תהילים פרק ל״א

תהילים פרק ל״א עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד:

   עוד פירושים על פסוק א: רד"ק, מלבי"ם

   רד"ק

   למנצח מזמור לדוד: זה המזמור חברו דוד כשהיה בורח מפני שאול.

   מלבי"ם

   למנצח המזמור הזה הוסד על מה שע"י נבואת גד שישוב לארץ יהודה וע"י תשובת האו"ת שילך לקעילה להושיע את ישראל מיד פלשתים, נסגר בקעילה (ש"א כ"ב), ואז רדף שאול אחריו, וה' הודיעו ע"י האו"ת שבעלי קעילה לא יעמדו באמונתם ויסגירוהו ביד שאול, ויצא משם וישב במדבר במצדות, וישב במדבר זיף, ומשם עלו הזיפים וירגלוהו אל שאול, ושאול ואנשיו עוטרים את דוד, וה' הצילהו מידו:

2. (ב)בְּךָ יְהוָה חָסִיתִי אַל־אֵבוֹשָׁה לְעוֹלָם בְּצִדְקָתְךָ פַלְּטֵנִי:

   מצודת דוד:אל אבושה. לזה מהראוי שלא אבוש לעולם אף שאין בי זכות והצילני בצדקתך:

   עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   למנצח, בך ה' חסיתי אל אבושה לעולם נתנו לאחד מהמשוררים לנגן.

   בך טעם כי אויבי אנשי חמס הם לי חנם.

   רד"ק

   בך יהוה חסיתי וכיון שחסיתי בך

   אל אבושה לעולם

   בצדקתך פלטני: ולא בצדקתי.

   מלבי"ם

   בך ה' חסיתי, כי מה שחזר לארץ יהודה היה ע"פ ה' לכן אל אבושה לעולם, וגם אם איני ראוי ע"פ מעשי בצדקתך פלטני:

3. (ג)הַטֵּה אֵלַי אָזְנְךָ מְהֵרָה הַצִּילֵנִי הֱיֵה לִי לְצוּר־מָעוֹז לְבֵית מְצוּדוֹת לְהוֹשִׁיעֵנִי:

   מצודת דוד:הטה אלי. לשמוע תפלתי: לצור. דומה לסלע חזק ולבית מצודות והוא מבצר חזק:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   מְצוּדוֹת. פְּלֵיְישִׁי״ץ בְּלַעַ״ז:

   אבן עזרא

   הטה דברה תורה כלשון בני אדם, כי הנוטע אזן ישמע מבלי אזן.

   לבית מצודות מקום גבוה שלא יפחד בו מהאויב.

   רד"ק

   הטה אלי אזנך מהרה הצילני היה לי לצור מעוז מפני רודפי שלא ישיגוני ואעוז בך כמו שיעוז אדם בצור גבוה.

   לבית מצודות להושיעני: מגדל חזק כמו (דברי א יא טז): ודויד אז במצודה; וכן: סלעי ומצ(ו)דתי (שמואל ב כב ב; מזמור יח ג; למטה פסוק ד; מזמור עא ג).

   מלבי"ם

   הטה אלי אזנך שתשמע תפלתי תיכף, וגם מהרה הצילני, והגם שאני יוצא עתה מעיר מבצר היה אתה לי לצור מעז, והגם שאצטרך לצאת גם מן המצודות במדבר, היה אתה לי לבית מצודות להושיעני:

4. (ד)כִּי־סַלְעִי וּמְצוּדָתִי אָתָּה וּלְמַעַן שִׁמְךָ תַּנְחֵנִי וּתְנַהֲלֵנִי:

   מצודת דוד:למען שמך. המורה על הרחמים: תנחני. בדרך ישרה:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   תַּנְחֵנִי. מוֹנַארַאשְׁמוֹ״י בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ ״לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם וְגוֹ׳״ (שמות לב:לד):

   אבן עזרא

   כי סלעי כנגד צור מעוז

   ומצודתי כנגד בית מצודות.

   וטעם תנחני בעבור כי ההליכה בהר בעבור גבהו קשה.

   וטעם תנהלני לאיטי.

   רד"ק

   כי סלעי ומצודתי אתה כי אתה היית סלעי ומצודתי;

   ולמען שמך תנחני ותנהלני: ומכאן ואילך גם ען למען שמך, לא למעני, תנחני ותנהלני.

   מלבי"ם

   (ד-ה) כי, לא על המבצר אני בוטח, רק סלעי ומצודתי אתה, והגם שאהיה נודד במדבר, למען שמך (כי אתה מעוזי) תנחני ותנהלני ותוציאני מרשת זו טמנו לי אחר שנקרא שמך עלי שאתה מעוזי, עי"כ תעשה למען כבודך בין מה שתנחני במדבר במקומות שלא תמצאני שם יד שאול, ובין מה שתוציאני מרשת שטמנו אנשי קעילה או הזיפים:

   מצודת ציון

   ותנהלני. ותנהגני:

5. (ה)תּוֹצִיאֵנִי מֵרֶשֶׁת זוּ טָמְנוּ לִי כִּי־אַתָּה מָעוּזִּי:

   מצודת דוד:טמנו לי. הסתירו עלי שאפול בה:

   עוד פירושים על פסוק ה: אבן עזרא, רד"ק

   אבן עזרא

   תוציאני מרשת אלה טמנו לי. ויש אומרים: כי כמו זאת.

   רד"ק

   תוציאני מרשת זו טמנו לי והנה הוא לא נלכד ברשתם שטמנו לו; אלא אמר: תוציאני לפי מחשבתם שהם חושבים, כי כבר לכדוני לא אוכל להמלט מידם, כמו שאמרו הזפים (שמואל א כג כ): ולנו הסגירו ביד המלך. ופרוש: מרשת זו כמשמעו כי היתה רשתם ידועה לכל. ויש מפרשים זו כמו אשר.

   כי אתה מעוזי: נכתב בוא"ו עם הדגש.

6. (ו)בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָה אוֹתִי יְהוָה אֵל אֱמֶת:

   מצודת דוד:בידך. בפקדון אתן רוחי בידך ועליך לשמרו: פדיתה. עבר במקום עתיד ור״ל הן ידעתי שתפדה אותי ממות כי אתה אל אמת להחזיר הפקדון:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי. קוֹמַנְדְרִיָ״ה בְּלַעַ״ז, אַפְקִיד רוּחִי תָּמִיד לְפִי שֶׁאַתָּה פָּדִיתָה אוֹתִי מִצָּרָה:

   אבן עזרא

   בידך הטעם שלא יוכל האויב לקחתה ובעבור שנתנה לפקדון, הזכיר ה' אמת, בעבור הפקדון.

   וטעם ה' שלא יוכל בעל כח לאנסו.

   רד"ק

   בידך אפקיד רוחי הם מארבים לנפשי, ואני אפקידנה לידך, וידעתי שתפדה אותי.

   פדיתה אותי עבר במקום עתיד.

   יהוה אל אמת: כי אתה אל, שפרושו חזק, ויש יכלת בידך לפדותי; ואמת שתקים דברך שאמרת שאני אמלוך. אם כן ידעתי שתפדה אותי מידם.

   מלבי"ם

   בידך, הגם שמה שהפקדתי תחלה את כל אשר לי ביד אנשי קעילה בבטחי בם היה שקר, כי הם רצו להסגירני בידו כי אינם אנשי אמת, אבל את רוחי הפקדתי בידך לא בידם, ואתה פדית אותי מיד רודפי, כי אתה אל אמת:

7. (ז)שָׂנֵאתִי הַשֹּׁמְרִים הַבְלֵי־שָׁוְא וַאֲנִי אֶל־יְהוָה בָּטָחְתִּי:

   מצודת דוד:השומרים. המצפים לתשועת גלולים:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   הַשּׁוֹמְרִים הַבְלֵי שָׁוְא. הַמְצַפִּים לִתְשׁוּעַת עֲבוֹדָה זָרָה:

   אבן עזרא

   שנאתי השומרים הניחוש והקסם אי זה יום יצא למלחמה, כי בטחונו על השם לבדו.

   רד"ק

   שנאתי השמרים הבלי שוא כי אני לא הלכתי לקראת נחשים. כי בברחי מפני שאול לא שאלתי למנחשים ולהברי שמים על טלטולי, אלא על יי' בטחתי לבדו; כי אותם המנחשים שנאתי אותם, כי הם שמרים הבלי שוא.

   ואני אל יהוה בטחתי: אל יי' כמו: על יי' כי תבוא לשון בטחון קשורה עם מלת אל כמו (משלי ג ה): בטח אל יי' בכל לבך.

   מלבי"ם

   שנאתי השומרים הבלי שוא, הבוטחים בבני אדם שהבטחתם הבל ושוא כמו שהיה באנשי קעילה, ואני אל ה' בטחתי:

   מצודת ציון

   השומרים. המצפים כמו ואביו שמר את הדבר (בראשית ל״ז:י״א):

8. (ח)אָגִילָה וְאֶשְׂמְחָה בְּחַסְדֶּךָ אֲשֶׁר רָאִיתָ אֶת־עָנְיִי יָדַעְתָּ בְּצָרוֹת נַפְשִׁי:

   מצודת דוד:אשר ראית. נתת לב לראות עניי וידעת צרות נפשי:

   עוד פירושים על פסוק ח: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   אגילה והנה אם גברה ידי לא אשמח רק בחסדך.

   רד"ק

   אגילה ואשמחה בחסדך אחר שתעשה עמי חסד ותצילני מידם שלא אפחד עוד מהם אגילה ואשמחה בחסדך ואודה לך על זה.

   אשר ראית את עניי ידעת בצרות נפשי: ופרוש ראית וידעת: ראית שפנית אלי להוציאני מן העני שהייתי בו ולא העלמת עיניך ממני, כמו (שמות ג ז): ראה ראיתי את עני עמי; וכן ידעת כשהיתה נפשי בצרות הכרת והשגחת עליה להיטיב לה, וכן (שם): כי ידעתי את מכאביו; (תהלים קמד ג): מה אדם ותדעהו; (דברים לד י): אשר ידעו יי'; (תהלים א ו): כי יודע יי' דרך צדיקים.

   מלבי"ם

   (ח-ט) אגילה ואשמחה בחסדך שעשית עמדי, והמאמרים מקבילים, אשר ראית את עניי ולא הסגרתני ביד אויב, שהוא מה שלא הסגירו ביד שאול בהיותו בקעילה, ידעת בצרות נפשי העמדת במרחב רגלי, שבעת שעטרו אותו שאול ואנשיו, ודוד הלך מצד ההר מזה ושאול מצד ההר מזה, והיה המקום צר שלא יכול לברוח כי ההר סגר בעדו, והיה אז בצרה גדולה ואתה ידעת בצרות נפשי ומלאך בא אל שאול ועי"כ העמדת במרחב רגלי:

9. (ט)וְלֹא הִסְגַּרְתַּנִי בְּיַד־אוֹיֵב הֶעֱמַדְתָּ בַמֶּרְחָב רַגְלָי:

   מצודת דוד:ולא הסגרתני. לא מסרת אותי ביד האויב והעמדת רגלי במקום מרחב שלא אמעד:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   הִסְגַּרְתַּנִי. לִיבְרַאשְׁ״מְווִי. וּמְנַחֵם חִבֵּר אוֹתוֹ לְשׁוֹן סְגִירָה, וְכֵן כָּל לְשׁוֹן סָגַר:

   אבן עזרא

   ולא הסגרתני מגזרת סגירה, כאדם נסגר נתון למוסרה.

   במרחב רגלי שילך למקום שיאהב, הפך הסגרתני.

   רד"ק

   ולא הסגרתני ביד אויב זה שאול שאמרו הזפים להסגירני בידו. וכיון שלא היה רצונך להסגירני ולא הסגרתני אתה בידו לא היה כח ויכלת בידם להסגירני בידו.

   העמדת במרחב רגלי: מן המצר שהיו בו העמדתן במרחב. וכל זה אודה לפניך כשאנצל מידם שלא אפחד עוד מהם. ועתה שב לתפלתו ואמר:

   מצודת ציון

   הסגרתני. מסרתני כמו להסגיר לאדום (עמוס א׳):

10. (י)חָנֵּנִי יְהוָה כִּי צַר־לִי עָשְׁשָׁה בְכַעַס עֵינִי נַפְשִׁי וּבִטְנִי:

    מצודת דוד:עששה. בעבור כעס מתוגיון הצרות כאלו נרקבו עיני וגו׳:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    עָשְׁשָׁה. כָּהֲתָה, לְשׁוֹן עֲשָׁשִׁית. שֶׁאָדָם נוֹתֵן זְכוּכִית לְנֶגֶד עֵינָיו לִרְאוֹת לְעֵבֶר הַזְּכוּכִית דָּבָר, אֵין אוֹתָהּ מַרְאָה בְּרוּרָה:

    אבן עזרא

    חנני יתכן, שטעם העמדת - כי אני אשמח בחסד שעשית עמי בימים שעברו ולא הסגרתני, רק עתה צר לי מאד ולא מרחב. רבים פירשו: שזה המזמור על חולי שקרהו.

    טעם עששה בכעס בעבור היות כעס האויב עלי עששתי כולי, כאילו עש אכלני ודימה היגון שהוא בלב לחום הגוף.

    וטעם עוני שהמאכל הרואה החולה יתעבה, כל אכל תתעב נפשו.

    וטעם נפשי הנפש המתאוה שכחה נטוע בכבד וככה הכתוב, או הנפש האוכלת.

    ובטני רמז לקרב העליון ששם המאכל, והנה הטעם כי כח הגוף חלש, כבגד אכלו עש.

    רד"ק

    חנני יהוה כי צר לי עששה מגזרת עש יאכלם (ישעיהו ג ט): כלומר נרקבה

    בכעס האויב

    עיני מבכי

    נפשי ובטני: ירקבו גם כן מרעב ומצמא, כי פעמים רבות היה לו רעב וצמא בברחו, כמו שראינו שנתן לו אבימלך לחם קדש מפני רעבונו (שמואל א כא ד ה ו ז). ואמר: נפשי שהיא הנפש המתאוה לאכול; ובטני הקרבים שאוספים ומקבלים המאכל ובראשם האצטומכא כי בה הרעבון והשובע.

    מלבי"ם

    חנני ה' כי צר לי, שצר לי בפועל מרעת האויב, זאת שנית, כי עששה בכעס עיני ונפשי ובטני על דבריהם שמדברים להכעיס אותי ולחרפני, ומפרש, נגד מ"ש כי צר לי (יא-יב) כי כלו ביגון חיי ושנותי באנחה מרוב הצרות, ונגד מ"ש עששה בכעס עיני, כי כשל בעוני כחי מכל צוררי הייתי חרפה, שצוררי מחרפים אותי לאמר שע"י עוני כשל כחי ועל ידי עוני עששו עצמי ואני חלוש, כן הייתי חרפה מצוררי והייתי חרפה לשכני מאד, שמחרפים גם את שכני ששוכן אצלם איש מלא עונות ופשעים, והייתי פחד למיודעי שפחדו להתקרב אלי מיראת צוררי בל ירעו להם בעבור זה, עד שרואי בחוץ נדדו ממני לבל אתקרב אליהם, עד כי נשכחתי מלב כמת, שהגם שאני עוד חי הייתי בעיניהם ככלי אובד, כמעותד לאבדון וכליון:

    מצודת ציון

    עששה. ענין בליה ורקבון וכן למטה ועצמי עששו וקרוב הוא מלשון עש יאכלם (ישעיהו נ׳:ט׳) שהוא התולעת האוכל הבגד ומפסידה:

    נפשי. הוא הנפש המתאוה:

11. (יא)כִּי כָלוּ בְיָגוֹן חַיַּי וּשְׁנוֹתַי בַּאֲנָחָה כָּשַׁל בַּעֲוֺנִי כֹחִי וַעֲצָמַי עָשֵׁשׁוּ:

    מצודת דוד:ביגון. בעבור היגון כלו ונשלמו ימי חיי וכן ושנותי באנחה וכפל הדבר במ״ש: בעוני. בעבור עוני כשל כוחי ונדבקו עצמי:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

    רש"י

    וַעֲצָמַי עָשֵׁשׁוּ. לְשׁוֹן רָקָב, כְּאִלּוּ אֲכָלָם עָשׁ:

    אבן עזרא

    כי כלו בחסרון המאכל דרך משל, והזכיר העצמות שהם מוסדות הגוף.

    רד"ק

    כי כלו ביגון חיי ושנותי באנחה כי מהיום שהכה דוד הפלשתי שאמרו הנשים המשחקות: ודוד ברבבתיו (שם יח ז), נאמר (שם ט): ויהי שאול עון את דוד מהיום ההוא והלאה. ומאותו היום היה דוד ביגון ואנחה, כי כפשע בינו ובין המות.

    כשל בעוני כחי אמר כי באנחה כשל כחו מפחדו מפני שאול, כי האנחה שוברת גופו של אדם (בבלי ברכות נח ב). ומה שאמר: בעוני כחי כאדם האומר: בעונותי אירע לי כך וכך.

    ועצמי עששו: שהם כח האדם ומוסדות הגוף כאלו נרקבו.

12. (יב)מִכָּל־צֹרְרַי הָיִיתִי חֶרְפָּה וְלִשֲׁכֵנַי מְאֹד וּפַחַד לִמְיֻדָּעָי רֹאַי בַּחוּץ נָדְדוּ מִמֶּנִּי:

    מצודת דוד:מכל צוררי. מכל מה שעושים לי צוררי הייתי לחרפה להרואים בי כי מלעיגים עלי: ולשכני. היודעים יותר ממה שעושים לי צוררי להם אני מאד לחרפה: ופחד למיודעי. אני לפחד להם כי בראותם צרתי יפחדו לנפשם שלא יקרא להם כמקרי: רואי בחוץ. הרואים אותי בחוצות נדדו מפני והלכו להם כי כן דרך אדם לברוח מראות חלי קשה ודבר מגונה ונמאס:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    מִכָּל צוֹרְרַי. מֵאֵת כָּל צוֹרְרַי, הָיִיתִי חֶרְפָּה לְגִדּוּף:

    וְלִשְׁכֵנַי. אֲנִי חֶרְפָּה מְאֹד וּפַחַד לִמְיֻדָּעָי. אֵמִישְׁקְטִיֵישְׁנ״ץ. מִתְפַּחֲדִים עַל קוֹרוֹתַי:

    אבן עזרא

    מכל הזכיר כי מפאת צורריו תבא לו חרפה.

    ולשכיני מאד היה חרפה להם, בעבור שהם קרובים אליו.

    נדדו ממני כאדם שיברח מראות חלי קשה ודבר מגונה ונמאס למראה.

    רד"ק

    מכל צררי הייתי חרפה מהרעות שעושים וחושבים לי כל צררי הייתי חרפה שאני בורח מפניהם ממקום למקום.

    ולשכני מאד ולמי אני חרפה? לשכני; לא לעם נכרי, כי אם לשכני, שהם ישראל אני חרפה להם שהם מחרפים ומבזים אותי, כמו (תהלים מד יד): תשימנו חרפה לשכנינו.

    ופחד למידעי הם אוהבי ובני משפחתי אני פחד להם שהם מפחדים עלי פן אספה יום אחד ביד שאול.

    ראי בחוץ נדדו ממני: מי שרואה אותי ממידעי בברחי נדדו ממני כלומר פוחדים ורועדים ממה שרואים ממני כי הרועד מתנודד גופו.

    מצודת ציון

    למיודעי. למכירי ואוהבי כמו ומודע לבינה תקרא (משלי ז׳:ד׳):

13. (יג)נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב הָיִיתִי כִּכְלִי אֹבֵד:

    מצודת דוד:כמת מלב. כמו המת הנשכח מהלב: ככלי. ר״ל ככלי כל שהוא אשר כשהוא נאבד אין אדם זוכרו:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

    רש"י

    כִּכְלִי אוֹבֵד. הַהוֹלֵךְ לְאִבּוּד; כָּל לְשׁוֹן אֲבֵדָה, אֵין הַלָּשׁוֹן נוֹפֵל עַל בַּעַל אֲבֵדָה, לוֹמַר ׳הוּא אִבֵּד אוֹתָהּ׳, אֶלָּא ׳הָאֲבֵדָה אוֹבֶדֶת מִמֶּנּוּ׳, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר: ״אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ״ (דברים כב:ג); ״הָאֹבֶדֶת לֹא בִקַּשְׁתֶּם״ (יחזקאל לד:ד):

    אבן עזרא

    נשכחתי שאדם לא יזכרני ככלי אין חפץ בו, כאשר יאבד לא יבוקש.

    רד"ק

    נשכחתי כמת מלב כל כך מידעי פוחדים עלי עד שנתיאשו ממני ונשכחתי מלבם כמת שישתכח מלב אוהביו שאין להם תוחלת שישוב אליהם עוד.

    הייתי ככלי אבד: וכן ככלי אבד, שמתיאשים הבעלים ממנו, כך נתיאשו בני אבי ממני שלא יקוו שאשוב עליהם עוד.

14. (יד)כִּי שָׁמַעְתִּי דִּבַּת רַבִּים מָגוֹר מִסָּבִיב בְּהִוָּסְדָם יַחַד עָלַי לָקַחַת נַפְשִׁי זָמָמוּ:

    מצודת דוד:דבת רבים. דברי רע מרבים המפחדים אותי מסביב: בהוסדם. במה שהם מתייעצים עלי כולם יחד וחושבים לקחת נפשי ור״ל ובעבור שאני שומע כ״ז ואני כאלם לא יפתח פיו לזה אני שכוח בעיני כל כי חושבים שכלה תקותי:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    דִּבַּת רַבִּים. עֲצַת רַבִּים. דִּבַּת לְשׁוֹן ״דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים״ (שיר השירים ז:י) וְכֵן כָּל דִּבָּה שֶׁבַּמִּקְרָא פרלר״יץ בְּלַעַ״ז:

    מָגוֹר מִסָּבִיב. שֶׁמְּיָרְאִין וּמְפַחֲדִין אוֹתִי:

    בְּהִוָּסְדָם. בְּהִתְיַעֲצָם:

    זָמָמוּ. לְשׁוֹן מַחֲשָׁבָה:

    אבן עזרא

    כי יתכן היות נשכחתי מפאת השם, בעבור שלא יושיעני כאילו שכחני, בעבור שאמר אחר כן: כי שמעתי דבה רעה שיוציאו עלי שיפחד ממנה כל השומע, או טעמו להיות לי מגור מכל סביבי.

    בהוסדם מגזרת סוד.

    רד"ק

    כי שמעתי דבת רבים אויביו שהיו מוציאים דבה עליו אל שאול. אמר: יש לי

    מגור מסביב כי אין מגור מפאה אחת שאשמר ממנה, אלא מסביב.

    בהוסדם יחד עלי לקחת נפשי זממו: שהם מתיעצים יחד עלי וחשבו לקחת נפשי. ולא ללכדני ולקחת אותי לעבד, כי אם לקחת נפשי.

    מלבי"ם

    כי, ובכל זה לא נשכחתי מלב הצוררים, כי בהפך שמעתי דבת רבים מגור מסביב בהוסדם יחד עלי, שהם כשנועצו עלי למסרני ביד שאול, יוציאו ג"כ דבה על רבים, כמו שהוציאו דבה על נוב עיר הכוהנים שידם עמי, ועי"כ יעשו מגור מסביב, שכל אשר סביבי יראים ומתפחדים פן יענשו מן המלך, ועי"כ לקחת נפשי זממו, שעי"כ כ"א יודיע מקומי ובזה יקחו את נפשי:

    מצודת ציון

    דבת. ענין אמירת דבת הרע כמו ויבא את דבתם (בראשית ל״ז):

    מגור. פחד כמו ויגר מואב (במדבר כ״ב):

    בהוסדם. ענין עצה שהיא כיסוד להבנין:

    זממו. חשבו:

15. (טו)וַאֲנִי עָלֶיךָ בָטַחְתִּי יְהוָה אָמַרְתִּי אֱלֹהַי אָתָּה:

    מצודת דוד:ואני. אבל אני אבטח בה׳ ולא אירא מהם: אלהי אתה. ותעזרני מהם:

    עוד פירושים על פסוק טו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    ואני אף על פי שיחשבו האויבים ששכחתני, אני בך אבטח ואודה כי אתה אלהי.

    רד"ק

    ואני עליך בטחתי יהוה הם חשבו לקחת נפשי; ואני בטחתי עליך, כי

    אמרתי אלהי אתה: כלומר: אתה אדון ושופט עלי, לא הם.

    מלבי"ם

    ואני, הגם שאין לי עוד שום מכיר ומושיע עליך בטחתי ה', אמרתי אלהי אתה, הלא אתה עדן המשגיח עלי ומושיע:

16. (טז)בְּיָדְךָ עִתֹּתָי הַצִּילֵנִי מִיַּד־אוֹיְבַי וּמֵרֹדְפָי:

    מצודת דוד:בידך עתותי. כל העיתות שעברו עלי בין העתים לטובה ובין העתים לרעה הלא המה בידך על פיך נעשו: הצילני מיד אויבי. כי הלא הכל בידך:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    בְּיָדְךָ עִתּוֹתָי. עִתִּים הָעוֹבְרִים עָלַי, עַל פִּיךָ הֵם וּבִגְזֵרוֹתֶיךָ:

    אבן עזרא

    בידך כנגד השומרים הבלי שוא, כי עת ישועתי בידך לבדך הוא.

    רד"ק

    בידך עתתי העתים שהם חושבים ללכדני ולקחת אותי ואורבים לנפשי בידך הם, ולא בידם. לפיכך

    הצילני מיד אויבי ומרדפי:

    מלבי"ם

    בידך עתותי, הלא העתים העוברים עלי הם בידך עת טובה או עת רעה ממך נגזרו, א"כ הצילני מיד אויבי הם הזיפים, ומרודפי, שאול ואנשיו:

17. (יז)הָאִירָה פָנֶיךָ עַל־עַבְדֶּךָ הוֹשִׁיעֵנִי בְחַסְדֶּךָ:

    מצודת דוד:האירה. הראה לי פנים מאירות והוא מדרך משל הנהוג בין אדם לרעהו:

    עוד פירושים על פסוק יז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    האירה מלת על כמו אל, כמו: ותתפלל על ה'. כמו: יאר ה' פניו, כי ההוה במצוק כיושב בחשך על כן האירה.

    רד"ק

    האירה פניך על עבדך כמו אל עבדך. וכן אמר (במדבר ו כה): יאר יי' פניו אליך. ואור הפנים היא הישועה וההצלחה.

    הושיעני בחסדך: ואף על פי שאיני ראוי.

    מלבי"ם

    האירה פניך על עבדך, שתושיעני ע"י השגחה גלויה עד שכולם יראו פניך והשגחתך, והושיעני בחסדך שהחסד אין לו גבול, וזה יהיה כדי ה' אל אבושה כי קראתיך, כדי שיהיה קידוש השם וידעו כולם שהקורא אותך לא יבוש, ובהפך יבושו רשעים כי יכרתו וידמו לרדת לשאול:

18. (יח)יְהוָה אַל־אֵבוֹשָׁה כִּי קְרָאתִיךָ יֵבֹשׁוּ רְשָׁעִים יִדְּמוּ לִשְׁאוֹל:

    מצודת דוד:כי קראתיך. והואיל ובך בטחתי מהראוי שלא אבוש: ידמו. יכרתו לרדת לשאול:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    אַל אֵבוֹשָׁה וְגוֹ׳. אַחֲרֵי שֶׁקְּרָאתִיךָ, אֵין נָאֶה שֶׁאֵבוֹשׁ:

    יִדְּמוּ לִשְׁאוֹל. יִשְׁתַּתְּקוּ וְיֵאָלְמוּ לָמוּת:

    רד"ק

    יהוה אל אבושה כי קראתיך שלא אשוב ריקם מלפניך.

    יבשו רשעים אבל הרשעים יבשו מתקותם, כי הם לא קראוך, ולא שמוך לנגדם.

    ידמו לשון כריתה, כמו (ירמיהו נא ו): אל תדמו בעונה.

    לשאול: לקבר. או פרושו: נפשם לגיהנם.

    מצודת ציון

    ידמו. יכרתו כמו אל תדמו בעונה (ירמיהו נ״א:ו׳):

19. (יט)תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר הַדֹּבְרוֹת עַל־צַדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה וָבוּז:

    מצודת דוד:תאלמנה. מהראוי שתאלמנה שפתי שקר:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    הַדּוֹבְרוֹת עַל צַדִּיק עָתָק. שֶׁאוֹמְרוֹת לְשָׁאוּל עָלַי: דָּוִד מְבַקֵּשׁ רָעָתְךָ:

    עָתָק. סָרָה, דָּבָר שֶׁאֵינוֹ; כְּמוֹ ״וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם״ (בראשית יב:ח). וְדוּנָשׁ פָּתַר אוֹתוֹ לְשׁוֹן דָּבָר גָּדוֹל וְקָשֶׁה, כְּמוֹ ״עָתְקוּ גַם גָּבְרוּ חָיִל״ (איוב כא:ז); ״הוֹן עָתֵק״ (משלי ח:יח); ״וְלִמְכַסֶּה עָתִיק״ (ישעיה כג:יח) (ס״א אינו):

    אבן עזרא

    תאלמנה בעבור שהזכיר למעלה כי שמעתי דבת רבים והנה עתק, כדרך: וידבר אתם קשות והנה יחסר דבר.

    וטעם צדיק כמוני.

    רד"ק

    תאלמנה שפתי שקר המוציאים עליו דבה והם אומרים עליו לשאול כי הוא היה מתגאה ומתפאר במלוכה.

    הדברות על צדיק על עצמו ועל הצדיקים האחרים.

    עתק דבר עתק וחזק.

    בגאוה ובוז:

    מלבי"ם

    תאלמנה, אחר שראה השגחת ה' עליו יאמר, מעתה תאלמנה שפתי שקר הם שפתי הכופרים, הדוברים על צדיק על ה' הצדיק, דברי עתק בגאוה ובוז, שאומרים שאין ה' משגיח בעולמו ואין שכר ועונש, ושהעולם הפקר, ועתה ע"י שיראו השגחתך איך אתה מציל את החוסים בך תאלמנה שפתותיהם, כי מה רב, הגם שרב מאד טובך אשר צפנת ליראיך, שהוא שכר הצפון לצדיקים בעוה"ב שהוא רב מאד, אבל הלא הוא צפון ונעלם ואין רואים אותו, אבל הטוב שפעלת לחוסים בך אינו צפון ונסתר, כי הטוב הזה הוא נגד בני אדם, שהוא נראה לכל, (ור"ל שעל מה שימצאו רעות לצדיק בעוה"ז יש ע"ז תשובה שעי"כ ימצא שכר גדול ורב טוב בעוה"ב, אבל זה דבר צפון ורבים מכחישים עי"כ את ההשגחה ממה שנראה צדיק ורע לו, אבל ההשגחה הגלויה שיעשה ה' לחוסים בו הוא דבר הנראה לכל, ובזה תאלמנה שפתי שקר הדוברים על צדיק חי עולמים עתק לאמר שאינו משגיח):

    מצודת ציון

    תאלמנה. מל׳ אלם:

    עתק. חזק וקשה כמו ידברו עתק (לקמן ל״ד) ובוז. ובזיון:

20. (כ)מָה רַב־טוּבְךָ אֲשֶׁר־צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם:

    מצודת דוד:מה רב. מה מאד רב הטוב אשר צפנת לתת ליראיך בעוה״ב ואף הרבה טובה פעלת להחוסים בך נגד בני אדם ר״ל אשר כל אדם חסו בו:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

    רש"י

    מָה רַב טוּבְךָ. יָדַעְתִּי לָעוֹלָם הַבָּא יֵשׁ שָׂכָר טוֹב לִירֵאֶיךָ, וּמִכָּל מָקוֹם בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהָרְשָׁעִים מַקִּיפִים אוֹתָם, אֲנִי מִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם שֶׁתַּסְתִּירֵם בְּסֵתֶר פָּנֶיךָ:

    אבן עזרא

    מה ואלה הדוברים עתק לא ידעו הטוב שצפנת ליראיך, וכבר עשית כמה טובות בגלוי לחוסים בך, וזה טעם נגד בני אדם.

    רד"ק

    מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחסים בך הרשעים מדברים בגאוה ובוז דברים עתיקים על הצדיקים ויראי האל. לפי שרואים אותם שפלים וחלושים ואינם יודעים מה גדול הוא הטוב אשר צפנת להם לעולם הבא. ואם בעולם הזה שפלים יתרוממו לעולם הבא. ומלבד זה פעלת וחדשת טוב רב להם פעמים רבות בעולם הזה; וזהו:

    נגד בני אדם: לפי שלא יבשו לעיניהם מפני שהם חוסים בך.

21. (כא)תַּסְתִּירֵם בְּסֵתֶר פָּנֶיךָ מֵרֻכְסֵי אִישׁ תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה מֵרִיב לְשֹׁנוֹת:

    מצודת דוד:תסתירם. כי הסתרתם בסתר הבאה מפניך להיות נסתרים מגבהות כל איש רשע מריב. מהמריבה הבא מהלשונות:

    עוד פירושים על פסוק כא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    מֵרֻכְסֵי אִישׁ. מֵחֲבוּרֵי רְשָׁעִים הַמִּתְקַשְּׁרִים יַחַד לְהָרַע לָהֶם:

    אבן עזרא

    תסתירם וככה כל יראיך תסתירם, וסתרם הוא שתסתיר פנים מאנשים מעותים.

    מרכסי מגזרה והרכסים לבקעה.

    ויש אומרים: תסתירם בסתר שיראו פניך מריב לשונות.

    ויש אומרים: בסתר אפך וכעסך מהם, בריב לשונות כי דבת רבים.

    רד"ק

    תסתירם דרך תפלה, או דרך נבואה.

    בסתר פניך בסתר רצונך, כי בפנותו אל האדם רוצה לומר שהוא רוצה בו וכשמעלים עיניו ממנו הוא שונאו. וכן אמר (שם יחי ז): ערף ולא פנים אראם ביום אידם.

    מרכסי איש מגאות בני אדם ומגבהותם כמו שאמר (למעלה פסוק יט): בגאוה ובוז; והוא מן וירכסו את החשן (שמות כח כח) שהוא כמו ויגבהו; וכן (ישעיהו מ ד): והרכסים לבקעה.

    תצפנם בסכה מריב לשנות: כמו שאמר: דבת רבים (פסוק יד); הדברות על צדיק עתק (פסוק יט).

    מלבי"ם

    תסתירם, מבאר שהגם שידמה לפעמים שה' מסתיר פניו מיראיו ועי"כ ימצא אותם רעות בעוה"ז, זה הוא לטובתם, כי בסתר פניך תסתירם מרכסי איש, ר"ל עם זה שה' יסתיר מהם פניו והשגחתו וישיגם רעות וצרות בזה יסתירם מרכסי איש, ר"ל שינצלו מן הרכסים הנמצא בטבע האיש, שהוא היצר הרע והתאוות שהם דומים כרכסים המקלקלים את הדרך הישר, כן הם יעכבו בעדו מלכת בדרך ישר, וע"י הסתרת פנים ויסורים יהיה העקוב למישור והרכסים לבקעה וילכו בדרך הישר, ובכ"ז הגם שאתה מסתיר פנים, אתה מסוכך עליהם ותצפנם בסוכת השגחתך מריב לשונות ובעלי לה"ר, כמו שהציל את דוד מן הזיפים וכל המלשינים עליו בפני שאול:

    מצודת ציון

    מרוכסי. ענין גבהות וכן והרכסים לבקעה (ישעיה מ׳):

22. (כב)בָּרוּךְ יְהוָה כִּי הִפְלִיא חַסְדּוֹ לִי בְּעִיר מָצוֹר:

    מצודת דוד:כי הפליא. אשר גם לי עשה חסד נפלא לחזק אותי כאלו הייתי בעיר מבצר:

    עוד פירושים על פסוק כב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    בְּעִיר מָצוֹר. בִּקְעִילָה, כְּשֶׁאָמַר שָׁאוּל עָלַי ״נִסְגַּר לָבוֹא בְּעִיר דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ״ (שמואל א כג:ז):

    אבן עזרא

    ברוך ה' יש אומרים: כאילו הייתי בעיר מצור או אז אומר: בעיר מצור ברוך ה'.

    רד"ק

    ברוך יהוה ואז אשבח ואומר: ברוך יי'!

    כי הפליא חסדו לי כי דבר פלא היתה הצלתו. ובדרך נבואה אמר זה.

    בעיר מצור: הייתי נשגב כאלו הייתי בעיר מצור. ומצור ענין חוזק כמו (זכריה ט ג): ותבן צור מצור לה.

    מלבי"ם

    ברוך ה', עפ"ז נותן הודאה, א. מה שהפליא חסדו לי בעיר מצור, שלא נשאר בקעילה שהיתה עיר מצור ששם היה שאול צר עליו וכבשו:

23. (כג)וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי נִגְרַזְתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ אָכֵן שָׁמַעְתָּ קוֹל תַּחֲנוּנַי בְּשַׁוְּעִי אֵלֶיךָ:

    מצודת דוד:בחפזי. כשהייתי נחפז לברוח מפני שאול כמ״ש ויהי דוד נחפז (ש״א כ״ג) אז אמרתי נכרתי מנגד עיניך כי היה קרוב מאוד להמסר ביד שאול: אכן שמעת. כי נוצלתי גם אז מידו:

    עוד פירושים על פסוק כג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי. כְּשֶׁיָּצָאתִי מִקְּעִילָה וּבָאתִי אֶל מִדְבַּר מָעוֹן, וְהָיִיתִי נֶחְפָּז לָלֶכֶת מִפְּנֵי שָׁאוּל כִּי הִשִּׂיגַנִי, וְשָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו עוֹטְרִים אֵלַי וְאֶל אֲנָשַׁי לְתָפְשָׂם (שמואל א כג:כו):

    אָמַרְתִּי. בְּלִבִּי:

    נִגְרַזְתִּי. נִכְרַתְּתִי, לְשׁוֹן גַּרְזֶן הַכּוֹרֵת אֶת הָעֵץ. עַל שֵׁם גְּזִירָתוֹ נִקְרָא גַּרְזֶן. כָּךְ פֵּרֵשׁ דּוּנַשׁ. וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ כְּמוֹ ״נִגְרַשְׁתִּי״ (יונה ב:ה), וְאֵין לוֹ דִּמְיוֹן בַּתּוֹרָה (ס״א אינו):

    אבן עזרא

    ואני נגרזתי מגזרת גרזן, שהוא כלי להרוג בו.

    ויש אומרים: שהוא הפוך וכאשר אמר עיניך, אמר שמעת.

    רד"ק

    ואני אמרתי בחפזי כמו שאמר (שמואל א כג כו): ויהי דוד נחפז ללכת מפני שאול, שהיה אז בסכנה גדולה; וכמו שאמר (שם): ושאול ואנשיו עטרים אל דוד ואל אנשיו לתפשם.

    נגרזתי מנגד עיניך כמו: נגזרתי מענין גרזן. אמר: חשבתי באותה העת שהשלכתי מנגד עיניך ולא תפנה אלי עוד.

    אכן שמעת קול תחנוני בשועי אליך: והסבות סבות להצילני, כמו שאמר (שם פסוק כז): ומלאך בא אל שאול לאמר: מהרה ולכה כי פשטו פלשתים על הארץ.

    מלבי"ם

    ואני, הודאה ב' על עת שעטרו שאול ואנשיו לתפשם, ששם כתיב ויהי דוד נחפז ללכת מפני שאול, ואז אמרתי בחפזי נגרזתי מנגד עיניך כי הי' בסכנה גדולה, אכן שמעת קול תחנוני והצלתני ע"י המלאך שבא אל שאול:

    מצודת ציון

    בחפזי. מל׳ חפזון ובהלה:

    נגרזתי. מל׳ גרזן ור״ל נכרתי כדבר הנכרת בגרזן:

24. (כד)אֶהֱבוּ אֶת־יְהוָה כָּל־חֲסִידָיו אֱמוּנִים נֹצֵר יְהוָה וּמְשַׁלֵּם עַל־יֶתֶר עֹשֵׂה גַאֲוָה:

    מצודת דוד:אהבו. לזה אהבו את ה׳ כי הוא שומר אנשי אמונים: על יתר. על יתרון הגאות של עושי הגאוה:

    עוד פירושים על פסוק כד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    אֱמוּנִים נֹצֵר ה׳. שׁוֹמֵר ה׳ אֶת הַמַּאֲמִינִים בִּישׁוּעָתוֹ וְסוֹמְכִים עָלָיו:

    עַל יֶתֶר. מִדָּה בְּמִדָּה, מְכֻוֶּנֶת כְּחֵץ עַל יֶתֶר הַקֶּשֶׁת. אוֹ יֵשׁ לִפְתּוֹר עַל יֶתֶר – חֶבֶל כְּנֶגֶד חֶבֶל, קַו כְּנֶגֶד קַו. לָשׁוֹן אַחֵר: יֶתֶר הוּא לְשׁוֹן גַּאֲוָה, כְּמוֹ ״יִתְרָה עָשָׂה״ (ישעיהו טו:ז), פֵּרוּשׁ וּמְשַׁלֵּם עַל יֶתֶר – בְּגַאֲוָה לְעוֹשֵׂי גַאֲוָה (ס״א אינו):

    אבן עזרא

    אהבו לשון צווי, כמו אחזו לנו שועלים.

    אמונים תאר, כמו: פסו אמונים.

    על יתר הנותרים מאנשי הגאוה. ומלת לעשות, לתקן הסבות, כמו: וימהר לעשות אותו. ויתכן היות גאוה חסר בי"ת, גם יחסר מלת מעשה כאילו אמר: ומשלם על יתר עושה מעשה בגאוה.

    רד"ק

    אהבו את יהוה כל חסידיו אהבו צוי בסגו"ל מפני אות הגרון. וברב יבא בפת"ח כמו (שמות יב כא): ושחטו הפסח. אמר: הדין עליכם שתאהבו אותו כשתראו מה עשה עמי, כי

    אמונים נצר יהוה שנצרני מכל איבי. ואמונים תאר כמו (תהלים יב ב): פסו אמונים.

    ומשלם על יתר עשה גאוה: האמונים נצר מיד הגאים המדברים בגאוה כמו שאמר; והעושים בגאוה ישפילם ומשלם להם על יתרם ועל גאותם.

    מלבי"ם

    אהבו, עפ"ז סיים דבריו נגד הדוברים על צדיקו של עולם עתק, ואחר שנתברר שיש שכר ועונש והשגחה, אהבו את ה' כל חסידיו כי הוא נוצר אנשי אמונים, וכן משלם על יתר של עושה גאוה כמו שנצר את דוד ושלם עונש לשאול:

25. (כה)חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם כָּל־הַמְיַחֲלִים לַיהוָה:

    מצודת דוד:חזקו. כל המקוים לה׳ חזקו ואמצו לבבכם ותהיו בטוחים כי הלא תראו כי יש תקוה:

    עוד פירושים על פסוק כה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם. כְּמוֹ שֶׁרְאִיתֶם שֶׁעָשָׂה לִי לְהוֹשִׁיעֵנִי, שֶׁהוֹחַלְתִּי לוֹ:

    אבן עזרא

    חזקו אמר לחסידים אהבו, בעבור גודל מעלתם ולמיחלים חזקו.

    רד"ק

    חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים ליהוה: חזקו כל המיחלים ליי', כי הוא יאמץ לבבכם.

    מלבי"ם

    חזקו, ואם כן חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה', כי תוחלתם לא תשוב ריקם: