תהילים פרק ל״ג

תהילים פרק ל״ג עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּיהוָה לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה:

   מצודת דוד:בה׳. במהללי ה׳: נאוה תהלה. להם נאה להלל לה׳ כי המה ישכילו מה מכבוד גדלו:

   עוד פירושים על פסוק א: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   רננו צדיקים השמיעו קול.

   ונאוה מגזרת תאוה והנו"ן לבנין נפעל, על משקל וכל נעשה במרחשת. ויש אומרים: כמו נאה בלשון גמרא.

   רד"ק

   רננו צדיקים ביהוה לישרים נאוה תהלה: בי"ת ביי' במקום למ"ד וכן (ויקרא טז כב): ושלח את השעיר במדבר; או תהיה הבי"ת כמשמעה ופרושה: רנתכם ותהלתכם בו תהיה ולא בזולתו. נאוה האל"ף נחה ושרשו אוה. וכן (שיר השירים א י): נאוו לחייך בתורים; (משלי יט י): לא נאוה לכסיל תענוג; (שם יז ז): לא נאוה לנבל שפת יתר. ובכלם האל"ף נחה חוץ מן לביתך נאוה קדש (תהלים צג ה) שהאל"ף נעה. והסכימה דעת המדקדקים שהאל"ף שרש והיא פ"א הפעל, והנו"ן לבנין נפעל. ויתכן שהנו"ן שרש ושרשו נאה, ובא בהראות למ"ד הפעל בשקל נאוה. ורבותינו הרגילו בדבריהם בזה הלשון בשרש נאה. ידמה כי כן הוא השרש אצלם באמרם (מכלתא מסכתא דשירתא ג; תלמוד בבלי שבת קלג ב; ובשאר מקומות ): לולב נאה; (שם יומא פו א): כמה נאים מעשיו , וזולת זה הרבה. ופרוש הענין: יפה, כלומר: לצדיקים ולישרים טוב ויפה לרנן ולהלל ליי' כי הם המבינים והמשכילים בפעל יי' ובמעשי ידיו ובחסדיו עם ברואיו; ובזה השתדלותם, לא בתאות העולם, ולפיכך אמר כי להם הוא נאה השבח שישבחוהו לפי מה שיכירו במעשיו, כמו שהולך ומספר בזה המזמור.

   מלבי"ם

   רננו, המזמור הזה נתחבר אל הענין הראשון, באר בו כי ה' מנהיג את עולמו בשני מיני הנהגות, שהיא הטבעיית המיוסדת על חקים קבועים בלתי משתנים, וההנהגה ההשגחיית שהיא נוהגת לפי מעשה בני אדם טוב או רע, ובאר ענין ידיעת ה' וההשגחה, ובפרטות מן ההשגחה המיוחדת על יראי ה' וחושבי שמו רננו, הנה בסיום המזמור הקודם אמר שמחו בה', וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב, כי הישרים הם מדרגה יותר גדולה מן הצדיקים, שהם לבם ושכלם הולך ישר ואינו מסתפק כלל ואינו נוטה כלל מדרכי ה', וזה מדרגה יותר גדולה מן הצדיקים שעושים מעשה הצדק בפועל אבל עוד לא שבו מן המלחמה הפנימית, הן מלחמת שכלם בעניני האמונות והדעות, הן מלחמת יצרם במעשים ופעולות, ע"כ צוה שהצדיקים ישמחו בלב, ומוסיף לישרים שירננו בפועל, ובמזמור זה שיברר מהשגחת ה' הפרטית מוסיף שהצדיקים יבואו למדרגת הישרים וירננו בה', ולישרים להם נאוה תהלה הם יתהללו בה', ולהם נאוה התהלה, באשר הם השיגו האמת תמיד ולא הסתפקו כלל, וזה כולל שהם יספרו תהלת ה', וגם להם עצמם מגיע תהלה על יושר שכלם ועל שהשיגו את האמתיות:

   מצודת ציון

   נאוה. מלשון נאה ויפה:

2. (ב)הוֹדוּ לַיהוָה בְּכִנּוֹר בְּנֵבֶל עָשׂוֹר זַמְּרוּ־לוֹ:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   בְּנֵבֶל עָשׂוֹר. שֶׁל עֶשֶׂר מִינֵי נְעִימָה (ערכין יג:):

   אבן עזרא

   הודו, בנבל עשור אמר רבי משה: נֵבֶל שיש בו עשרה נקבים. ולא דבר נכונה, כי נבל כלי בפני עצמו, גם כן עשור כאילו אמר: בנבל בעשור על דרך: כרע כאח לי. וכמוהו: ככבש אלוף, ככבש כאלוף, כי הכ"ף ישמש בעבור שנים, כדרך בי"ת באל שדי יעשה חפצו והעד שהם שנים: עלי עשור ועלי נבל.

   רד"ק

   הודו ליהוה בכנור כי כלי הנגון מעוררים הנפש החכמה ועוזרים אותה.

   בנבל עשור זמרו לו: חסר וא"ו השמוש והוא כמו: בנבל ועשור. וכן (חבקוק ג יא): שמש ירח, והדומים להם. ועשור הוא כלי נגון שיש לו עשרה יתרים לפיכך נקרא עשור. וכן (תהלים צב ד): עלי עשור ועלי נבל.

   מלבי"ם

   הודו, (פסוקי המאמרים האלה מסודרים זה מול זה בצלעות מקבילות), א. שיודו לה' על ההנהגה הטבעיית הסדורה מששת ימי בראשית חק נתן ולא יעבור, וצוה שיודו לה' ע"ז בכנור, ויזמרו גבורותיו בנבל עשור, שהכנור הוא ציון אל ערך העולמות זל"ל שכולם ערוכים על פי חקי המוסיקא ברן יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלהים, כמו שכתבתי שם בפי' הכתוב הזה והיו מנגנים בנבל עשור על ציון הגלגלים שהם עשרה לפי תכונת הקדמונים:

   מצודת ציון

   בנבל עשור. כמו ועשור והיא כלי זמר בעלת עשר נימין:

3. (ג)שִׁירוּ־לוֹ שִׁיר חָדָשׁ הֵיטִיבוּ נַגֵּן בִּתְרוּעָה:

   מצודת דוד:היטיבו. שירו בנגון טוב ויפה בקול תרועה:

   עוד פירושים על פסוק ג: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   שירו לו בעבור שנים, כאילו כתוב הטיבו נגן לו בתרועה כדרך: אל באפך תוכיחני.

   רד"ק

   שירו לו שיר חדש חדשו לו שיר תמיד,

   הטיבו נגן בתרועה: בפה וביד השתדלו לרנן לו:

   מלבי"ם

   שירו לו, זאת שנית תשירו לו בכל עת שיר חדש, על ההנהגה ההשגחיית שהיא אינה קבועה לפי חקי הטבע רק משתנית ומתחדשת תמיד לפי מעשה בני אדם הבחיריים, שלפיהם יחדש ה' נפלאותיו אם לחסד אם לשבט ויחודש השיר לפי חידוש המעשים, ובזה הטיבו נגן בתרועה, שהתרועה תורה על התהוות ענין חדש ועל התגלות ה' לשפוט את הארץ:

4. (ד)כִּי־יָשָׁר דְּבַר־יְהוָה וְכָל־מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה:

   מצודת דוד:כי ישר. ומהראוי א״כ לספר הלולו:

   עוד פירושים על פסוק ד: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   כי, דבר ה' הם גזרותיו שגזר ונקראו דברים שהכל על ידי המלאכים שהם עושי רצונו, וככה הודו כל הנביאים גם חכמי הלב. וטעם שמחו עם זה הכתוב, כי הצדיקים בשמחה וברננה לעולם ואינם מתעצבים על מה שגזר עליהם השם, כי הכל יושר ואמונה.

   רד"ק

   כי ישר דבר יהוה וכל מעשהו באמונה: גזרות האל ומשפטיו ישרים והכל באמונה ואין עול, כמו שאמר משה רבנו, עליו השלום (דברים לב ד): אל אמונה ואין עול, צדיק וישר הוא. והצדיקים והישרים יכירו ויודו צדקו וישרו; ואם יבואם מקרה רע ופע ישבחו לאל ויודו צדקו וישרו ויכירו כי לטובתם הוא, ומה שעושה האל באמונה הוא עושה. וכשיכירו כל זה ישבחו בשמחה ובטוב לבב על הרעה כמו על הטובה (משנת ברכות ט ה), כי הרעה טובה היא אצלם (בבלי ברכות ס ב). וכן אמר הנביא (ישעיהו יב א): אודך יי' כי אנפת בי. ואמר דוד (תהלים קא א): חסד ומשפט אשירה.

   מלבי"ם

   כי ישר, (מפרש נגד ההנהגה הטבעיית), דבר ה', שהוא הדבור שבו ברא את המציאות (כמו שיפרש בפסוק ו' בדבר ה' שמים נעשו) הוא ישר, ר"ל שהנעשה בדבורו נוסד על חקים קבועים ישרים בלתי משתנים, וכן לא הוסיף על הדבור הזה ולא גרע ממנו, כמו שית', וכל מעשהו באמונה, הנה שני ההנהגות האלה שהם הטבעיית והנסיית מצויינים בכתבי הקדש בשם אמונה ואמת, ובשם חסד, שההנהגה הטבעיית הסדורה מששת ימי בראשית מצויינת בשם אמונה, כי החקים האלה נאמנים לעד וקיימים, וה' התחייב להנהיג תמיד החקים האלה ושלא לבטלם כמו חקות שמים וארץ יום ולילה קיץ וחורף וכדומה, שלא ימושו לעולם, וההנהגה ההשגחיית שתתחדש לפעמים ברצון ה' ע"ד הפלאיי תכונה בשם חסד, כי אינו מחויב לעשותם ויעשם בחסדו לפי רצונו בכל עת, עז"א שכל מעשהו של דבר ה' הוא באמונה, כי חקיהם מוכרחים ומובטחים ובלתי משתנים לעולם:

5. (ה)אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט חֶסֶד יְהוָה מָלְאָה הָאָרֶץ:

   מצודת דוד:מלאה הארץ. עושה חסד עם כל הבריות:

   עוד פירושים על פסוק ה: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   אהב הזכיר יושר עם דבר, כי הוא הנכון.

   ואמונה עם המעשים שיוציא לאור כל תעלומה.

   וצדקה כמו צדק, כדי להשוות הכל ומשפט זה מזה וחסדו כולל הכל, על כן: חסד ה' מלאה הארץ.

   רד"ק

   אהב צדקה ומשפט הוא עושה בעולמו פעם צדקה פעם משפט, אבל החסד הוא הגובר, לפיכך אמר:

   חסד יהוה מלאה הארץ: וכמו שהוא עושה הוא אהב שיעשו ברואיו כן. וכן אמר הנביא (ירמיהו ט כג): כי אני יי' עשה חסד משפט וצדקה בארץ, כי באלה תפלתי. כלומר: כמו שאני עשה אותם כן אני אהב שתעשו אתם.

   מלבי"ם

   אוהב (מפרש נגד ההנהגה ההשגחיית) מצד שה' אוהב צדקה ומשפט, וע"ז לא יספיקו החקים הטבעיים, כי בהנהגת יושבי הארץ שהם בעלי בחירה, ומעשיהם אפשריים בלתי תלויים מחקי הטבעיים והם בוחרים לפעמים לעשות טוב ולפעמים ברע, יחויב שכן ינהוג עמם ה' לעשות צדקה עם הצדיקים ומשפט עם הרשעים, וזה א"א לפי הנהגת הטבע, שהיא לא תשתנה ע"י שינוי מעשה בני אדם, כי תהלוכותיה קבועים, ולכן צריך ה' להתנהג עם יושבי הארץ ע"פ ההנהגה ההשגחיית שישנה את הטבע לפי המעשים הטובים או הרעים, כמ"ש אם שמוע תשמעו אל מצותי ונתתי מטר ארצכם בעתו, פן יפתה לבבכם וגו' ועצר את השמים ולא יהיה מטר, שכ"ז הנהגה אחרת נעלה מחקי הטבע שנקראו אמונה, רק הנהגה הנקראת בשם חסד, ולכן חסד ה' מלאה הארץ, הנהגה שלא התחייב בעת הבריאה בששת ימי בראשית רק בחסד ה' יסודה ושרשה:

6. (ו)בִּדְבַר יְהוָה שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל־צְבָאָם:

   מצודת דוד:צבאם. הם המלאכים והגלגלים:

   עוד פירושים על פסוק ו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   בדבר שב להזכיר הדבר, כי לא החלקים לבדם דבקים בדבר השם רק השרשים.

   והזכיר השמים וברוח פיו כמו בדבר ה' - בעבור כי כל הנבראים בארץ וכל ההווה בם תלוים במערכת השמים.

   רד"ק

   בדבר יהוה שמים נעשו כמו שנאמר ויאמר אלהים במעשה בראשית, והוא הרצון והחפץ; וכן:

   וברוח פיו כל צבאם: והוא כפל דבר. וזה מחסדי האל שהמציא הברואים בטוב מה שיוכלו להיות כפי גזרת חכמתו כמו שנאמר (בראשית א לא): וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. והנה השמים וכל צבאם נעשו בדברו והארץ בכללם, כי לא יסוב הגלגל אלא על דבר עומד, והיא הארץ; וכל אשר בארץ תלוי בצבא השמים, כי הם המנהיגים ברצון האל.

   מלבי"ם

   בדבר, מפרש מ"ש כי ישר דבר ה', כי בדבר ה' שמים נעשו, שהשמים נוסדו ע"פ חקים קבועים בלתי משתנים, וברוח פיו נעשו כל צבאם, יציין כאלו השמים בכללם נעשו ע"י הדבור, וע"י הרוח שיצא מפיו בעת הדבור שהוא קל מן הדבור עצמו נעשו כל צבאם, שהם הכוכבים והמאורות שנתלו ביום ד', וכבר בארתי בפי' בראשית שהיה הבדל בין בריאת השמים ובין בריאת הארץ שבהשמים לא שינה דבר רק נשאר הכל כמו שנברא בדבור הראשון, כי גם המאורות נבראו ביום הראשון עם השמים רק שנתלו ביום ד' כמ"ש חז"ל, לא כן בארץ שאחרי שנבראת הארץ ביום הראשון, באו בה כמה שנוים ע"י התשעה מאמרות, שהוסיף אח"כ מקרים חדשים על הנעשה ביום ראשון, הקואת המים והתהוות היבשה, ועליית האדים אל הרקיע, והברואים שנבראו עליה, כמ"ש כה אמר ה' בורא השמים (רק בריאה הראשונה לבד) הוא האלהים יוצר הארץ ועושה הוא כוננה, כי הוסיף בה תקונים ע"י המרת צורה בצורה, וע"כ בשמים אמר שישר דבר ה' כי לא הוסיף עליו דבר, אבל בארץ אמר כונס כנד מי הים, שהארץ לא נשארה על האמונה שהוא החק הקבוע שנעשה ע"י בריאה הראשונה, כי חסד ה' מלאה הארץ, שבבריאה הראשונה היה החק הטבעיי שיסוד המים יקיף את יסוד העפר, והוצרך ה' לשנות החק הזה לכנס מי הים לתוך הים שיעמדו שם כנד ולא ישובון לכסות הארץ, ונתן תהומות באוצרות שיהיו המים עצורים בתהומות ובימים, כדי שתראה היבשה, וגם כיון במ"ש נותן באוצרות תהומות אל מ"ש שם שהתגלות היבשה נעשה עיקר ההכנה לזה על ידי המאמר של יהי רקיע בתוך המים, שגבל החק שיעלו המים ע"י האדים אל הרקיע שהוא מקום הסגריר, ושם יצא מהם האויר שהיה מעורב עם יסוד המים, וע"י הופרשו מן היבשה כי נשארו רוב המימות תלוים במאמרו של מלך באויר, (כמ"ש בפי' בראשית ובפי' איוב סי' כ"ו וסי' ל"ח ולקמן סי' ק"ד) ועז"א שמי התהומות נתנו באוצרות ברקיע, ובזה יסד ה' ההנהגה האחרת שיתנהג עם יושבי הארץ כפי ההנהגה ההשגחיית המכונה בשם חסד, שיעצר במים וייבשו וישלחם ויהפכו ארץ, וכן נתינת המטר וכל הנתלה מזה שהוא הכל השגחיי כמ"ש ומעשה ידיו מגיד הרקיע, וזה מעשה תמידי כמ"ש כונס כנד, נותן באוצרות, בלשון הוה, כי זה יעשה ויפעל תמיד ע"י ההשגחה:

7. (ז)כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם נֹתֵן בְּאֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת:

   מצודת דוד:כונס. אוסף מי ים אוקינוס להיות כמו נד וצבור גבוה מן הארץ ולא תרד למטה כדרך המים: נותן. כלא את התהומות באוצרות לבל יצאו לשטוף הארץ:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   כַּנֵּד. לְשׁוֹן גּוֹבַהּ, וְכֵן תַּרְגּוּם אוּנְקְלוֹס ״נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד״ (שמות טו:ח): ״קָמוּ כְשׁוּר״, וְכֵן פֵּרֵשׁ מְנַחֵם, וְאֵין ׳נֵד׳ וְ׳נֹאד׳ שָׁוִין:

   נוֹתֵן בְּאוֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת. תַּחַת הָאָרֶץ:

   אבן עזרא

   כונס והנה הזכיר בארץ בתחלה, כי היא המוצק ואנחנו הנולדים ממנה ואח"כ השמים ואח"כ הים, ולא הזכיר גלגל הרוח והאש, כי לא דבר רק על הנראה לעין. אמר רבי משה: לא יגלה שטח הארץ שהיא היבשה רק בעמוד המים כמו נד, שנקוו המים והנה כונס מגזרת: לך כנוס את כל היהודים ונותן באוצרות הטעם כפול.

   רד"ק

   כנס כנד מי הים ועוד מחסדי האל על ברואיו שהקוה המים מעל פני הארץ וכנסם וקבלם במקום אחד והיתה יבשה, כי לולי זה לא היתה בריה שם אלא הדגים. ואמרו כנד שהוא התל והערמה כמו (שמות טו ח): נצבו כמו נד נזלים; (יהושע ג יג): ויעמדו נד, להורות כי המים גבהים על הארץ. וכן נראה כי המים שהיו שטוחים על פני כל הארץ כשנקוו במקום אחד באמת גבהו על הארץ לרוב. כי אין במקום שנקוו המים עמק, אף על פי שבסוף הארץ משפעת ויורדת מפני שהיא כדורית. ומה שאמר (תהלים קז כג): יורדי הים, הוא כנגד השפה שהארץ גבהה על שפת הים; וזה מנפלאות הבורא שהמים גבהים ויבאו גלי הים עד המקום שהוא השפה ולא יעברו המקום, כמו שאמר (ירמיהו ה כב): האותי לא תיראו נאם יי', אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו ויתגעשו ולא יוכלו והמו גליו ולא יעברנהו? לפיכך אמר:

   נתן באוצרות תהומות: כאלו הם באוצרות שלא יוכלו לצאת משם. והנה באלו הפסוקים זכר ארבעה היסודות, כי במלת שמים רמז יסוד האש, וברוח פיו רמז האויר והארץ רמוזה בשני הפסוקים וזכרה בפרוש למעלה (פסוק ה): חסד יי' מלאה הארץ.

   מצודת ציון

   כונס. מאסף:

   כנד. כדבר הצבור כמו קמו נד אחד (יהושע ג׳):

   תהומות. כן יקרא רבוי המים:

8. (ח)יִירְאוּ מֵיְהוָה כָּל־הָאָרֶץ מִמֶּנּוּ יָגוּרוּ כָּל־יֹשְׁבֵי תֵבֵל:

   עוד פירושים על פסוק ח: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   ייראו והנה הכל נברא בדברו והנה ראוי הוא שיראו אנשי הארץ מהשם, ויחרדו אל דברו.

   והזכיר כל הארץ כדרך: וכל הארץ באו מצרימה.

   רד"ק

   ייראו מיהוה כל הארץ וכיון שהוא כן דין הוא שייראו מיי' כל הארץ כי הוא תקן להם הישוב כמו שאמר: כנס כנד מי הים; אם כן

   ממנו יגורו כל ישבי תבל: וזה ישבור דברי המכחישים בתורה, שאומרים שהעולם קדמון.

   מלבי"ם

   ייראו, וע"י ההנהגה הקבועה הטבעיית ייראו מה' כל הארץ, ע"י שהוא הבורא כל, וע"י ההנהגה ההשגחיית שזה נוהג עם יושבי תבל, שהוא החלק המיושב מן הארץ ממנו יגורו כל יושבי תבל, שהמגור הוא גדול מן היראה, שהוא פחד השכר והעונש, ע"י שבהנהגה זו שינהיג עם הישוב ישכיר ויעניש, יגורו מענשו פן יציף מי הים או יעצר את השמים ולא יהיה מטר:

   מצודת ציון

   יגורו. יפחדו:

9. (ט)כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא־צִוָּה וַיַּעֲמֹד:

   מצודת דוד:ויהי. כאשר אמר כן היה: ויעמוד. כן יעמוד עד עולם:

   עוד פירושים על פסוק ט: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   כי הוא אמר בחפץ וברצון לא בכלי.

   הוא צוה ויעמוד הטעם כפול, כאילו אמר: כי הוא אמר ויהי – אמר.

   והוא צוה צווי.

   ויעמוד כאשר פירשתי כדרך: וברך ולא אשיבנה, כי כח השם בכח כל פועל, עבר או עתיד.

   רד"ק

   כי הוא אמר ויהיה הוא צוה ויעמוד: אם תרצה תפרש אותו על הענין שקדם: על בריאת העולם; או על הענין הבא אחריו: יי' הפיר עצת גוים. אמר: כי הוא ברא את העולם, ובידו הכל, ואין כח באדם לשנות בעניני העולם ממה שהוא אמר וצוה להיות, כן יהיה ויעמד ולא יוכל אדם לדחות גזרותיו הבאות עליו לא בכח ולא בעשר. ומה שיחשב הוא לעשות בתחבולותיו אם לא ירצה האל לא יהיה; וזהו שאמר:

   מלבי"ם

   כי מפרש ייראו מה' כל הארץ כי הוא אמר ויהי, שהוא המהוה והממציא הכל, ממנו יגורו כל יושבי תבל כי הוא צוה ויעמד, כי גם העמדת הארץ וקיומה אינו מעצמו כמו בשמים שחק נתן ולא יעבר והם קיימים ועומדים מעצמם, כי הארץ אינה עומדת מעצמה, כי ע"פ טבעם המיוחד היה ראוי שהמים יכסו פני תבל, רק ה' צוה שתעמד ושם חול גבול לים ונותן מטר יורה ומלקוש בעתו, וע"כ יגורו מפחד ענשו פן יסלק השגחתו רגע ויגוע כל בשר יחד ואדם על עפר ישוב:

10. (י)יְהוָה הֵפִיר עֲצַת־גּוֹיִם הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים:

    עוד פירושים על פסוק י: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    אבן עזרא

    ה' אחר כן שעצתו עומדת, אין כח לכל הגוים להפר אותה, רק הוא ויפר עצתם.

    רד"ק

    יהוה הפיר עצת גוים אמר: גוים כלומר אפילו יהיו כל הגוים בעצה אחת ובהסכמה אחת יי' יפר עצתם כמו שאמר (ישעיהו מ יז): כל הגוים אין נגדו. או אמר: גוים כנגד מה שעתיד לזכור (יב) אשרי הגוי אשר יי' אלהיו, כי שאר הגוים נותנים הכח לאלהים אחרים, והוא המונם. ומהם, והם היחידים, אומרים: כי אין השגחה וידיעה לאל במעשה האדם, לפיכך אמר: יי' הפיר עצת גוים. ואמר עוד:

    הניא מחשבות עמים: כמנהג הלשון כפל ענין במלות שונות.

    מלבי"ם

    ה' וע"י שה' מנהיג את הארץ בהשגחה מיוחדת, לכן בענינים הכוללים הרצויים אצלו מצד חכמתו ורצונו יתברך יבטל עצת גוים ומחשבותיהם, וינהיג הכל לפי התכלית הכולל הנרצה אצלו ולא יועילו מחשבות בני אדם ועצתם לבטל את עצת ה' והתכלית המוסכם אצלו, והנה העצה היא התכלית הנרצה להעושה, והמחשבות הם האמצעיים המובילים אל התכלית, שחושב מחשבות איך יוציא למעשהו את העצה שהוא התכלית, וה' יפיר עצת גוים שהוא התכלית הנרצה אצלם, וגם יניא מחשבותיהם שהם המחשבות הרבות והאמצעים שיכינו להפיק את התכלית שהיא העצה, אבל עצת ה', שהוא התכלית הנרצה אצלו, היא תעמד לעולם, ולא יוכלו בני אדם לשנותו ע"י תחבולותיהם, וגם מחשבות לבו שהם האמצעיים שהוא מכין אל עצתו, יעמדו לדור ודור, והתכלית הוא אחד כמו למשל התכלית הכללי שיעץ ה' בהשלמת כלל האנושי עד סוף כל הדורות, זה יעמוד לעולם בלי שינוי, והמחשבות שהם האמצעיים שיכין אל הפקת התכלית הכולל הם ישתנו לפי הדורות, ועז"א לדור ודור, כמו התיקון האחרון הכולל המוכן לבא באחרית הימים היא העצה הכללית בהנהגה והיא עומדת אצלו לעולם בלי שינוי ואם יתמהמה חכה לו, והאמצעיים מכין ה' תמיד לזה לפי הדורות דור דור, עד שכל המתחדש בכל דור ודור כמו הגליות והגאולות והתמורות שנעשו בכל הדורות כולם הם כחוליות הקבועות בשלשלת אחת אשר סוף השלשלת היא העצה הכללית העומדת אצלו לעולם בלא שינוי:

    מצודת ציון

    הפיר. הניא מענין בטול ומניעה כמו יניא אותה והפר (במדבר ל׳):

11. (יא)עֲצַת יְהוָה לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר:

    מצודת דוד:לעולם תעמוד. ואין מי לבטל עצתו: לדור ודור. תתקיים בכל ימי הדורות:

    עוד פירושים על פסוק יא: אבן עזרא, רד"ק

    אבן עזרא

    עצת ה' כנגד עצת גוים.

    מחשבות לבו דרך משל, כנגד מחשבות עמים.

    רד"ק

    עצת יהוה לעולם תעמד מחשבות לבו לדר ודר: דרך משל כנגד עצתם ומחשבותם.

12. (יב)אַשְׁרֵי הַגּוֹי אֲשֶׁר־יְהוָה אֱלֹהָיו הָעָם בָּחַר לְנַחֲלָה לוֹ:

    מצודת דוד:אשרי הגוי. אשרי להגוי: העם. מלת אשרי משמשת לשנים כאלו אמר אשרי העם שה׳ בחר לנחלה לו:

    עוד פירושים על פסוק יב: רד"ק, מלבי"ם

    רד"ק

    אשרי הגוי אשר יהוה אלהיו כי אינם מאמינם באלה האמונות הסכלות, אלא אומרים ומאמינים כי יי' הוא האלהים, שפרושו: שופט ומנהיג ומשגיח על הכל. ואמר: אלהיו כי הוא קבלו לאלהים. וכן:

    העם בחר לנחלה לו: כי הוא קבלם לעם נחלה, כמו שאמר (דברים כו י זיח): את יי' האמרת היום להיות לך לאלהים... ויי' האמירך היום להיות לו לעם סגלה.... ונפרדו מהאמונות הרעות ונצטוו לקבל בדעתם ולהבין בשכלם, כי מאתו יבא להם הטוב ותמורתו, הכל לפי מעשיהם כמו שאמר (שם ה יח): וזכרת את יי' אלהיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל. ואמר (שם יא יב): עיני יי' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה. ואמר בתמורתו (שם לב ל): איכה ירדף אחד אלף... אם לא כי צורם מכרם; כלומר כי לא יהיה הדבר הזה במקרה. וכן כל הברכות והקללות שיעדם הן יוצאות ממנהג העולם כדי שידעו כי הכלב כונה הוא מאתו; והגוי שיש לו אמונה זו אשרהו!

    מלבי"ם

    אשרי, עפ"ז יאמר ש אשרי הגוי אשר ה' אלהיו, כל גוי המאמין בה' ועובד ה' והוא אלהיו, אשרי לו, כי אז הוא מושגח מאתו, ונוסף לזה אשרי העם אשר בחר לנחלה לו, שחוץ מבחירתו שבחר ה' לאלהיו, נבחר הוא מה' להיות לו לעם סגולה ויופיע עליו בהשגחה מופלאת נסיית:

13. (יג)מִשָּׁמַיִם הִבִּיט יְהוָה רָאָה אֶת־כָּל־בְּנֵי הָאָדָם:

    מצודת דוד:משמים. עם שהיא בשמים מביט לראות בארץ מעשה בני אדם:

    עוד פירושים על פסוק יג: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    משמים בעבור שהזכיר גבורת השם, אמר כי הוא יודע סתרי לב והנה הוא חכם ואמיץ כח. וטעם השקיף, כאילו רואה הכל בעיניו.

    והזכיר השמים כי הם סביבות כל הארץ.

    ואמר: אל כל יושבי שלא יפקד מהם איש.

    רד"ק

    משמים הביט יהוה ראה את כל בני האדם: זהו דעת זה הגוי שזכר; לא כאותם האמרים (איוב כב יד): עבים סתר לו ולא יראה, וחוג שמים יתהלך.

    מלבי"ם

    משמים, עתה יגיד איך ינהיג ה' בשני מיני ההנהגות האלה הנזכרות, בצד א' ינהיג ה' ע"י השמים שהיא הנהגת הטבע והמערכה, שבזה ה' בשמים הכין כסאו ומנהיג כפי חקי הטבע הסדורים מראשית, ובהנהגה זו משמים הביט ה' ראה את כל בני האדם, ראה את כולם בידיעה קדומה אשר ידע מראשית כל פרטי המעשים שיהיו, והיא ראיה אחת כוללת בלתי מתרבית או משתנית, רק בידיעה אחת קדומה ראה את כולם ואת מעשיהם עד סוף כל הדורות, וגם הוקצב כל ענינם מראשית עפ"י ההנהגה הכוללת המיוחסת לשמים ולהנהגת הטבע:

14. (יד)מִמְּכוֹן־שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ אֶל כָּל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ:

    מצודת דוד:ממכון. מהשמים המכון לשבתו וכפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    הִשְׁגִּיחַ. הִבִּיט:

    רד"ק

    ממכון שבתו השגיח אל כל ישבי הארץ: כפל מה שאמר במלות שונות, לחזק האמונה; כי כן הוא רואה ויודע כל מה שעושים. השגיח כמו: הביט; וכן (שיר השירים ב ט): משגיח מן החלנות.

    מלבי"ם

    ממכון שבתו, בצד השני שהיא ההנהגה ההשגחיית שאינה מיוחסת לשמים רק למכון שבתו, אשר ישב וישפוט כפי המעשים, משם השגיח אל כל יושבי הארץ, לא ראיה כללית לבד רק השגחה מיוחדת, ולא לבד את כל בני האדם שהיא הכלליות, רק את כל יושבי הארץ בכל דור ודור, איש ואיש לפי מעשיו הפרטים הבחיריים:

    מצודת ציון

    מכון. מל׳ הכנה:

    השגיח. מל׳ השגחה בהתבוננות רב:

15. (טו)הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל־כָּל־מַעֲשֵׂיהֶם:

    מצודת דוד:היוצר. ולפי שהוא הוא היוצר לבם יחד זה כזה איש לא נעדר אף הוא מבין אל כל מעשיהם לזאת ישגיח על הכל:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם. לֵב כֻּלָּם יַחַד וְיוֹדֵעַ כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת, וְרַבּוֹתֵינוּ (ראש השנה יח.) הֱסִיבוּהוּ אֶל מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ, הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם, וְדָרְשׁוּ מִכָּאן שֶׁכֻּלָּן נִסְקָרִין בִּסְקִירָה אַחַת:

    אבן עזרא

    היוצר היוצר אחד ואם היוצרים שונים, על כן הוא לבדו יבין אל כל מעשיהם.

    רד"ק

    היצר יחד לבם כי מי שיצר לבם באמת ידעם. כלומר איך תעלמנה ממנו מחשבות לבם והוא יצרם. על דרך שאמר (תהלים צד ח): אם יצר עין הלא יביט! ומה שאמר: יחד, כי ידעם כלם דרך כלל. וכן אמרו רבותינו, זכרם לברכה, ודקדקו מלת יחד ואמרו (בבלי ראש השנה יח א): וכלן נסקרין בסקירה אחת. וכיון שידע לבם כל שכן מעשיהם. וזהו:

    המבין אל כל מעשיהם: ויש לפרש היצר כמו (זכריה יא יג): ואשליך אתו בית יי' אל היוצר שהוא כמו: האוצר. ואמר: כי הוא אוצר יחד לבם, כלומר באוצרו ובגנזיו הם כלם כמו שידוע ומוחזק לאדם מה שהוא באוצרו.

    מלבי"ם

    היוצר, בא להשיב על מה שטענו הפילוסופים על ידיעה זו שהלא המעשים הבחיריים הם אפשריים מתרבים ומשתנים ומתחדשים וידיעת ה' אי אפשר שתתרבה ותשתנה ושתתחדש לו ידיעה, והתשובה בזה כמ"ש במו"נ (פרק כ"א משלישי) שיש הפרש בין ידיעת העושה במה שעשה ובין ידיעת זולתו בעשוי ההוא, והוא שהדבר העשוי אם נעשה נאות לידיעת עושהו, עשייתו נמשך לידיעתו, אולם התבוננות שאר בני אדם בו נמשך אחר העשוי, למשל העושה מראה שעות ע"י גלילים מעשה חרשים, ידע תחלה כל תנועה שיתנועע וכל נטיה ונטיה מה שיורה עליו, וכ"ז לא ידע מפני התבוננו בתנועות המתחדשות עתה, רק בהפך שהתנועות המתחדשות התחדשו כפי הסכמת ידיעתו, משא"כ איש אחר המתבונן בכלי ההוא, תתחדש לו בכל פעם ידיעה אחרת, וז"ש שה' מצד שהוא היוצר לבם מצד זה הוא מבין אל כל מעשיהם בענין שלא תתחדש לו ידיעה בעת הפעולה האפשריית מצד ריבוי המעשים המתחדשים, כי ידע כ"ז בעת יצר לבם, וכן לא מצד ריבוי האנשים שכ"א יש לו לב אחר ובחירה אחרת, כי יצר יחד לבם, שכל לבבות האנשים נוצרו ביצירה אחת, ואז הבין אל כל מעשיהם, ולא תתחדש אצלו ידיעה כלל, ולא תתרבה ולא תשתנה ידיעתו ע"י ריבוי וחידוש וחילוף מעשיהם:

16. (טז)אֵין־הַמֶּלֶךְ נוֹשָׁע בְּרָב־חָיִל גִּבּוֹר לֹא־יִנָּצֵל בְּרָב־כֹּחַ:

    מצודת דוד:אין המלך. מביא ראיה שהכל בהשגחה ואמר הלא ראינו שאין המלך נושע במלחמה עם רוב החיל אשר עמו ואם היה הכל לפי הטבע היה ראוי להיות נושע בהם:

    עוד פירושים על פסוק טז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    אבן עזרא

    אין המלך אין הגזרות כמחשבת היועץ הגדול בבני אדם והוא המלך, והנה מה תועלת יש בעצתו והנה איננו נושע, בעבור רוב כח שיש לו, והטעם על מחנותיו.

    רד"ק

    אין המלך נושע ברב חיל ולא ברב המלך בודאי נושע ומנצח ברב חילותיו ובצבאותיו? אלא רצה לומר, כי יכירו בני אדם, כי הוא המשגיח עליהם, ומבין אל כל מעשיהם, ומטיב ומריע למי שירצה: כי הנה תראה לפעמים, כי המלך שהוא הגדול שבבני אדם, ויש לו רב חיל, לא יושע, אלא יכשל עם כל חילותיו לפני עם מעט. ובמה יהיה זה, אם לא במעשה האדם שגיח? כי הנה מלך אשור, כי זמן שרצה האל בו, נצח כל העמים וכבש כל הרצות, והאל קראו (ישעיהו י ה): שבט אפי וזעמי, כאלו שולח אותו, ומצוה לעשות מה שהיה עושה; וכיון שהתגאה, ונתן הכח והתחבולה לעצמו, לא לאל, ואמר (שם יג): בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבנותי, ובא לירושלם בחיל כבד, נאמר עליו (מלכים ב יט לה; ישעיהו לז לו): וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים. הנה לא נושע ברב חילו, אבל נכשל כיון שקצף האל בו. וכמו זה רבים נכתבו בספרי הנבואה לאות ולעד.

    גבור לא ינצל ברב כח: כי הנה סנחריב בניו הכוהו בחרב, וגלית שהיה גבור נפל ביד דוד, שהיה נער ורך. הנה לא יועיל לו לאדם לא כחו ולא חילו, אם לא ברצון האל.

    מלבי"ם

    אין, מהשגחה זו שמשגיח על יושבי הארץ נמשכה ההשגחה המיוחדת המופלאת על יראי ה', ושאז לא יועילו כל השתדלות והכנות האנשים שיכינו לנגד ההשגחה זו, כי השגחת ה' היא תעשה חיל, המלך אינו נושע ברב חיל, שהוא ריבוי הכמות של חילו, וכן לא יועיל ריבוי הכח באיכות כי גם הגבור לא ינצל ברב כח:

    מצודת ציון

    חיל. צבאות עם:

17. (יז)שֶׁקֶר הַסּוּס לִתְשׁוּעָה וּבְרֹב חֵילוֹ לֹא יְמַלֵּט:

    מצודת דוד:שקר הסוס. מרוצת הסוס הוא שקר להביא תשועה לבעליו: וברוב חילו. עם רוב כחו לא ימלט נפשו:

    עוד פירושים על פסוק יז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    אבן עזרא

    שקר בעבור שאמר השם: התתן לסוס גבורה והטעם על סוס המלך והחיל.

    לא ימלט הפעול חסר והוא נפשו.

    רד"ק

    שקר הסוס לתשועה כי האל נתן לו הגבורה כמו שאמר (איוב לט יט): התתן לסוס גבורה, כמו שנתתי אני? וכשלא ירצה האל בגבורתו יכשילנו ולא יושע בו רוכבו.

    וברב חילו לא ימלט: וברב כחו לא ימלט הרוכב עליו.

    מלבי"ם

    שקר, וגם לא יועילו האמצעיים והכלים שיכינו לזה, כמו הסוסים המוכנים למלחמה, כי שקר הסוס לתשועה, ולא לבד שלא יושיע לנצח המלחמה, כי גם לא יוכל למלט את בעליו ע"י רוב חילו, גם יאמר שלפעמים ישקר הסוס בבעליו ויוליכנו בע"כ נגד רצונו במלחמה, וזה יהיה לתשועה שהוא בהשגחה שעי"כ יושע, הגם שברב חילו לא ימלט, ומדוע לא יועילו החיל והסוסים, כי הנה עין ה' אל יראיו, והוא לוחם בעדם והובישו רוכבי סוסים, כמ"ש אתה סתר לי מצר תצרני, ובאר שהשגחה זו הוא משני טעמים, א. מצד שהם יראיו, ב. מצד שהם מיחלים לחסדו, וה' מושיע הבוטחים בו:

    מצודת ציון

    חילו. עניינו כח ואמצות:

18. (יח)הִנֵּה עֵין יְהוָה אֶל־יְרֵאָיו לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ:

    מצודת דוד:עין ה׳. השגחת ה׳ הוא על יראיו אשר יקוו לחסדו:

    עוד פירושים על פסוק יח: אבן עזרא, רד"ק

    אבן עזרא

    הנה עין ה' על דרך: ואשימה עיני עליו ועיניך שים עליו.

    אל יראיו ממנו לבדו לא ממלך שהוא בשר ודם, ולא ייחלו רק לחסדו לבדו.

    רד"ק

    הנה עין יהוה אל יראיו למיחלים לחסדו: הנה הבוטחים בחילם לא ינצלו; אבל יראי האל והמיחלים לחסדו, שמירת האל עליהם ויצילם מחיל רב.

19. (יט)לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם וּלְחַיּוֹתָם בָּרָעָב:

    מצודת דוד:להציל. ואף אם הטבע ינגד: ברעב. בהיות רעב בעולם:

    עוד פירושים על פסוק יט: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    להציל ממות חרב או דבר.

    רד"ק

    להציל ממות נפשם במלחמה.

    ולחיותם ברעב: ואם יבא רעב בעולם יחיה אותם. מאחר שמיחלים לחסדו, ומסבב סבות להשביעם בין הרעבים.

    מלבי"ם

    להציל ממות נפשם שלא ימותו ע"י הצר הצורר אותם, וגם לחיותם ברעב, כמו שהיה במעשה זו שנלאו ישראל על ידי רעב וגם בא עליהם הצר וה' הצילם משניהם:

20. (כ)נַפְשֵׁנוּ חִכְּתָה לַיהוָה עֶזְרֵנוּ וּמָגִנֵּנוּ הוּא:

    מצודת דוד:נפשנו. ולזה תחכם נפשנו אל ה׳ כי הוא מעולם עוזר לנו:

    עוד פירושים על פסוק כ: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    אבן עזרא

    נפשנו בעבור שראינו יראי השם והמייחלים לו נמלטו, על כן נפשנו חכתה לו.

    וטעם עזרנו כנגד ברוב חיל שהזכיר עם המלך.

    ומגיננו כנגד המלך, כמו: מגיננו ראה אלהים.

    רד"ק

    נפשנו חכתה ליהוה לפיכך

    עזרנו ומגננו הוא: בהנצלנו.

    מלבי"ם

    נפשנו, אמר הגם שלא באה תקותם תיכף, כמ"ש בלו עצמי בשאגתי כל היום, עד שנפשנו חכתה והמתינה ימים רבים, מ"מ עזרנו ומגננו הוא שעזרנו מן הרעב, והגין עלינו מפני הצר:

    מצודת ציון

    חכתה. קותה:

21. (כא)כִּי־בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ:

    מצודת דוד:כי בו. בישועתו ישמח לבנו כי בו בטחנו ודרכו להושיע להבוטחים בו:

    עוד פירושים על פסוק כא: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    כי בו ישמח לבנו כנגד יראיו.

    רד"ק

    כי בו ישמח לבנו כשיצילנו מן הרעות בו ישמח לבנו; כי הכרנו, כי התשועה באה לנו מאתו,

    כי בשם קדשו בטחנו: לפיכך הצילנו.

    מלבי"ם

    כי בו, שאינו התוחלת לה' דומה אל התוחלת לאדם, שהמיחל לתשועת אדם ואינו מושיעו תיכף הוא נעצב כי אינו בוטח על תשועתו בבטחון חזק כי פן לא יכול או לא ירצה להושיעו, אבל בו ישמח לבנו הגם שלא באה התקוה תיכף, כי בשם קדשו בטחנו בטחון חזק, שבודאי יושיענו אחר ששם קדשו נקרא עלינו, כמ"ש ושמך עלינו נקרא אל תניחנו:

22. (כב)יְהִי־חַסְדְּךָ יְהוָה עָלֵינוּ כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ:

    מצודת דוד:כאשר. כפי התקוה כן יהיה החסד:

    עוד פירושים על פסוק כב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    יהי הזכיר חסדך ויחלנו לך - כנגד למיחלים לחסדו.

    רד"ק

    יהי חסדך יהוה עלינו כאשר יחלנו לך: כן יהיה חסדך עלינו בכל עת ובכל זמן כמו שיחלנו.

    מלבי"ם

    יהי, מ"מ אבקש בל נצטרך לחכות ולהמתין זמן רב על חסד ה', רק יהי חסדך ה' עלינו תכף כאשר יחלנו לך ותושיענו תיכף: