תהילים פרק קל״ד

תהילים פרק קל״ד עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – אבן עזרא, רד"ק ומלבי"ם.

1. (א)שִׁיר הַמַּעֲלוֹת הִנֵּה בָּרֲכוּ אֶת־יְהוָה כָּל־עַבְדֵי יְהוָה הָעֹמְדִים בְּבֵית־יְהוָה בַּלֵּילוֹת:

   מצודת דוד:העומדים וגו׳. להלל את ה׳ בבית המקדש:

   עוד פירושים על פסוק א: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   שיר המעלות הנה ברכו הנה כאשר תהיו כטל חרמון מבורכים, הנה אתם חייבים לברך את השם.

   וטעם בלילות שתברכוהו גם בלילות על הטובות שעשה עמכם והוא מדבר לכהנים על כן -

   רד"ק

   שיר. הנה כשיצוה ה' לכם את הברכה, ברכוהו גם אתם בתהילתכם כל אחד כפי שכלו:

   כל עבדי ה'. הם החכמים והחסידים העומדים ממטתם בלילות ובאים להתפלל בבית ה' ולהודות על שמו:

   מלבי"ם

   שיר המעלות, בשיר הזה יסד פינה נפלאה על יסודי האמונה, והוא שהמקור העליון אשר לא יכזבו מימיו, יתברך ויתרבה ע"י מעשה התחתונים, כי ה' ישפיע הטוב לטובים והשפע למוכנים, ובעת שהדור בלתי ראוים לקבלו אז מעין נרפש ומקור משחת וצינורי השפע לא יריקו ברכתם וזה ענין הברכה שישראל מברכים את ה', שהוא שבמעשיהם הטובים ובתפלותיהם ימלא את הברכה העליונה פלג אלהים מלא מי החסד הטובה ורחמים, ועל הארץ יריקוה, וכשירעו מעשיהם יבשו אפיקי מים ונהר יחרב ויבש, וכמ"ש חז"ל שישראל מוסיפים כח בגבורה של מעלה, והברכה צורך גבוה, וכמ"ש בספר ארצות החיים (בארץ יהודה סי' ה') בפי' מלת ברוך בכמה ראיות, וז"ש הנה ברכו את ה', ר"ל תנו לו ברכה את גולות עלית ואת גולות תחתית על ידי מעשיכם הטובים, אתם כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות, כעבדים נאמנים העובדים ביום ובלילה ולא ימושו ממשמרתם רגע, אתם תברכו את ה' ותתנו עז לאלהים:

2. (ב)שְׂאוּ־יְדֵכֶם קֹדֶשׁ וּבָרֲכוּ אֶת־יְהוָה:

   מצודת דוד:שאו. הרימו ידכם לה׳ בקדושה לברך אותו כי כן דרך המברכים להרים ידיהם למעלה:

   עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   שאו ידיכם ביום וזהו וישא אהרן את ידיו.

   וברכו את ה' ביום זה, הוא ברכת כהנים.

   רד"ק

   קדש. במקום הקודש: ופי' שאו ידיכם. נשיאות כפים שהיו הכהנים נושאים כפיהם ומברכים את ישראל ולפי דעתי כי פי' נשיאות ידים לאל בתפלה, ויתכן לפרש קדש כמו אל מקום הקודש:

   מלבי"ם

   שאו ידיכם קדש, המשורר מצייר כדרך בני אדם המברכים שנושאים את ידיהם ומניחים אותם על ראש המתברך, (כמ"ש וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם), אולם באר שלא ידים הגשמיים תשאו, רק ידי קדש, מצייר הקדושה כעצם מופשט, והיא הנושאת ידיה למעלה ומברכת את ה' בקדש אל קדוש קדשי קדשים, ר"ל שע"י הנהגתם בקדושה, שגדר הקדושה היא שיתגבר ויתקדש על החומר וטבעיו ויתנהג בהנהגה שכליית נפשיית בקדושה, בזה נושאים ידים לברך בעליונים להריק משם שופע שובע רצון ברכה ונדבה:

3. (ג)יְבָרֶכְךָ יְהוָה מִצִּיּוֹן עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:

   מצודת דוד:יברכך וגו׳. סרס המקרא יברכך ה׳ עושה וגו׳: מציון. ר״ל אם תברכו את ה׳ אזי גם הוא יברך אתכם מציון כי משם נשפעים כל הברכות והטובות כי הוא מקום השראת השכינה:

   עוד פירושים על פסוק ג: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   הללויה דברי המשורר לכהנים הלוים המשוררים.

   רד"ק

   יברכך. לדעת המפרשים יהיה פירושו שהכהנים יאמרו לישראל בברכתם יברכך, ולפי דעתי הם דברי המשורר שאמר ברכו את ה' אמר אם תברכוהו הוא יברך אתכם ופי' מציון. כי שם הכבוד ומשם תבא הברכה לכל ישראל.

   ואמר עושה שמים וארץ. כלומר עושה השמים שנותנים הברכה בעולם והוא עשה הארץ שתתן יבולה לברכה כאשר יצוה הוא יתברך:

   מלבי"ם

   יברכך, מפרש במה תברכו את ה', היינו שתתנו לו כח ועז שיוכל לברכך, שזה תלוי במעשיך, ואתה תברכהו תמלא אותו ברכה שיוכל להשפיעו אליך בענין שיברכך ה' מציון, שברכתך לא תהיה ע"י המערכת וסדרי תהלוכות השמים רק מציון, עפ"י האדים הדקים ורסיסי טל העולה ממטה ממעשי ציון ועבודתם, מאת עושה שמים וארץ, שהיא הברכה הבלתי נמשך מן השמים אל הארץ, רק מאת ה' למעלה אשר הוא העושה שניהם ומשפיע עליהם ברכה השגחיית נסיית: