תהילים פרק קמ״ח

תהילים פרק קמ״ח עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)הַלְלוּ יָהּ הַלְלוּ אֶת־יְהוָה מִן־הַשָּׁמַיִם הַלְלוּהוּ בַּמְּרוֹמִים:

   מצודת דוד:הללויה, הללו את ה׳. ואמרו הללו את ה׳ מן השמים ר״ל מן השמים ישמע קול ההלול: הללוהו. הללו אותו בשמי מרום וכפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק א: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   הללויה זה המזמור נכבד מאד ויש בו סודות עמוקים ועתה החל לדבר על שני עולמות: האחד: העולם העליון והוא העולם הרחב והגדול, ואחר כן הזכיר עולם השפל שהוא כמו הנקודה במחשבת החושב בעגולה גדולה, והחל לאמר: הללויה, אתם מן השמים הללוהו במרומים והטעם אתם הדרים בשמים המרומים, והם שמי השמים.

   רד"ק

   הללויה. בזה המזמור זכר כל הנבראים, בעולם הגדול החל ובעולם הקטן כלה ואמר בתחילה בכלל מן השמים כלומר כל הנהוים מן השמים רוצה לומר מיסוד השמש שהוא יסוד חמישי, ואמר אחר כך:

   הללוהו במרומים. אותם שאתם במרומים ונכלל בו צרות אמת שאינם גופות ולא כח בגופות, וענין הללו אינו מצוה אלא כאילו אמר להם נאה להלל:

   מלבי"ם

   הללו את ה' מן השמים, המשורר יציין תהלת ה' איך היא יורדת מלמעלה למטה, מן העולם העליון שבעליונים עד העולם השפל שבשפלים, ושוב יתחיל לצייר איך תשוב התהלה ותעלה מן השפל מעלה מעלה, כי כן בבריאת העולם התחילה הבריאה להשתלשל תחלה מלמעלה למטה, וכל שירדה מטה מטה נתגשמה יותר ונעבתה עד שיצא העולם השפל הלז הגשמי הרחוק מהאור העליון הרחק רב, שתחלה האציל אור האצילות ואז נתהוה מסך ונתעבה האור בעולם הכסא, ומשם השתלשל ונתעבה יותר בעולם המלאכים, ואחריו נעשה העולם האופנים, עד שיצא הכדור הארצי שלנו השפל חשך ענן וערפל, אולם אחרי שהגיע לתכלית הגשמיית והעכירות התחיל המציאות לשוב ולהזכך ולשוב אל מקומו מעלה מעלה, שאחר שנברא הדומם נזדכך החומר והופשט חמריותו לאט לאט עד שהוכן לקבל נפש הצומחת, ואח"ז הזדכך יותר עד שהיה מוכן אל נפש החיונית, ואח"כ הטהר יותר ועלה במעלה עד שנעשה ראוי לקבל צורת הנפש המדבר, ונעשה האדם בצלם אלהים ובדמותו, הוא הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וכן הפשט חמריותו ונשתלם לאט לאט להסיר הקליפה והמסך עד שבא תור להאומה הישראלית לעלות בהר ה', ומשה בחירו עלה אל האלהים ועלו תחתונים למעלה עד המקום שהמלך במסבו, בענין שידמה המציאות (כפי דברי אפלאטון) כעיגול ההנדסי ההגיוני, שה' הוא העומד בראש המחול והעגול הזה, וממנו התחיל המציאות לרדת מטה מטה ולהתעבות ולהתגשם, עד שבא לתכלית קצה המטה. ואז חזר לעלות אל ראש העגולה מן הארץ לשמים עד הנשגב העומד בראש המחול, כמ"ש על מליצה זו עתיד הקב"ה להיות ראש חולה לצדיקים לעתיד לבא והם מראים עליו באצבע כמ"ש במק"א, עפ"ז יצייר תחלה ההילול היורד מלמעלה למטה והתחיל הללו את ה' מן השמים, ומפרש הללוהו במרומים שהם העולמות הגבוהים מאד, כמו העולם האצילות והכסא. משם יורד למטה אל עולם המלאכים, ואמר.

2. (ב)הַלְלוּהוּ כָל־מַלְאָכָיו הַלְלוּהוּ כָּל־צְבָאָיו:

   מצודת דוד:כל מלאכיו. בתחלה אמר דרך כלל שיהללו לה׳ בשמי מרום ועתה פרטם מי הם אשר יהללוהו: כל צבאיו. הם הגלגלים והמזלות:

   עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   הללוהו כל מלאכיו הם שאינם גופות.

   ואחר כן כל צבאיו והם גופות טהורות ולא מורכבות, והם הכוכבים הרבים שהם בגלגל המזלות. ואחר כן הזכיר המשרתים והזכיר בתחלה שמש וירח, כי הם המושלים ואחר כן הזכיר כל כוכבי אור, בעבור שיש להם אור גדול בעבור היותם קרובים אל הארץ. ואחר כן הזכיר שמי השמים והוא כדור אש שהוא סמוך אל כדור הלבנה. ואחר כן הזכיר כדור הסגריר והמים אשר מעל השמים - עד כה גבול העולם העליון והנה החל בנכבד והשלים בנבזה והפך זה עשה בהזכירו העולם השפל, ואמר על העולם העליון הדרים בו יהללו.

   רד"ק

   הללוהו. הזכיר תחילה שני המאורות הגדולים ואחר כך הזכיר החמשה הכוכבים והם כוכבי אור המאירים על הארץ יותר מאשר הם בגלגל השמיני מפני שהם קרובים לארץ מהם:

   מלאכיו. הם השכלים חשוקי הגלגלים גם הם אינם גופות ולא כח בגופות:

   כל צבאיו. הם הגופות הזכים והבהירים והם הגלגלים הכוכבים שהם בגלגל השמיני לפיכך אמר כל צבאיו לפי שהם צבא גדול ואמר בלשון רבים לפי שהם צורות חלוקים:

   מלבי"ם

   (ב-ג) הללוהו כל מלאכיו, יורד עוד אל עולם הגלגלים ואמר הללוהו כל צבאיו, שבם נמצאו שני המאורות הגדולים שמש וירח וכל כוכבי אור, משם יורד אל קערורית גלגל הירח, ואמר,

3. (ג)הַלְלוּהוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ הַלְלוּהוּ כָּל־כּוֹכְבֵי אוֹר:

   מצודת דוד:כוכבי אור. הם חמשה כוכבי לכת המאירים יותר משאר הכוכבים:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י

   רש"י

   כּוֹכְבֵי אוֹר. כּוֹכְבֵי לַיְלָה:

4. (ד)הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם וְהַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם:

   מצודת דוד:שמי השמים. הם השמים העליונים אשר מעל השמים: מעל השמים. מעל השמים התחתונים:

   עוד פירושים על פסוק ד: רד"ק, מלבי"ם

   רד"ק

   שמי השמים. יש שאומר כי שמי השמים הם אשר מתחת השמים והוא כדור האש שהוא סמוך אל כדור הלבנה והשמים הוא שאמר שנקרא שמים כמו על פני רקיע השמים ויהיה פירושו והמים אשר מעל השמים כדור הקרח, ויש קוראים שמו כדור הסגריר והוא בין כדור האש והאויר הקרוב לנו והוא מקום תכלית הגעת העבים ואין חכמי הפילוסופים מודים בזה, כי אומרים אין בינינו ובין גלגל הלבנה אלא האויר והאש הטבעית אא"כ נאמר כי המים פירושו צורת המים והוא המקום תכלית הגעת העבים באויר ובמקום ההוא מן האויר ישיבו העבים מים ויפלו לארץ בטבעם לא שיש שם גוף אחר אלא האויר אבל הוא חלוק באיכות ועל המקום ההוא נאמר והמים אשר מעל השמים:

   מלבי"ם

   הללוהו שמי השמים, כי מן סגריר העבים ולמעלה נקרא בשם שמים, כמ"ש ויקרא אלהים לרקיע שמים כמ"ש בפי' מע"ב, ולמעלה מהם עד גלגל הירח נקרא שמי השמים, ושם נמצאו המים העליונים התלוים במאמרו של מלך שבארתי היטב בפי' מע"ב, ועז"א והמים אשר מעל השמים:

5. (ה)יְהַלְלוּ אֶת־שֵׁם יְהוָה כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָאוּ:

   מצודת דוד:יהללו. כולם יהללו את ה׳ כי הוא צוה שיהיו נבראים והנה נבראו:

   עוד פירושים על פסוק ה: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   כי הוא צוה ונבראו גזר או חפץ.

   רד"ק

   יהללו. אמר כל אלה העליונים הנזכרים יהללו את שם ה' ויודו לו כי הוא אדון עליהם כי אע"פ שהם נשגבים הוא נשגב עליהם:

   והוא צוה ונבראו. והוא לבדו הקדמון והם החדשים נבראים:

   מלבי"ם

   יהללו את שם ה', ובאר כי ההילול של עולמות אלה נבדל מן ההילול של הארץ שיזכיר אח"ז בשלשה דברים, א. כי הוא צוה ונבראו, והוא כמו שכתבתי במק"א שמעשה השמים נבדלו ממעשה הארץ שבהשמים לא היה רק בריאה לבד, ובארץ היה בריאה ויצירה ועשיה כי בריאה היא הוצאת עצם הדבר יש מאין, ויצירה הוא הוצאת צורת הדבר מיש ליש, ועשיה הוא גמר הדבר, ובשמים לא תיקן שום דבר, רק נשארו כמו שנבראו בבריאה הראשונה, לבד בארץ אחר הבריאה היה גם יצירה, במה שעשה היבשה, ועשיה מה שהוציא עליה צומח וכל צאצאיה, וכמ"ש ישעיה מ"ה כה אמר ה' בורא השמים, הוא האלהים יוצא הארץ ועושה הוא כוננה וכמ"ש בפירושי שם, ועז"א כי הוא צוה ונבראו, זאת שנית שהארץ היא עולם ההויה וההפסד וצאצאיה הם רק קיימים במין, והשמים הם קיימים באיש, ועז"א ויעמידם לעד לעולם, ג. שהחקים שגבל בארץ הם משתנים כי בארץ יש בחירה ורצון, אבל בשמים חק נתן ולא יעבור, כי אין שם בחירה וחקיה קיימים לעד:

6. (ו)וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם חָק־נָתַן וְלֹא יַעֲבוֹר:

   מצודת דוד:ויעמידם. הוא מעמיד אותם לעולם: חק נתן. לכל אחד נתן חוק מתי ישמש זה ומתי ישמש זה ולא יעבור החוק ההוא:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   חׇק נָתַן. בָּהֶם, זֶה יְשַׁמֵּשׁ בַּיּוֹם וְזֶה יְשַׁמֵּשׁ בַּלַּיְלָה וְלֹא יַעֲבוֹר אוֹתוֹ חֹק:

   אבן עזרא

   ויעמידם פי' שלא ישתנו לעולם כי אינם מורכבים מארבע יסודות.

   חק נתן ולא יעבור החק אחד מהם או החק לא יפסק. והטעם: כי שבתאי יסוב גלגלו פעמים בתשע וחמשים שנה וכן לכל אחד חק עולם. ואמר הנביא: אם ימושו החוקים האלה, ועתה יחל להזכיר העולם השפל והחל להזכיר התנינים שהם בים כי הארץ והמים הם כדור אחד בראיות גמורות והנה תנינים שהם חיים, ותהומות שאינם חיים, והנה הזכיר האלה שהם תחת הארץ הנושבת ואחר כן הזכיר -

   רד"ק

   ויעמידם לעד לעולם. כי אינם כמו הנבראים שאישיהם הם נפסדים והמין עומד אלא לעולם אישיהם עומדין כמו המין, והחוק שנתן להם בתחילת בריאתם לעולם לא ישתנה סדרם:

   מצודת ציון

   לעד לעולם. כפל המלה בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (דניאל יב):

   חק. עניינו כמו גזרה:

7. (ז)הַלְלוּ אֶת־יְהוָה מִן־הָאָרֶץ תַּנִּינִים וְכָל־תְּהֹמוֹת:

   מצודת דוד:הללו וגו׳. ר״ל אמרו מן הארץ ישמע קול ההלול: תנינים. עתה פרטם מי הם אשר יהללו בארץ ואמר התנינים וכל השוכנים בתהומות:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   תַּנִּינִים. דָּגִים גְּדוֹלִים:

   רד"ק

   הללו. אחר כן אמר לברואי מטה שיהללו את ה' ואמר וכל תהומות על המים אשר מתחת לארץ ועל המים אשר מעל לארץ. וזכר המים קודם היבשה כמו שהיתה בבריאה וגם התנינים אשר בהם והם שאמר עליהם הכתוב ויברא אלהים את התנינים כי הם גדולים מחיות היבשה: ומה שאמר הללו את ה'. והם אינם בני דיעה רוצה לומר שבני אדם יהללוהו מנפלאות האל שרואים בהם ומשכילים בהם:

   מלבי"ם

   הללו, אחר שבא ברדתו בעגולת התהוות המציאות עד הארץ שהוא קצה התחתון השפל, יתחיל המחוגה לעלות למעלה, עפ"ז אומר הללו את ה' מן הארץ, וחושב תחלה את הפשוטים שהם הד' יסודות, תנינים וכל תהומות הוא יסוד המים.

   מצודת ציון

   תנינים. הן מין דגים גדולים שבים:

   תהומות. עומק הים:

8. (ח)אֵשׁ וּבָרָד שֶׁלֶג וְקִיטוֹר רוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרוֹ:

   מצודת דוד:עושה דברו. המקיים גזרתו לעקור ארזים ולהפך הפינות וכדומה:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   וּבָרָד. גְּלַצָ״א בְּלַעַ״ז:

   שֶׁלֶג. נֵיי״ף בְּלַעַ״ז:

   וְקִיטוֹר. עִנְיַן שׁוֹאָה שֶׁקּוֹרִין בְּרוּאִינ״ה בְּלַעַ״ז:

   רוּחַ סְעָרָה. הָעוֹשָׂה אֶת דְּבָרוֹ וּשְׁלִיחוּתוֹ, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (חגיגה יב:) שֶׁהַדְּבָרִים הַלָּלוּ הָיוּ תְּחִלָּתָם גְּנוּזִים בַּשָּׁמַיִם, וּבָא דָּוִד וְהוֹרִידָן לָאָרֶץ, לְפִי שֶׁהֵם מִינֵי פֻּרְעָנִיּוֹת, וְאֵין נָאֶה לָהֶם לִהְיוֹת גְּנוּזִין בִּמְגוּרָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:

   אבן עזרא

   אש וברד שלג וקיטור וכולם מן הארץ הם בראיות חכמת התולדת והאש, היא הממיתה בריחה וההפך וברד והפך שלג קיטור והוא האיד העולה כדמות עשן , שהוא חם ורוח סערה עושה דבר השם בכל מקום והנה הזכיר גם אלה שהם על הארץ ואחר כן הזכיר -

   רד"ק

   אש וברד. הזכיר הנהוים באויר שגם הם מן הארץ והם אש וברד שלג וקיטור, כי בריאתם מן הארץ וחכמי התולדות יקיימוה בראיות גמורות, וגם בדברי רז"ל מצאנו כן:

   אש. הוא אש הברק ששורף הדבר שנפלו בו:

   ברד. ידוע והוא הפכו שהוא קר וכן שלג קר ותמורתו קיטור שהוא חם והוא האויר עולה מן הארץ דומה לעשן:

   רוח סערה עושה דברו. הוא האויר המתנועע וכשהוא מתנועע בחזקה מפיל הארזים הגבוהים והבניינים והאניות שבים: ואמר עושה דברו. להודיע כי הוא איננו במקרה אלא הוא מצוה אותו להתנועע ובדברו ובמצותו הוא מתנועע לעונש המקבליםף

   מלבי"ם

   אש, הוא יסוד האש, וחושב תולדות שני יסודות אלה, ברד שלג תולדות המים, קיטור, תולדות האש, רוח יסוד הרוח, תולדתו הוא סערה עושה דברו, כי הסערה מוכנת לפעמים לשליחות ה', ונגד יסוד העפר אמר.

   מצודת ציון

   וקיטור. הוא האד העולה מן הארץ דומה הוא לעשן:

9. (ט)הֶהָרִים וְכָל־גְּבָעוֹת עֵץ פְּרִי וְכָל־אֲרָזִים:

   מצודת דוד:וכל גבעות. הם ההרים הנמוכים: עץ פרי. אילני פירות:

   עוד פירושים על פסוק ט: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   ההרים והמלה מגזרת אנכי הרה שבהם יהיו המתכות כמו: ומהרריה תחצוב נחשת ברזל מעפר יוקח וגבעות בלא מתכות ואחר כן הזכיר הצמחים והחל עץ פרי וכל ארזים שאינם נותנים פרי, ואחר כן הזכיר -

   רד"ק

   ההרים. אחר אשר זכר את הדברים הנהוים באויר וזכרם סמוך למים לפי שבסיבתם יעלו האדים באויר שמהם המטר והשלג והברק אח"כ זכר היבשה ואת אשר בה ואמר ההרים וכל גבעות כי הם הדברים העומדים והקיימים מנבראי הארץ ואחר שהזכיר הדומם כולו כי בכלל ההרים המתכות וכיון שהזכיר הדומים, הזכיר אח"כ הצומח ואמר עץ פרי וכל ארזים והם כלל לעצים שאינם עושים פרי והשכיר ארזים כי הם הגדולים שבעצים:

   מלבי"ם

   ההרים וכל גבעות, מעתה יתחיל לעלות מעלה מעלה מן הפשוט אל המורכב, הדומם ההרים וכל גבעות, למעלה ממנו הצומח עץ פרי וכל ארזים, ר"ל עץ פרי ואילני סרק, למעלה ממנו בעלי חיים.

10. (י)הַחַיָּה וְכָל־בְּהֵמָה רֶמֶשׂ וְצִפּוֹר כָּנָף:

    מצודת דוד:רמש. הם קטני החיות: וצפור כנף. כל עוף בעלי כנפים:

    עוד פירושים על פסוק י: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    אבן עזרא

    החיה שאינה ביישוב וכל בהמה שהיא ביישוב, כמו: ולבהמתך ולחיה אשר בארצך ואחר כן הזכיר רמש האדמה, ולמעלה ממנו העוף וזה הוא: וצפור כנף ואחר כן הזכיר כל אדם והחל בנכבדים שהם מלכי ארץ וכל לאומים שתחת ידם, ואחר כן הזכיר שרים - הם המשתררים לעשות בחזקה בלא משפט וכנגדם וכל שופטי ארץ והאדם הם זכרים ונקבות על כן -

    רד"ק

    החיה. ואחר הצומח הזכיר החי שאינו מדבר, והחיה היא המדברית:

    וכל בהמה. היא אשר בישוב:

    והרמש. קטני החיות:

    וצפור. הוא עליון ממין החי שאינו מדבר:

    מלבי"ם

    החיה וכל בהמה, וחושב חיה ובהמה שנבראו בששי, רמש וצפור כנף שנבראו בחמישי, למעלה ממנו המדבר.

    מצודת ציון

    רמש. ענין הזזה ממקום למקום וכן שם רמש ואין מספר (לעיל קד):

11. (יא)מַלְכֵי־אֶרֶץ וְכָל־לְאֻמִּים שָׂרִים וְכָל־שֹׁפְטֵי אָרֶץ:

    עוד פירושים על פסוק יא: רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רד"ק

    מלכי ארץ. ואחר שהזכיר החי שאינו מדבר הזכיר החי שהוא מדבר שהוא סגולת הועלם השפל וכן ביצירה הזכירו באחרונה כיון שנברא באחרונה לומר שהוא מושל על כולם, והוא המורכב האחרון לפי הטבע והזכיר בבני אדם מעלת הכבוד ומעלת הימים ואמר כי כולם יהללו את ה' כנכבד כנקלה כקטון כגדול אנשים ונשים ואמר וכל לאומים, כי כן יודו את ה' בבוא הגואל לישראל:

    מלבי"ם

    (יא-יב) מלכי ארץ וכו' חושב המלכים בעלי הממשלה, והלאומים בעלי הדת, תחתיהם שרים מצד הממשלה, שופטי ארץ מצד הנימוס והדת, וחושב שיהללו בחורים וגם בתולות דהיינו זכרים ונקבות, זקנים עם נערים ר"ל גדולים וקטנים:

    מצודת ציון

    לאמים. עמים:

12. (יב)בַּחוּרִים וְגַם־בְּתוּלוֹת זְקֵנִים עִם־נְעָרִים:

    עוד פירושים על פסוק יב: אבן עזרא, רד"ק

    אבן עזרא

    בחורים וגם בתולות גם הזכרים ישתנו כנגד הזמנים שפעם יגדל כחם ופעם יחסר, על כן: זקנים עם נערים ואמר אחר כן -

    רד"ק

    בחורים. אמר וגם לפי שאין דרך הבתולות להתעסק אלא בקשוט גופן אמר גם הם יתנו הלל לה':

    זקנים עם נערים. שהזקנים ילמדום היאך יהללו ה' זהו שאמר עם, כי אין בנערים לבדו דעת להלל לפיכך אמר שהזקנים יהיו עם הנערים וילמדום:

13. (יג)יְהַלְלוּ אֶת־שֵׁם יְהוָה כִּי־נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ הוֹדוֹ עַל־אֶרֶץ וְשָׁמָיִם:

    מצודת דוד:יהללו. כולם יהללו את שם ה׳: כי נשגב. כי לבד שמו הוא חזק ואין בכולם ערוך אליו: הודו. הדרו נאה על ארץ ושמים:

    עוד פירושים על פסוק יג: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    יהללו את שם ה' כי נשגב שמו לבדו שלא יכלה כאשר יכלו כל אלה ויאבדו הפרטים.

    וטעם כי נשגב שמו לבדו שהוא שומר הכללים. והנה הזכיר כי כל הנבראים בעולם השפל יאבדו רק ישראל לבדו, על כן אמר: וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו - שיתהללו בדבר זה חסידי ישראל שהם חסידי השם לא כל ישראל.

    רד"ק

    יהללו. אמר כל אלה הנבראים שהם בעולם השפל יהללו את שם ה' כלומר אותם שהם בני דיעה יהללו עליהם ועל שאר הנבראים: ואמר כי נשגב שמו לבדו. ולא אמר כן בעליונים לפי שהעליונים נשגבים אע"פ כן אמר שיודו לו כי הוא נשגב עליהם כי הוא בראם, אבל התחתונים אין בהם נשגב כי אין בגדולתם עמידה וקיום לפיכך לא יתגאו מלכי ארץ שרים ושופטי ארץ בגדולתם כי במעט זמן תשוב ותכלה גדולתם המשגב לה' לבדו:

    הודו על ארץ ושמים. כי כל הנבראים עליונים ותחתונים כולם עומדים בכחו:

    מלבי"ם

    יהללו את שם ה', ר"ל ואלה יהללו מצד שנשגב שמו לבדו, שהגם שהם בעלי בחירה שם ה' נשגב אצלם. ועי"כ יעלו מלמטה למעלה עד ראש הסולם להתקרב לה', ובזה הודו על ארץ ושמים, כי תחת שתחלה בסדר הקודם ירד ההוד משמים אל הארץ, בסדר הזה תעלה ההוד באור חוזר מן הארץ אל השמים, ותשוב העגולה אל שרשה העליון, ואיך יהיה זה? מבאר שזה ע"י מה.

14. (יד)וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ תְּהִלָּה לְכָל־חֲסִידָיו לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם־קְרֹבוֹ הַלְלוּ־יָהּ:

    מצודת דוד:וירם. הוא ירומם קרן ממשלה לעמו וירבה תהלה לכל חסידיו עם הקרוב לה׳ הללויה. ולזה מעתה הללו את יה:

    עוד פירושים על פסוק יד: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    אבן עזרא

    ואמר חסידיו והזכיר לבני ישראל ומלת עם איננה סמוכה אל קרובו - רק פירושו שהוא קרובו שהוא קרוב אל העם וכמוהו: לאיש חסידך.

    רד"ק

    וירם. והראה זה לכל העולם כי הכל בכחו כשהרים קרן לעמו שיוציאם מן הגלות ויקבצם בעמים וירם קרנם על כל העמים זהו תהלה לכל חסידיו הם בני ישראל שהוא עם קרובו וכולם יהללויה:

    מלבי"ם

    שירים קרן לעמו שישראל התרוממו מן העולם השפל לעלות בהר ה' והם עלו בהר הקדש אל ראש הסולם ונגשו אל ה', ובזה תהלה לכל חסידיו, שהחסידים שהם יתקרבו בעלותם במעלות עד ה' יהללו לאמר שישראל הם עם קרובו, כי הם התקרבו עד ראש המחול והעגולה, עד שתהלת החסידים תעלה עם התהלה הראשונה שפתח בה הללוהו במרומים, כי גם הם יעלו למרום והם עם קרובו:

    מצודת ציון

    קרן. השאילו המלה ההיא להתחזקות וממשלה על כי בעלי הקרן יתחזקו בו בהלחמם עם מי: