תהילים פרק קל״ג

תהילים פרק קל״ג עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד הִנֵּה מַה־טּוֹב וּמַה־נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם־יָחַד:

   מצודת דוד:הנה מה טוב. מה מאוד טוב ומה מאוד נעים הדבר כאשר ישבו על אדמתם כל בית ישראל הנקראים אחים לגודל האחוה שביניהם: גם יחד. ויהיו גם יחד במלכות אחת ולא יחצו לשתי ממלכות עוד:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   שִׁיר וְגוֹ׳ הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד. כְּשֶׁיֵּשֵׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּבֵית הַבְּחִירָה עִם יִשְׂרָאֵל הַקְּרוּיִין אַחִים וְרֵעִים (שיר השירים ה:א), וְיִהְיֶה גַּם הוּא יַחַד עִמָּהֶם:

   אבן עזרא

   שיר המעלות הנה הזכיר בשיר העליון אצמיח קרן לדוד והטעם בית דוד הזכיר כי יהיו לאגודה אחת בימי שלמה עם אחיו ותחסר מלת דבר, וכן הוא: הנה מה דבר טוב ומה דבר נעים, כי טוב ונעים תואר והמתואר חסר וטעם גם רמז לכהנים, או הנכון להיות אחים על חברת הכהנים. וטעם גם על הכהן הגדול.

   רד"ק

   הנה מה טוב ומה נעים. על מלך המשיח ועל כהן גדול שיהיה בימיו מדבר כי שניהם גדולי ישראל ואדונים עליהם כי המלך היושב על כסא המשפט והמלוכה לצוות את ישראל לאשר יראה, והכהן יורה התורה והמצות והם אחים בגדולה ולא יקנאו זה לזה, וכל אחד מהם ישב על כסא גדולה ומה טוב ומה נעים יהיה שבתם: ואמר גם יחד. כי כמו שיהיו אחים בגדולה כן יהיו אחים בלבושם ויהיו יחד בהסכמה אחת לא יקנא אחד מהם על חבירו:

   מלבי"ם

   שיר המעלות, שיר זה הוסד על שני האחים הידועים, שהם יששכר וזבולון שהתחברו יחד עד שהיו כגוף ונפש, אשר האחד הולך מהלך השלמות לחברו, כמ"ש שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך שישכר עסק בתורה והשלים את הנפש, וזבולון עסק בפרקמטיא לשלמות הגוף והקנינים, ובצירוף שניהם יחד נשלם הטוב והנעימות, הטוב האמתי מעניני העוה"ב, והנעימות בחיים הזמנים, וז"ש הנה מה טוב ומה נעים, וזה בא ע"י שבת אחים גם יחד, שמלבד שבתם בשלום היו יחד כגוף אחד, עתה יבאר הדבר:

   מצודת ציון

   נעים. ענין ערבות ומתיקות:

2. (ב)כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל־הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל־הַזָּקָן זְקַן־אַהֲרֹן שֶׁיֹּרֵד עַל־פִּי מִדּוֹתָיו:

   מצודת דוד:כשמן הטוב. והרי הדבר דומה כשמן המשחה הנתון על הראש בשפע רב עד כי ירד משם על הזקן והוא זקן אהרן שהיה הראשון להנמשחים בשמן המשחה: שיורד. אשר ירד עוד על פי מלבושיו בפתיחת בית הצואר ור״ל כמו שמן המשחה עם כי היה נתון על הראש לבד מ״מ באה השמן ממנו על מקומות מחולפות על כי המה דבוקות זו בזו כן אם כל בית ישראל אחת וראש אחד להם תתחלק אז השפע לכולם באמצעות המלך המקבל השפע בראשונה:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב. שֶׁנִּמְשַׁח בּוֹ אַהֲרֹן הַכֹּהֵן:

   שֶׁיּוֹרֵד. מֵרֹאשׁוֹ אֶל זְקָנוֹ אֶל פִּי רֹאשׁ הַכֻּתֹּנֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהַזָּקָן שׁוֹכֵב עַל פִּי הַכֻּתֹּנֶת. כֵּן נָעִים טַל חֶרְמוֹן שֶׁגָּבוֹהַּ עַל הַרְרֵי צִיּוֹן, וְהַטַּל יוֹרֵד מֵחֶרְמוֹן לְהַרְרֵי צִיּוֹן. כְּשֵׁם שֶׁשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה לִגְדֻלָּה, כָּךְ הַר צִיּוֹן לְתִפְאֶרֶת וּלְכָבוֹד לְיִשְׂרָאֵל. כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב כֵּן טַל חֶרְמוֹן. כָּזֶה כֵּן זֶה, כְּמוֹ ״וְהָיָה כָעָם כַּכֹּהֵן״ (הושע ד:ט). וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ שֶׁבֶת אַחִים, מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן לְעִנְיַן מְעִילָה בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה בְּמַסֶּכֶת הוֹרָיוֹת (הוריות יב.) כָּל הַמִּזְמוֹר. אֲבָל יֵשׁ בְּדִבְרֵי תוֹרָה וְקַבָּלָה מָשָׁל וּמְלִיצָה וְדִבְרֵי חֲכָמִים וְחִידוֹתָם, וְעִקַּר שִׁיר הַמַּעֲלוֹת עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נֶאֱמַר:

   אבן עזרא

   כשמן הוא שמן המשחה על כן הודיעו פירוש, על כן הוא נפתח כי הוא שמן הידוע, כי הוא קודש והנמשח בו קדוש.

   והזכיר אהרן כי הוא היה ראש המשוחים.

   רד"ק

   כשמן. בפת"ח הכ"ף להורות על ה"א הידיעה על שמן הידועה והוא שמן המשחה, אמר כן יהיה טוב ונעים שבת האחים כמו שהיה טוב ונעים משיחת הכהן ביום שנתמנה לכהן גדול, וזכר משיחת הכהן ולא זכר משיחת המלך דוד לשני טעמים האחד לפי שמשיחת אהרן היתה תחילה והיתה העת שחנה הכבוד בישראל כשהוקם המשכן, כן לעתיד כשיבנה בית המקדש ויעמוד מלך המשיח והכהן הגדול יחנה שם הכבוד. ועוד לטעם אחר כי משיחת אהרן היתה לעיני כל ישראל ומשיחת דוד היתה בסתר לפני יש ובניו וזקני בית לחם ולעתיד יהיה הדבר בגילוי לעיני כל ישראל ולעיני העמים:

   על הראש. כשיצק משה אותו על ראש אהרן ירד לו על זקנו ועל פי בגדיו. בתחילה הלבישו בגדי כהונה, ואחר כך יצק מן השמן על ראשו ומשח אותו מן השמן ובין ריסי עיניו כמין ג"ם יונית, והשמן שיצק על ראשו ירד על זקניו וע"פ מדותיו תחת הזקן, ופי' הבגד הוא בית הצואר והיה השמן מרוקח מבוסם טוב ונעים:

   מדותיו. בגדיו כמו מדו בד:

   מלבי"ם

   כשמן, הנה ההשפעה האלהית תרד לפעמים על המוכן לה בבלי אמצעיי אמנם תרד בשפע רב כ"כ עד שישופע ממנה גם הבלתי מוכן לה, וזה במשל השמן הטוב של שמן המשחה, שעקרו יורד על הראש, ששם היו מושחים בשמן משחת קדש, כי הוא המקום המוכן לזה באשר שם משכן המוח וכלי השכל והמחשבה, שהשמן מורה על ההשגחה, ובכ"ז יורד במקרה גם על הזקן זקן אהרן, הגם שהזקן ארוך שיורד על פי מדותיו, ובנמשל זה היה בא השפעת החכמה על יששכר שהוא במשל הראש שהוא היה מוכן לקבל החכמה וקבל ממנה חלק גדול ושפע רב עד ששמן החכמה הושפעה ממנו גם על שבט זבולון, שגם הם קבלו משפע ההוא, ושמן תורק:

   מצודת ציון

   מדותיו. מלבושיו כמו מדו בד (ויקרא ו):

3. (ג)כְּטַל־חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל־הַרְרֵי צִיּוֹן כִּי שָׁם צִוָּה יְהוָה אֶת־הַבְּרָכָה חַיִּים עַד־הָעוֹלָם:

   מצודת דוד:כטל חרמון. כמו הטל היורד מהר חרמון על הררי ציון הנמוכים ממנו כן באה השפע באמצעות המלך ליתר העם: כי שם. בציון צוה ה׳ את הברכה והחיים עד העולם ר״ל בציון באה שפע ותחל ראשונה על המלך המולך בה וממנו יושפע על בני העם ולכן טוב הדבר שיהיו לאחדים:

   עוד פירושים על פסוק ג: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   כטל אמר רבי משה: מה טעם הר חרמון להר ציון?! ופירש בו: כטל חרמון שראוי להיותו יורד על הררי ציון. והנכון בעיני: כי כטל ישרת אחר וכן הוא כטל חרמון - כטל שיורד והנה הזכיר שני דברים, על דרך: יכפה אף ורבים כמוהו, כי הברכה בטל אז תרבה התבואה שחיי האדם תלויין בה.

   רד"ק

   כטל. עומד במקום שנים כאילו אמר כטל חרמון כטל שיורד על הררי ציון, וזכר חרמון שהוא מן ההרים הגקדולים אשר בא"י: וזכר הררי ציון. כי שם תהיה המלוכה, ואמר הררי לשון רבים כמו שאמר ירושלים הרים סביב לה, ומשל השמן הוא משל לכהן גדול, וזכר עתה הטל משל על המלך כמו שכתוב בהם ככפיר זעף מלך וכטל על עשב רצונו, ועוד כי הגאולה נמשלת לטל כמו שאמר כטל מאת ה'. וזכר טל על ההרים שהוא בהם לברכה והם צריכים יותר מן העמקים וארץ המישור:

   כי שם בהררי ציון:

   צוה ה' את הברכה. ויצוום שם:

   עד עולם. זמן רב, או יהיה פי' עד העולם לעה"ב:

   מלבי"ם

   כטל חרמון, ולפעמים תגיע השפע על המוכן לה ע"י אמצעי באופן שתגיע תחלה אל מקום בלתי מכוון בעצם וראשונה, כדי שתריק על מקום הראוי, כטל חרמון שאינו מכוון לצורך הר חרמון רק שיורד על הררי ציון, כי שם צוה ה' את הברכה, שעקר הברכה יורד בשביל הר ציון והולך דרך הר חרמון, כי הטל המביא חיים בהר חרמון אינם חיים מתמידים עד העולם, ואינם חיים נצחיים, אבל החיים אשר בהר ציון הם חיים נצחיים עד העולם, כן שפע העושר והקנינים שהגיע אל זבולון לא הגיעו אליו רק לצורך יששכר שימצא ריוח לעסוק בתורה ולקנות על ידם חיי עד, והגיעו ליששכר באמצעות זבולון, ובזה היה זבולון דומה כהר חרמון שמקבל הטל בשביל הר ציון: