תהילים פרק ל״ב

תהילים פרק ל״ב עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי־פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה:

   מצודת דוד:משכיל. בזה ישכיל את העם ללמדם דעת: נשוי פשע. אשרי למי שנמחה פשעו ונתכסה חטאו למען לא יזכר כי בודאי עשה תשובה הגונה:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   לְדָוִד מַשְׂכִּיל. אָמְרוּ חֲכָמִים (פסחים קיז.): כָּל מִזְמוֹר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ מַשְׂכִּיל, עַל יְדֵי מְתוּרְגְּמָן אֲמָרוֹ:

   אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע. שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹשֵׂא פֶּשַׁע וּמְכַסֶּה חֲטָאָיו:

   נְשׂוּי. אַנְפוֹרְדוֹנִי״ץ בְּלַעַ״ז:

   אבן עזרא

   לדוד משכיל אשרי נשוי פשע יתכן היות זה המזמור על טעם פיוט תחלתו משכיל, או בעבור שכתוב בו אשכילך.

   ומלת נשוי פשע מבעלי האל"ף בא על דרך בעלי הה"א, או שניהם נמצאים. והעד ונשאו את כלימתם וכסוי פעול כי וכסה קלון פועל יוצא. והטעם: כי המוכה או הנגוע בעבור פשע שעשה בגלוי, על כן אמר: אודה עלי פשעי. ויש שאלה קשה: הנה מצאנו דוד אומר: כי חסיד אני ולא תתן חסידך אם כן איך מצאנו בכמה מזמורים שיש לו פשעים ועונות, כי פשעי אני אדע? והתשובה: כי לבו היה שלם עם השם ולא פשע ולא חטא, רק כנגד בני אדם יש לו פשיעות בשגגה. ואחרים אמרו: שהוא מדבר בעד אחרים שהם בגלות, אם כן מה יעשה במלת כי פשעי אני אדע, שהוא בדבר בת שבע?! ועוד אפרשנו.

   רד"ק

   לדוד משכיל כבר כתבנו בפתיחה ובמזמור הרביעי טעם משכיל ושאר ראשי המזמורים.

   אשרי נשוי פשע כסוי חטאה: אמר: אשרי מי שנשא האל על פשעו וכסה את חטאתו בתשובה שישוב אל האל, ובעונש שיענישהו בעולם הזה, כי אין סליחת העון בלתי עונש מעט או רב; ולפי תשובתו יקל ענשו. והנה אשריו, שיהיה נקי מעון לעולם הבא. ומלת נשוי באה כדרך בעלי הה"א. וכן (יחזקאל לט כו): ונשו את כלמתם. ועוד כפל הענין ואמר:

   מלבי"ם

   לדוד משכיל, מזמור זה נתיסד על עצירת גשמים שהיה בעת ההיא וגזרו צום ותענית והתודו על עונותיהם (כמו שכן היה דרכם בעת הצום לפשפש במעשיהם) ונעתר ה' להם והוריד הגשם והגשם היה שוטף מאד ובכל זה היה לברכה, ונראה גם כן שבעת ההיא היה להם מלחמה עם אויביהם ושטף הגשם והמים עכב את האויבים מבוא בגבולם וי"ל שהיה זה בעת שהיה רעב בימי דוד שלש שנים, ששאלו אז באורים ותומים ונודע להם עונם ותקנו אותו וירד הגשם (כנז' בספר שמואל) וגם המזמור שאח"ז מחובר אל מזמור זה, כמו שיתבאר אשרי אחר שראה שע"י שהתודו את עונם נושעו, כאלו היה הצרה ע"י מה שכסו את עונם עד עתה, אמר אשרי נשוי פשע של כסוי חטאה, אשרי מי שמוחלים לו על הפשע שפשע במה שכסה חטאיו, כי מצד שהוא כסוי חטאה ואינו מתודה עליהם שב החטא לפשע ומרד כמחזיק בחטאותיו וענשו קשה, ואשרי מי שנושאים לו פשע זה הגדול:

   מצודת ציון

   נשוי. ענין מחילה כמו כל תשא עון (הושע י״ד:ג׳):

2. (ב)אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב יְהוָה לוֹ עָוֺן וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה:

   מצודת דוד:לא יחשוב. העון שעשה לא יחשוב לו ה׳ בחשבון מעשיו כי נמחל לו על ידי התשובה: ואין ברוחו רמיה. וזהו כשאין במחשבתו רמיה שאין עושה תשובה לרמות הבריות כי אם בלב שלם:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   וְלֹא יַחְשֹׁב לוֹ עָוֺן. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִּהְיֶה בְּרוּחוֹ רְמִיָּה לִהְיוֹת בְּדַעְתּוֹ לָשׁוּב אֶל קִיאוֹ (משלי כו:יא):

   אבן עזרא

   אשרי הנה כסוי חטאה - הוא העושה תשובה וסר חרון השם ממנו ולא נראתה חטאתו שלא היה עליה עונש.

   טעם יחשוב ממחשבה או חשבון.

   ורמיה כמו מרמה.

   ויש אומרים: ואין ברוחו להיות כקשת רמיה. ועוד אפרשנו.

   רד"ק

   אשרי אדם לא יחשב יהוה לו עון עונו למאומה; כלומר: שנשאו בראותו יושר לבבו ששב אל יי' בכל לבו; וזהו שאמר:

   ואין ברוחו רמיה: כי אין תשובתו במרמה כאומר: אחטא ואשוב (משנת יומא ח ט), או שיהיה במחשבתו שישוב ויחטא. ואמר דוד זה על עצמו שהיה דואג על עוניו ואמר: אשרי מי שידע שהאל נשא עונו. ואדני אבי, זכרו לברכה, פרש הענין הזה כן. אמר: כי זכר שלש מדרגות שהצדיקים הם בהן. והחל במדרגה התחתונה, והוא נשוי פשע: והוא שחטא והעוה ועבר עברות, ואחר כן חזר בתשובה שלמה ונסלח לו. כסוי חטאה: שיש לו זכיות וצדקות הרבה ואין לו כי אם חטא קטן והוא כסוי, ואינו נראה בתוך צדקותיו. דומה כמו גרעין דוחן בתוך סאה של חטאים שמתכסה הגרעינה בהם שאינה נראית. לא יחשוב יי' לו עון: זה שלא חטא כלל, ואפילו על לבו לא עלה; וזהו: ואין ברוחו רמיה. ואמר: כי הקדים תחלה נשוי פשע בעבור כי רב הצדיקים במדרגה הזאת, ומעוטם כסוי חטאה, והמעט מן המעט לא יחשב יי' לו עון.

   מלבי"ם

   אשרי, ובכ"ז טוב יותר מי שלא יחשב ה' לו עון שלא חטא כלל, ואין ברוחו רמיה, שרוחו תמיד עם ה' וא"צ להתודות, זה טוב יותר מן הבעל תשובה שכבר היה ברוחו רמיה ועון:

3. (ג)כִּי־הֶחֱרַשְׁתִּי בָּלוּ עֲצָמָי בְּשַׁאֲגָתִי כָּל־הַיּוֹם:

   מצודת דוד:כי החרשתי. ועל שגדול כל כך כח התשובה לזה כאשר החרשתי ועמדתי בשתיקה להתבונן במעשי אז הייתי דואג על עונותי עד שבלו עצמי ועסקתי בשאגתי כל היום:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   כִּי הֶחֱרַשְׁתִּי. כַּאֲשֶׁר הֶחֱרַשְׁתִּי מִלְּהִתְוַדּוֹת עַל פְּשָׁעַי לְפָנֶיךָ:

   בָּלוּ עֲצָמָי. מֵרוֹב אַנְחוֹתַי וּדְאָגוֹתַי כָּל הַיּוֹם שֶׁהָיִיתִי דּוֹאֵג מִפְּנֵי הַפֻּרְעָנוּת:

   אבן עזרא

   כי אם שתקתי שלא אדבר כדבור בני אדם בלו עצמי בשאגתי, כמו האריה שירים קול.

   רד"ק

   כי החרשתי בלו עצמי בשאגתי כל היום: מלת כי ענינה: כאשר, כמו (דברים ד כה): כי תוליד בנים, והדומים לו. ואמר: כאשר שתקתי וחשבתי בעצמי בלו עצמי מרב דאגתי, ואני שואג עליהם כל היום.

   מלבי"ם

   (ג-ד) כי, עתה מתחיל לבאר הדבר ואיך קשה מאד הפשע של כסוי חטאה, שהלא כל זמן שהחרשתי ולא התודיתי על חטאותי בלו עצמי ע"י שאגתי, ששאגתי כל היום מצד שיומם ולילה תכבד עלי ידך (היינו מכת ידך) במה שנהפך לשדי בחרבוני קיץ, דהיינו המכה של עצירת גשמים, שע"י חרבוני ויבשות הקיץ נהפך לשדי, שכל לחלוחית האדמה והפירות נהפך לחורב ויבשות, מזה מבואר שע"י שלא התודיתי על חטאתי נעצרו הגשמים וכבדה עלי יד ה' בקיץ חרב ויבש, עד שבלו עצמי מרוב שאגתי על הצרה, סלה סיום הענין:

   מצודת ציון

   בלו. נרקב:

4. (ד)כִּי יוֹמָם וָלַיְלָה תִּכְבַּד עָלַי יָדֶךָ נֶהְפַּךְ לְשַׁדִּי בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ סֶלָה:

   מצודת דוד:כי וגו׳. ר״ל כי פחדתי פן יומם ולילה תכבד עלי מכת ידך והלחלוחית שבי יהיה נהפך ליובש כאלו היה לעולם בחורב הקיץ:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   כִּי יוֹמָם וָלַיְלָה. הָיָה כָבֵד עָלַי מוֹרָא יָדְךָ וּגְזֵרוֹתֶיךָ:

   נֶהְפַּךְ לְשַׁדִּי. לַחְלוּחַ שֶׁלִּי, וְכֵן ״לְשַׁד הַשֶּׁמֶן״ (במדבר יא:ח), לַחְלוּחַ שֶׁמֶן. כָּךְ פֵּרְשׁוֹ דוּנַשׁ, וּמְנַחֵם חִבֵּר לְשׁוֹן שְׁדִידָה כְּמוֹ ״מִשֹּׁד עֲנִיִּים״ (תהלים יב:ו), ״רְשָׁעִים זוּ שַׁדּוּנִי״ (תהלים יז:ט):

   בְּחַרְבוֹנֵי קַיִץ. עַד שֶׁיִּיבַשׁ בְּחֹרֶב הַקַּיִץ מִפְּנֵי דַּאֲגַת כֹּבֶד יָדְךָ, שֶׁהָיִיתִי דּוֹאֵג עַל חַטָּאתִי; וּלְפִיכָךְ:

   אבן עזרא

   כי, ידך מכתך כי המכה ביד היא.

   לשדי מגזרת לשד השמן. והטעם הליחה החמה שבה חיי האדם, גם בחרבוני קיץ דרך משל, שיבשה הליחה וימיו קרבו למות.

   רד"ק

   כי יומם ולילה ביום ולילה אני דואג על עוני, וזהו שאמר:

   תכבד עלי ידך שאני דואג ממכתך שלא תענישני עונש גדול כמו שעוני גדול.

   נהפך לשדי ולרב דאגתי כחש בשרי וכבדי, ונהפך השמן לחרב ויובש. ולשדי הוא טוב השמן ולחותו, כמו (במדבר יא ח): לשד השמן. ואמר:

   בחרבני קיץ סלה: כי בקיץ יתיבשו הענינים. ואף על פי שידע דוד ענשו על העון הגדול וקבל אותו בעולם הזה, אף על פי כן היה דואג עליו שמא לא נגמר מרוק העון בעולם הזה, ואולי יענש בו בעולם הבא.

   מצודת ציון

   לשדי. ענין לחלוחית כמו לשד השמן (במדבר י״א):

   בחרבוני. מל׳ חורב ויובש החום:

   קיץ. הם ימי החמה:

5. (ה)חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֺנִי לֹא־כִסִּיתִי אָמַרְתִּי אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַיהוָה וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֺן חַטָּאתִי סֶלָה:

   מצודת דוד:חטאתי. לזאת אודיע חטאתי ולא אכחש בה כי אמרתי כשאודה עלי פשעי ואתחרט אז תמחול עליהם לעולם כי לא יזכרו עוד:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ. תָּמִיד וּלְשׁוֹן הֹוֶה הוּא, כִּי אָמַרְתִּי: טוֹב שֶׁאוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַה׳. וְעַתָּה כְּשֶׁהוֹדֵיתִי וְאָמַרְתִּי לְנָתָן הַנָּבִיא ״חָטָאתִי״ (שמואל ב יב:יג), נָשָׂאתָ עֲוֺן חַטָּאתִי, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שם): ״גַּם ה׳ הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ וְגוֹ׳״:

   אבן עזרא

   חטאתי כנגד כסוי חטאה.

   ועוני כנגד לא יחשב ה' לו עון ופשע, כנגד נשוי פשע.

   וטעם אודה להתודות.

   וטעם נשאת ברוח הקודש, או שנשא עד היום עונו.

   רד"ק

   חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי אף על פי שהוא יודע הנסתרות אמר: אודיעך כדרך לשון בני אדם, כלומר שאתודה עליו בפי לפניך ולא אכסה אותו.

   אמרתי אודה עלי פשעי ליהוה ואתה נשאת עון חטאתי סלה: אמרתי זה חשבתי: כי זה הטוב הוא לי אחר שחטאתי שאתודה עלי פשעי, ואתה, בהתודותי לפניך ושובי בלב שלם, תשא עון חטאתי. נשאת עבר במקום עתיד, וכמוהו רבים בדברי הנבואה. או אמר: נשאת דרך נבואה. וסמיכות עון לחטאתי לגודל חטאתי, כמו (דניאל יב ב): אדמת עפר; (תהלים מ ג): מטיט היון.

   מלבי"ם

   חטאתי, (מציין הצום והוידוי), אומר אמנם אחרי שהסכמתי להודיעך חטאתי ולהתודות, ועוני לא כסיתי, אז נושעתי מהצרה, כי תיכף כאשר אמרתי אודה עלי פשעי לה', אז אתה נשאת עון חטאתי וירד הגשם, הרי שהוידוי מועיל ומשיב חמה, סלה סיום הענין:

6. (ו)עַל־זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל־חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ:

   מצודת דוד:על זאת. האמור למטה: לעת מצוא. כשימצא לבו שלם בתשובה: רק לשטף. ר״ל לא יתפלל שלא יבוא עליו הפורעניות כלל כי במה א״כ ימורק העון רק תפלתו תהיה שלא יבוא הרבה יחד כשטף מים רבים:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   לְעֵת מְצוֹא. בְּהִמָּצְאֲךָ לְקַבֵּל תְּפִלָּתוֹ, וּמַה הִיא זֹאת? רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֲשֶׁר לֹא יַגִּיעוּ אֵלָיו – שֶׁלֹּא יִפֹּל בְּיַד הָאֻמּוֹת, שֶׁהֵם כְּמַיִם שׁוֹטְפִים. וְכֵן מָצִינוּ שֶׁהִתְפַּלֵּל דָּוִד עַל זֹאת וְאָמַר: ״נִפְּלָה נָּא בְיַד ה׳ כִּי רַבִּים רַחֲמָיו וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּלָה״ (שמואל ב כד:יד):

   אבן עזרא

   על זאת שאתה נושא עון.

   לעת מצוא כדרך: דרשו ה' בהמצאו. ובקשת משם את ה' אלהיך ומצאת, או כאשר ימצא לבבו מפונה ממחשבות ופנוי מעסקיו וצרכיו, אז יתפלל על דרך: על כן מצא עבדך את לבו.

   טעם לשטף מים רבים רמז להמית אויביו במים, כמו: ימשני ממים רבים, או המות והתחלואים והמשילם למים שהתגברו. וטעם רק כי המים יציקו אחרים וכאילו הוא קשור עם אליו לא יגיעו, וכמוהו בלשוננו הרבה.

   רד"ק

   על זאת יתפלל כל חסיד אליך כיון שראו כי שמעת תפלתי ונשאת חטאתי יתפלל כל חסיד אליך אם קרהו עון.

   לעת מצא לעת שימצא לבו פנוי, שיהיה לבו שלם בתשובה.

   רק לשטף מים רבים אם יעשה זה אין צריך לומר שהוא לא יאבד בחטאו, אלא אפילו אם באות לעולם צרות רבות, דומות לשטף מים רבים ששוטפים הכל

   אליו לא יגיעו: כמו שלא הגיעו אלי.

   מלבי"ם

   על זאת, ע"י הגשם היה שטף מים רבים כנ"ל, ע"ז אומר הנה לעת מצוא רק לשטף מים רבים, על זאת יתפלל כל חסיד אליך אליו לא יגיעו, ר"ל לעת שימצאו מים רבים המוכנים רק לשטף, להשטיף את הכל, הלא אז יתפלל כל חסיד שלא יגיעו המים אליו ושיפסק השטף, אבל פה היה בהפך, כי ע"י שאתה סתר לי מצר תצרני, וגם ר"ל שע"י השטף נצרת אותי מן הצר והאויב שבא לצור על ארצו שלא יכול לבא אלי מפני השטף, ועי"כ רני פלט תסובבני, כאלו סבבו אותי מחנה שמרננים על הפליטה וההצלה מן האויב, שהמים סבבו אותי לפלטני מני צר:

7. (ז)אַתָּה סֵתֶר לִי מִצַּר תִּצְּרֵנִי רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה:

   מצודת דוד:אתה סתר לי. ויאמר בתפלתו אתה תהיה לי סתר מן הפורעניות ותשמר אותי מן הצרות לבל יכלו אותי מן העולם: רני וגו׳. לעולם תסבב אותי ברנה של הצלה ר״ל כשתבוא עלי צרה למרק העון ותלך לה ותבוא שוב ותחזור ותלך לה ואז בכל פעם שתלך ארנן רנה של הצלה וכאלו אהיה מסובב בהם לעולם:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   אַתָּה סֵתֶר לִי. לְהִסָּתֵר בְּצִלְּךָ מִפְּנֵי פַּחַד אוֹיֵב:

   תִּצְּרֵנִי. כְּמוֹ תִּשְׁמְרֵנִי:

   רָנֵּי פַלֵּט. רִנָּה שֶׁל הַצָּלָה:

   תְּסוֹבְבֵנִי. לְשׁוֹן הֹוֶה הוּא: סִבַּבְתַּנִי תָּמִיד רָנֵּי פַלֵּט. וְכָךְ אָמַרְתָּ לִי:

   אבן עזרא

   אתה יתכן להיות מצר כמו אויב או הצרת החולי, כמו צר ומצוק, והעד רבים מכאובים.

   רני פלט אמר רבי משה: תסובבני פועל יוצא לשנים פעולים קולות מלאכים שאמלט והנה רני כדרך ותעבור הרנה והם יוכיחוני ויאמרו אשכילך בדרך זו תלך כמו זאת ותחסר בי"ת מן עיני. ויש אומרים: כטעם רמז.

   רד"ק

   אתה סתר לי מצר תצרני כי אתה היית סתר לי ומצרות תצילני כל זמן שאני בהם מעונש עוני; ואף על פי כן לא נטשתני ביד איבי.

   רני פלט תסובבני סלה: רננות וצעקות של הצלה תסובבני כנגד האיבים שסבבוני.

8. (ח)אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ בְּדֶרֶךְ־זוּ תֵלֵךְ אִיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִי:

   מצודת דוד:אשכילך. אתן שכל בלבך ואלמדך אשר בדרך הזה תלך: איעצה. אתן לך עצה בדבר אשר ראיתי בעיני בעצמי כי גם אנכי חטאתי ושבתי לה׳ וכזה התפללתי והנה הועילה תפלתי:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ. דֶּרֶךְ לָלֶכֶת:

   אִיעֲצָה. אֶרְמֹז לְךָ בְּעֵינִי רֶמֶז מַה תַּעֲשֶׂה, אִיעֲצָה לְשׁוֹן קְרִיצַת עַיִן כְּמוֹ ״עֹצֵם עֵינָיו לַחְשֹׁב תַּהְפֻּכוֹת״ (משלי טז:ל):

   רד"ק

   אשכילך ואורך בדרך זו תלך מוכיח למי שישמע תוכחתו, יהיה יחיד או רבים.

   איעצה עליך עיני: אתן לך עצה ממה שראיתי בעיני ובעצמי, כי חטאתי והלכתי בדרך לא טוב, והבנתי בעצמי ונחמתי ושבתי אל יי' בכל לבי, וסלח לי וקבל אותי בתשובה; כן תעשה אתה.

   מלבי"ם

   אשכילך, עפ"ז אמר, הלא א"כ טוב שלא ימתינו מלשוב בתשובה עד שיכם ה' בשבט מוסר, כסוס וחמור שאינו מבין ללכת בדרך עד שמכים אותו במקל, הלא טוב שבעת אשכילך ואורך בדרך זו תלך, לא אצטרך ליסרך ביסורים רק איעצה עליך עיני שיהיה די בקריצת עין שתבין ע"י ללכת בדרך הישר, אבל אל תהיו כסוס וכפרד אין הבין, שאם רוצים להראותו דרך ילך צריך מתג ורסן להנהיגו, עד שבמתג ורסן צריך לבלום עדיו לבלום ולעצור בעד עדיו והסרתו מן הדרך, וכן לעצור בו בל קרוב אליך שלא יקרב אליך להזיקך, הלא אתה ראוי שיהיה די לך בקריצת עין, (והנה ידמה את האדם במליצתו בשני חלקיו כסוס ורוכבו, כי חומר האדם דומה כחומר יתר הבע"ח כסוס כפרד, רק האדם השוכן תוך חמרו היא הנפש השכליית הוא המנהיג את חמורו וחובש אותו ורוכב עליו, וכמו שבעת ימרה הסוס ברוכבו יאסרהו רוכבו במתג ורסן, כן עת תמרה בהמת האדם הקרובה אליו שהוא חמרו בהנפש מנהיגו, ייסרו גופו במכאובים והם לטובת האדם הרוכב על חמורו בל תבעט בו אתונו ותזיקו במעשיה הרעים, והיה ראוי לכל הפחות שתבדל בהמת האדם שהוא חמרו מיתר הבהמה אשר הוא רוכב עליה במה שתכיר כי המתג והרסן והיסורים הם לטובת האדם העצמי שהיא נשמתו בל תקרב חמורו אליו לנשכו ולהזיקו, היינו לקלקל את נשמתו, ועז"א בל תהיה כסוס וכפרד גם בזה, שאין הבין אשר המתג והרסן הם לטובת הרוכב לבלום עדיו לבל קרוב אליך):

   מצודת ציון

   ואורך. ואלמדך:

   איעצה. מל׳ עצה:

9. (ט)אַל־תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין בְּמֶתֶג־וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם בַּל קְרֹב אֵלֶיךָ:

   מצודת דוד:כסוס כפרד. אטומי לב כמותם: במתג ורסן. אשר כשמקשטים אותו במתג ורסן אז מהצורך לבלום פי לבל יקרב אליך לנשוך כי אין לו חלק בבינה לדעת שלקשטו משימין בו ולא להכאיבו ואמר שאתה לא תהיה כן ובין תבין שהיסורים הבאים המה למרק העון ולא תבעט בהם:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד. שֶׁאֵינוֹ מֵבִין בֵּין הָעוֹשֶׂה לוֹ טוֹבָה לְעוֹשֶׂה לוֹ רָעָה, כְּשֶׁאַתָּה מְמַתְּגָם בּוֹ בְּמֶתֶג הוּא בּוֹלֵם פִּיו וּמְכַסְכֵּס בְּרִסְנוֹ, וּכְשֶׁאַתָּה מְקָרְדוֹ וּמְקַרְצְפוֹ אַתָּה צָרִיךְ לִבְלֹם וְלִסְגֹּר פִּיו וּלְיַסְּרוֹ בְּמֶתֶג וָרֶסֶן כְּשֶׁאַתָּה מְעַדֵּהוּ עֲדִי וּמְיַפֵּהוּ:

   בַּל קְרֹב אֵלֶיךָ. שֶׁלֹּא יִקְרַב אֵלֶיךָ, לְהַזִּיקְךָ כְּשֶׁאַתָּה מְיַפֵּהוּ. בְּמֶתֶג וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם. בִּשְׁעַת עֶדְיוֹ, שֶׁאַתָּה מְקַרְדּוֹ וּמְקַרְצְפוֹ, אַתָּה צָרִיךְ לְסוֹגְרוֹ בְּמֶתֶג וָרֶסֶן שֶׁלֹּא יִקְרַב אֵלֶיךָ. בְּלִימָה בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה לְשׁוֹן מַסְגֵּר: פִּיו בָּלוּם, רַגְלָיו מְבֻלָּמוֹת (בכורות מ:). וּמְנַחֵם חִבֵּר לִבְלוֹם וְכֵן ״עַל בְּלִימָה״ (איוב כו:ז) לְשׁוֹן תֹּכֶן (ס״א אינו):

   אבן עזרא

   אל תהיו זאת היא העצה.

   כסוס כפרד דרך צחות בלא וי"ו כרע כאח לי ופעמים יחסרו הכ"ף. א"ר משה: אל תהיו כדמות הסוס שהוא צריך למתג ולרסן ואמר עדיו כמו לחיו, וכמוהו המשביע בטוב עדייך.

   לבלום מלה ידועה בלשון חז"ל.

   וטעם בל קרוב אליך להזיקך.

   ויש אומרים: כי בל קרוב אליך חלילה לך מהיותך כסוס, כדרך: ועצת רשעם רחקה מני.

   ויש אומרים: כי תחסר מלת אותו, כאילו כתב: במתג ורסן תפארתו, לבלום אותו.

   ועוד: עדיו על דרך: למצוא עונו לשנוא.

   רד"ק

   אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן עדיו לבלום בל קרב אליך: לא תהיו כמו הבהמה שאין בה תבונה ולא תדע אם תעשה רע ותזיק ולא תבין, וצריך לבלום פיה במתג ורסן שלא תקרב אליך לנשוך אותך, שאין לה תבונה שתוסר ותוכח בדברים אם לא יעשו בה מעשה למנעה מן הרע; אבל אתם לא תהיו כן, אלא הבינו והתוכחו והתוסרו ושובו לאל ממעשיכם הרעים ויסלח לכם. וזכר הסוס והפרד שהם נרכבים, ויאחז הרוכב הרסן שהוא בפיהם בידו לכבשם ולהנהיגם אל מקום שירצה, ולמנעם מן המקום שירצו הם ללכת, ולמנוע פיהם מלהזיק. ומתג ורסן אחד; והוא כלי עשוי לבלום פי הבהמה, אלא שהם משונים זה מזה בתכונת מעשיהם. עדיו: פיו כמו (תהלים קג ה): המשביע בטוב עדיך.

   מצודת ציון

   במתג ורסן. שמות כלי בחל ההושם בפי הבהמה להוליכם ע״י ולקשטה:

   עדיו. פיו כמו המשביע בטוב עדיך (לקמן ק״ג):

   לבלום. ענין חסימת וסגירת הפה ובדרז״ל מי שבולם עצמו בשעת מריבה (חולין פ״ט):

10. (י)רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע וְהַבּוֹטֵחַ בַּיהוָה חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ:

    מצודת דוד:רבים וגו׳. כי הרשע המבעט ביסורים הנה באים עליו רבים מכאובים אבל הבוטח בה׳ ומשכיל לדעת שהמה לטובתו כי בהם ימורק העון ואינו מבעט בהם החסד מה׳ מסבבו כי יסירם ממנו ויהי נקי מעון:

    עוד פירושים על פסוק י: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    רבים אמר רבי משה: מי שלא שם לבו לשמור אורחותיו אולי מעדו אשוריו ובעבור זה נקרא רשע. ויתכן שהוא הנשוי פשע.

    וטעם והבוטח בה' שלא ישען על הרופאים כאסא. ודע, כי הכתוב לא התיר להתרפאות רק ממכת בן אדם, כי השם לבדו הוא רופא ישראל, ורפואתו לחזק נפשו ולהוסיף על יראתו.

    רד"ק

    רבים מכאובים לרשע שבוטח ברב חילו ולא הביט אל האל ולא הבין; בעונותיו ובחטאתיו רבים מכאובים באים לו ואין מי שיצילהו מהם;

    והבוטח ביהוה אבל מי שהוא בוטח ביי', ויבין שאין לו משען בלעדיו, צריך לו לשוב מחטאיו ומהדברים אשר מנעהו, וישכיל כי הטוב והרע מאת האל יבאו לו לפי מעשיו ובוטח בו לבדו.

    חסד יסובבנו: הפך הרשעים שיסובבום מכאיבים רבים.

    מלבי"ם

    רבים, רק לרשע נמצא רבים מכאובים, שדברים רבים הם מכאובים לו, הרשע יכאב עת יחלה, עת ירעב, וכן בכל מיני יסורים, אבל הבוטח בה' לא יכאב בכל אלה, כי המכאובים האלה הם אצלו חסד יסובבנו, כי הם לשמירה מן הבהמה הפראיית בל תטה מן הדרך ובל תקרב אליו להזיקו, לכן שמחו בה' וגילו אתם צדיקים, ואתם ישרי לב הרנינו כי כל אשר יעשה הוא לטובתכם ולהצלחתכם:

11. (יא)שִׂמְחוּ בַיהוָה וְגִילוּ צַדִּיקִים וְהַרְנִינוּ כָּל־יִשְׁרֵי־לֵב:

    מצודת דוד:שמחו בה׳. בהחסד הבא ממנו:

    עוד פירושים על פסוק יא: אבן עזרא, רד"ק

    אבן עזרא

    שמחו הצדיקים שלא חטאו, הם שמחים שלא יבוא עליהם חולי, כי רופאם שהוא השם הוא שומרם, והוא יסיר כל מחלה הנמצאים במאכלם.

    רד"ק

    שמחו ביהוה וגילו צדיקים מי שבוטח בו ישמח מרב הטוב שיבא לו מאתו, או פרושו: שתמצא נפשו בעבודת האל שמחה ובבטחונה בו.

    והרנינו כל ישרי לב: והרנינו פעל יוצא. אתם שמחו והרנינו לכל מי שלבו ישר וירצה לאחוז דרככם, בשרו אותו בטוב מאת האל והרנינו אותו.