תהילים פרק ע״א

תהילים פרק ע״א עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)בְּךָ־יְהוָה חָסִיתִי אַל־אֵבוֹשָׁה לְעוֹלָם:

   מצודת דוד:בך. על כי חסיתי בך מהראוי שאל אבוש לעולם:

   עוד פירושים על פסוק א: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   בך ה' חסיתי הנכון בעיני: כי זה המזמור דוד חברו, כמו המזמור: ברכי נפשי את ה' אלהי גדלת מאד, כי הוא דבק.

   בך אתה השם עומד לנצח, על כן לא אבוש לעולם.

   רד"ק

   בך. המזמור הזה אמרו סמוך למזמור אשר לפניו לפיכך לא אמר בו פתיחה למנצח ומזמור ואמרו בברחו מפני אבשלום בנו והעד מה שאמר אל תשליכני לעת זקנה ובברחו מפני שאול לא היה זקן:

   בך ה' חסיתי. וכיון שחסיתי בך ידעתי כי לא אבוש לעולם:

   מלבי"ם

   בך, ר"ל הלא בך חסיתי, לכן אל אבושה לעולם הושיעני גם עתה כמו שהושעתני אז, כי פן יאמרו מבלי יכולת ה' להושיע, ובא בג' טענות, א. מצד שחסה בו ב. בצדקתך שיעשה למען צדקות ה', ג. מצד התפלה הטה אלי אזנך:

   מצודת ציון

   חסיתי. בטחתי:

2. (ב)בְּצִדְקָתְךָ תַּצִּילֵנִי וּתְפַלְּטֵנִי הַטֵּה־אֵלַי אָזְנְךָ וְהוֹשִׁיעֵנִי:

   מצודת דוד:בצדקתך. ולא לפי גמול המעשה: הטה וגו׳. להאזין תפלתי:

   עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא, רד"ק

   אבן עזרא

   בצדקתך הטעם שתדין בצדק, כי אויבי יעשו לי עול.

   רד"ק

   בצדקתך. לא בצדקתי כי ידע דוד כי זה היה עונש עון אוריה:

3. (ג)הֱיֵה לִי לְצוּר מָעוֹן לָבוֹא תָּמִיד צִוִּיתָ לְהוֹשִׁיעֵנִי כִּי־סַלְעִי וּמְצוּדָתִי אָתָּה:

   מצודת דוד:לצור מעון. להיות דומה לצור העשוי בו מקום מדור המוכן לבוא בו תמיד להסתר: צוית. הלא מעולם צוית למלאכיך להושיעני כי אתה לי למעוז כסלע ומצודה מימות עולם לזה גם עתה אל תרף ידך:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   לָבוֹא תָּמִיד. בְּאוֹתוֹ מָעוֹן, לְהִנָּצֵל בְּתוֹכוֹ מִן הָרוֹדֵף:

   צִוִּיתָ לְהוֹשִׁיעֵנִי. פְּעָמִים רַבּוֹת הוֹשַׁעְתַּנִי עַל יְדֵי שְׁלוּחֶיךָ:

   אבן עזרא

   היה לי כמו מעון להסתר בו, על כן אחריו לבא תמיד, כי כל מעון הוא למעלה.

   וטעם צוית שהבטיחו שמואל או על דרך הוא צוה ויעמד כמו דבור השם, שהטעם על הגזרות על ידי המלאכים.

   רד"ק

   היה. לפי שברח ממעונו מירושלים מפני אבשלום שאל שהאל יהיה לו מעוז להשיב בו מפני בנו:

   צוית להושיעני. כמו תצוה עבר במקום עתיד או פי' צוית פעמים רבות להושיעני כן תושיעני עתה, והמצוה היא למלאכים כמו שכתוב כי מלאכיו יצוה לך:

   מלבי"ם

   היה לי, כי בנעוריו היה לו לצור מעון כנ"ל סי' ל"א שבקש שם היה לי לצור מעון, א"כ ראוי שאבא בצור מעון הזה תמיד וגם עתה אשגב בו, כי לבא תמיד צוית, הציווי שלך היה שאל הצור הזה אבא תמיד למען תושיעני בו, כי לא צויתני לבא רק לפי שעה רק לעולם כי סלעי ומצודתי אתה, ע"כ הקדמת המזמור שחזר הדברים שדבר בימי נעוריו כשברח מפני שאול, עתה מתחיל תפלתו ביחוד:

   מצודת ציון

   מעון. מדור:

   ומצודתי. ענין מבצר חזק:

4. (ד)אֱלֹהַי פַּלְּטֵנִי מִיַּד רָשָׁע מִכַּף מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   וְחוֹמֵץ. כְּמוֹ ״חוֹמֵס״ (משלי ח:לו), וְכֵן ״אַשְּׁרוּ חָמוֹץ״ (ישעיה א:יז), נִגְזָל:

   אבן עזרא

   אלהי התברר טעם בצדקתך.

   וחומץ כמו: אשרו חמוץ.

   רד"ק

   אלהי. אמר רשע על אבשלום:

   מעול וחומץ. על אחיתופל:

   וחומץ. בצד"י כמו בסמ"ך:

   מלבי"ם

   אלהי פלטני מיד רשע, אבשלום וסייעתו, ומוסיף מכף מעול שכף הוא יותר מן היד, הגם שכבר תפסני בכפו, וכן הוסיף מעול וחומץ:

   מצודת ציון

   וחומץ. חומס וגוזל כמו אשרו חמוץ (ישעיה א׳):

5. (ה)כִּי־אַתָּה תִקְוָתִי אֲדֹנָי יְהוִה מִבְטַחִי מִנְּעוּרָי:

   מצודת דוד:אתה תקותי. אליך אקוה ואתה לי למבטח מנעורי:

   עוד פירושים על פסוק ה: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   כי אין לי תקוה זולתך, ככה אותך קויתי מיום היותי על האדמה, וזה הוא מבטחי מנעורי.

   רד"ק

   מנעורי. כלומר מנעורי הכרתי וידעתי כי אתה האל ושמתי מבטחי בך:

   מלבי"ם

   כי אתה תקותי ה' על העתיד, וגם מבטחי מנעורי בעבר:

6. (ו)עָלֶיךָ נִסְמַכְתִּי מִבֶּטֶן מִמְּעֵי אִמִּי אַתָּה גוֹזִי בְּךָ תְהִלָּתִי תָמִיד:

   מצודת דוד:מבטן. מעת צאתי מבטן אמי: אתה גוזי. אתה הוצאתני מרחם אמי ולזה תמיד מהלל פי הוא בך:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   אַתָּה גוֹזִי. אַתָּה מוֹצִיאִי וּמַעֲבִירִי, כְּמוֹ ״וַיָּגָז שַׂלְוִים״ (במדבר יא:לא), ״כִּי גָז חִישׁ וַנָּעוּפָה״ (תהלים צ:י):

   אבן עזרא

   עליך, גוזי כמו: ויגז שלוים, על כן תהלתך בך תמיד.

   רד"ק

   מבטן. אע"פ שלא ידעתי בצאתי מן הבטן עליך נסמכתי כי אתה המכין מזוני:

   גוזי. בשקל טוב:

   בך תהלתי. תמיד אני מתהלל בך על הטובות שעשית עמי:

   מלבי"ם

   עליך, ולא לבד מנעורי כי עליך נסמכתי מבטן בעוד הייתי בבטן אמי, ויותר מזה שממעי אמי אתה גוזי, עי' באה"מ, ור"ל כל קיומי והוייתי בעולם הוא על ידך, וכן בך תהלתי תמיד שהתהללתי רק בך, ואם לא תושיעני יאמרו מבלתי יכולת ויהיה חילול ה':

   מצודת ציון

   גוזי. ענין הוצאה כמו ויגז שלוים (במדבר י״א:ל״א) שהוציאם מן הים:

7. (ז)כְּמוֹפֵת הָיִיתִי לְרַבִּים וְאַתָּה מַחֲסִי־עֹז:

   מצודת דוד:כמופת. עם כי הייתי כמופת לרבים ר״ל הצרות הבאות עלי המה היו לאות ולמופת להפחיד בני אדם שלא יחטאו שבל יקרה להם כמקרי: ואתה מחסי עוז. אבל אתה מחסי עוז ולא כלו אותי הצרות ההמה:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   כְּמוֹפֵת הָיִיתִי לְרַבִּים. רַבִּים רָאוּ צָרוֹתַי וְדָאֲגוּ, פֶּן יִקְרָאֵם דֻּגְמַת צָרָתִי, פֶּן אֶהְיֶה לָהֶם לְאוֹת: כַּאֲשֶׁר הוּקְרָה לָזֶה כֵּן יִקְרֶה לָנוּ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״וְהָיָה יְחֶזְקֵאל לָכֶם לְמוֹפֵת״ (יחזקאל כד:כד):

   אבן עזרא

   כמופת הטעם בעבור שנסמכתי עליך ואתה סמכתני הייתי כמופת לרבים שלא היו מאמינים בך, כדרך והיה יחזקאל לכם למופת.

   רד"ק

   כמופת. כי רבים יוסרו בראותם כי נענשתי על העון ואני מופת להם:

   ואתה מחסי עוז. פי' אע"פ שאני בורח בעונש עוני אתה מחסי עוז שתשיבני למלכותי:

   מלבי"ם

   (ז-ח) כמופת הייתי לרבים, רבים חשבו אותי כדבר מופת ופלא, שגבורתי והצלחתי אינה דבר טבעי רק מופת ופלא, ואתה מחסי עז ימלא פי תהלתך, אולם פי היה מלא תהלתך שכחי אינו מעצמי רק שאתה מחסי עז, ולא יחסתי שום תהלה אל עצמי רק שהיה פי מלא רק מתהלתך, כי יחסתי הכל אליך, וגם כל היום היה פי מלא תפארתך, שהם הענינים הנפלאים לגמרי שבם תתפאר:

8. (ח)יִמָּלֵא פִי תְּהִלָּתֶךָ כָּל־הַיּוֹם תִּפְאַרְתֶּךָ:

   מצודת דוד:ימלא פי. ובעבור זה ימלא וכו׳: כל היום. מוסב על ימלא פי לומר כל היום ימלא פי לספר תפארתך:

   עוד פירושים על פסוק ח: אבן עזרא, רד"ק

   אבן עזרא

   ימלא כנגד בך תהלתך, ככה עד שימלא פי, והטעם כל ימי.

   רד"ק

   ימלא. כשתצילני אהללך בכל פי ואזכיר כל היום תפארתך שאני מתפאר שתושיעני:

9. (ט)אַל־תַּשְׁלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה כִּכְלוֹת כֹּחִי אַל־תַּעַזְבֵנִי:

   מצודת דוד:לעת זקנה. לבל יאמרו כל מה שנתחזקתי לשעבר היה בכח ידי ולא ה׳ פעל כל זאת ולזה לא נשאר בחזקי בעת הזקנה כי תש כחי:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   לְעֵת זִקְנָה. אִם זָקַנְתִּי בַּחֲטָאִים, כְּלוֹמַר, שֶׁחָטָאתִי הַרְבֵּה:

   אבן עזרא

   אל הטעם כאשר עזרתני מנעורי, עזרני עת זקנתי.

   רד"ק

   אל תשליכני. עתה כשאני זקן וכלה כחי רק היה עתה כחי ומעוזי:

   מלבי"ם

   ולכן אל תשליכני לעת זקנה ככלות כחי, כי אז יאמרו שכל מה שעשיתי עד עתה היה מחמת רוב כחי ובכלות כחי הטבעי פסקו גבורותי:

10. (י)כִּי־אָמְרוּ אוֹיְבַי לִי וְשֹׁמְרֵי נַפְשִׁי נוֹעֲצוּ יַחְדָּו:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    כִּי אָמְרוּ אוֹיְבַי לִי. אָמְרוּ אוֹיְבַי עָלַי וְנוֹעֲצוּ יַחְדָּו, לֵאמֹר: אֱלֹהִים עֲזָבוֹ – אֵין אָנוּ נֶעֱנָשִׁין עָלָיו, שֶׁכְּבָר נִכְשַׁל בַּעֲבֵירָה:

    אבן עזרא

    כי, לי בעבורי, כמו פן יאמרו אויבי לי.

    ושומרי נפשי שהייתי מחשב שהם עוזרי, נועצו יחדיו עם אויבי.

    רד"ק

    כי אמרו לי. בעבורי ובפסוק האחר מפרש מה אמרו ומה נועצו יחדיו:

    ושומרי נפשי. שהיו אוהבי ושומרי נפשי מתחילה עתה נועצו עלי יחדיו:

    מלבי"ם

    כי אמרו אויבי לי, שאמרו כן בפני לי בעצמי, וכן נועצו יחדו שומרי נפשי, הרוצים להרגני יעצו כן בינם לבין עצמם:

11. (יא)לֵאמֹר אֱלֹהִים עֲזָבוֹ רִדְפוּ וְתִפְשׂוּהוּ כִּי־אֵין מַצִּיל:

    מצודת דוד:לאמר. כה יאמרו אלהים עזבו ר״ל נעזב הוא אל המקרה ולזה רדפוהו כי אין לו מציל לא בכח יד ה׳ ולא בכח ידו כי מעתה תש כוחו:

    עוד פירושים על פסוק יא: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    לאמר זה אומרים ואומרים אלה לאלה.

    רד"ק

    לאמר. כלומר עד הנה עזרו והיה מצליח במלחמותיו אבל עתה נראה כי עזבו כי אפילו בנו ורודף אחריו להמיתו:

    ואין מציל. כי אלהים שהיה מצילו עד עתה עזבו:

    רדפו ותפשוהו. כל אחד היה אומר לחבירו רדפוהו תפשוהו:

    מלבי"ם

    לאמר אלהים עזבו מפני עונותיו, ולכן רדפו וגם תתפשו אותו כי אין מציל כי אין ה' אתו, ולכן אלהים אל תרחק ממני שתעמוד קרוב לי, וגם לעזרתי חושה ולא תתמהמה מלעזור תיכף, עד כי יבשו ויכלו שוטני נפשי להרגני יכלו לגמרי, ומבקשי רעתי להוציא עלי דבה יעטו חרפה וכלימה:

12. (יב)אֱלֹהִים אַל־תִּרְחַק מִמֶּנִּי אֱלֹהַי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה:

    מצודת דוד:אלהים. לזה אתה אלהים אל תרחק ממני אם כחי כלה הלא ידך לא תקצר:

    עוד פירושים על פסוק יב: אבן עזרא, רד"ק

    אבן עזרא

    אלהים אל תרחק אם רחק יום ישועתי, יחשבו כי רחקת ממני.

    רד"ק

    אלהים. שהם חושבים שרחקת ממני הראה להם שלא רחקת ממני:

13. (יג)יֵבֹשׁוּ יִכְלוּ שֹׂטְנֵי נַפְשִׁי יַעֲטוּ חֶרְפָּה וּכְלִמָּה מְבַקְשֵׁי רָעָתִי:

    מצודת דוד:יבושו. אז יבושו בראותם כי ה׳ עמדי: יכלו. לא יוסיפו להשטין עוד בראותם כי לא יועילו: יעטו. יהיו מסובבים בכלימה כהלבוש הזה המעטף גוף האדם מסביב:

    עוד פירושים על פסוק יג: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    אבן עזרא

    יבושו, שוטני נפשי הם שהיו אוהביו שוטני נפשו.

    ומבקשי רעתי הם אויבי.

    רד"ק

    יבושו יכלו. כשיכלו יבושו:

    מצודת ציון

    שוטני. מל׳ שטן וקטרוג:

    יעטו. יעטפו כמו עוטה אור כשלמה (לקמן ק״ד):

14. (יד)וַאֲנִי תָּמִיד אֲיַחֵל וְהוֹסַפְתִּי עַל־כָּל־תְּהִלָּתֶךָ:

    מצודת דוד:ואני תמיד איחל. על כי ידעתי אשר תמלא תוחלתי: על כל תהלתך. אשר הללתיך מאז אוסיף עוד:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    וַאֲנִי תָּמִיד אֲיַחֵל. לִישׁוּעָתְךָ, וּכְשֶׁתּוֹשִׁיעֵנִי אוֹסִיף עַל תְּהִלָּתֶךָ:

    אבן עזרא

    ואני הטעם אם רחק יום ישועתי, אני תמיד אייחל ואוסיף להללך.

    רד"ק

    ואני. אף על פי שאני בצרה תמיד איחל שתושיעני:

    והוספתי על כל תהלתיך. אני מיחל שאוסיף עוד להללך בהושיעך אותי על כל מה שהללתיך בצרות שעברו עלי:

    והוספתי. קריאתו מלעיל:

    מלבי"ם

    ואני, שיעור הכתובים הגם שיבושו ויכלו שוטני נפשי בכ"ז אני תמיד איחל, כי התוחלת לעזרת אדם הוא רק בעת צרה, ובעת שלוה אין שייך תוחלת, אבל אני הגם שלא יהיה לי שוטן נפשי ולא דורש רעתי בכ"ז איחל, כי התוחלת לך אינו מצד שתושיע ותתן לי דבר החסר לי, רק מצד שגם קיום ההצלחה והתמדתה היא ג"כ מאתך, כי הצלחתי אינה טבעיית רק השגחיית כאלו כל רגע אני מקבל הקיום והתמדת השלוה מאתך, ואני מיחל שתוסיף השגחתך גם בזמן הבא, ובזה והוספתי על כל תהלתך, כי בכל רגע יתוסף תהלה חדשה, שאצייר לעצמי כאילו אפפוני כל הרעות (שאני מוכן לכל רע אם תסור השגחתך רגע) ואתה הצלתני, וזה תוספת התהלה שא"צ להמתין עם התהלה עד בוא הצרה ותשועתה שזה במי שי"ל קיום עפ"י הטבע, לא כן אנכי שהתמדת קיומי וטובתי הוא השגחיי, הנה אקבל נס וטובה בכל רגע, ומבאר כי פי יספר צדקתך במה שכל היום תשועתך, כי אתה מושיע כל היום תמיד, אחר שאין לי קיום רגע בלעדיך, א"כ אני צריך תמיד לישועה, ובזה אגזור לאמר כי לא ידעתי ספורות, כי בכל רגע קבלתי אלף נסים ומופתים שלא אדע מספרם כלל, כי מציאותי וקיומי כל רגע הוא נס חדש לא ע"פ הטבע:

    מצודת ציון

    איחל. אקוה:

15. (טו)פִּי יְסַפֵּר צִדְקָתֶךָ כָּל־הַיּוֹם תְּשׁוּעָתֶךָ כִּי לֹא יָדַעְתִּי סְפֹרוֹת:

    מצודת דוד:כי לא ידעתי ספורות. לא ידעתי מספר ידוע לתשועתך לומר אגמור לספר כולם ואחדל כי אין להם מספר ולכן אספר כל היום:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

    רש"י

    לֹא יָדַעְתִּי סְפֹרוֹת. שֶׁל צְדָקוֹת וְהַתְּשׁוּעוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִמִּי:

    אבן עזרא

    פי, צדקתך שעשית לאחרים ועמי בימים הראשונים והתשועות שעשית.

    כי לא ידעתי כדרך: כי עם קשה עורף הוא, אף על פי שלא אדע מספריהם וחולם ספורות תחת שורק, על משקל גבורות.

    רד"ק

    כל היום. כמו כל הימים כלומר בהושיעך אותי פי יספר תהלתיך אף על פי שיש עלי לספר כל הימים תשועתך כי תמיד אתה עושה עמי טובות עד שלא ידעתי להם ספורות והוא שם כמו מספרים, ספורה בשקל בשורה:

16. (טז)אָבוֹא בִּגְבֻרוֹת אֲדֹנָי יְהוִה אַזְכִּיר צִדְקָתְךָ לְבַדֶּךָ:

    מצודת דוד:אבוא. בכל מקום בואי הנה אבוא בעזר גבורות ה׳ ולזה אזכיר לבד צדקתך הואיל ואין לי עזר כ״א ממך:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    אָבוֹא. לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל בִּגְבוּרָתְךָ:

    אבן עזרא

    אבוא לספר גבורותיך, ובעבור כי משפטי רבים מהגבורים להשתרר, על כן: אזכיר צדקתך לבדך.

    רד"ק

    אבוא. כשאבא להלחם עם אשר כנגדי לא אבא בגבורת הגבורים אשר עמי ולא אבטח בגבורתם אלא בגבורתיך אבא ואזכיר צדקתך לבדך כי אין לי צדקה אלא ממך:

    מלבי"ם

    אבא, בזה אהיה נבדל מכל המספרים תהלת ה' שלא ישיגו גבורות ה' רק ביחוס אל דבר אחר, שע"י שראו שהושיעם מצרתם נודע להם גבורותיו, ולא השיגו גבורותיו מצד עצמם רק כפי מה שהם בצירוף הנושע, כפי שהתגבר נגד אויביו או נגד יתר רעות, אבל אני אבא בגבורות ה' אלהים כפי מה שהם בעצמם, שה' שלימותו בעצמו וגבורותיו הם בכחו, הגם שלא יתראו ע"י ענין חוצה להם כי הם תמיד אצלו בפועל מצד עצמם, וכן אזכיר צדקתך לבדך, שלא אזכיר צדקתך ביחוס כפי מה שהתגלה הצדקה לבני אדם, רק כפי מה שהיא מחויבת מעצם האלהות מצד עצמו, עד שהגבורה והצדקה היא אצלו בפועל תמיד:

17. (יז)אֱלֹהִים לִמַּדְתַּנִי מִנְּעוּרָי וְעַד־הֵנָּה אַגִּיד נִפְלְאוֹתֶיךָ:

    מצודת דוד:למדתני. נתתי לי בינה מנעורי להכיר נפלאותיך ומאז ועד הנה אספרם:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    וְעַד הֵנָּה. עַד הַיּוֹם בְּמַה שֶּׁעָבַר עָלַי:

    וְעַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה. לִכְשֶׁאַגִּיעַ לְשִׁשִּׁים וְשִׁבְעִים אַל תַּעַזְבֵנִי (אבות ה,כה) (ס״א אינו):

    אבן עזרא

    אלהים כמה היה משפטי להללך, כי אתה למדתני כמו רגילות, כמו: פרא למוד מדבר וגם עזרני להלך כמנהגי.

    רד"ק

    למדתני. שנתת לי לב מבין מנעורי להזכיר כי הכל מאתך ומאז ועד הנה אגיד בכל שעה נפלאותיך:

    מלבי"ם

    אלהים, הנה למדתני מנעורי וגם עד הנה שאני אגיד נפלאותיך, שאני אודיע לבני האדם איך אתה עושה נפלאות חוץ לטבע, וא"כ מהראוי כי גם עד זקנה ושיבה אלהים אל תעזבני, שאז יכירו כולם שלא התגברתי בכחי רק בכח אלהי, ובזה אגיד זרועך לדור, שבזה שיראו שגם בעת זקנתי שתמו כחותי הטבעיים אני עושה חיל יכירו את זרועך, שהזרוע מציין הכח הראשי המניע את היד הפועלת, ר"ל יכירו כי הכל הוא מאתך, ואגיד זאת לדור היינו לדור הזה, וגם לכל (דור) יבא (אגיד) גבורתך:

18. (יח)וְגַם עַד־זִקְנָה וְשֵׂיבָה אֱלֹהִים אַל־תַּעַזְבֵנִי עַד־אַגִּיד זְרוֹעֲךָ לְדוֹר לְכָל־יָבוֹא גְּבוּרָתֶךָ:

    מצודת דוד:עד אגיד. ר״ל בכדי שאוכל להגיד ולהראות בעצמי כח זרועך להדור ההוא למען יודע גבורתך לכל הדורות הבאים כי האבות יספרו לבניהם:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

    רש"י

    לְכָל יָבוֹא גְּבוּרָתֶךָ. לְכָל אֲשֶׁר יָבוֹא אֶצְלִי אַגִּיד גְּבוּרָָָָָָתֶיךָ:

    אבן עזרא

    זרועך תוקף זרועך.

    לדור הבא.

    לכל יבא לכל אשר יבוא. הטעם: שיולד כמו: דור הולך ודור בא.

    רד"ק

    וגם. כלומר לא עזבתני עד הנה כי לא תעזבני עד זקנה ועד שיבה והשיבה יותר מהזקנה:

    עד אגיד זרועך. אם אנצח אויבי בעת הזקנה הכל יאמרו כי זרועך היא שהושיעה לי לא גבורתי. וכן אני אגיד לדור. כלומר לדור שאני בו. וכן לכל יבוא. פי' לכל דור שיבוא אחרי יגידו הנשארים מהדור הזה אמרי גבורתך. או אני אגיד גבורתך בכל הדורות הבאים בכתבי אותה בספר:

19. (יט)וְצִדְקָתְךָ אֱלֹהִים עַד־מָרוֹם אֲשֶׁר־עָשִׂיתָ גְדֹלוֹת אֱלֹהִים מִי כָמוֹךָ:

    מצודת דוד:וצדקתך. אף אגיד לומר הצדקה אשר עשית עמדי גברה למעלה עד מרום ולא בגמול עשית מה שעשית: אלהים. ר״ל כי אלהים אתה בעל היכולת ומי כמוך למחות בידך:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    וְצִדְקָתְךָ אֱלֹהִים. אֲשֶׁר הִיא עַד מָרוֹם, שְׁנֵי הַמִּקְרָאוֹת מְחֻבָּרִים עִם אַגִּיד זְרוֹעֲךָ לְדוֹר:

    אבן עזרא

    וצדקתך גבוהה מצדקת כל צדיק, כדרך ומרומם על כל ברכה. ויפת אמר: שלא אוכל לספרה, כי גבוהה עד מרום והגדולות שעשית, לאות כי אין אלהים כמוך.

    רד"ק

    וצדקתך. גדולה וגבוהה עד מרום:

    אשר עשית. עמי ועם אחרים עד שיאמרו הכל מי כמוך. ומלת אלהים. קריאה לשם יתברך, אתה אלהים יכול ומי כמוך אל ויכול כי כל היכולים תכלה יכולתם לבד מיכלתך שלא תכלה:

    מלבי"ם

    וצדקתך אלהים עד מרום, ר"ל שהתשועה שתהיה עפ"י הטבע, על פי סבות ומסובבים טבעיים, יזמין ה' אל התשועה רק הסבה הראשונה, אבל המסובבים ממנה ילכו מעצמם כדרכם ע"פ הטבע, אבל התשועה שהוא בדרך נס גם המסובבים הם מה', כי יוכל להוציא המסובב מסבה הפכיית לה, כמו רפואה ע"י מכה, הרמה ע"י שפלות, וא"כ צדקתך תלך מן הארץ עד מרום, היינו מן הסבה האחרונה והמסובב האחרון שהוא בארץ עד הסבה הראשונה שהוא במרום כולם הם מה' וע"פ צדקתו לא ע"פ הטבע, אשר עשית גדולות, שזה ההבדל בין גדול ובין רם, (כנ"ל סי' ל"ד על פסוק גדלו לה' אתי) שרם הוא דבר העומד ברום עולם, וזה משל להסבה הראשונה, וגדול הוא דבר המגיע מן הארץ עד מרום, שהוא משל שכל שלשלת הסבות והמסובבים, מן הארץ עד מרום הוא מאתו, ובזה אלהים מי כמוך, כי כל כחות העליונים והתחתונים לא יוכלו לעשות דבר רק כפי קשר הטבעי שיש להמסובב עם הסבה, וכמו שבארו חכמי הטבע שלא כל דבר שיזדמן יסובב מכל דבר שיזדמן, אבל אתה תוציא דבר מהפוכו, ומי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק:

20. (כ)אֲשֶׁר הִרְאִיתַנִי צָרוֹת רַבּוֹת וְרָעוֹת תָּשׁוּב תְּחַיֵּינִי וּמִתְּהֹמוֹת הָאָרֶץ תָּשׁוּב תַּעֲלֵנִי:

    מצודת דוד:אשר הראיתני. הצרות הבאות עלי הנה אתה הראתני אותם ומידך באו ואין ביד מי למנעם וגם אתה תשוב תחייני ואין ביד מי למחות:

    עוד פירושים על פסוק כ: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    אבן עזרא

    אשר לספר הגדולות שעשה ודימה הצרות, כאילו היה בתהומות הארץ.

    רד"ק

    הראיתנו. כתוב בוי"ו וקרי ביו"ד, והכתיב על כל בני הגלות והקרי מדבר על דרך יחיד. וכן תחיינו. כתיב בוי"ו וקרי ביו"ד, כי המזמור הזה אעפ"י שאמרו דוד על עצמו כלל בו ברוח הקודש דבר בני הגלות, כי כמו שהיה הוא גולה ואחר כך שב לירושלים כן ישראל ישובו לירושלים ב"ב. ומזה הפסוק עד סוף המזמור על לשון בני הגלות. וזאת תהי' צדקה גדולה לנו מאתך שהראיתנו צרות רבות ורעות עד שאומרים הכל כי כלנו בגלות ואתה תשוב תחיינו שהיינו כמתים בגלות, ומתהומות הארץ שהיינו כאילו טבענו בתהומות הארץ תשוב ותעלנו משם, זאת תהיה צדקה גדולה עד מרום:

    מלבי"ם

    אשר, והראיה לזה כי אשר הראיתני צרות רבות ורעות היה הסבה שתשוב תחייני, וזה הפך הטבע שהצרות הם סבה אל המות, וכן מתהומות הארץ תשוב תעלני, והשפלות היא סבה אל הגדולה, שעי"כ תרב גדולתי, ותסב, ר"ל והשפלות היא הסבה שתסבב שתנחמני:

    מצודת ציון

    מתהומות. ענין עומק המים:

21. (כא)תֶּרֶב גְּדֻלָּתִי וְתִסֹּב תְּנַחֲמֵנִי:

    מצודת דוד:תרב. לא הצלה בלבד כ״א עוד תרבה גדולתי ולזה תסובב לי נחמה על הצרות אשר עברו עלי:

    עוד פירושים על פסוק כא: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    אבן עזרא

    תרב מבנין הכבד על דרך: ויפן זנב אל זנב.

    ואמר גדולתי כנגד אשר עשית גדולות.

    וטעם תנחמני בעבור הצרות שעברו עליו.

    רד"ק

    תרב. ולא יד שתוציאנו מן הגלות אלא שתרבה גדולתינו ממה שהיתה טרם הגלות:

    ותסוב תנחמני. תסב אלינו, כי בגלות כאילו הפכת פניך, ותשוב אלינו ותנחמנו בשוב הגלות:

    מצודת ציון

    תרב. תרבה:

22. (כב)גַּם־אֲנִי אוֹדְךָ בִכְלִי־נֶבֶל אֲמִתְּךָ אֱלֹהָי אֲזַמְּרָה לְךָ בְכִנּוֹר קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל:

    מצודת דוד:גם אני. כמו שתרבה גדולתי כן ארבה גם אני להודות בנבל על אמתך ולזמר בכנור:

    עוד פירושים על פסוק כב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    גם, אמתך זה הוא אמתך, שהוא חייב להודות.

    רד"ק

    גם אני. כשתרבה להטיב גם אני ארבה להודות, בכלי נבל וכנור אזמרה לך. מה שלא אוכל לעשות כן בגלות, כי ערבה שמחתינו כמו שאמרו בני גלות בבל איך נשיר אל שיר ה' וגו':

    אמתך. שיעדתנו להוציאנו מן הגלות, וכאשר תעשה כן תקיים אמתך ואזמרה לך:

    קדוש ישראל. כי אז יתקדש שמך בישראל:

    מלבי"ם

    גם אני אודך על הטובות שעשית עמדי, וגם אזמרה לך שהוא ספור השבחים הכוללים מצד שאתה קדוש ישראל:

23. (כג)תְּרַנֵּנָּה שְׂפָתַי כִּי אֲזַמְּרָה־לָּךְ וְנַפְשִׁי אֲשֶׁר פָּדִיתָ:

    מצודת דוד:תרננה שפתי. בחתוך הדבור כי בפה אזמר לך: ונפשי. גם נפשי אשר פדית תרנן גם היא כפי רוחניותה:

    עוד פירושים על פסוק כג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    תְּרַנֵּנָּה שְׂפָתַי. עִם זֶמֶר קוֹל הַכִּנּוֹר, כְּשֶׁאֲזַמְּרָה לָּךְ בְכִּנּוֹר:

    אבן עזרא

    תרננה הדגש לחסרון נו"ן שלישית, כי המלה מפעלי הכפל והטעם כאשר אזמרה לך בכנור, גם שפתי תרננה, גם נפשי תרנן.

    והזכיר פדית עם הנפש, כי הוא מושל בגוף.

    רד"ק

    תרננה. בשעת שאזמרה לך שפתי ונפשי ירננו כלומר שיהיו פיו ולבו שוים:

    אשר פדית. מהגלות שאין לבי נכון עמי בגלות ואין הנפש יכולה לקבל רוח הקודש לשורר ולזמר:

    מלבי"ם

    (כג-כד) תרננה ועם השיר בכלי ארנן גם בשפתים, ולא לבד מן השפה ולחוץ שהוא בכל הגוף, כי גם נפשי אשר פדית, וגם לשוני (שהלשון מציין הדבור הנשגב התבוניי שהיא ע"י הנפש המשכלת) גם היא תהגה ותעיין בצדקתך בהגיון לב ובעיון, כי בושו וגם חפרו מבקשי רעתי, שזה היה ע"י נסיך הרבים:

24. (כד)גַּם־לְשׁוֹנִי כָּל־הַיּוֹם תֶּהְגֶּה צִדְקָתֶךָ כִּי־בֹשׁוּ כִי־חָפְרוּ מְבַקְשֵׁי רָעָתִי:

    מצודת דוד:צדקתך. לומר מה שעשית הוא בצדקה ולא בגמול: כי יבושו. בראותם כי עוד הרבית גדולתי נוסף על הצלת הרעה ובעבור זאת אספר צדקתך כל היום:

    עוד פירושים על פסוק כד: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    אבן עזרא

    גם עתה אזמר בכינור, רק תמיד לשוני תהגה צדקתך בלא כינור, על כן מלת גם והזכיר כי בושו או חפרו ארנן, כי אין לי פחד.

    רד"ק

    גם לשוני. לפי שזכר השפתים זכר גם כן הלשון, כי הדברים יאמרו עם השפה והלשון:

    כי בשו. הם יבושו ואני אזמר:

    מצודת ציון

    תהגה. תדבר כמו לא יהגו בגרונם (לקמן קט״ו):

    חפרו. ענין כלימה: