תהילים פרק ע״ב

תהילים פרק ע״ב עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לִשְׁלֹמֹה אֱלֹהִים מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן וְצִדְקָתְךָ לְבֶן־מֶלֶךְ:

   מצודת דוד:לשלמה. ר״ל התפלה זו התפלל על שלמה בנו: אלהים משפטיך וגו׳. דוד צפה ברה״ק שעתיד שלמה בנו לשאול מה׳ לב מבין ועשות משפט לזה התפלל עליו ואמר אתה אלהים תן לו לב לעשות משפט התורה: וצדקתך. תן לו מתן זה בצדקה: לבן מלך. לשלמה שהוא בן מלך:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   לִשְׁלֹמֹה. עַל שְׁלֹמֹה בְּנוֹ הִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה זוֹ, שֶׁצָּפָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהוּא עָתִיד לִשְׁאוֹל מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֵב לְהָבִין לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט (מלכים א ג:ט):

   מִשְׁפָּטֶיךָ. חָכְמַת דִּינְךָ שֶׁצִּוִּיתָ בַּתּוֹרָה:

   וְצִדְקָתְךָ. לְצַדֵּק אֶת הַדִּין:

   מֶלֶךְ וּבֶן מֶלֶךְ. שְׁנֵיהֶם בִּשְׁלֹמֹה אֲמוּרִים. דָּבָר אַחֵר: מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן, הַיִּסּוּרִין יְהוּ כָּלִים בִּי, וְהַצְּדָקָה עֲשֵׂה לִבְנִי, שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם בְּיָמָיו:

   אבן עזרא

   לשלמה, למלך תן נבואת דוד, או אחד מהמשוררים על שלמה או על משיח והוא אות למ"ד, כמו בעבור, כמו וללוי אמר כי תומיך ואוריך, לנכח השם.

   והחל אלהים בעבור משפטיך. והטעם שהשם נתן לו רשות לעשות משפטי אלהים.

   וככה וצדקתך ושיהיה שופט צדק.

   רד"ק

   לשלמה. זה המזמור חברו דוד על שלמה בנו כשהמליכו, ואמר בסוף המזמור כלו תפלת דוד בן ישי, כי בסוף ימיו היה זה שהיה שוכב במטתו, ולא קרה לו דבר אחר יאמר מזמור עליו, ובזה המזמור כלו תפלותיו ומזמוריו והוא סוף הספר האחד מהחמשה ספרים שיש בספר הזה, ולא סידרוהו המסדרים שיהיה זה הספר אחרון, כי ראוי לחתום הספר בדברי הילולים ובמזמורי הללויה בעבור כי המזמורי' הם לעתיד בשוב ישראל מהגלות. ויש מפרשים על מלך המשיח, וכן קראו בספר שיר השירים האלף לך שלמה:

   משפטיך למלך תן. תן לו דיעה ובינה לשפוט במשפט ובצדק והפסוק השני פירושו של הראשון:

   וצדקתך. פירושו ישרך: וטעם לבן מלך. אתה ציויתה המלוכה לו ולאביו וכיון שבמצותיך ימלוך תן לו שיהיה מלך צדק:

   מלבי"ם

   לשלמה, תפלה זו יסד דוד ע"ה עת המליך את שלמה בנו, והיא היתה התפלה האחרונה שיסד בימי חייו כמ"ש כלו תפלות דוד, אלהים משפטיך למלך תן, הנה המשפט הראשיי הכללי הוא היסוד, והוא הפלס שבו ישקלו המחוקקים כל הנימוסים הפרטיים, שכל ענין חלקי אשר יובא לפני השופטים צריכים לבחנו ע"פ החק העליון של המשפט הראשי, אולם הפילוסופים כולם הודו שא"א לשכל האדם למצוא החק העליון והיסוד הראשי של המשפט, והוא רק אצל האלהים שאצלו נמצא התבונה הכללית, וע"כ בקש משפטיך למלך תן, שהוא שיתן לו המשפטים הראשים שהם אצל ה', שמאתם יסתעפו כל המשפטים החלקיים, וכמו שבקש שלמה עצמו ונתת לעבדך לב הבין לשמוע משפט, היינו שיסודי המשפט יהיו טבועים בלבו כפי מה שהם אצל המחוקק העליון הבב"ת, ויש הבדל בין משפט וצדקה, שהמשפט הוא בין אדם לחבירו, והצדקה היא צדקת המעשים בין אדם למקום, והנה גם הצדקה לא ימצא האדם מעצמו, כי דרכי הנפש רבות מאוד, והמעשה הנרצה לאלהים נעלמת, וא"א לדעת ארחותיה רק מאלהים, וע"ז בקש וצדקתך לבן מלך וכבר בארתי (ישעיה סי' ט' עמ"ש להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה) שהקמת המלך והכנת כסאו בתחלה הוא ע"י המשפט, כמ"ש ושפטנו מלכנו, אבל שתתקיים המלוכה לזרעו אחריו דור דורים, זה תלוי בזכות הצדקה, כי בצדקה יכון כסא, ועז"א משפטיך למלך תן, תן לו המשפט מצד המלוכה, ותן לו צדקתך מצד שהוא בן מלך, שהמלכות בידו בירושה מאב לבן, ומעתה יבאר תחלה איכות המשפט (פסוק ב' ג' ד') ואח"כ יבאר ענין הצדקה:

2. (ב)יָדִין עַמְּךָ בְצֶדֶק וַעֲנִיֶּיךָ בְמִשְׁפָּט:

   מצודת דוד:וענייך במשפט. ולא יהדר פני העשיר הדן עמו:

   עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא, מלבי"ם

   אבן עזרא

   וככה פירוש, ידין וטעם וענייך שהשרים, גם העשירים יתגברו עליהם.

   מלבי"ם

   ידין, המשפט הוא כפי הנמוס הקבוע, והצדק הוא כפי הענין הפרטי, שלפעמים יטה מקו המשפט לעשות לפנים משורת הדין כפי הזמן והמקום והענין והנידון, ואמר כי ידין את העם בכלל לפי הצדק ולא יעמיד דבריו תמיד על דין תורה אם יראה שהצדק הפרטי יחייב להטות מן המשפט הכללי, כמו אם העשיר יש לו דין עם העני וזוכה לפי המשפט ולא לפי הצדק, יכוף את העשיר לעשות לפנים משורת הדין, אבל ענייך ידין במשפט, שדין העניים ישפוט ע"פ דין תורה, ויקוב הדין את ההר, ולא יטה משפטם אל לפנים משורת הדין בשאין לאל ידם לעשות כן מפני ענים:

3. (ג)יִשְׂאוּ הָרִים שָׁלוֹם לָעָם וּגְבָעוֹת בִּצְדָקָה:

   מצודת דוד:ישאו הרים. ר״ל יצמיחו רב תבואות המביא שלום כי בעת השובע אין עין אדם צרה בחבירו: וגבעות. גם המה ישאו שלום בעבור צדקת המשפט:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   יִשְׂאוּ הָרִים. בְּיָמָיו:

   שָׁלוֹם לָעָם. וּמַהוּ הַשָּׁלוֹם שֶׁהֶהָרִים נוֹשְׂאִין? כְּשֶׁהֵן עוֹשִׂין פֵּרוֹת, אֵין עֵין הַבְּרִיּוֹת צָרָה, וְקוֹרֵא אִישׁ לְרֵעֵהוּ אֶל תַּחַת גֶּפֶן וְאֶל תַּחַת תְּאֵנָה (זכריה ג:י):

   וּגְבָעוֹת בִּצְדָקָה. וּגְבָעוֹת יִשְׂאוּ לָהֶם שָׁלוֹם עַל יְדֵי הַצְּדָקָה שֶׁיַּעֲשׂוּ:

   אבן עזרא

   ישאו הטעם כי בהיות המלך שופט צדק ירבה שלום בארץ.

   וטעם הרים שאין שם יישוב.

   וטעם בצדקה בעבור הצדקה ישאו הרים וגבעות שלום כדרך בבעל פעור. ויש אומרים: כי בצדקה, כמו: שלום.

   רד"ק

   ישאו הרים וגבעות. דרך משל על האומות שיצא שלום על ישראל בימיו, וכן היה בימי שלמה וכן יהיה בימות מלך המשיח ויחיו כל ישראל בצדקה וביושר:

   מלבי"ם

   ישאו, והנה שיתמיד הצדק והמשפט באומה, תלוי, א. מצד השופט ועז"א ידין עמך בצדק, ב. מצד העם, שלפעמים יטו משפט מפני עניים, שעל ידי עניים יעשו עשק ועול, ועז"א ישאו הרים שלום לעם, שע"י שיהיה ריבוי תבואה בהרים כמ"ש אחר זה יהי פסת בר בארץ בראש הרים, על ידי זה ישאו להם אלומות השלום ולא יהיה ריב ועשק ביניהם, ולפעמים יטו משפט ע"י שהם רשעים ואין יראת ה' בלבם, עז"א שגבעות ישאו להם שלום ע"י הצדקה, שכולם יהיו עובדי ה' ויראיו:

4. (ד)יִשְׁפֹּט עֲנִיֵּי־עָם יוֹשִׁיעַ לִבְנֵי אֶבְיוֹן וִידַכֵּא עוֹשֵׁק:

   מצודת דוד:עניי עם. אף כי משפטם בדבר מועט יתן לב לשפוט: לבני אביון. החלושים ביותר בעבור העוני והקוטן: וידכא עושק. הבא לעשקם:

   עוד פירושים על פסוק ד: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   ישפוט כדרך שפטני אלהים, יעשה להם משפט.

   ועושק הוא הלוקח הון חבירו במרמה ופיתוי ובסתר, ושלמה ברוב חכמתו יכיר העושק.

   רד"ק

   ישפוט יקח משפטם מעושקיהם:

   מלבי"ם

   ישפט, מבאר כי עניני המשפט שלו בין אדם לאדם ישתרעו על ג' דברים, א. המשפט בין אדם לחבירו בעניני מקנה וקנין מלוה ולוה וכדומה, ועז"א ישפוט עניי עם, שלא לבד שישפוט משפט העשירים כי ישפוט גם דין עניים בין עני לעני, גם דין של פרוטה ישפוט כדין מאה מנה, ב. המשפט לתת לאביון חוקו, שבני אביון שאין להם מה לאכול יתן להם מזון ומחיה, ועז"א יושיע לבני אביון, ג. משפט נגד הגוזל והחומס והעושק להענישו ולדכאו, ועז"א וידכא עושק, הא' הוא מצד אהבת הצדק והיושר, הב' הוא מצד הנדיבות והרחמים וטוב המדות, והג' הוא מצד הקנאה, והגבורה ליסר עושי עול:

   מצודת ציון

   וידכא. ענין שבר וכתיתה:

   עושק. גזלן וחמסן:

5. (ה)יִירָאוּךָ עִם־שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים:

   מצודת דוד:ייראוך. בימיו יראו ממך ישראל בעת זריחת השמש ולפני הארת הירח ר״ל בכל עת: דור דורים. ר״ל וכן יהיה כל ימי הדורות כי שלמה יכוון לב אנשי דורו אל המקום והם יכוונו לב בניהם וכן לעולם:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ. מִמֶּנִּי יִלְמְדוּ יִשְׂרָאֵל לְיִרְאָה אוֹתְךָ כָּל יְמֵי הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ, לְדוֹר דּוֹרִים:

   וְלִפְנֵי יָרֵחַ. בְּעוֹד הַיָּרֵחַ קַיָּם וְהֵם לְפָנָיו, וְהַרְבֵּה יֵשׁ בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה (ביכורים ב,ג): בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת:

   אבן עזרא

   יראוך וכאשר ידכא העושק יראוך כל העושקים.

   וטעם עם שמש כל הימים שתעמוד השמש וככה ולפני ירח, כדרך: ידכאום לפני עש.

   רד"ק

   ייראוך עם שמש ולפני ירח. לעולם. וכן לדור דורים. כלומר ילמדו בימיו ליראה אותך עד שכל הימים ייראוך. ובאומרו עם שמש ולפני ירח כלומר כל זמן שהשמש והירח קיימים והוא דרך הפלגה:

   ולפני. פירושו ועוד. ואם על המשיח הוא בימיו תמלא הארץ דיעה את ה', ולפי זה לעולם אינו דרך הפלגה כי כן יהיה לעולם:

   מלבי"ם

   ייראוך עתה מבאר מ"ש וצדקתך לבן מלך, הצדקה בין אדם למקום ויראת ה' תהיה קבועה בלב העם, עד שימליץ שיראוך עם שמש, יצייר את השמש והירח הסובבים במערכתם תמיד בלי שנוי ובלי הפסק מצד צוי ה', שהם יראים את ה' ושומרים מצותיו, וזה ההבדל בין יצורי ה' העליונים ובין האדם, שהאדם י"ל בחירה ויצרו יטהו לפעמים מלשמוע פקודת ה', אבל העליונים ששים ושמחים לעשות רצון קונם מבלי שינוי ונטיה, ויצייר שהדור ההוא יתדמו ביראתם את ה' ובהתמדתם לעשות רצונו כמו השמש והירח, כי כן לא ישנו רצונו בשום פעם ויראת ה' תשוב להיות טבעיית בלבם מבלי נטיה כלל לעבור על רצונו, וזה יתמיד לדור דורים כימי השמים על הארץ:

6. (ו)יֵרֵד כְּמָטָר עַל־גֵּז כִּרְבִיבִים זַרְזִיף אָרֶץ:

   מצודת דוד:ירד כמטר. תוכחת מוסרי שלמה ירד בחדרי לבות בני אדם לעשות פרי כאשר ירד המטר על הדשא הגזוז ממעל והשרשים נשארו מתחת אשר המטר הוא סבה למהר הצמיחה במהירות נפלא: זרזיף ארץ. הנוטף בארץ בעומק המחרישה:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   יֵרֵד כְּמָטָר עַל גֵּז. יֵרֵד דְּבָרוֹ בְּתוֹךְ עַמְּךָ וּבְלִבָּם כְּמָטָר הַיּוֹרֵד עַל יֶרֶק הַגָּזוּז, שֶׁהוּא צָרִיךְ לִגְשָׁמִים לְאַחַר שֶׁגְּזָזוּהוּ. כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִנֵּה לֶקֶשׁ אַחַר גִּזֵּי הַמֶּלֶךְ״ (עמוס ז:א):

   זַרְזִיף אָרֶץ. לְשׁוֹן טִיפִּים הוּא בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי; בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא (יומא פז.): הֲווֹ מָטוּ זַרְזִיפֵי דְמַיָּא:

   אבן עזרא

   ירד מארמונו אל בית המשפט, או ירד משפט שהזכיר ישפוט עניי, כדרך יערוף כמטר.

   ומלת גז מפעלי הכפל מגזרת לגזוז גזי המלך.

   זרזיף מלה מארבע אותיות אין ריע לה. וטעמה: רווי או שובע.

   רד"ק

   גז. הוא העשב הנקצר:

   זרזיף. ענין נטיפה. אמר זה המלך יבא על העם לטובתם כמו המטר שירד על העשב הנקצר ומצמיחו עוד, וכמו הרביבים הנוטפים בארץ ומצמיחים מקום הצמא. ואם על מלך המשיח בימיו יהיו ישראל בהבטחה גדולה ובשלום אין כמוהו, וירד על ישראל שבגולה כעשב הנקצר שבבוא עליו מים יפרח ויצמח וירב לרוב:

   מלבי"ם

   ירד, עם מה שיהיה לב העם מוכן אל יראת ה' ירד עליהם מוסרי המלך ותוכחותיו כמטר המצמיח העשבים, (עם מה שדמה אותם לשמש תפס גם משל המטר, שהשמש והמטר ביחד יצמיחו כל שיח השדה), על גז, על ירק הנגזז שהגז פותח פיו לבלוע המטר, כמ"ש והנה לקש אחר גזי המלך לפי' המפרשים, ר"ל שידמה תשוקותיהם לשמוע מוסרו כתשוקת העשבים לקבל המטר, כמ"ש יערף כמטר לקחי, ויחלו כמטר לי, והעשבים פיהם סתום והמטר מלחלח אותם משרשם, אבל העשב הגזוז פיו פתוח אל המטר, וכן יוכנו לקבל תוכחותיו ולהצמיח בלבבם צמחי היראה, ויותר מזה כי ירד כרביבים זרזיף ארץ במקום שלא צמח עדיין והרביבים יולידו את הארץ להצמיחה, כן יכין אל היראה גם אנשים אשר לא השכילו עד עתה מוסר ויראת ה':

   מצודת ציון

   גז. מלשון גזיזה:

   כרביבים. טיפי המטר היורה כחץ והוא מלשון רובה קשת (בראשית כ״א):

   זרזיף. ענין נטיפה ובדרז״ל זרזיפי דמיא (יומא פו):

7. (ז)יִפְרַח־בְּיָמָיו צַדִּיק וְרֹב שָׁלוֹם עַד־בְּלִי יָרֵחַ:

   מצודת דוד:יפרח. יתגדל ויעלה מעלה מעלה: ורוב שלום. יהיה לו רוב שלום ותתמיד עד שיבלה הירח ר״ל עד עולם:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   יִפְרַח בְּיָמָיו צַדִּיק. יִשְׂרָאֵל:

   וְרֹב שָׁלוֹם. יִפְרַח בְּיָמָיו, וִיהִי שָׁלוֹם זֶה אָרוֹךְ עַד לְעוֹלָם. וְכָל תְּפִלָּה זוֹ נִתְקַיְּמָה חוּץ מִדָּבָר הַזֶּה; לְפִי שֶׁשְּׁלֹמֹה חָטָא לְפִיכָךְ לֹא נִמְשְׁכָה מַלְכוּתוֹ, שֶׁהַמַּלְכוּת נִמְסְרָה לְדָוִד עַל תְּנַאי ״אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת דַּרְכָּם״ (מלכים א ב:ד). וְיִשְׂרָאֵל פָּרְחוּ בְיָמָיו, שֶׁנֶּאֱמַר ״יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל רַבִּים כַּחוֹל וְגוֹ׳״ (מלכים א ד:כ), וְרֹב שָׁלוֹם הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ כָּל יְמֵי שְׁלֹמֹה״ (מלכים א ה:ה):

   אבן עזרא

   יפרח המטר יפריח, על כן הזכיר יפרח. והטעם: שירבו הצדיקים ויפרח רוב שלום, או רוב שלום יהיה בימיו, עד שלא יהי ירח. והטעם: תמיד.

   רד"ק

   יפרח. ירבו צדיקים וטובים בימיו:

   ורוב שלום. גם כן יהיה שיעמוד:

   בלי ירח, כלומר כל זמן שהעולם קיים. אם על שלמה הוא על דרך הפלגה כמו שפירשנו. ואם על מלך המשיח הוא כמשמעו שכל ימי עולם יהיה שלום:

   מלבי"ם

   יפרח, מן הגז הזה וגשם תוכחותיו יפרח צדיק, הפועל צדק ומתנהג בו, ועי"כ (יפרח) רוב שלום עד בלי ירח, היינו לעולם:

   מצודת ציון

   בלי. מל׳ בליה והפסד:

8. (ח)וְיֵרְדְּ מִיָּם עַד־יָם וּמִנָּהָר עַד־אַפְסֵי־אָרֶץ:

   מצודת דוד:וירד. ימשול מים הדרומי הנקרא ים האדום עד ים הצפוני הוא ים אוקיינוס ומנהר. היוצא מן העדן שהוא תחילת המזרח: עד אפסי ארץ. עד סוף המערב:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   וְיֵרְדְּ מִיָּם עַד יָם. כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים (שמות כג:לא):

   וּמִנָּהָר עַד אַפְסֵי אָרֶץ. ״כִּי הוּא רוֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר וְגוֹמֵר״ (מלכים א ה:ד):

   אבן עזרא

   וירד אם על שלמה מים – סוף.

   עד ים פלשתים.

   ומנהר זה פרת.

   ואפסי ארץ זה מדבר, והנה הזכיר אורך ארץ ישראל ורחבה.

   ואם על המשיח, מים הדרומי הנקרא הים האדום אל ים צפון, שהוא ים אוקיינוס.

   ומנהר נהר יוצא מעדן שהוא בתחלת מזרח ועד אפסי ארץ, שהוא בסוף מערב.

   רד"ק

   וירד. אם על שלמה הרי נאמר עליו כי מושל היה בכל הממלכות, ואם על מלך המשיח גם הוא מבואר כי ממשלתו תהיה בכל העולם:

   מים ועד ים. פירש החכם אברהם בן עזרא להים הדרומי הנקרא ים האדומי יד ים צפון והוא ים אוקיינוס:

   ומנהר. הנהר יוצא מעדן שהוא תחילת המזרח:

   עד אפסי ארץ. שהוא סוף המערב:

   מלבי"ם

   (ח-ט) וירד, עתה באר שע"י שיעשה משפט יזכה לשלשה דברים א. רוב הממשלה לדכא עמים תחת רגליו, כי ירד וימשול מים עד ים כמ"ש ושתי את גבולך מים סוף עד ים פלשתים וממדבר עד הנהר, ולפניו יכרעו ציים שהם יושבי המדבר:

   מצודת ציון

   וירד. ענין ממשלה כמו ורדו בדגת הים (בראשית א׳:כ״ח):

   אפסי. קצות:

9. (ט)לְפָנָיו יִכְרְעוּ צִיִּים וְאֹיְבָיו עָפָר יְלַחֵכוּ:

   מצודת דוד:ציים. אנשי הספינות הבאים ממרחק: עפר ילחכו. ר״ל יכפפו קומתם עד לארץ להשתחוות לו כמו המלחך העפר שכופף קומתו עד לארץ:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   צִיִּים. כִּתּוֹת שֶׁל שָׂרִים, כְּדִמְתַרְגֵּם ״וְצִים מִיַּד כִּתִּים״ (במדבר כד:כד): ״וְסִיעָן יִסְתַּחְרָן מֵרוֹמָאֵי״:

   אבן עזרא

   לפניו, ציים השוכנים בארץ ציה. והנכון בעיני: בעלי הספינות כאשר כתוב אחריו תרשיש ואיים שהוא כמו איי הים. ורבי משה אמר: כי איים השוכנים עם איה במדבר. ואיננו נכון, ומלת ישיבו שיתנו זה תמיד, כמו: והשיב למלך ישראל. ויש אומרים: בתשובת כל שנה יתנו מס.

   רד"ק

   ציים. שוכני ציה והם שוכני המדברות כמו הקדריים וזולתם אעפ"י שהם רחוקים מן היישוב:

   לפניו יכרעו. וכל שכן זולתם:

   ואויביו. ואותם שירצו להיות אויביו לא יוכלו אבל ילחכו עפר מיראתם אותו:

   מצודת ציון

   ציים. ספינות כמו וצי אדיר (ישעיה ל״ג):

   ילחכו. ענין הלקיקה בלשון כמו כלחוך השור (במדבר כ״ב):

10. (י)מַלְכֵי תַרְשִׁישׁ וְאִיִּים מִנְחָה יָשִׁיבוּ מַלְכֵי שְׁבָא וּסְבָא אֶשְׁכָּר יַקְרִיבוּ:

    מצודת דוד:ואיים. יושבי איי הים: מנחה ישיבו. לפי שהיה תמידי פעם אחר פעם לזה אמר לשון השבה וכן השיב וגו׳ מאה אלף כרים (מ״ב ג):

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    מַלְכֵי תַרְשִׁישׁ וְאִיִּים מִנְחָה יָשִׁיבוּ. ״כִּי אֳנִי תַרְשִׁישׁ לַמֶּלֶךְ בַּיָּם עִם אֳנִי חִירָם אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים תָּבֹא אֳנִי תַרְשִׁישׁ וְגוֹ׳״ (מלכים א י:כב):

    מַלְכֵי שְׁבָא. מַלְכַּת שְׁבָא (מלכים א י:א):

    אֶשְׁכָּר. דּוֹרוֹן:

    אבן עזרא

    אשכר כמו מנחה.

    רד"ק

    מלכי. אם על שלמה מבואר הוא כי כל מלכי הארץ היו מביאין לו מנחה, ואם על מלך המשיח גם כן מבואר כי כן יהיה:

    אשכר. כמו מנחה, ופירוש יביאו תמיד בכל שנה לפיכך הוא בלשן השבה כלומר פעם אחר פעם:

    מלבי"ם

    מלכי, ב. רוב העושר כי מלכי תרשיש ואיים ישיבו לו מנחה פעם אחר פעם, כמ"ש (במלכים א' ה' א', י' כ"ב), ומלכי שבא אשכר יקריבו (כמש"ש י' י'):

    מצודת ציון

    אשכר. תשורה ודורון כמו השיבו אשכרך (יחזקאל כ״ז):

11. (יא)וְיִשְׁתַּחֲווּ־לוֹ כָל־מְלָכִים כָּל־גּוֹיִם יַעַבְדוּהוּ:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, מלבי"ם

    רש"י

    כָּל גּוֹיִם יַעַבְדוּהוּ. ״וְכָל הָאָרֶץ״ מְבִיאִים מִנְחָה לִשְׁלֹמֹה (מלכים א י:כד), ״וְהֵמָּה מְבִיאִין אִישׁ מִנְחָתוֹ״ (מלכים א י:כה):

    אבן עזרא

    וישתחוו פרט להזכיר מלכי תרשיש ושבא ואחר כן כלל וישתחוו לו כל מלכים, כל גוים שהם תחת ידיהם.

    מלבי"ם

    וישתחוו, ג. רוב הכבוד שישתחוו לו מלכים ע"י שיכירו חכמתו ומעלותיו, וכל גוים יעבדוהו ברצון מצד זה, כמ"ש (שם ה' י'):

12. (יב)כִּי־יַצִּיל אֶבְיוֹן מְשַׁוֵּעַ וְעָנִי וְאֵין־עֹזֵר לוֹ:

    מצודת דוד:כי יציל. הטובה ההיא יהיה לו בזכות אשר יציל האביון מצעקתו אשר יצעק מפני נוגשיו: ועני. גם את העני יציל ואת כל מי אשר אין לו עוזר:

    עוד פירושים על פסוק יב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    כי הטעם כי הוא ידין המלכים גם העמים, והמלך העני, כנגד אחר יצילנו.

    רד"ק

    כי יציל. לפיכך יאהבוהו ויעבדוהו כי יראו כי יהיה מלך צדיק ויציל האביונים והעניים שאין להם עזר:

    מלבי"ם

    כי יציל, מבאר שישיג ג' המעלות האלה ע"י ג' דברים שחשב (למעלה ד') שהתנהג בדבר המשפט, א. מ"ש ישפוט עניי עם שיציל אביון משוע ועני (משוע) ואין עוזר לו, ר"ל שאם ישוע עני לדין נגד עושקיו יצילו בעצמו, שלא ע"י עזר השופטים שמינה בכל עיר ועיר, ומצד זה יזכה למשול מים עד ים, כי כפי שיוסיף להשגיח על המונהגים תחתיו כן יזכה להנהיג גוים גדולים ועצומים, וכמ"ש בע"ה פ' שמות:

13. (יג)יָחֹס עַל־דַּל וְאֶבְיוֹן וְנַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים יוֹשִׁיעַ:

    מצודת דוד:יחוס. יהיה חס על דל ואביון: יושיע. מיד הקמים עליהם:

    עוד פירושים על פסוק יג: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    יחוס על הדל ואביון מהעמים.

    רד"ק

    יחס. כפל הענין לחזק כמנהג וכן הפסוק הבא אחריו:

    מלבי"ם

    יחוס, ונגד מ"ש יושיע לבני אביון, אמר שיחוס על דל ואביון לתת לו מזון ומחיה, ולא תשועת הגוף לבד, כי גם נפשות אביונים יושיע ללמדם הנהגה ומוסר, ונגד שיפזר מעותיו לעניים יזכה למעלת רוב העושר, על דרך יש מפזר ונוסף עוד:

14. (יד)מִתּוֹךְ וּמֵחָמָס יִגְאַל נַפְשָׁם וְיֵיקַר דָּמָם בְּעֵינָיו:

    מצודת דוד:יגאל נפשם. לבל ילכדו בידי חושבי הרעות ועושי החמס: וייקר. דם האביונים יהיה יקר וחשוב בעיניו ויתן לב להציל ממות נפשם:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    מִתּוֹךְ וּמֵחָמָס. מִמַּכּוֹת וּמִגָּזֵל. מָצָאתִי מִתּוֹךְ לְשׁוֹן תּוֹךְ תּוֹכוֹת, בַּעֲלֵי מְזִמּוֹת חוֹרְשֵׁי אָוֶן, כְּמוֹ ״אִישׁ תְּכָכִים״ (משלי כט:יג):

    יִגְאַל נַפְשָׁם. עַל יְדֵי מִשְׁפָּט וּצְדָקָה שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהֶם:

    אבן עזרא

    מתוך הוא העושק בסתר.

    וחמס בגלוי, מגזרת נחמסו עקביך, ואע"פ שהם אביונים.

    וייקר דמם כדרך: דמים לו. והטעם יקרים הם בעיניו לא ירצה שיהרגו על כן אחריו.

    רד"ק

    מתוך. הוא מרמה בלא ידיעה, וחמס הוא גזל בידיעה:

    וייקר. כתוב בשני יוד"ין ביו"ד האיתן וביו"ד השורש אמר כי דם העניים יקר בעיניו לפיכך יושיע נפשותם ויגאלם מיד הרשעים שלא ישפכו דמם:

    מלבי"ם

    מתוך, ונגד מ"ש וידכא עושק, אמר מתוך ומחמס יגאל נפשם, מחמס של קניניהם, ויש חמס גלוי ויש חמס נסתר ע"י מרמה ואונאה וזה קרוי תוך, ואמר יגאל נפשם, שהגאולה היא מצד הקורבה, כי יוחשבו אצלו העניים כקרוביו שהוא הגואל שלהם, ויקר דמם בעיניו, ומי שיהרוג את העני לא יועיל לו ממון רק יעשה משפט חרוץ בדם שופכו ונגד זה יזכה לרוב הכבוד שישתחוו לו מלכים:

    מצודת ציון

    מתוך. עניינו מחשבה רעה הטמונה בתוך הלב:

15. (טו)וִיחִי וְיִתֶּן־לוֹ מִזְּהַב שְׁבָא וְיִתְפַּלֵּל בַּעֲדוֹ תָמִיד כָּל־הַיּוֹם יְבָרֲכֶנְהוּ:

    מצודת דוד:ויחי. על כי יהיה נפש האביון יקרה בעיניו לזה יחיה אותו מהונו ואף יעשרנו כי יתן לו מן הזהב הבא משבא: ויתפלל. ובעבור זה יתפלל תמיד בעדו ויברך אותו כל היום:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    וִיחִי. שְׁלֹמֹה:

    וְיִתֶּן לוֹ. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:

    מִזְּהַב שְׁבָא. וְכֵן הָיְתָה: ״גַּם עֹשֶׁר גַּם כָּבוֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמוֹךָ וְגוֹמֵר״ (מלכים א ג:יג):

    וְיִתְפַּלֵּל בַּעֲדוֹ תָּמִיד וְגוֹ׳. הִיא הַתְּפִלָּה הִיא הַבְּרָכָה; כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לָאָדָם: בָּרוּךְ תִּהְיֶה, לְשׁוֹן תְּפִלָּה הוּא:

    אבן עזרא

    ויחי כל אחד מהם ולא די שיחייהו עד יעשירהו, וזה טעם ויתן לו מזהב שבא ויתפלל בעדו כל עני.

    רד"ק

    ויחי. פירושו ויחי עמו זהו שאמר ויתן לו מזהב שבא כלומר יתן לעני מהונו שיחיה עמו: ואמר מזהב שבא. כלומר מזהב שיביאו לו משבא:

    ויתפלל בעדו. העני יתפלל בעד המלך תמיד:

    ויברכנהו כל היום. ר"ל כל הימים:

    מלבי"ם

    ויחי, העני אשר יגאלנו מיד עושקיו כח נגד מ"ש ויקר דמם בעיניו, עי"כ יחי העני, ונגד מ"ש שיגאל נפשם מתוך ומחמס, הוסיף שיתן להעני מזהב שבא שיביאו לו דורון כמ"ש מלכי שבא אשכר יקריבו, שכמו שהעושר יהיה לו בזכות הצדקה כן יוסיף לתת מזה גם להעני, ובעבור זה יתפלל העני בעדו תמיד, וכל היום יברכנהו:

16. (טז)יְהִי פִסַּת־בַּר בָּאָרֶץ בְּרֹאשׁ הָרִים יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ:

    מצודת דוד:פסת בר. רבוי תבואה יצמח בארץ: בראש הרים. התבואה אשר תצמח בראש ההרים הנה מגודל הפירות ומרוב הרוח המצוייה בהרים ירעשו הפירות כמו רעש עצי הלבנון ויציצו מעיר. אנשי העיר יפריחו ממנה כעשב הארץ ר״ל יפרו וירבו ויתפשטו בארץ:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    פִּסַּת בַּר. לְשׁוֹן פִּסְיוֹן, תּוֹסֶפֶת וְרִבּוּי. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּהוּ (כתובות קיא:; שבת ל:): לְשׁוֹן גְּלוּסְקָאוֹת לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְכָל הַמִּזְמוֹר בְּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. דָּבָר אַחֵר: פִּסַּת בַּר לְשׁוֹן רָצוֹן, כְּמוֹ פַּיִיס, שֶׁהַבְּרִיּוֹת מִתְפַּיְּסִין וּמִתְרַצִּין מֵאֵת הַמָּקוֹם כְּשֶׁנּוֹתֵן שׂוֹבַע בָּעוֹלָם:

    יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ. חִטִּין גַּסִּין כְּפֵירוֹת הָאִילָן, כַּכְּלָיוֹת שֶׁל שׁוֹר הַגָּדוֹל, שֶׁהָיָה בִּימֵי שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח (כתובות קיא:):

    וְיָצִיצוּ. יִשְׂרָאֵל:

    מֵעִיר. מִתּוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ:

    אבן עזרא

    יהי העני כפיסת בר כמו פס ידא כף זורעת בר בארץ, או בראש הרים וירעש זה הפרי שהוא הבר. והטעם: שיהיה גדול שירעש כעצי לבנון.

    ויציצו מעיר כמו בעיר, הפך והנותר בבשר ובלחם. ויש אומרים: כי בר, כמו: כבור ידי ואין טעם לו.

    רד"ק

    יהי. בימי המלך הזה יהיה ברכה בעולם עד שיזרע אדם מלא כף תבואה אפילו בראש ההרים ויהיו השיבלים טובות ובריאות עד שירעשו ברוח הנושבת בהם כמו עצי הלבנון, ופריו פירוש כף התבואה:

    ויציצו מעיר. מחוץ בשדות תהיה הברכה וכן בעיר בבני אדם תהיה ברכה עד שיציצו מעיר לרוב כעשב הארץ:

    מלבי"ם

    יהי, עתה באר השלום וההצלחה שיהיה במדינה, יהי פשיון ורבוי בר בארץ, והפשיון הזה יהיה בראש הרים, ששם ירעש פריו כמו רעש הלבנון המרובה בענפים, כמ"ש והכרמל ליער יחשב, והטעם שיהיה רק בראש הרים כי במקום שדי תבואות יהיה עתה הרים, ושם יציצו אנשים מן הערים כמו שצצו שם עד עתה עשב הארץ:

    מצודת ציון

    פסת. ענין רבוי מלשון פשה תפשה (ויקרא י״ג) ועם שהוא בסמ״ך:

    בר. תבואה כמו לשבור בר (ברא׳ מ״ב):

    ויציצו. ענין פריחה כמו ויצץ ציץ (במדבר י״ז):

17. (יז)יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי־שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ כָּל־גּוֹיִם יְאַשְּׁרוּהוּ:

    מצודת דוד:יהי שמו. יזכר שמו לעולם: לפני שמש. לעולם כל ימי עמידת השמש יהיה נקרא שמו בשם שררה: ויתברכו בו. המברך את בניו יאמר בברכתו ישימך אלהים כשלמה: יאשרוהו. בעבור חכמתו וכשרון מעשיו:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    יְהִי שְׁמוֹ. שֶׁל שְׁלֹמֹה נִזְכָּר לְעוֹלָם בְּעָשְׁרוֹ וּבְחָכְמָתוֹ:

    לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ. כָּל יְמֵי הַשֶּׁמֶשׁ יִגְדַּל שְׁמוֹ:

    יִנּוֹן. לְשׁוֹן מַלְכוּת וְשָׂרָרָה, כְּמוֹ (משלי כט:כא) ״וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנוֹן״, (בראשית כא:כג) ״וּלְנִינִי״ – הַשַּׁלִּיט עַל נְכָסַי אַחֲרַי, (תהלים עד:ח) ״אָמְרוּ בְלִבָּם נִינָם יָחַד״ – מַלְכֵיהֶם יָחַד (מגילה י:):

    וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ. אָדָם אוֹמֵר לִבְנוֹ: תְּהִי חָכָם וְעָשִׁיר כִּשְׁלֹמֹה:

    אבן עזרא

    יהי שמו שם שלמה או המשיח.

    ינון בניין נפעל, כמו יכון מגזרת נין ינוב וירבה.

    רד"ק

    יהי שמו. שם המלך יהי לעולם כלומר שיזכר מרוב גדולתו לעולם:

    לפני שמש ינון שמו. בעוד שהשמש קיים וכן לפני ירח ר"ל כל זמן שהשמש קיים יהיה זכר שמו, ופירוש ינון מן נין ונכד מבנין נפעל, ר"ל כמו שהבן זכר האב כן יהיה שמו זכר לעולם למעשיו הטובים שיעשה ויתברכו בו שיאמרו האל יברכנו כמו שבירך פלוני:

    יאשרוהו. יאמרו עליו אשריו:

    מלבי"ם

    יהי שמו נזכר לעולם, וגם יהיה מפורסם מאד כי לפני שמש ינון שמו, שמו ילך מנין לנין דור דורים לפני מהלך השמש, כמו שהשמש סובב ומאיר ומסיר חשך הגשמי, כן שמו יסבב ויאיר ויסיר אפל הנפשות, עד שיתברכו בו כולם, וכל גוים יאשרוהו, שיחשבו אותו להאושר הנפשי עד שיכונו אושר נפשם נגד דרכיו ומעשיו:

    מצודת ציון

    ינון. ענין שם שררה כמו ואחריתו יהיה מנון (משלי כ״ט):

    יאשרהו. ענין שבח ותהלה כמו אשרי האיש (לעיל א׳):

18. (יח)בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ:

    מצודת דוד:ברוך ה׳. המקום יהא מבורך על הטובה שיעשה לשלמה: לבדו. כי אין מי לעשות נפלאות כמוהו:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    בָּרוּךְ ה׳. הָעוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת בְּרֶדֶת הָאֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם עַל יְדֵי שְׁלֹמֹה בְּנִי (דברי הימים ב ז:א):

    אבן עזרא

    ברוך אז יאמרו כל הגוים: ברוך השם אלהי ישראל. וטעם עושה נפלאות לבדו, שעשה תמיד בעבור ישראל.

    רד"ק

    ברוך י'י. כמו שפירשנו בתכלית הספר הראשון, כי זה הפסוק ושאחריו הם דברי המחבר הודה לאל שזכה להשלים הספר:

    עושה נפלאות לבדו. שמראה דוקא בישראל נפלאות למה כי הוא אלהי ישראל אם כן הוא לבדו הוא העושה נפלאות לא אלהי העמים:

    מלבי"ם

    ברוך ה', יען שענין הצלחת המלך הזה היה ענין אלהי בהשגחתו הפרטיית, והיה מן הנפלאות העולים על הטבע אשר יעשה ה' רק לבני ישראל, אמר ברוך ה' אלהי ישראל כי הוא עושה נפלאות לבדו, שדברים כאלה לא יעשה ע"י שליח טבעי:

19. (יט)וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת־כֹּל הָאָרֶץ אָמֵן וְאָמֵן:

    מצודת דוד:שם כבודו. שמו הראוי לכבודו: וימלא כבודו. כל בני עולם יכירו כבודו אמן ואמן. הדבר הזה יאומן וכפל המלה לחזק הענין:

    עוד פירושים על פסוק יט: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    וברוך טעם שם כבודו הוא השם הנכבד שהוא שם העצם, כי אין לשם שם בכל הלשונות שהוא שם העצם רק תואר, כמו ה', גם אלהים ושדי ועל כן כתוב: זה שמי לעלם, כי הוא שם אחד לבדו, וככה ושמו אחד.

    וטעם וימלא כבודו תהלתו.

    אמן מגזרת אמונה.

    רד"ק

    וברוך שם כבודו לעולם. הוא השם הנכתב ולא נקרא שהוא שם הכבוד ועליו נאמר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד כי באותו השם לבדו יקרא אז: ואז ימלא כבודו את כל הארץ. כמו שכתוב כי מלאה הארץ דיעה את ה':

    אמן ואמן. קיום וקיום כלומר יתקיים זה הדבר העתיד קיום אמת:

    מלבי"ם

    וברוך, ואחר שעי"כ יוכר אז כבוד ה' גם בין העמים שבאו לשמוע חכמת שלמה, והם אין מכירים את הנפלאות רק הכירו עכ"פ שם כבודו שהוא הנהגתו ע"פ הטבע, שזה ההבדל בין שם התפארת ובין שם הכבוד, שם התפארת יתגדל עת יעשה מעשים להתפאר, שהוא עת ינוסס נסים גלוים לעיני הכל כמ"ש לעשות לך שם תפארת (ישעיהו ס״ג:י״ד) ושם הכבוד יתגדל ע"י שהיא הראשונה ומנהיג בהנהגה הסדורה הקבועה, ובזה ימלא כבודו את כל הארץ כי כולם הכירו את כבוד ה' כי הוא הבורא והמנהיג, אמן ואמן, אמן נגד שם התפארת העושה נפלאות ששם זה יהיה אמונה אומן ויתקיים תמיד, ואמן נגד שם הכבוד:

20. (כ)כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן־יִשָׁי:

    מצודת דוד:כלו. נשלמו תפלת דוד כי המזמור הזה אמר סמוך למיתתו בעת שהמליך את שלמה ולא הוסיף לומר עוד ולא כתבה בסוף הספר כי ראה להשלים את הספר בהלולים בעבור רוב השבחים האמורים בהם:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד. רַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ כָּלּוּ, כָּל אֵלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד לִכְלוֹל כָּל הַסֵּפֶר עַל שֵׁם דָּוִד, וְאַף מַה שֶּׁאָמְרוּ בְּנֵי קֹרַח וַעֲשָׂרָה זְקֵנִים עַל שֵׁם שֶׁהוּא נִקְרָא נְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל (שמואל ב כג:א). וְיֵשׁ לִפְתּוֹר כָּלּוּ כְּמוֹ נִסְתַּיְּמוּ, כְּמוֹ ״רוֹמּוּ מְעַט״ (איוב כד:כד), ״שֹׁמּוּ שָׁמַיִם״ (ירמיה ב:יב). וְאִם כֵּן הוּא, לֹא נִכְתַּב הַמִּזְמוֹר בִּמְקוֹמוֹ, וְאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּסֵּפֶר. וְנִרְאִין הַדְּבָרִים שֶׁלְּעֵת זִקְנָתוֹ, כְּשֶׁהִמְלִיךְ אֶת שְׁלֹמֹה, אֲמָרוֹ:

    אבן עזרא

    כלו יש אומרים: אז ימלאו תפלות בן ישי. ויש אומרים: כי כלו - כמו כללו יפייך ואיננו נכון. ור' יהודה הלוי אמר: בעבור שהוא סוף ספר, כתב כן הסופר הראשון כאשר נכתוב אנחנו, ברוך נותן ליעף כח.

    רד"ק

    כלו. אם על שלמה כבר פירשנו טעמו בתחלת המזמור, ואם על מלך המשיח פירשו אדוני אבי ז"ל כאשר ישתלמו נחמות אלה אז כלו תפלות דוד בן ישי, ולא אמר כלו זמירות או הודאות אך תפלות כלומר כלו תפלות מענייני כפרה וסליחה והצלה כי כאשר ישתלם הכל וימלוך מלך המשיח בן דוד לא יהיו צריכים לא כפרה ולא הצלה והצלחה כי הכל יהיה להם, ואז כלו תפלות דוד בן ישי:

    מלבי"ם

    כלו, שזאת התפלה האחרונה שהתפלל לפני מותו אחרי משח את שלמה: