִּי־אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים:

   מצודת דוד:שופט. הכל בא במשפט לפי הדין ישפיל את זה וירים את זה:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   כִּי אֱלֹהִים שׁוֹפֵט. עַל כָּל הָרָעָה שֶׁעֲשִׂיתֶם:

   זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים. הַגְּבוֹהִים יַשְׁפִּיל וְהַנְּמוּכִים יָרִים (תנחומא, מטות ט):

   אבן עזרא

   כי הנה השם הוא השופט, על כן אין ראוי לכם להרים קרן בחכמתכם או בגבורתכם או בעשרכם.

9. (ט)כִּי כוֹס בְּיַד־יְהוָה וְיַיִן חָמַר מָלֵא מֶסֶךְ וַיַּגֵּר מִזֶּה אַךְ־שְׁמָרֶיהָ יִמְצוּ יִשְׁתּוּ כֹּל רִשְׁעֵי־אָרֶץ:

   מצודת דוד:כי כוס. אל תחשבו שעד עולם תהיו בהרמה לא כן הוא כי מוכן הוא ביד ה׳ כוס עם יין משובח ממולא במזיגה לפי הראוי (המשיל הפורעניות לשתיית היין המבלבל דעת האדם): ויגר מזה. מהכוס הזה יזיל וישפוך לפי הרשעים: אך שמריה. סרס המקרא לומר אך כל רשעי ארץ ימצו וישתו כל הכוס עם השמרים אבל לא הצדיקים:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   כִּי כוֹס. הַתַּרְעֵלָה בְּיָדוֹ:

   וְיַיִן חָמַר. חָזָק, וִינוֹ״שׁ בְּלַעַ״ז:

   מָלֵא מֶסֶךְ. הַכּוֹס מָלֵא מֶזֶג, לִמְזֹג וּלְהַשְׁקוֹת אֶת כָּל הַגּוֹיִם:

   וַיַּגֵּר מִזֶּה. מִזֶּה הַכּוֹס יָפִיץ וְיִקְלַח אֶת מִשְׁתֵּיהֶם, לְשׁוֹן ״כְּמַיִם מֻגָּרִים״ (מיכה א:ד):

   אבן עזרא

   כי, חמר פועל עבר מגזרת חומר מים רבים, כמו עכור.

   ויגר מזה ומזה כל כך הוא הכוס מלא, ואמר על הכוס מלא, גם שמריה כדרך רוח גדולה וחזק, והנה היין העליון ישתו הרשעים, שאינם גמורים והשמרים כפי מעלתם.

   רד"ק

   כי כוס ביד ה'. להשקות העמים בקיבוץ גליות ואז ישפיל אויביו וירים ישראל כי בידו הוא הכל. והכוס הזה כבר שתו ישראל בגלות, ובקיבוץ שלש גליות ישתו הגוים הרשעים שבהם. ואמר יין הכוס הזה חמר ופירושו אדום כי מעלת היין הוא האדמומית:

   חמר. פועל עבר, ואדום הוא אחמר בערבי. ואמר כי הכוס מלא מסך ופירושו מזוג:

   ויגר מזה. כי כל כך יהיה מלא הכוס עד שיגיר היין שבתוכו מזה ומזה. וזכר הכוס בלשון זכר באמרו מלא ויגר והוא בלשון נקבה ברוב:

   מלבי"ם

   כי כוס, גם זה דברי היושר ומישרים, מצייר שה' הוא משפיע בתמידות אך טוב וברכה וחסד בלי הפסק רגע, ומה שלפעמים יקבל אדם את הרע, לא מה' יצא זאת רק מפני שהוא לא רצה לקבל את השפע הטוב היורד מאת ה' והוא מקבל את השמרים והרע, עפ"ז ידמה במליצה שה' יש בידו כוס ההשפעה, ובו נמצא יין חמר, היין היותר מובחר, והכוס הזה מלא מסך ויגר מזה, הגם שה' יגר וישפך וישקה בתמידות מן הכוס ומתמיד להשפיע בלי הפסק, בכל זאת נשאר המסך של הכוס מלא ואל יחסר המזג, והמקור מלא טוב וברכה, ומה שתראה שבני אדם מקבלים שמרים ופסולת לא יין חמר, דהיינו שמקבלים רעות, הוא מפני שאך שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ, מפני שהרשעים אינם רוצים לשתות את היין הטוב רק את השמרים, ר"ל שאין מכינים מעשיהם לקבל ברכת ה' הטובה ויין המשומר והטוב, ושותים דברים המזיקים כשמרים:

   מצודת ציון

   חמר. משובח בטעם כמו תשתה חמר (דברים לב):

   מסך. ענין מזיגה כמו מסכה יינה (משלי ט):

   ויגר. ענין הזלה ושפיכה כמו מוגרים במורד (מיכה א):

   שמריה. הוא הנופל בקרקעית הכוס אשר בו המשקה:

   ימצו. מל׳ מציצה:

10. (י)וַאֲנִי אַגִּיד לְעֹלָם אֲזַמְּרָה לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב:

    מצודת דוד:ואני. אבל אני אגיד לעולם צדקתו אשר יעשה עמנו:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    וַאֲנִי אַגִּיד לְעוֹלָם. מֵאָז וָהָלְאָה, אֶת נִקְמָתוֹ וּגְבוּרָתוֹ:

    אבן עזרא

    ואני דברי המשורר.

    לעולם כל ימי אגיד זאת הנבואה לבני אדם, אולי יוכחו וזה הוא מדת השם הנכבד.

    רד"ק

    ואני. אמר ישראל ואני אגיד לעולם נקמת האויבים שאראה ואזמרה על זה לאלהי יעקב שלא הניחם בגלות:

    מלבי"ם

    ואני (מישרים) אגיד לעולם, המליצה תמליץ תמיד שאומרים שירים וזמירות על הכוס, כמ"ש כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, וכמ"ש חז"ל אין אומרים שירה אלא על היין, עפ"ז יצייר שה' אוחז בידו כוס של ברכה, ומי הוא המשורר והמברך את ה' על הכוס, אומר היושר והמישרים כי כוס ביד ה', ואני מישרים אגיד לעולם, ואני הוא המשורר על הכוס הזה, ומגיד לעולם גבורות ה', ואזמרה לאלהי יעקב, והמליצה שהיושר והמישרים יודיעו לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו:

11. (יא)וְכָל־קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ תְּרוֹמַמְנָה קַרְנוֹת צַדִּיק:

    מצודת דוד:וכל קרני. אז יתן הכח בידי ואכרית כל ממשלות הרשעים ולא תרומם עוד כי מעתה תרוממנה קרנות הצדיק וממשלתו:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    וְכָל קַרְנֵי רְשָׁעִים. שֶׁל עֲמָלֶק:

    אֲגַדֵּעַ. כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כה:יד) ״וְנָתַתִּי אֶת נִקְמָתִי בֶאֱדוֹם בְּיַד עַמִּי יִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל יְגַדְּעוּ קֶרֶן עֲמָלֵק וְגוֹ׳״, וְאָז תְּרוֹמַמְנָה קַרְנוֹת צַדִּיק שֶׁל עוֹלָם יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם שִׁבְחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:

    אבן עזרא

    וכל, אגדע בדיבור כמו: וילחם בישראל, על בלק, גם תנו עז לאלהים.

    תרוממנה קרנות צדיק הפך אגדע.

    רד"ק

    וכל. כשתרוממנה קרנות צדיקים אגדע כל קרנות רשעים שלא תשאר מלכות כי אם לה': ואמר אגדע. כי ישראל יגדעו אותם במלחמות גוג מגוג:

    מלבי"ם

    וכל קרני, גם זה מדברי יושר ומישרים, ואני מישרים אגדע קרנות רשעים ועל ידי תרוממנה קרנות צדיק, שעל ידי היושר הנטוע בטבע האנשים יכירו כבוד ה' וגדולתו, וילמדו לעשות צדק ומישרים, ויגדעו קרן רשעים הנושאים קרן אל היושר והצדק לזרותם, ויכניע את הרשעים וירוממו את הצדיקים, כ"ז מיוחס אל המישרים השתולים בטבע הנפשות, בכח זה צדק למדו יושבי תבל להרחיק עול ולפעול צדק ויושר, ולהגדיל כבוד הצדיקים ומעלתם:

    מצודת ציון

    אגדע. ענין כריתה וחתוך כמו שקמים גדעו (ישעיה ט):