תהילים פרק נ״ד

תהילים פרק נ״ד עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מַשְׂכִּיל לְדָוִד:

   עוד פירושים על פסוק א: אבן עזרא

   אבן עזרא

   למנצח בנגינות תחלת פיוט.

2. (ב)בְּבוֹא הַזִּיפִים וַיֹּאמְרוּ לְשָׁאוּל הֲלֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר עִמָּנוּ:

   מצודת דוד:מסתתר. מתחבא אצלינו:

   עוד פירושים על פסוק ב: רד"ק, מצודת ציון

   רד"ק

   הזיפים. אנשי זיף והוא מקום בגבול אנשי בני יהודה:

   מצודת ציון

   הזיפים. אנשי מקום זיף:

3. (ג)אֱלֹהִים בְּשִׁמְךָ הוֹשִׁיעֵנִי וּבִגְבוּרָתְךָ תְדִינֵנִי:

   מצודת דוד:תדינני. תדין דיני לקחת נקמתי:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   וּבִגְבוּרָתְךָ תְדִינֵנִי. תִּנְקֹם נִקְמָתִי, כְּמוֹ ״כִּי יָדִין ה׳ עַמּוֹ״ (דברים לב:לו):

   אבן עזרא

   אלהים בשמך שאני קורא, והטעם בעבור שמך.

   ובגבורתך ולך הגבורה שתקח דיני מהזיפים.

   רד"ק

   אלהים בשמך. בשמך אשר קראתי הושיעני:

   ובגבורתך. אשר בטחתי בה ואני יחיד והם רבים בה:

   תדינני. כלומר שתקח נקמתי מהם:

   מלבי"ם

   אלהים בשמך הושיעני, תושיע לי מצד שמך שאתה מושיע חוסים, ותדין דיני מיד אויבי מצד גבורתך, התשועה מצד החסד, והדין מצד הגבורה:

4. (ד)אֱלֹהִים שְׁמַע תְּפִלָּתִי הַאֲזִינָה לְאִמְרֵי־פִי:

   עוד פירושים על פסוק ד: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   אלהים, תפלתי בלב.

   לאמרי פי בלשון כי עקר תפלה, כמו: ויפלל לא פיללתי.

   רד"ק

   תפלתי. ואמרי פי כפל דבר או פי' תפלתי בלב ואמרי פי בלשון:

   מלבי"ם

   אלהים שמע תפלתי, וגם האזינה ליתר הדברים שאומר עם התפלה:

5. (ה)כִּי זָרִים קָמוּ עָלַי וְעָרִיצִים בִּקְשׁוּ נַפְשִׁי לֹא שָׂמוּ אֱלֹהִים לְנֶגְדָּם סֶלָה:

   מצודת דוד:כי זרים. אנשי הזיפים המה זרים משאול ואינם מבני משפחתו ועכ״ז קמו בי למסרני בידו: ועריצים. אנשים החזקים ממני מבקשים נפשי ואין בי כח לעמוד כנגדם: לא שמו. ומעולם אין פחד אלהים לנגדם ולא ימשכו ידם ממני מיראת ה׳:

   עוד פירושים על פסוק ה: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   כי זרים שאינם מעמו.

   ועריצים הם הזיפים.

   רד"ק

   כי זרים. זרים ועריצים כפל ענין במלות שונות:

   קמו עלי ובקשו נפשי כי כן המנהג:

   זרים. נכרים שונאי דוד:

   ועריצים. הזיפים:

   לא שמו אלהים לנגדם. שלא פחדו ממנו שישלם להם גמולם:

   מלבי"ם

   כי זרים קמו עלי, הם הזיפים שהם זרים ואינם קרובי שאול, ועדת עריצים הם שאול וגבוריו, שהם בקשו נפשי להרגני, לא בדין רק מצד שהם עריצים, ולא שמו אלהים לנגדם, לא שמו על לב שאלהים הוא מתנגד להם בדבר הזה שהוא נגד רצון אלהים, סלה סיום הענין:

6. (ו)הִנֵּה אֱלֹהִים עֹזֵר לִי אֲדֹנָי בְּסֹמְכֵי נַפְשִׁי:

   מצודת דוד:הנה אלהים. עם כי אין הכח בידי אבל הנה ה׳ הוא עוזר לי והוא יהיה בעזרת סומכי נפשי:

   עוד פירושים על פסוק ו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   הנה אמר ר' משה: אין טעם אדני בסמכי נפשי שהוא אחד מהסומכים, רק טעמו הוא לבדו כנגד כל הסומכים. ולפי דעתי: שהתפלל, שהשם ידינהו ממבקשי רעתו ויעזור לאשר יסמכוהו ולא ילשינוהו.

   רד"ק

   עוזר. ולא יוכלו להרע לי ברכילותם:

   אדני. שהוא אדון על הכל הוא יהיה:

   בסומכי נפשי. כלומר בעזרת סמכי נפשי מישראל:

   מלבי"ם

   הנה אלהים עזר לי בעצמי, וגם ה' בסומכי נפשי שהם אנשי דוד וסומכיו ועוזריו, וגם ה' יצטרף להיות ג"כ עמהם לסמכני:

7. (ז)יָשִׁיב הָרַע לְשֹׁרְרָי בַּאֲמִתְּךָ הַצְמִיתֵם:

   מצודת דוד:ישיב הרע. הרע הזה בעצמו ישיב לאויבי המסתכלים בי לרעה: באמתך. בעבור שאתה אל אמת לשלם לאיש כגמולו לזה הכריתם כאשר חשבו לי:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   לְשׁוֹרְרָי. לְעוֹיְנַי, לְשׁוֹן ״אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב״ (במדבר כד:יז):

   בַּאֲמִתְּךָ. מִתּוֹךְ שֶׁאַתָּה אֲמִתִּי, וְאָמַרְתָּ לִיפָּרַע מֵהוֹלְכֵי רָכִיל וְרוֹדְפֵי הֶרֶג (תהלים קא:ה), לְכָךְ הַצְמִיתֵם:

   אבן עזרא

   ישיב הרע שחשבו לעשות לי השם ישיבנו להם.

   וטעם באמתך כי הם עומדים על דמים והולכי רכיל ומבקשים להרגני חנם.

   רד"ק

   ישיב כתיב ישוב, מן הקל והוא פועל עומד טעמו על הרע, וקרי ישיב מן הפעיל וטעמו על האל ית' והענין אחד:

   הרע. שהם עושים לי ישיב להם שהם שוררי ומביטים את מקומי אשר תהיה רגלי שם ויגידו לשאול:

   באמתך הצמיתם. כי דברך אמת להמליכני והם מבקשים לטרדני מן העולם:

   מלבי"ם

   ישוב, גם ישלם לאויבי, א. כדי שישיב הרע לשררי לשלם להם כרעתם, ב. באמתך הצמיתם מצד אמתת הבטחתך שהבטחת לי את המלוכה:

   מצודת ציון

   לשוררי. ענין הבטה וראיה:

   הצמיתם. ענין כריתה כמו לבקרים אצמית (לקמן קא):

8. (ח)בִּנְדָבָה אֶזְבְּחָה־לָּךְ אוֹדֶה שִּׁמְךָ יְהוָה כִּי־טוֹב:

   מצודת דוד:בנדבה. ברוח נדיבה וטובה ר״ל בשמחת הלב אזבחה לך קרבנות: כי טוב. כי שמך הוא טוב:

   עוד פירושים על פסוק ח: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   בנדבה כאשר תצמיתם כי זה אודה ואומר.

   ומלת הצילני שבה לשמך הכתוב בפסוק הראשון.

   רד"ק

   בנדבה. כאשר תצמיתם אזבחה לך ברוח נדיבה וטובה ואז שמך אודה כי טוב ואומר:

   מלבי"ם

   (ח-ט) בנדבה, ואזבחה לך בנדבת לב ואודה שמך ה' כי טוב, במה שאז כאשר עטרו שאול ואנשיו על דוד ואנשיו לתפשם בא מלאך אל שאול ואמר לו כי פשטו פלשתים על הארץ, וישב שאול מרדוף אחרי דוד, ועי"כ מכל צרה הצילני, ובאיבי ראתה עיני הגם שראיתי באויבי לא הוצרכתי ללחום עמהם ולשפוך דם, רק הצלתני גם מזה, וזה היה אצלו עקר הנס שלא ניצול ע"י מלחמה ושפיכת דם:

9. (ט)כִּי מִכָּל־צָרָה הִצִּילָנִי וּבְאֹיְבַי רָאֲתָה עֵינִי:

   מצודת דוד:כי מכל וגו׳. כי טובה כפולה עשה עמדי אותי הציל מכל צרה אשר חשבו אויבי לעשות לי ועוד ראתה עיני באויבי מה שחפצה לראות בהם:

   עוד פירושים על פסוק ט: רד"ק

   רד"ק

   ראתה עיני. מה שחפצתי: