תהילים פרק נ״ה

תהילים פרק נ״ה עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מַשְׂכִּיל לְדָוִד:

   עוד פירושים על פסוק א: רד"ק, מלבי"ם

   רד"ק

   למנצח. זה המזמור אמרו דוד כשברח מירושלים מפני אבשלום ונאמר לו כי אחיתופל בקושרים:

   מלבי"ם

   למנצח, הוסד על מה שנעשה בברחו מפני אבשלום, וכבר שר ע"ז למעלה סי' ג' ופה דבר ביחוד ממפלת אחיתופל וסופו:

2. (ב)הַאֲזִינָה אֱלֹהִים תְּפִלָּתִי וְאַל־תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתִי:

   מצודת דוד:ואל תתעלם. אל תתעלם עצמך מלשמוע תחינתי:

   עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   האזינה אלהים תפילתי הטעם שוה, האזינה כדרך בן אדם באזן.

   ואל תתעלם בעין לראות איך יתחנן לפני השם.

   רד"ק

   האזינה, ואל תתעלם. כפל ענין במלות שונות:

   מלבי"ם

   האזינה, (עת הגיע אליו הבשורה ממרידת אבשלום), האזינה תפלתי, שהוא שפיכת הנפש לאלהים, והתחנה היא בקשת יתר צרכיו, ועז"א ואל תתעלם גם מתחנתי:

3. (ג)הַקְשִׁיבָה לִּי וַעֲנֵנִי אָרִיד בְּשִׂיחִי וְאָהִימָה:

   מצודת דוד:אריד. כשאני מיילל בעת ספור התלאות והומה אני עליהם:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   אָרִיד בְּשִׂיחִי. אֶתְאוֹנֵן בְּצַעֲרִי, כְּמוֹ ״זְכֹר עָנְיִי וּמְרוּדִי״ (איכה ג:יט), ״וְיָרַדְתִּי עַל הֶהָרִים״ (שופטים יא:לז). וּמְנַחֵם פָּתַר לְשׁוֹן מֶמְשָׁלָה, כְּמוֹ ״וּרְדוּ בִדְגַת הַיָּם״, וְשִׂיחִי לְשׁוֹן שִׂיחַ, ״לְמִי שִׂיחַ״ (משלי כג:כט) (ס״א אינו):

   אבן עזרא

   הקשיבה, אריד אצעק, וכמוהו: והיה כאשר תריד, נהה על המון מצרים והורידהו, צעק אליו וירדתי על ההרים אף על פי שהוא שרש אחר ורבים ככה ויורה על פירוש אריד שהוא כמו אזעק, מלת הקשיבה.

   רד"ק

   אריד בשיחי. כשאריד בשיחי ואהימה הקשיבה לי וענין אריד היא היללה על החולי או על הצרה:

   מלבי"ם

   הקשיבה, מוסיף שגם בעת שתקשיב קולי מרחוק בהתחלת התפלה תענני ומוסיף שגם בעת אריד בשיחי ובעת אהימה הגם שלא אתפלל עדיין תקשיב ותענני:

   מצודת ציון

   אריד. ענין גניחה ויללה כמו זכר עניי ומרודי (איכה ג׳:י״ט):

   בשיחי. ענין ספור התלאות כמו ולפני ה׳ ישפוך שיחו (לקמן קב):

4. (ד)מִקּוֹל אוֹיֵב מִפְּנֵי עָקַת רָשָׁע כִּי־יָמִיטוּ עָלַי אָוֶן וּבְאַף יִשְׂטְמוּנִי:

   מצודת דוד:מקול. מפני קול שאגת האויב ומהצרה אשר הרשע מביא עלי: כי ימיטו. המה מטים עלי און ר״ל עמל ויגיעה: ובאף. בעבור האף שיש להם עלי נוטרים לי שנאה ולא להשיב גמול כי לא עשיתי להם רעה:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   עָקַת. לְשׁוֹן מָצוֹק:

   כִּי יָמִיטוּ עָלַי אָוֶן. דּוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל מַכְרִיעִים עָלַי עֲוֹנוֹת לְהוֹרוֹת שֶׁאֲנִי בֶן מָוֶת, וּמַתִּירִים אֶת דָּמִי (שמואל א כב:ט-יט; שמואל ב טו:לא):

   אבן עזרא

   מקול הטעם שירים קולו עלי.

   עקת כתרגומו: צרה הבאה אלי מהרשע. ויש אומרים: שהוא מגזרת כאשר תעיק.

   ימיטו מגזרת ומטה ידו עמך והוא מהבנין הכבד והפעול הוא אזן.

   רד"ק

   מקול. שאני שומע מדבר האויב שמבקש לגרשני מהמלוכה ולהמיתני:

   והאויב. הוא אבשלום:

   עקת רשע. צרת הרשע הזה ולמה אריד מקולו מפני ישראל שנקשרו עמו:

   כי ימיטו עלי און. ופירושו יטו שקר שהם מורדי' בי ומשקרים באמונתם שהמליכוני עליהם בלב שלם ועתה ישטמוני באף ובחימה והקימו בני עלי:

   מלבי"ם

   מקול אויב שמדברים עלי דברי איבה ובזיונות, מפני עקת רשע שמעיק ומציר לי, ומפרש מפני עקת רשע כי ימיטו עלי און ושבר, ומקול אויב כי באף ישטמוני:

   מצודת ציון

   עקת. הוא תרגום של צרה וכן שמת מועקה (לקמן סו):

   ישטמונו. ענין נטירת איבה כמו וישטום עשו (בראשית כז):

5. (ה)לִבִּי יָחִיל בְּקִרְבִּי וְאֵימוֹת מָוֶת נָפְלוּ עָלָי:

   מצודת דוד:לבי יחיל. לזאת יפחד לבי ואימה של מיתה נפלה עלי:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   יָחִיל. דּוֹאֵג:

   אבן עזרא

   לבי רמז לפחד הנפש מקול האויב, כאשר יפחד כל השומע קול שאגת אריה.

   רד"ק

   יחיל. מענין חיל כיולדה ואני מפחד יתת עצמי שיהרגוני, כי כן יעץ אחיתופל והכתי את המלך לבדו:

   מלבי"ם

   לבי, ר"ל מקול אויב לבי יחיל בקרבי שהוא הפחד בעת הגיע הבשורה הפתאומית, ואימות מות נפלו עלי שהיה ירא שימיתו אותו:

   מצודת ציון

   יחיל. מלשון חיל ורעד:

6. (ו)יִרְאָה וָרַעַד יָבֹא בִי וַתְּכַסֵּנִי פַּלָּצוּת:

   מצודת דוד:ותכסני. הרעד כסה כל גופי לגודל הרבוי והוא ענין מליצה:

   עוד פירושים על פסוק ו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   יראה ורעד היראה בלב והרעד בגוף.

   רד"ק

   יראה. מרוב היראה אשר מלבי ארעד:

   ורעד ופלצות. ענין אחד ומלות שונות, וענין ותכסני. על רב הפלצות:

   מלבי"ם

   יראה, מוסיף עמ"ש לבי יחיל, שיבא בי יראה ורעד, שהוא יותר מחיל, ועמ"ש אימות מות נפלו עלי מוסיף ותכסני פלצות, הוא הפלץ שאוחז בעת המות:

   מצודת ציון

   פלצות. רעדה כמו פלצות בעתתני (ישעיה כא):

7. (ז)וָאֹמַר מִי־יִתֶּן־לִּי אֵבֶר כַּיּוֹנָה אָעוּפָה וְאֶשְׁכֹּנָה:

   מצודת דוד:מי יתן. הלואי היה לי כנפים לעוף בהם כי אז הייתי פורח למרחוק לשכון שם להנצל מאויבי:

   עוד פירושים על פסוק ז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   ואומר יש אומרים:

   אבר תרגום כנף.

   והזכיר יונה שהיא עם בני אדם ועמה ישגרו המלכים ספריהם.

   רד"ק

   אבר. כנף כמו היונה שאוכל לעוף במקום שלא יוכלו להשיגני ואז אשכונה. מהפחד והרעדה:

   מלבי"ם

   ואומר, יספר איך גמר בדעתו לברוח מירושלים אבל עוד לא ברח כי העם עברו ודוד עמד, ועז"א מי יתן לי אבר כיונה, כי היונה יכולה לפרוח בכנף אחד ולשכון בכנף השני, כמ"ש התוס' בשם המדרש, וכן אני רוצה שאעופה וגם אשכונה, שאעוף בכנף אחד ואשכון בכנף השני, כאלו רציתי לעוף ושלא לעוף, לשכון ושלא לשכון, פוסח על שתי הסעיפים:

   מצודת ציון

   אבר. כנף כמו המבינתך יאבר נץ (איוב ל״ט:כ״ו):

8. (ח)הִנֵּה אַרְחִיק נְדֹד אָלִין בַּמִּדְבָּר סֶלָה:

   מצודת דוד:ארחיק. עצמי לנדוד מהם ואף ללון במדבר לעולם:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   הִנֵּה אַרְחִיק נְדֹד וְגוֹ׳, אָחִישָׁה מִפְלָט לִי. אִם הָיוּ לִי כְּנָפַיִם הָיִיתִי מַרְחִיק לָנוּד וּמְמַהֵר לְהַצִּיל נַפְשִׁי מִיָּדָם, שֶׁהֵם כְּרוּחַ סוֹעָה רוּחַ סְעָרָה עוֹקֶרֶת אִילָנוֹת כְּמוֹ ״וַיִּסַּע כָּעֵץ״ (איוב יט:י). וּמְנַחֵם חִבֵּר סוֹעָה כְּמוֹ ״וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ (שמות יב:לז):

   אבן עזרא

   הנה היה מרחיק עצמו מן היישוב וילין במדבר, אז טוב לו באמת.

   רד"ק

   הנה. אם יהיה לי כנף ארחיק נדוד ואצא מהישוב ואלין במדבר:

   מלבי"ם

   הנה, גומר בדעתו לצאת, ושלא יפסח על שתי הסעיפים, הנה ארחיק נדוד, אלין במדבר, כי היה דעתו ללין בלילה זו במדבר סלה סיום הענין:

9. (ט)אָחִישָׁה מִפְלָט לִי מֵרוּחַ סֹעָה מִסָּעַר:

   מצודת דוד:אחישה. ממהר הייתי להציל נפשי מרודפי הדומים לנסיעת הרוח וסערה:

   עוד פירושים על פסוק ט: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   אחישה אז ימלט מהאויב ומלת אחישה מהפעלים היוצאים, וכמוהו: יחישה מעשהו.

   מרוח סועה כמו נוסעה, על דרך: אם יעלה לשמים שיאו. ור' משה אמר: אחישה מפלט לי מהרוח ומן הסער שימנעוני לעוף.

   רד"ק

   אחישה. אמהר לעצמי המפלט וההצלה מרוח סועה מסער ממלחמות אויבי אלה שדומה לרוח סועה ורוח סערה ומלת סועה תתפרש לפי מקומה כי סועה אין לה חבר במקרא:

   מלבי"ם

   אחישה, מבואר (ש"ב י"ז) שאז יעץ אחיתופל לרדוף אחריו בלילה זו ולהמיתו במדבר, וחושי הארכי הפיר את עצתו ואמר שדוד לא ילין את העם, ובתוך כך הודיע לדוד וברח משם, והיה זה בהשגחת ה', שאם היה נעשה כדברי אחיתופל היו משיגים את דוד וממיתים אותו, וכמו שכבר רמז ע"ז למעלה סי' ג' במ"ש אני שכבתי ואישנה, עפ"ז יספר כי בהגיע ההודעה מחושי הארכי, אמר אחישה מפלט לי לבל אלין במדבר, מרוח סועה מסער פן יבא עלינו הסער של אבשלום, וברח מן המדבר:

   מצודת ציון

   אחישה. אמהר:

   מפלט. הצלה:

   סועה. ברוח יאמר לשון הסעה שנא׳ ורוח נסע (במדבר יב):

10. (י)בַּלַּע אֲדֹנָי פַּלַּג לְשׁוֹנָם כִּי־רָאִיתִי חָמָס וְרִיב בָּעִיר:

    מצודת דוד:בלע. השחת אויבי ופלג לשונם לבל ישמע איש שפת רעהו ויבוטל עצתם הרעה: כי ראיתי. רואה אני מה שמרבים לעשות חמס וריב בתוך העיר אשר המה בה:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    בָּלַע. דפא״יי בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ ״הֵשִׁיב יָדוֹ מִבַּלֵּעַ״ (איכה ב:ח). כֵּן פָּתַר מְנַחֵם (ס״א אינו):

    פַּלַּג לְשׁוֹנָם. הַבְדִּילֵהוּ שֶׁלֹּא יִשְׁמַע אָדָם לָהֶם. וּמְנַחֵם פָּתַר פַּלַּג לְשׁוֹן חִלּוּק (סא״א):

    כִּי רָאִיתִי חָמָס וָרִיב בָּעִיר. עַל יָדָם:

    אבן עזרא

    בלע נפתח הלמ"ד בעבור אות הגרון.

    פלג לשונם דרך צחות.

    וטעם פלג שיקרם מה שקרה לדור הפלגה, שכולם התחברו בעיר לעשות לי חמס.

    רד"ק

    בלע. התפלל גם לאל שישחית לשון אחיתופל וחביריו היועצים שלא תהיה להם הסכמה אחת ומתוך כך יתבלבל עצתם וקשרם:

    כי ראיתי. בלבי בעיר ירושלים חמס וריב, שנקשרו עלי והוא חמס גדול שמריבי' עלי:

    מלבי"ם

    בלע, ויען שזה היה תלוי אם ישמע לעצת אחיתופל או לעצת חושי הארכי, ודוד בקש אז סכל נא את עצת אחיתופל (שמואל ב ט״ז:ט״ז) וע"ז בקש בלע ה' ופלג לשונם שיופלגו לשתי כתות, ועי"כ תבלע עצתם, ולא יעשה כעצת אחיתופל, וכמש"ש וה' הפיר את עצת אחיתופל הטובה, כי ראיתי, ר"ל עתה (ע"י המבשר שהגיע אליו), נודע לי שחמס וריב בעיר, שהקושרים והמורדים שרבו על מלכות ב"ד כבר הגיעו אל העיר:

    מצודת ציון

    בלע. השחת:

    פלג. חלוק:

    חמס. גזל:

11. (יא)יוֹמָם וָלַיְלָה יְסוֹבְבֻהָ עַל־חוֹמֹתֶיהָ וְאָוֶן וְעָמָל בְּקִרְבָּהּ:

    מצודת דוד:יסובבוה. בכל עת יסובב החמס והריב על חומות העיר והוא מענין מליצה לומר כ״כ נתרבה עד שצר להם המקום ויסובבו על החומות:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    יְסוֹבְבֻהָ. הֶחָמָס וְהָרִיב:

    אבן עזרא

    יומם דימה המדינה לעגול. ואמר כי חמס ועי' סביבותיו הוא הקו הסובב ואון ועמל הנקודה וזה טעם בקרבה.

    רד"ק

    יומם. החמס והריב יסובבוה על חומותיה כאילו העיר הוקפת בריב כן מלאה כלה חמס שעצת כולם עלי לרעה וביום ובליל' עצתם עלי:

    ואון ועמל בקרב' כלומר לשוכנים בתוכה שהם חושבים רע עלי:

    מלבי"ם

    יומם ולילה יסובבה על חומתיה, מצייר שהחמס והריב הם שומרי החומות בחוץ, והאון והעמל הם בקרבה המושלים בעיר, וגם הוות בקרבה הוא השבר, וגם מרחובה לא ימיש תוך ומרמה, והם אומרים לאמר כי לא אויב יחרפני ואשא, שהגם שעד עתה נצחתי את אויבי ורודפי ונשאתי כל הצרות, עתה החירוף יצא מבני ולא אוכל שאתו, ור"ל שהיו אז שני עצות מאחיתופל, א. שיבא אבשלום על פלגשי אביו לחרפו ולבזותו, כי יען שהוא בנו צריך לגלות שהוא אויב לו שבזה ידעו הכל שנבאש בעיני אביו, כי לא ישא לחירוף הזה שחרפו לא אויבו רק בנו, והעצה השניה היה שירדוף אחרי דוד בלילה, שדעת אחיתופל היה שדוד לא יסתר א"ע באחד הפחתים או הבורות כמ"ש חושי, כי לא משנאי עלי הגדיל שאסתר ממנו ובודאי ילין את העם ויהרגוהו בלילה:

12. (יב)הַוּוֹת בְּקִרְבָּהּ וְלֹא־יָמִישׁ מֵרְחֹבָהּ תֹּךְ וּמִרְמָה:

    מצודת דוד:ולא ימיש. לא הוסר מרחוב העיר תוך ומרמה ועושים אפילו בפרהסיא:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    הַוּוֹת. שְׁבָרִים:

    תּוֹךְ וּמִרְמָה. לְשׁוֹן מַכָּה:

    אבן עזרא

    הוות בקרבה הטעם כפול.

    מרחובה הוא הקו הרחב, הוא הסובב והוסיף טעם לא ימיש.

    רד"ק

    הוות. שבר וענין רע:

    ולא ימיש. כי תמיד הם מתעסקים בתוך ומרמה עלי מרחבה. כי במרחב העיר מתקבצים לדבר זה עם זה:

    תוך. כמו מרמה ונאמר בזה הלשון לפי שמראה בפיו מה שאין בתוך לבו, והנה פיו אחד ותוך לבו אחר, כי לא היו נקשרים עם אבשלום אם היו אוהבים באמת:

    מצודת ציון

    ימיש. יסיר כמו לא משו מקרב המחנה (שם יד):

    תוך. מרמה הצפון תוך הלב:

13. (יג)כִּי לֹא־אוֹיֵב יְחָרְפֵנִי וְאֶשָּׂא לֹא־מְשַׂנְאִי עָלַי הִגְדִּיל וְאֶסָּתֵר מִמֶּנּוּ:

    מצודת דוד:כי לא אויב. המחרף אותי אין מראה עצמו לי לאויב לשאוכל לסבול חרפתי אף המגדיל פיו לדבר בי רע אין מראה עצמו לי לשונא לשאוכל להסתיר עצמי ממנו כי בקל יוכל האדם לסבול חרפת האויב ולהסתיר עצמו מרעת השונא מאותם הידועים לו:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    כִּי לֹא אוֹיֵב יְחָרְפֵנִי. מִיָּמַי שֶׁאֶשָּׂא חֶרְפָּתִי, אֶלָּא קַמְתִּי עָלָיו וַהֲרַגְתִּיו:

    לֹא מְשַׂנְאִי עָלַי הִגְדִּיל. וַאֲנִי בָּרַחְתִּי וְנִסְתַּרְתִּי מִמֶּנּוּ, אֲבָל עַתָּה עַל כָּרְחִי אֲנִי נוֹשֵׂא אֶת חֶרְפָּתְךָ שֶׁאַתָּה תְּחָרְפֵנִי, לְפִי שֶׁאַתָּה אָדָם גָּדוֹל בַּתּוֹרָה:

    אבן עזרא

    כי עתה יזכיר אנשים היו אוהביו ואייבוהו.

    ואשא חרפתו כי אויבי הוא.

    הגדיל פועל או הגדיל לדבר. והטעם: כי יוכל אדם להסתר מהאויב, על כן רק מהאויב היודע סודו.

    רד"ק

    כי. עתה שב אל אחיתופל לבדו כי הוא הראש והיה אוהב דוד עד עתה שבגד בו ואמר זה לא היה אויבי בנראה כי אם אויב יחרפני אשא ואסבול אבל זה שהי' איש שלומי איך אוכל לסבול שהוא יחרפני:

    לא משנאי עלי הגדיל שאסתר ממנו. שלא ירע לי אבל זה שהיה אוהבי בנראה ולא הייתי נשמר ונסתר ממנו:

    הגדיל. פיהו לדבר רע:

    מצודת ציון

    ואשא. ואסבול:

14. (יד)וְאַתָּה אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי:

    מצודת דוד:ואתה. אמר זה נגד אחיתופל הלא אתה כערכי ר״ל יודע אתה כל מסתרי המדינה כמוני: אלופי ומיודעי. ואתה שר מהשרים שלי והייתי מודיע לך מצפון לבבי כי אמרתי שאוהב אתה לי וא״כ מאוד קשה עלי חרפתך ולהיות נשמר מרעתך:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי. אִישׁ חָשׁוּב כָּמוֹנִי:

    וּמְיֻדָּעִי. כְּמוֹ אַלּוּפִי, לְשׁוֹן ״וָאֵדָעֲךָ בְשֵׁם״ (שמות לג:יז), דִּמְתַרְגְּמִינָן ״וְרַבִּיתָךְ״. וּמְנַחֵם פֵּירֵשׁ: כִּי לֹא אוֹיֵב יְחָרְפֵנִי וְאֶשָּׂא, יֵשׁ עָלָיו מִן הָעִנְיָן מִי יִתֵּן לִי אֵבֶר כַּיּוֹנָה אָעוּפָה וְאֶשְׁכֹּנָה, אִילּוּ יָכֹלְתִּי לְהַעֲלוֹת אֵבֶר הָיִיתִי טָס וְנוֹדֵד מִפְּנֵי עָקַת רָשָׁע, כִּי בְּצֵאתִי מִקֶּרֶב מְעָרַת פָּרִיצִים לָלוּן בַּמִּדְבָּר סֶלָה, אָז לֹא אוֹיֵב יְחָרְפֵנִי וְלֹא הָיִיתִי נוֹשֵׂא כְּלִמָּתִי וּבָשְׁתִּי, וְלֹא נִסְתַּרְתִּי מִפָּנָיו כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי נִסְתָּר מִפְּנֵיהֶם כְּשֶׁהָיִיתִי בְתוֹכָם. וּפִתְרוֹן זֶה לֹא יִתָּכֵן מִפְּנֵי הַפְּסוּקִים הַכְּתוּבִים אַחֲרֵיהֶם, וְהֵם וְאַתָּה אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי אֲשֶׁר יַחְדָּו נַמְתִּיק סוֹד בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ. לָכֵן פּוֹתֵר אוֹתוֹ דּוּנַשׁ בְּעִנְיָן אַחֵר, וְזֶה פִּתְרוֹנוֹ: כִּי לֹא אוֹיֵב יְחָרְפֵנִי וְאֶשָּׂא חֶרְפָּתוֹ, וְלֹא מְשַׂנְאִי עָלַי הִגְדִּיל וְאֶסָּתֵר מִמֶּנּוּ, כִּי אִם אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי אֲשֶׁר יַחְדָּיו נַמְתִּיק סוֹד בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ. וְהַדָּבָר הַזֶּה יָדוּעַ, כִּי הָאָדָם קָשֶׁה עָלָיו חֶרְפַּת הָאוֹהֵב מֵחֶרְפַּת הָאוֹיֵב, וְגַם יוּכַל לְהִסָּתֵר מֵאוֹיְבוֹ וְלֹא יוּכַל לְהִסָּתֵר מֵאוֹהֲבוֹ בְּהַגִּידוֹ לוֹ אֶת כָּל לִבּוֹ. כֵּן מוֹכִיחַ הָעִנְיָן:

    אבן עזרא

    ואתה ידבר עם אחד מהם.

    כערכי נחשב בעיני כמוני.

    רד"ק

    ואתה. דבר כנגד אחיתופל אבל אתה שהיית אנוש כערכי. כלומר שהייתי חושב אותך כאילו היית כמוני בגדולה וכאילו היית אלופי. כלומר גדול עלי ושר גם כן היותך מיודעי. כלומר רעי שהייתי מודיע אותך דעתי וסודי או פי' אלופי האלוף ושר שלי כלומר אחד משרי ומאלופי:

    מלבי"ם

    (יד-טו) ואתה, יאמר אל אחיתופל, ואתה הלא היית אנוש כערכי ואלופי ומיודעי אשר יחדו נמתיק סוד, ר"ל שאחיתופל דבר עם דוד על אודות מרידה שיוכל לקום נגד דוד וא"ל שאין לו לירא משום מרידה, שאם יתהוה רגש ומרידה נהלך בבית אלהים להתפלל ובזה נשקיט את המרד, כאומר לא נצטרך לשום מלחמה נגד רגש ומהומה של העם, כי כאשר נלך אל בית אלהים יכנעו מפנינו וישקוט הרגש והמרד - ועל צד המליצה, זה מוסב על מ"ש בפסוק שאח"ז ישיא מות עלימו, כי אחיתופל צוה אל ביתו ויחנק שהמית את עצמו, ועשה בעצמו מעשה של מלאך המות, מצייר במליצתו שהוא ריעו ומיודעו של המות, והמות ישיא עלימו כשבא לקחת חובו ממנו שהוא לקחת נשמתו, ומצא שהמית את עצמו, אמר המות אליו הלא אתה אנוש כערכי, אתה מלאך המות כמוני, ואתה אלופי ומיודעי שמסרת בידי רבים למיתה, ולא לבד שהרגת על ידי נפשות בשוק וברחוב, כי המתקת סוד עמי שאלך עמך גם אל בית אלהים בעת הרגש והמרד, שבעת המרד של אבשלום נתן עצה שגם אם ינוס דוד או אנשיו לבית אלהים ששם לא היו הורגים שום אדם (כמ"ש ויחזק בקרנות המזבח) אמרת ויעצת שאלך עמך גם אל בית אלהים, ר"ל שנתת רשות אל המות שיהרוג אנשים גם בבית אלהים, וא"כ אתה אלוף ומודע של המות:

    מצודת ציון

    כערכי. מל׳ ערך ושיווי:

    אלופי. שר שלי כמו אל תבטחו באלוף (מיכה ז ה):

15. (טו)אֲשֶׁר יַחְדָּו נַמְתִּיק סוֹד בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ:

    מצודת דוד:נמתיק סוד. שנינו יחד היינו מתחכמים בדבר העצה להוציאה לאור במיטב הענין: ברגש. בקיבוץ ובחבורה אחת:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    אֲשֶׁר יַחְדָּו. הָיִינוּ רְגִילִים לְהַמְתִּיק סוֹד בַּתּוֹרָה, וּבְבֵית אֱלֹהִים הָיִינוּ מְהַלְּכִים בְּרָגֶשׁ, בְּרוֹב עָם:

    בְּבֵית אֱלֹהִים. בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת:

    אבן עזרא

    אשר יחדיו היינו מדברים סודנו והיה מתוק לנו.

    ברגש בחבורה אחת.

    רד"ק

    אשר. אני ואתה היינו ממתקים הסוד כלומר שהייתי ממתיק וגם מתיעץ עמך בדברי סודי ולא היה מתוק וכשר בעיני עד שהייתי נושא ונותן עמו:

    ברגש. בחבורה אמר אף כשהיינו הולכים בבית אלהים להתפלל היינו הולכים יחד בחבורה אחת כל כך הייתי נקשר בך ואתה בגדת בי, ובית אלהים הוא המקום שהיה בו הארון:

    מצודת ציון

    ברגש. ענין הקבוץ כמו למה רגשו (לעיל ב):

16. (טז)יַשִּׁי מָוֶת עָלֵימוֹ יֵרְדוּ שְׁאוֹל חַיִּים כִּי־רָעוֹת בִּמְגוּרָם בְּקִרְבָּם:

    מצודת דוד:ישי מות. ה׳ יחייב עליהם את המות ר״ל על אחיתופל וריעיו: חיים. פתאום כשהם בריאים לא מתוך חולי למען יכירו הכל שבא בגמול: כי רעות. ראוים הם למיתה פתאומית כי רעות במגורם ולתוס׳ ביאור אמר בקרבם:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    יַשִּׁי מָוֶת עָלֵימוֹ. יַשִּׁיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם אֶת מַלְאַךְ הַמָּוֶת, יַשִּׁי יְסַכְסֵךְ וְיָסִית לְשׁוֹן ״הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכַל״ (בראשית ג:יג), וּמְנַחֵם פָּתַר יַשִּׁי לְשׁוֹן יֵשׁ כְּמוֹ ״אִם יֶשְׁכֶם עוֹשִׂים״ (בראשית כד:מט) ״אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה״ (דברים כט:יד):

    בִּמְגוּרָם. בִּמְלוֹנָם:

    אבן עזרא

    ישי אמר רבי משה: הטעם ישי מות. וטעם ישי - שיהיה המות נושה להם, שיקח את נפשם. ואחרים אמרו: מגזרת נשני אלהים שישכחו המות ולא יעלוהו על לבם, עד שירדו חיים שאול, אם כן תהיה דרך ישי כדרך: אל תמחי, צור ילדך תשי, שהמלה מלרע. ויש אומרים: שהוא חסר אל"ף, מן השיאני והוא קרוב. והטעם: ישיאם עד שלא ירגישו וירדו חיים שאול. אמר רבי משה: במגורם בחבורתם, כמו העוד הזרע במגורה. והנכון בעיני: בארץ מגוריהם כנגד בעיר.

    רד"ק

    ישי מות עלימו. כתוב בלא אל"ף וקרי באל"ף, אלהים שזכר ישיא המות על אחיתופל ועל היועצי' על דוד לרעה:

    ישיא. יתחייב המות לבא עליה:

    ירדו שאול חיים. שימותו מיתת פתאום שלא ירגישו בחולי עד שימותו. וכן נבלעם כשאול חיים (משלי א, יב):

    כי רעות במגורם בקרבם. הרעות שחושבים בקרבם אומרים במגורם ופירושו במקו' אסיפותם כלומר שנאספו שם להתיעץ בירושלים על דוד:

    מלבי"ם

    ישיא מות עלימו, כן יתבע חובו מהם בעת שירדו לשאול חיים, כי הם ירדו לשאול שלא על ידי המות רק בחיים, כי המיתו א"ע, כי הם דומים אל המלאך המות לעשות כמעשהו, וזה יהיה להם עונש על כי רעות במגורם ובקרבם:

    מצודת ציון

    ישי. ענין חוב כמו לא ישיא אויב בו (לקמן פט):

    חיים. בריאים כמו עד חיותם (יהושע ה):

    במגורם. ענין מדור:

17. (יז)אֲנִי אֶל־אֱלֹהִים אֶקְרָא וַיהוָה יוֹשִׁיעֵנִי:

    עוד פירושים על פסוק יז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    אני אקרא אל אל, עד רדתם שאול חיים.

    רד"ק

    אני. הם רבים נאספו עלי ואני יחיד אקרא אל אלהים והוא יושיעני מידם:

    מלבי"ם

    (יז-יח) אני, אחר שנהרג אחיתופל אומר שעתה בטוח שישמע ה' תפלתו להצילו מן המלחמה שילחם אבשלום עמו, שאני אל ה' אקרא וה' יושיעני, ותפלתי תתמיד ערב ובקר וצהרים וה' ישמע קולי:

18. (יח)עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה וַיִּשְׁמַע קוֹלִי:

    מצודת דוד:ערב וגו׳. בכל שלש התפלות אספר התלאות ואהמה אליהם:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

    רש"י

    עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם. עַרְבִית וְשַׁחֲרִית וּמִנְחָה, שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת (ברכות כו:):

    אבן עזרא

    ערב תחלת הלילה.

    ובקר תחלת היום.

    וצהרים חצי היום. וכל אדם יוכל לדעת אלה העתים במראה עיניו, רק בחצי היום לא יוכל להתבונן בצל, רק כשיעבור קרוב בחצי שעה.

    רד"ק

    ערב. סוף היום שעבר ותחילת הלילה:

    ובוקר. תחילת היום:

    וצהרים. חצי היום ואלה הם עתי התפלה שצריך אדם להודות לאל כשהיום משתנה אמר כי בעתות התפלה אשיחה ואהמה לאל והוא ישמע קולי:

    וישמע. לשון עבר בפתח הוי"ו דרך נבואה:

19. (יט)פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקֲּרָב־לִי כִּי־בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי:

    מצודת דוד:פדה בשלום. מעולם פדה נפשי להשיבה בשלום מהמלחמות הבאות עלי עם כי הנלחמים עמדי היו בעם רב ואני במתי מספר:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    מִקְּרָב לִי. מִן הַמִּלְחָמָה הַבָּאָה עָלַי:

    כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי וְגוֹ׳. כִּי זֹאת עָשָׂה לִי בִּשְׁבִיל הָרַבִּים שֶׁהָיוּ בְּעֶזְרָתִי לְהִתְפַּלֵּל עָלַי, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְכָל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אֹהֵב אֶת דָּוִד״ (שמואל א יח:טז):

    אבן עזרא

    פדה, מקרב לי שלא נגעו בי.

    ובי"ת ברבים היו עמדי כמו לחמו בלחמי. והטעם: על המלאכים, כי רבים אשר אתנו.

    רד"ק

    פדה. מקרב לי. אני בשלום מכלי קרב ותרגו' כי תצא למלחמה קרבא:

    כי ברבים היו עמדי. כי הם עם רבים היו הנלחמים עמדי ואני במתי מעט והאל פדה נפשי מהם:

    מלבי"ם

    (יט-כ) פדה, אחר שה' פדה נפשי, שלא נעשה כעצת אחיתפול שרצה לרדוף אחריו ולהרגו בלילה, ושיעור הכתוב פדה בשלום נפשי מקרב לי אשר אין חליפות למו, (ומ"ש כי ברבים היו עמדי עד מלת סלה, הוא מאמר מוסגר, ומלת סלה מורה ע"ז שהוא מאמר מוסגר באמצע) ור"ל ה' פדה נפשי בל יקרבו אלי אנשים אשר אין חליפות למו, ר"ל שאין להם חלק לעולם הבא שהם החיים האחרים הבאים חליפות החיים של זה העולם, והם לא יהיה להם חיים אחרים ותחיית המתים חליפות חייהם, והם לא יראו אלהים, וה' פדה נפשי ע"י תפלתי בל יקרבו אנשים אלה אלי, ומ"ש כי ברבים היו עמדי ר"ל שמה ששמע ה' תפלתי היה בזכות הרבים אשר היו עמדי, שגם הם התפללו בעדי ונעשה זה בזכותם, כי ישמע אל ויושב קדם ויענם, כי אין ה' מואס בתפלתם של רבים:

    מצודת ציון

    מקרב. מלחמה כמו מכלי קרב (קהלת ט):

20. (כ)יִשְׁמַע אֵל וְיַעֲנֵם וְיֹשֵׁב קֶדֶם סֶלָה אֲשֶׁר אֵין חֲלִיפוֹת לָמוֹ וְלֹא יָרְאוּ אֱלֹהִים:

    מצודת דוד:ישמע. כן עתה ישמע אל חרפתי ויכניע את מחרפי: ויושב קדם. ה׳ היושב בשמים אשר ברא מזמן קדם הוא יכניעם עד עולם: אשר. על אשר שאינם נותנים אל לבם שיוחלפו ויעברו מהעולם ולא יראו מהאלהים:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    יִשְׁמַע אֵל. תְּפִלָּתָם שֶׁל אוֹתָם רַבִּים:

    וְיַעֲנֵם. הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא יֹשֵׁב קֶדֶם:

    אֲשֶׁר אֵין חֲלִיפוֹת לָמוֹ. לְאוֹתָם הָרְשָׁעִים הָרוֹדְפִים אוֹתִי אֵין נוֹתְנִים לִבָּם אֶל יוֹם חֲלִיפָתָם, אֵין חֲרֵדִים מִיּוֹם הַמִּיתָה:

    אבן עזרא

    ישמע אל ישוב לדבר על אויביו שרעות במגורם.

    ויענם מגזרת עני ידלדלם. והנכון בעיני: יענה בם כמו לא נגענוך שהוא נגענו בך.

    יושב קדם כמו שוכן הוא יענם באמת.

    אשר אין חליפות שיתחלף מזלם מטוב לרע.

    ולא יראו אלהים שיש בידו להחליפני.

    רד"ק

    ישמע אל, כמו ישמע האל ויכניעם מענין לענות מפני:

    ויושב קדם סלה. האל שהוא קדמון לכל בריותיו ובידו להשפיל ולהרים הוא יכניעם:

    אשר אין חליפות למו. כמו לו ר"ל האל יושב קדם ואין לו חליפות כי לא ישתנה מענין לענין ומה שיעדני יקיים לי:

    ולא יראו אלהי'. הוא בעזרתי והם לא יראו ממנו שיוכל להכניע':

    מצודת ציון

    ויענם. ויכניעם כמו לענות מפני (שמות י׳):

    למו. להם:

21. (כא)שָׁלַח יָדָיו בִּשְׁלֹמָיו חִלֵּל בְּרִיתוֹ:

    מצודת דוד:שלח ידיו. על אחיתופל יאמר הנה בי שלח ידו אשר אני איש שלומו וחלל הברית אשר כרת עמי:

    עוד פירושים על פסוק כא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    שָׁלַח יָדָיו. זֶה אֲחִיתֹפֶל הָרָשָׁע (שמואל ב טו:לא):

    שָׁלַח. טָאנְדִ״יט בְּלַעַ״ז:

    בִּשְׁלוֹמָיו. בְּמַה שֶּׁהָיָה שָׁקֵט וְשָׁלֵם עִמּוֹ:

    אבן עזרא

    שלח כל אחד ידיו בשלומיו פי' באנשי שלומיו, כדרך: ואני תפלה.

    רד"ק

    שלח אחיתופל שלח ידיו באיש שלומיו דוד שהיה בשלום עמו או יהיו שלומיו תואר לדוד ולסיעתו שהיו שלימים עמו:

    חלל בריתו. שהיה לו עם דוד:

    מלבי"ם

    שלח, שב לענין אחיתופל, הנה הוא שלח ידיו בשלומיו, כי רצה לרדוף אחרי דוד ולהרגו בידיו בעצמו, ובזה חלל בריתו, שהיה בעל ברית של דוד ואיש שלומו:

22. (כב)חָלְקוּ מַחְמָאֹת פִּיו וּקֲרָב־לִבּוֹ רַכּוּ דְבָרָיו מִשֶּׁמֶן וְהֵמָּה פְתִחוֹת:

    מצודת דוד:חלקו. דברי פיו המה רכים וחלקים יותר מחמאה אבל בלבו חושב להלחם בי: רכו וגו׳. כפל הדבר במילות שונות: והמה פתיחות. כי בהם מרמה אותי להיות לו הכנה להצר לי:

    עוד פירושים על פסוק כב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    חָלְקוּ. לְשׁוֹן חֲלַקְלַקּוֹת:

    מַחְמָאוֹת. לְשׁוֹן חֶמְאָה, וְהַמֵּ״ם הָרִאשׁוֹנָה יְסוֹד נוֹפֵל הִיא בַּתֵּיבָה, כְּמֵ״ם שֶׁל מַעֲשֶׂה וּכְמֵ״ם שֶׁל ״מַאֲמָר״ (אסתר א:טו):

    וּקְרָב לִבּוֹ. לִבּוֹ לְמִלְחָמָה:

    וְהֵמָּה פְתִחוֹת. מְנַחֵם פָּתַר לְשׁוֹן חֲרָבוֹת, כְּמוֹ ״וְאֶת אֶרֶץ נִמְרֹד בְּפִתְחֶיהָ״ (מיכה ה:ה): כְּפִיּוֹת חֶרֶב (ס״א אינו). וְאוֹמֵר אֲנִי: לְשׁוֹן קְלָלָה הוּא בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי, כְּדַאֲמַר: כָּתַב אֲמֵימַר פְּתִיחָא עֲלָהּ – וְהוּא שְׁטַר שַׁמְתָּא:

    אבן עזרא

    חלקו אחר שחלקו.

    מחמאות נפתח המ"ם בעבור אות הגרון.

    וטעם פיו כמו דברי פיו.

    וקרב כמו: המלמד ידי לקרב.

    והמה פתיחות חרבות לטושות או שלופות, כמו: חרב פתחו רשעים.

    רד"ק

    מחמאות. המ"ם פתוחה ודינה בצר"י שהיא לשימוש ופירושו יותר מחמאות חלקו אמרי פיו אמר עתה אני רואה כי הטובות שהיה מדבר עמי כי מחליק היה לשונו לי אבל לבו לא היה עמי, ואע"פ שהיה מ"ם השניה במחמאות ראויי' להיות בשו"א מפני הסמיכות נשארה בקמ"ץ שלא לחטף על האל"ף:

    וקרב לבו. דבריו חלקים ולבו למלחמה:

    רכו דבריו. כפל הענין במלו' שונות:

    והמה פתחו'. פי' חרבות:

    מלבי"ם

    (כב-כג) חלקו, מזכיר איך דבר עם דוד בלשון רמיה, שדוד הרגיש קצת מן המרד שיש איזה תלונה בין העם, והתיעץ עם אחיתופל ע"ז, וא"ל בדברי חלקות, בל ישגיח ע"ז, רק יבטח על ה', וז"ש שחלקו מחמאות פיו ובלבו היה מלא קרב, כי א"ל אל תתירא מאיזה מרד, ואל תעשה שום דבר, רק השלך על ה' יהבך והוא יכלכל ויסבול אותך כי ה' לא יתן מוט לצדיק, ובזה השיא את לבבו שיהיה נכון לבו בטוח ולא יחקור על המרד ולא ידרוש אחריו, ודבריו היה רכו משמן והמה פתיחות, ר"ל שהדבר פתוח עתה וגלוי לכל, שבזה הכין לי מוקש, שע"י שסמכתי על דבריו לא חקרתי עוד ועי"כ נעלם ממני כל עניני הקשר והמרד שנעשה בסוד:

    מצודת ציון

    וקרב. ומלחמה:

    פתחות. חרבות כמו ואת ארץ נמרוד בפתחיה (מיכה ה׳:ה׳):

23. (כג)הַשְׁלֵךְ עַל־יְהוָה יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ לֹא־יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק:

    מצודת דוד:השלך. אמר דוד לנפשו השלך משאך על ה׳ וכן יהיה כי הוא יסבול משאך ר״ל בטח עליו שהוא יקל משאך מעליך וכן יהיה כי לא לעולם יעזוב את הצדיק להיות נוטה:

    עוד פירושים על פסוק כג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    יְהָבְךָ. מַשָּׂאֲךָ, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מֵשִׁיב לוֹ כֵּן:

    יְכַלְכְּלֶךָ. יִסְבּוֹל מַשָּׂאֲךָ, כְּמוֹ (מלכים א ח:כז) ״הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ״. לְשׁוֹן ״כִּלְכּוּל״ מְתֻרְגָּם ״מְסוֹבַר״ כְּתַרְגּוּם יוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל:

    מוֹט. מְעִידַת רֶגֶל:

    אבן עזרא

    השלך אומר לנפשו או לצדיק השלך על השם משאך.

    והוא יכלכלך יסבלך כמו: השמים לא יכלכלוך, ומי מכלכל את יום בואו.

    ויש אומרים: שמלת יהבך כמו נתנך. והטעם: המשא שנתן השם עליך. ורבי משה אמר: נתנך טעמו תנתן לך לחם עד עתה והוא יכלכלך לעתיד, כמו: ויכלכל יוסף. ואין זה מטעם המזמור.

    רד"ק

    השלך. אמר דוד כנגד עצמו וכנגד כל הצדיקים השלך על ה' משאך כי הוא יסבול אותך ואל תירא מבני אדם כי אם תבטח בו הוא יסעדך כי לא יתן לעולם מוט לצדיק לא יניחהו לעולם שימוט:

    יהבך. משאך:

    יכלכלך. יסבלך:

    מצודת ציון

    יהבך. ענין משא כן פי׳ רז״ל (ר״ה כז):

    יכלכלך. יסבלך כמו ומי יכילנו (יואל ב׳):

24. (כד)וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא־יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם וַאֲנִי אֶבְטַח־בָּךְ:

    מצודת דוד:תורידם. את אחיתופל וריעיו כי הם אנשי דמים ולכן לא יגיעו לחיות חצי ימיהם הקצובים להם: אבטח בך. להנצל מידם:

    עוד פירושים על פסוק כד: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    אבן עזרא

    ואתה מ"ם תורידם שבה לאשר רבו דבריהם.

    לא יחצו ימיהם שלא תמלא מספר ימיהם.

    ואני אבטח בך שתמלא מספר ימי, כי אני עבדך כאשר הבטחתני בתורתך, או ואני אבטח בך - שתורידם בחצי ימיהם לשחת.

    רד"ק

    ואתה. ואתה לאלה הבוגדים תוריד לבאר שחת כלומר לבאר שחת לגיהנם שתאבד נפשם במות גופם וגם מיתת גופם תהיה כרת שלא יגיעו לחצי ימיהם כי הם לא יראו ממך אבל אני אבטח בך שתצילני מידם:

    מלבי"ם

    ואתה, ר"ל הגם שאתה לא תמיתם כי הם המיתו א"ע, אתה תהיה המוריד אותם לבאר שחת לגיהנום לבל יזכו לעוה"ב, אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם שע"י שנטל נפשו נדמה כי רצה לחצות ימיו לחצאין חציו בעוה"ז וחציו לעוה"ב, וזה לא יהיה, כי ירדו לבאר שחת ולגיהנם, אבל אני אבטח בך:

    מצודת ציון

    שחת. קבר: