תהילים פרק קל״ה

תהילים פרק קל״ה עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)הַלְלוּ יָהּ הַלְלוּ אֶת־שֵׁם יְהוָה הַלְלוּ עַבְדֵי יְהוָה:

   מצודת דוד:הללויה הללו וגו׳. סרס המקרא כאילו אמר הללויה ומי יהלל ואמר הללו עבדי ה׳ אתם הללו את שם ה׳ אבל להרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֶת שֵׁם ה׳ וְגוֹ׳:

   אבן עזרא

   הללויה דברי המשורר לכהנים הלוים המשוררים.

   רד"ק

   הללויה. מזמור קי"ג הוא הללו עבדי ה' תחילה ואחריו הללו את שם ה' לסמיכות הבא אחריו יהי שם ה' מבורך, ובמזמור הזה הללו את שם ה' ואחריו הללו עבדי ה' לסמיכות הבא אחריו העומדים בית ה':

   מלבי"ם

   הללויה, במזמור הזה יאמר, כי ההנהגה הקבועה המסודרת היא לבדה תספיק שנכיר על ידה מציאות ה' ויכלתו וחכמתו והשגחתו יתברך, עד שמה שישנה לפעמים את הטבע הקבועה אל נס ופלא, הנקראים אותות ומופתים, אינו מן ההכרח לישראל עם קרובו, רק היה צריך בעבור המצריים שגם הם יכירו כח ה' ועזוזו, או שיעשה לצורך גאולת ישראל ותשועתם, הללו את שם ה', שהוא השם שבו מפורסם תמיד לכל העולם, שהוא שמו הנודע ע"י הנהגה הקבועה המסודרת עפ"י הטבע (שזה ההבדל בין שמו ובין זכרו כמשי"ת בפסוק י"ג). הללו עבדי ה', ר"ל שעבדיו ישיגוהו מצד שמו המפורסם וא"צ עמו אותות ומופתים:

2. (ב)שֶׁעֹמְדִים בְּבֵית יְהוָה בְּחַצְרוֹת בֵּית אֱלֹהֵינוּ:

   מצודת דוד:שעומדים וגו׳. להתפלל בה לה׳:

   עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   שעומדים הם הכהנים המקריבים העולות בחצוצרות, הם המשוררים.

   רד"ק

   שעומדים. אתם העומדי' בבית ה' והם הכהנים שעומדים בחצרות בית אלהינו ואתם העומדים בחצרות אלהינו והם ישראל שהיו מתפללים בעזרות ולא היו נכנסים בהיכל לכולכם אומר:

   מלבי"ם

   שעומדים, ר"ל בין הנגשים אל הקדש פנימה לעמוד בבית ה', שהם הכהנים הקרבים אל ה', ובין העומדים בחצרות בית אלהינו, שהם הלוים וזרע ישראל, שכולם ישיגוהו על ידי שמו הנודע, (וגם יכוין העומדים בבית ה' היינו המשיגים את המלך עצמו הקרובים אליו ויודעים סודותיו ומשכילים צפוניו מעשה בראשית ומעשה מרכבה, והן העומדים בחצרות מבחוץ ואין מכירין אותו רק מרחוק):

3. (ג)הַלְלוּ־יָהּ כִּי־טוֹב יְהוָה זַמְּרוּ לִשְׁמוֹ כִּי נָעִים:

   עוד פירושים על פסוק ג: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   הללויה פעם אחר פעם.

   כי נעים תאר לשם הנכבד.

   רד"ק

   הללויה כי טוב ומטיב. וכן שמו נעים. וזה אמר כנגד העתידים לעמוד בבית ה' שיבנה שלמה או לעתיד בבית המקדש שיבנה מלך המשיח, והוא שמו ושמו הוא והפסוק כפול במלות שונות:

   מלבי"ם

   הללויה, בשני מיני הילול, א. מצד עצמו, כי טוב ה', ב. מצד הבריאה והנהגתה, וזה זמרו לשמו, שהוא כפי שנודע ע"י בריאותיו, כי נעים שהנעימות בא מצד הערך והסדר והיחוס שבין המושג ובין המשיג והוא ענין צרופיי, ר"ל בהנהגה הקבועה המסודרת שזה שמו, הוא נעים:

4. (ד)כִּי־יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ:

   מצודת דוד:בחר לו יה. ה׳ בחר לעצמו את יעקב: לסגולתו. להיות לו כאוצר נחמד:

   עוד פירושים על פסוק ד: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   כי שאתם זרעו.

   רד"ק

   כי יעקב. ואתם ראויים להללו על כל עם כי אתכם בחר מכל העמים:

   מלבי"ם

   כי יעקב בחר לו יה, באר שגם שמו הוא נעים, היינו שגם ההנהגה הטבעיית המסודרת היא נעימה, כי גם היא השגחיית לבני ישראל, הגם שהנהגה ההיא תלויה לפי מוסבת המערכת וחיוב המזל והתולדה בלתי מבחנת בין צדיק לרשע, לא כן היא לישראל, כי יעקב בחר לחלקו, ואינם נתונים תחת המערכה, ולהם גם הטבע נתונה תחת רגלי ההשגחה, מתנהגת לפי הזכות והרשע העבודה והמרי, עד ששמו נעים, ר"ל שההנהגה מפורסמת הטבעיית מוסכמת עם הנעימות והסדר ההשגחיי כפי הראוי, ובאר כי יש בזה שתי מדרגות יעקב וישראל, שההמון יקראו בשם יעקב וגדוליהם אנשי הרוח בשם ישראל, ואף בעת פחיתתם שנקראו בשם יעקב, בכ"ז הם נבחרים לחלקו, כי יעקב בחר מצד הבחירה את הגוי כולו לחלקו, ואינם תחת חלק שרי המערכה, וישראל שהם גדוליהם או בעת שכל העם הם במעלה וחשיבות מצד מעשיהם הם לו סגולה, כמי שיש לו דבר יקר מאד שאצרו באוצר מיוחד ומשגיח עליו בכל רגע:

   מצודת ציון

   לסגולתו. ענין אוצר נחמד כמו וסגולת מלכים (קהלת ב):

5. (ה)כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי־גָדוֹל יְהוָה וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל־אֱלֹהִים:

   מצודת דוד:כי אני ידעתי וגו׳. לכן אני מעורר לבות בני אדם להללו: ואדונינו. מוסב על מלת גדול לומר ואדונינו גדול מכל אלהים מלאכי מעלה:

   עוד פירושים על פסוק ה: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   כי התברר לי עוצם גדולתו, על כן אשאל מכם שתברכוהו ותהללוהו מכל המלאכים העליונים והאלהים השפלים שהם האלילים, וקראם אלהים - כנגד מחשבות עובדימו כמו חנניה הנביא והוא היה נביא שקר ורבים כאלה במקרא, והראיה הגמורה על גדולת השם.

   רד"ק

   כי אני. אמר המשורר המזהיר לכם אני מזהירכם שתהללוה ותשבחוהו כי אני ידעתיו מנפלאותיו וממעשיו כי גדול הוא:

   ואדונינו. שקיבלנו עלינו לאדון ולאלהים הוא גדול מכל אלהים והם צבא השמים והמלאכים המנהיגים את העולם לכך נקרא אלהים ואדונינו גדול מכולם כי לא יעשו הם דבר אלא בכחו ובמצותיו.

   מלבי"ם

   (ה-ז) כי אני, עתה יבאר דבריו בפרטות ר"ל אני (להאיש הישראלי) א"צ אותות ומופתים לברר על ידיהם כי גדול ה', כי אני ידעתי כי גדול ה' ממה שכל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ, שעל ידי הבריאה שברא את המציאות כלו כחפצו, וע"י ההנהגה שמעלה נשיאים מקצה הארץ, מזה לבד אני יודע שגדול ה', ר"ל וא"צ לעשות אות או מופת כדי שאכיר על ידו כח ה' כי אני מכירו ע"י הבריאה וההנהגה הכוללת, כי גדול ה', ר"ל אני מכיר שני דברים, א. שה' גדול, שם גדול מורה שהוא ראשית הסבות ואחריתם עד שהוא סבת כל הדברים מראש ועד סוף, ב. שאדונינו שזה מורה על ההשגחה, הוא גדול מכל אלהים והכחות כולם, ר"ל שהוא המנהיג והמשגיח ומושל ממשל רב כחפצו, עד שכל כחות הטבע נכנעים תחת חפצו והשגחתו, ומפרש נגד מ"ש כי אני ידעתי כי גדול ה' יאמר שזה נודע ממה.

6. (ו)כֹּל אֲשֶׁר־חָפֵץ יְהוָה עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ בַּיַּמִּים וְכָל־תְּהוֹמוֹת:

   עוד פירושים על פסוק ו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   כל אשר הזכיר בשמים ובארץ בימים, שהם רבים וכל תהומות.

   רד"ק

   עשה. ולא כן המלאכים והככבים לא יעשו כל אשר יחפוצו כי לא יעשה דבר אלא בחפץ האלהים בשמים ובארץ אבל הוא עושה חפצו בהם אין מונע, וכן בארץ עשה חפצי בה ובכל צבאם בימים ובכל תהומות:

   בימים. ים אוקינוס ושאר הימים וכל תהומות הנהרות, וזכר אחד מנפלאותיו הגדולות אשר הוא עושה בארץ והוא ענין המטר לפיכך אמר,

   מלבי"ם

   שכל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ, שלא לבד שעשה שמים וארץ, כי גם בשמים ובארץ עשה כל אשר חפץ, ממה שברא בהם האור והעננים והמאורות ודומם צומח חי מדבר והדגה אשר במים בימים וכל תהומות, ונגד מ"ש כי גדול אדונינו מכל אלהים מפרש שזה נודע לי ממה.

   מצודת ציון

   תהומות. עומק המים:

7. (ז)מַעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה מוֹצֵא־רוּחַ מֵאוֹצְרוֹתָיו:

   מצודת דוד:מקצה הארץ. ר״ל כאשר המה נראים למראה העין שהם בשפולי הרקיע בקצה הארץ אז מעלה אותם ברום הרקיע אל המקום אשר ירצה להמטיר שמה: ברקים. לעת בוא המטר מבריק ברקים ואין המטר מכבה אותם: מוצא. הוא מוציא את הרוח ממקום אוצרו:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה. הֵם זַהֲרוּרֵי הָרָקִיעַ הַמַּבְרִיקִים וּמֵאִירִים לִפְנֵי הַמָּטָר, שֶׁקּוֹרִין אשליילד״ש בְּלַעַ״ז:

   מוֹצֵא. לְשׁוֹן מְצִיאָה, כְּלוֹמַר: אוֹצָרוֹת תִּקֵּן לָרוּחַ, וְשָׁם הֵם מְצוּיִין לוֹ לְשָׁלְחָם בְּמִשְׁלַחְתּוֹ:

   אבן עזרא

   מעלה כתוב בירמיה: היש בהבלי הגוים מגשימים ואם השמים בתולדותם יתנו רביבים רק הכל בחפץ השם. וכן אמר איוב: עושה גדולות עד אין חקר ואחריו הנותן מטר.

   נשיאים איד הארץ שיעלה.

   וטעם מקצה הארץ כנגד מקצה השמים מוצאו, כי העגול אין לו ראשית רק כנגד המחל וכנגד הסמך הדבר אליו והנם הטעם מכל מקום.

   וטעם ברקים כי הם אש עם מטר שהוא מים, ולמ"ד למטר בעבור, וטעם אוצרות לרוח שהם בכח, כי הכח דבר אצור והנה התברר כי כל חפצו יעשה והנה ראיה אחת וראיה שנית אותות השם במצרים. והזכיר תחלה מכת בכורות, בעבור שני דברים: האחד: כי עיקר יציאתנו ממצרים היה בעבור מכת בכורות וכן כתוב הנה אנכי הורג את בנך בכורך. והשני: בעבור שנמלטו בכורי ישראל והנה היה נס בתוך נס.

   רד"ק

   נשיאים. הם העננים נקראו כן לפי שהם עולין מן הארץ ומתנשאים למעלה:

   מקצה הארץ. מקצה היבשה שהוא הים כי משם הם עולים:

   ברקים למטר עשה. שהוא עושה פלא גדול שעושה ברקים עם המטר והברקים אש והמים אינם מכבין את האש:

   מוצא רוח מאוצרותיו. שהרוח מרחפת ודוחפת את המטר אל הפיאה אשר הולכת שם. מוצא כמו מוציא:

   מאוצרותיו. לפי שהשלשה יסודות נראין לעין והרוח אינו נראה כמו הדבר הנתון באוצר, ופי' מוציא כי קודם שמרחפת אין מרגישין בה וכשמרחפת מרגישין בה הרי הוא כאילו הוציאה עתה בעת הרחיפה:

   מלבי"ם

   שמעלה נשאים מקצה הארץ, שהמטר הוא המעיד על ההשגחה הפרטיית התמידית, כמו שבאר באורך באיוב סי' ל"ו ל"ז, והמטר יתהוה ע"י שיעלה נשיאים, שהם האדים המתנשאים ועולים מן הארץ עד מקום העבים ועיגול הנשימה, והאדים האלה הם מלאים רוח ואויר, שעל ידי זה הם מסוגרים ונעלמים מן העין על ידי שיסוד האש העצור בתוכם יפיץ את האדים על כנפי רוח, והיה בהשגחת ה', שברקים למטר עשה, בעת ירצה שירד המטר יפרד מהם יסוד האש והעלעקטרי ויתהוה הברק, ועי"ז יוציא הרוח מאוצרותיו, יוציא יסוד הרוח האצור באדים, ועי"כ יתהוה המטר:

   מצודת ציון

   נשיאים. עננים ע״ש שמנשאים עצמן למעלה וכן נשיאים ורוח וגשם אין (משלי כ״ה:י״ד):

8. (ח)שֶׁהִכָּה בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם מֵאָדָם עַד־בְּהֵמָה:

   מצודת דוד:שהכה. הוא האל אשר הכה בכורי מצרים והבחין בין טפה של בכור וגומר:

   עוד פירושים על פסוק ח: רד"ק, מלבי"ם

   רד"ק

   שחכה. הזכיר מכת הבכורים בפרט כי על ידה יצאו ואחר כך אמר,

   מלבי"ם

   (ח-ט) שהכה, ר"ל אני ידעתי כי גדול ה' ע"י מעשיו הטבעיים מה שעשה כל אשר חפץ, וע"י פלאי המטר והברקים, שבהם אני מכיר כח ה' וגם את השגחתו, ואין אני צריך לאותות ומופתים ע"י שינוי הטבע, אחר שאני ידעתי את ה' ע"י הנהגתו התמידית, וא"כ מה שהכה בכורי מצרים מאדם עד בהמה, שזה היה נס ופלא ושינוי טבע, זה לא הוצרך לעשות בשבילי כדי שאכיר אני את כחו, רק שבזה שלח אותות ומופתים בתוככי מצרים, זה הוצרך לעשות בשביל המצריים בשביל פרעה וכל עבדיו, שהם לא הכירו יד ה' על ידי הבריאה וההנהגה התמידית, ופרעה אמר לא ידעתי את ה', להם הוצרך לשלוח אותות ומופתים אלה, וכן מה.

9. (ט)שָׁלַח אֹתוֹת וּמֹפְתִים בְּתוֹכֵכִי מִצְרָיִם בְּפַרְעֹה וּבְכָל־עֲבָדָיו:

   מצודת דוד:בתוככי מצרים. ולא חלו המכות על ישראל שהיו בארצם:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   בְּתוֹכֵכִי. כְּמוֹ בְּתוֹכֵךְ:

   אבן עזרא

   שלח הם שהיו לפני מכת בכורים ויו"ד בתוככי לנוכח מצרים וכמוהו ועוררתי בניך ציון על בניך יון.

   והזכיר בפרעה ובכל עבדיו ואף כי בעמו.

   רד"ק

   שלח אותות ומופתים. והוא כלל לשאר המכות, והנה המכות הם אות ומופת כי כל אשר חפץ ה' עשה, כי אילו היו המכות ההם במקרה לא היו המצריים לוקים בהם וישראל ניצולים אלא באמת היו בחפץ האל ית':

   בתוככי מצרים. היו"ד נוספת הוא כמו בתוכך לנוכח מצרים ותוספת היו"ד לצחות הלשון:

   בפרעה ובכל עבדיו. וכל שכן בעמו אפילו פרעה ועבדיו לא יוכלו בכחם להמלט מחפץ האל ית', ועוד עשה חפץ האל ית':

   מצודת ציון

   בתוככי. היו״ד יתירה והוא כמו בתוכך וכאילו ידבר למצרים לנוכח:

10. (י)שֶׁהִכָּה גּוֹיִם רַבִּים וְהָרַג מְלָכִים עֲצוּמִים:

    מצודת דוד:גוים רבים. הם שבעת העמים עובדי גלולים בכנען:

    עוד פירושים על פסוק י: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    שהכה, מלכים עצומים כמו מלכי מדין, או הפירוש הבא אחריו.

    רד"ק

    שהכה גוים רבים. וישראל היו מעטים יוצאים מפרך ומעבדות ואלה רבים ועצומים בארצם והכום בני ישראל וירשו את ארצם, ומי עשה זה אינו אלא חפץ האל ית':

    מלבי"ם

    (י-יא) שהכה גוים רבים והרג מלכים עצומים שנלחם בהם ג"כ בדרך נסיי יוצא מסדר הטבעי, גם זה לא הוצרך בשבילי כדי שאכיר אני עי"ז גבורת ה', רק שבזה (שלח אותות ומופתים) לסיחון מלך האמורי ולעוג ולכל ממלכות כנען, רק בשבילם הוצרך לכל האותות האלה, אחר שהם טחו עיניהם מראות את הבורא על ידי הבריאה ואת המנהיג על ידי ההנהגה, ולכן הוצרך לשנות סדרי הטבע בעבורם:

11. (יא)לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וּלְכֹל מַמְלְכוֹת כְּנָעַן:

    מצודת דוד:לסיחון. הרג לסיחון וגו׳ והזכירם בפרט לרוב חזקם ואח״כ כלל כל מלכי כנען יחד:

    עוד פירושים על פסוק יא: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    אבן עזרא

    לסיחון הזכירם בעבור תקפם וכלל באחרונה ולכל ממלכות כנען.

    רד"ק

    לסיחון. זכר סיחון ועוד בפרט לפי שנלחמו בהם תחלה, ועוד שהיו מלכים עצומים יותר מכלם, ואחר כך זכר, ולכל ממלכות כנען בכלל:

    מצודת ציון

    לסיחון. את סחון כמו הרגו לאבנר (ש״א ג):

12. (יב)וְנָתַן אַרְצָם נַחֲלָה נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ:

    מצודת דוד:ארצם. של המלכים ההם נתן נחלה וחזר ופירש שנתן נחלה לישראל עמו:

    עוד פירושים על פסוק יב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    ונתן ארץ סיחון ועוג וכנען לנחלה פירוש של ישראל לבדו נתנם לנחלה.

    רד"ק

    ונתן אחרי כן פירש למי נתנה, נחלה לישראל עמו. שהם אומה נבחרת מכל עם, נתן להם ארץ נבחרת מכל הארצות:

    מלבי"ם

    ונתן, וכן מה שנתן ארצם נחלה, שהיה בזה ג"כ כמה נסים שהתחדשו אז בעת מלחמת יהושע, לא היה כדי שאכיר עי"כ מעשי ה', רק מפני שהוא נחלה לישראל עמו, יען שנחלה זאת מגעת להם על ידי מה שנתן הארץ להאבות ומאהבתו אותם, ולכן השתדל שיקחו את המגיע להם מנחלת אבותיהם:

13. (יג)יְהוָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם יְהוָה זִכְרְךָ לְדֹר־וָדֹר:

    מצודת דוד:ה׳ שמך לעולם. ר״ל כאשר כחו מאז כן כחו עד העולם: זכרך. היא היא כי בשמו יזכר וכפל הדבר לחזוק:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    ה׳ שִׁמְךָ לְעוֹלָם. כִּגְדֻלָּתְךָ וּכְמֶמְשַׁלְתְּךָ אָז כֵּן הוּא גַּם עַתָּה, וְהַיְּכֹלֶת בְּיָדְךָ לָדוּן וְלִנְקֹם נִקְמָתֵנוּ:

    אבן עזרא

    ה' אחר שהזכיר אלה השתים הראיות אמר על כן: שמך לעולם עומד וזה השם נודע לישראל לבדו, ועליו הוא נקרא והוא יעמוד, כי השם יעמידנו ואם עבר על ישראל רע, עוד ישוב כשהיה על כן -

    רד"ק

    שמך. הפסוק כפל הענין במלות שונות ור"ל באלה הנפלאות שעשית עם ישראל:

    מלבי"ם

    ה' שמך לעולם, ר"ל הנה ראינו מאתך שני מיני הנהגות, א. הנהגה המסודרת מששת ימי בראשית וזה נקרא שם ה', כי הוא השם שבו נודע תמיד מעולם ועד עולם בלי השתנות, ב. הנהגה הנסית המתחדשת בעת מן העתים וזה נקרא זכרך, כמי שעושה מעשה גדול לפי שעה כדי שיזכרו בו וזה אינו קבוע לעולם בלי השתנות, רק הוא לדור ודור, שהנהגת הנס הוא רק לפי הדור ולפי הצורך בכל דור:

14. (יד)כִּי־יָדִין יְהוָה עַמּוֹ וְעַל־עֲבָדָיו יִתְנֶחָם:

    מצודת דוד:כי ידין. כי עוד יבוא זמן אשר ידין ה׳ דין עמו: יתנחם. יחשוב מחשבה אחרת להיטיב להם:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    כִּי יָדִין ה׳ עַמּוֹ. יִשְׁפֹּט מִשְׁפָּטָם מֵאוֹיְבֵיהֶם:

    יִתְנֶחָם. יִתְעַשֵּׁת (יִתְעַכֵּב):

    אבן עזרא

    כי ידין כאשר דן עמו מיד פרעה.

    ועל עבדיו יתנחם דרך משל וכאשר יקח השם דין עמו מיד הגוים לא יצילום עצביהם, כמו אלהי מצרים שעשה השם בהם שפטים.

    רד"ק

    כי ידין. אע"פ שהנחלה שנתן להם היה ביד אחרים והם בגלות לא יהיה זה לעולם כי יבא זמן שיקח האל ית' דין עמו ומשפט מאויביו:

    ועל עבדיו יתנחם. כי כבר קבלו עונשם וישיבם לנחלתם:

    מלבי"ם

    כי ידין, ר"ל שזכר הנפלאות והנסים שיעשה בדור ודור הם מסבה שידין ה' עבדיו לעשות משפטם, ועי"כ יחדש נסים בדור ודור אם לפרוע מצריהם, או להיטיב עמהם, ועל עבדיו יתנחם, שהגם שבעת שיעשה הנס ומשנה סדרי בראשית נראה כאלו מתנחם ומתחרט מן חקי הטבע אשר שם חק ולא יעבור, למשל באותו שעה שאמר לשמש דום ולים שיתיצבו כמו נד נוזלים, התרחק מהחקים הקבועים אשר חקק שהשמש תלך על מעגלה, והמים ירדו במורד, בכל זה ישנה חקי הטבע ויתנחם ויתחרט מהם לפי שעה, לצורך עבדיו, כדי לגדלם בעולם, או כדי להושיעם על ידי זה מאויביהם:

15. (טו)עֲצַבֵּי הַגּוֹיִם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם:

    מצודת דוד:עצבי הגוים. אבל הגלולים אשר העובדי גלולים עובדים להם הלא המה מכסף ומזהב והמה מעשה ידי אדם ואין ממש בהם:

    עוד פירושים על פסוק טו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    אבן עזרא

    עצבי קראם עצבים דרך בזיון, שאין בהם תועלת רק עצבון חנם.

    וטעם מעשה ידי אדם כי עושם נכבד מהם.

    רד"ק

    עצבי הגוים. ואז יהיו עצבי הגוים המשתחוים לשמש ולירח לאין ויכירו עובדיהם כי אין בהם ממש כי לא יושיעום ביום צרותם כי הם כסף וזהב:

    מלבי"ם

    עצבי, לעומת שאמר שגדול ה' מכל אלהים, אמר אבל עצבי העכו"ם תהו המה, אם מצד החומר הם כסף וזהב, ומצד הפועל הם מעשה ידי אדם, ומצד הצורה.

    מצודת ציון

    עצבי. כן תקרא הצורות גלולים כי מעצבת לב עובדיה קורא אליה ואינו נענה:

16. (טז)פֶּה־לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ:

    מצודת דוד:פה להם. ר״ל אם אמנם עשו להם פה מה בכך הלא לא ידברו בו:

    עוד פירושים על פסוק טז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    פה וכבוד האדם על כל נבראי מטה בנשמה העליונה בעלת הדיבור, על כן אמר: פה להם. ואחר כן הזכיר הרגשת העין גם האזנים שהם נכבדות בהרגשות והניח השלש האחרות.

    וטעם אף אין יש רוח בפיהם הרוח שהוא הגוף שימצא לאדם ולבהמה ולעוף לכל מרגיש והוא עיקר כל הרגשות, והנה העצב פחות מכל מרגיש.

    וטעם בפיהם כי הרוח הנכנס מהפה יחיה יעמוד זה הרוח בלב ובצאתו מהלב יצא בפה, על כן אמר: בפיהם.

    רד"ק

    פה. כבר פירשנו ענין אלו הפסוקים במזמור קט"ו:

    מלבי"ם

    פה להם ולא ידברו, שחסר להם הדיבור, וגם השגת החושים לא יראו ולא יאזינו, וגם הנפש החיונית בכללו כי אף אין יש רוח בפיהם שאף הרוח שנמצא לבע"ח היותר פחותים אין להם, ומצד התכלית.

17. (יז)אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יַאֲזִינוּ אַף אֵין־יֶשׁ־רוּחַ בְּפִיהֶם:

    מצודת דוד:אף אין יש רוח. אפילו רוח החיוני כבהמה אין בפיהם:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    אַף אֵין יֶשׁ רוּחַ בְּפִיהֶם. גַּם רוּחַ אֵין בְּפִיהֶם אֲפִלּוּ כַּבְּהֵמָה זוֹ, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יְדַבְּרוּ כְּאָדָם. וּמֵאַחַר שֶׁאֵין בָּהֶם רוּחַ, אֵין צָרִיךְ לְפָרֵשׁ רוּחַ הַחֹטֶם. אַף זֶה פַּתָּח, וְ״אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן״ (תהלים קטו:ו) קָמַץ (ס״א אינו):

    רד"ק

    אף אין יש רוח בפיהם. אין צריך לומר שלא ידברו אלא אפילו אין רוח והוא הבל היוצא מן הלב דרך הפה:

    מצודת ציון

    יאזינו. ענין שמיעה והוא מלשון אוזן:

18. (יח)כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר־בֹּטֵחַ בָּהֶם:

    מצודת דוד:כמוהם. בקללה אמר שהאומנים העושים את הגלולים יהיו כמו הגלולים לבל ידברו וכו׳ וכן יהיו כל הבוטח בהם:

    עוד פירושים על פסוק יח: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    כמוהם שהם בלא נשמה ובלא מראה ושמע וריח.

    רד"ק

    כמוהם. דרך תפלה. או כן יהיה לעתיד בבוא הגואל שיכלו ויאבדו עושי העצבים שזכרנו וכל אשר בוטח בהם:

    מלבי"ם

    כמוהם יהיו עשיהם, כאילו כ"ז תכלית עשייתם כדי שעושיהם וכל אשר בוטח בם יהיו כמוהם, כי לא יוכלו להשפיע יותר מאשר יש בכחם:

19. (יט)בֵּית יִשְׂרָאֵל בָּרֲכוּ אֶת־יְהוָה בֵּית אַהֲרֹן בָּרֲכוּ אֶת־יְהוָה:

    מצודת דוד:ברכו. על שהבדיל אתכם מן העובדי גלולים התועים: בית אהרן וגו׳. ר״ל כל אחד ברכו לפי כח ההשגה:

    עוד פירושים על פסוק יט: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    בית, ברכו את ה' שהבדיל אתכם מן העמים וכלל בתחלה בית ישראל, ואחר כך הזכיר נכבדי הנכבדים שהם: בית אהרן ואחר כן כלל כל השבט וכלל באחרונה כל יראי ה' מישראל ומן הגוים וזאת היא הברכה.

    רד"ק

    בית ישראל. אבל בית ישראל אתם שלא בטחתם בהם, ברכו את ה'. שהושיע אתכם מיד עובדי העצבים, וכן בית אהרן. והם הכהנים המשרתים את פני ה':

    מלבי"ם

    (יט-כ) בית ישראל, אחר שצוה על ענין ההילול, כמ"ש הללו כל עבדי ה', מוסיף לאמר בית ישראל ברכו את ה', ר"ל שעל ידי מעשיכם תפתחו את המקור העליון להשפיע עליכם ברכה, כנ"ל סי' הקודם, וכן תתוסף הברכה לכל איש ואיש כפי מדרגתו ומעלתו בקדש, לבית אהרן ביחוד, ובית הלוי ביחוד, עד.

20. (כ)בֵּית הַלֵּוִי בָּרֲכוּ אֶת־יְהוָה יִרְאֵי יְהוָה בָּרֲכוּ אֶת־יְהוָה:

    מצודת דוד:יראי ה׳. אלו חסידי או״ה:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, רד"ק

    רש"י

    יִרְאֵי ה׳. אֵלּוּ הַגֵּרִים (מדרש תהלים כב:כט) (מצאתי):

    רד"ק

    בית הלוי. הם המשרתים לפני ה' בפה ובכלי:

    יראי ה'. הם החכמים בישראל המתבודדים בבית ה' ללמוד. או פירוש יראי אשר בכל עם שבאו להתפלל בבית ה':

21. (כא)בָּרוּךְ יְהוָה מִצִּיּוֹן שֹׁכֵן יְרוּשָׁלִָם הַלְלוּ־יָהּ:

    מצודת דוד:מציון. המשפיע אור שכינתו מציון השוכן בירושלים: הללויה. הללו את יה בזה ההלול לומר ברוך ה׳ מציון וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק כא: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    ברוך ה', הללויה שתאמרו ברוך ה'.

    רד"ק

    ברוך ה' מציון. כי שם ישכון הכבוד בירושלים ומשם תצא הוראה לכל שיראוהו ויברכוהו:

    מלבי"ם

    שברוך ה' מציון, שתעלה הברכה מציון, ולפי זכות ציון תרד, יען היותו שוכן ירושלים ומשגיח על מעשה העם אשר בתוכה, לברכם כפי מעשיהם ועבודתם בקדש: