תהילים פרק י״א

תהילים פרק י״א עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד בַּיהוָה חָסִיתִי אֵיךְ תֹּאמְרוּ לְנַפְשִׁי נוּדִי הַרְכֶם צִפּוֹר:

   מצודת דוד:לנפשי. איך תאמרו על נפשי הר שלכם הוא נד כצפור ר״ל מלך ישראל הוא נד מפני שאול כצפור הזה הנודד וסופו לפול ברשת וכן יהיה סופו ליפול ביד שאול ואמר איך תאמרו כן הלא בה׳ חסיתי וכל יכול להצילני:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   אֵיךְ תֹּאמְרוּ לְנַפְשִׁי נוּדִי וְגוֹ׳. זֶהוּ דֻּגְמַת ״כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה׳״ (שמואל א כו:יט), שֶׁגֵּרְשׁוּהוּ מֵאֶרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ. וְכָאן הוּא אוֹמֵר: בַּה׳ חָסִיתִי, שֶׁיַּחֲזִירֵנִי לְהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלָתִי. אֵיךְ תֹּאמְרוּ אַתֶּם טוֹרְדִים לְנַפְשִׁי נוּדִי הַרְכֶם עֲבוֹר הַר שֶׁלָּכֶם אַתָּה צִפּוֹר הַנּוֹדֵד, שֶׁכָּל אָדָם הַמִּטַּלְטֵל נִמְשָׁל לְצִפּוֹר הַנּוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ, כְּדִכְתִיב ״כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ״ (משלי כז:ח), שֶׁנָּדַד קִנֶּךָ שֶׁטְּרַדְנוּךָ מִכָּל הָהָר כְּצִפּוֹר הַנּוֹדֶדֶת. נוּדוּ כְּתִיב, שֶׁהוּא נִדְרָשׁ אַף בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁהָאֻמּוֹת אוֹמְרִים לָהֶם כֵּן:

   אבן עזרא

   למנצח, איך תאמרו טעם איך תאמרו לנכח שונאיו הרשעים ולהם ידבר.

   הרכם הר שלכם.

   וצפור חסר כ"ף, כמו: ויקרא אריה על מצפה ה' כי הוא כאריה, כי השם הוא הקורא והעד היות על מצפה בשלש נקודות, כי איננו סמוך, כי הטעם תאמרו לנפשי נודי מעצמך אל הר שלנו, כי את כצפור והנה הקשת דרוכה במו אפל.

   רד"ק

   למנצח לדוד ביהוה חסיתי איך תאמרו לנפשי נודו נודו כתיב ונודי קרי. הכתיב כנגד הגוף והנפש, כלומר: כי אמרו שונאיו עליו, כי גופו יאבד, שימית אותו שאול, ונפשו גם כן, שהיו אומרים עליו שהוא רשע, ונפשו תאבד ותנוד, על דרך יקלענה בתוך כף הקלע (שמואל א כה כט); וקרי הוא על נפשו, כי היא המנהגת הגוף.

   הרכם איך תאמרו לה שתנוד מהרכם שבאה להמלט שם בהר שלכם? והרכם כמו מהרכם. וכן אלחנן בן דודו בית לחם (שם ב כג כד) כמו מבית לחם; עד יקם גוי איביו (יהושע י יג) כמו מאויביו. ואמר זה כנגד אויביו המגידים לשאול מקומו שהיה חושב להמלט באותו המקום, והם היו מגלים לשאול כמו שאמר ויגד לשאול כי בא דוד קעילה (שמואל א כג ז). ופרוש

   צפור: כצפור הנודדת מקן אל קן ומהר אל הר. וחסר כ"ף השמוש, כמו גור אריה יהודה (בראשית מט ט); יששכר חמר גרם (שם יד) והדומים להם. ואמר דוד כנגד השונאים המגלים אותו: ביי' חסיתי מכל מקום. אף על פי שאני בורח ביי' חסיתי שיושיעני; אבל אתם איך תאמרו לנפשי שתנוד?

2. (ב)כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן קֶשֶׁת כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל־יֶתֶר לִירוֹת בְּמוֹ־אֹפֶל לְיִשְׁרֵי־לֵב:

   מצודת דוד:כי הנה. ר״ל ואם תחשובו שעזבני ה׳ בעבור עון הריגת כהני נוב כי הלא הנה הרשעים דרכו קשת וכו׳ והוא משל הלה״ר שאמר דואג לשאול על כהני נוב: לירות. את החצים: במו אופל. ר״ל בהסתר: לישרי לב. על כהני נוב:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים. דּוֹאֵג וְדִילָטוֹרֵי הַדּוֹר, הַמְּטִילִין אֵיבָה בֵּינִי וּבֵין שָׁאוּל (דברים רבה ה:י):

   יִדְרְכוּן. לְשׁוֹן דְּרִיכָה נוֹפֵל בְּקֶשֶׁת, שֶׁכְּשֶׁהוּא חָזָק, צָרִיךְ לִיתֵּן רַגְלוֹ עָלָיו כְּשֶׁרוֹצֶה לִנְטוֹתוֹ:

   קֶשֶׁת. לְשׁוֹנָם יִדְרְכוּ קַשְׁתָּם שֶׁקֶר (ירמיהו ט:ב):

   כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל יֶתֶר. הַקֶּשֶׁת קוֹרְדָ״א דְּאַרְ״ק בְּלַעַ״ז:

   לִירוֹת. אַהֲגִיטֵ״ר בְּלַעַ״ז:

   בְּמוֹ אֹפֶל. בַּמִּסְתָּר:

   לְיִשְׁרֵי לֵב. דָּוִד וְכֹהֲנֵי נוֹב (שמואל ב כב):

   רד"ק

   כי הנה הרשעים ידרכון קשת כמו שאתם מגלים עלי כן יגלו עלי האחרים שתנוס אליהם כי כן דרך הרשעים לדרוך קשת

   כוננו חצם על יתר ולכונן חצם על יתר הקשת.

   לירות במו אפל כלומר בהסתר.

   לישרי לב: כמוני היום שאין בי עון. ואמר לירות ואינם יורים, כי אינם מועילים מעשיהם ומחשבותם כי ביי' חסיתי. והדרש (בקצת שנוי לשון שוחר טוב במקומו) מפרש הענין הזה על ישראל. בשעה שגלו ישראל היו אמות העולם שמחים עליהם להגלותם ממקומם. נודי אין כתיב כאן אלא נודו כלפי מעלה וכלפי מטה. כלפי מעלה: כצפור נודדת מקנה כן איש נודד ממקומו (משלי כז ח); ואין איש אלא הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שמות טו ג) יי' איש מלחמה, ואין מקומו אלא בית המקדש שנאמר (תהלים קלב יד) זאת מנוחתי עדי עד. כלפי מטה: ישראל. כי הנה הרשעים, ידרכון קשת כוננו חצם על יתר. ר' ברכיה בשם רבי אבא אמר: זה שבנא ויואח. מה עשו? כתבו אגרת והכוה בחץ ופשטוה לסנחריב בעד החלון, וכתוב בה: כל ישראל מבקשים להשלים לך; וישעיה וחזקיה אין מניחים אותם. לירות במו אופל לישרי לב לשבר שני ישרי לב חזקיה וישעיה.

   מלבי"ם

   כי הנה הרשעים ידרכון קשת, וגם כוננו את חציהם על יתר לירות לישרי לב במו אפל, שאורבים על הישרים באופל להכותם נפש, וחציהם מכוננים, וגם יצליחו במעשיהם:

   מצודת ציון

   יתר. חבל הקשת כמו שבעה יתרים (שופטים ט״ז, ה):

   לירות. להשליך כמו ירה בים (שמות ט״ו):

   במו. כמו בתוך:

   אופל. חשך:

3. (ג)כִּי הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן צַדִּיק מַה־פָּעָל:

   מצודת דוד:כי השתות. הרשעים הללו הרסו יסוד העולם הם כהני נוב צדיקי יסודי עולם צדיק מה פעל על עצמו אמר דוד הלא אני צדיק בזה ומה פעלתי אני הלא לא עשיתי מאומה:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   כִּי הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן. עַל יֶדְכֶם נֶהֶרְגוּ כֹּהֲנֵי ה׳ הַצַּדִּיקִים, שֶׁהֵם שָׁתוֹת שֶׁל עוֹלָם:

   צַדִּיק מַה פָּעָל. דָּוִד, שֶׁלֹּא חָטָא, מַה פָּעַל בְּכָל זֹאת? אַתֶּם תִּשְׂאוּ עָוֹן, וְלֹא אֲנִי:

   אבן עזרא

   כי השתות מצודות, כמו: והיו שתותיה מדוכאים. ויש אומרים: יסודות, כמו וחשופי שת והעד יהרסון וזה רמז לעצות שהם כמו יסודות.

   וטעם צדיק מה פעל כי זה פעל אלהים אל תתרעמו על הצדיק, על כן אחריו ה' בהיכל קדשו - הוא השמים.

   עיניו יחזו כנגד לירות במו אפל.

   רד"ק

   כי השתות יהרסון מה אם הצדיקים שהשתיתו עולמך, ומה אבן שתיה שממנה הושתת העולם עמדו הרשעים ופגרו אותה

   צדיק מה פעל: מה פעלה פעלת לפעלי מצות?! (קצור משוחר טוב במקומו). כי השתות יהרסון השתות הם היסודות כמו והיו שתתיה מדכאים (ישעיהו יט י) וחשופי שת (שם כ ד). או פרושו: רשתות ומצודות; ויהיה זה או זה משל על המחשבות והעצות. צדיק מה פעל: כי מחשבות הרשעים יהרסון ולא יזדמן להם מה שחשבו לעשות, והצדיק יהיה לו מה שפעל כלומר יגמלהו יי' כצדקו.

   מלבי"ם

   כי השתות יהרסון, שמהרסין יסודות העולם, שמאבדים צדיקים יסודי עולם ומחריבים יסודי הקיבוץ המדיני ושלומם, ובכל זאת, צדיק מה פעל, אחר שה' הוא הצדיק היה ראוי שיפעל פעולה השגחיית לענוש את הרשעים ולהגן על הצדיקים, שזה ראוי שיפעל מצד הצדק והמשפט, ומדוע לא פעל מאומה? ע"כ שאינו משגיח, (וזה כטענות איוב שטען כן להכחיש את ההשגחה), זאת טענת בני דורו, מתחיל להשיב על טענותיהם. ה', דלתות הכתוב מקבילות, [ה' בהיכל קדשו עיניו יחזו [בני אדם, ה' בשמים כסאו עפעפיו יבחנו בני אדם, ר"ל שאנחנו רואים שהשגחת ה' בעולמו ושכרו ועונשו, היא לפעמים גלויה ופעמים צפונה, שמצד אחד יראה המשכיל ויצייר לעצמו שה' יושב בהיכל קדשו בבהמ"ק למטה, כמלך היושב בין בני עמו שופט ודן ומשגיח על מעשיהם, ובצד אחר יתדמה אל ההמון כי בשמים כסאו, שסלק השגחתו מן הארץ וישם כסא הנהגתו בשמים, כאלו מסר ההנהגה אל השמים והמערכת שעל ידם מנהיג עולמו לא ע"י ההשגחה, ומבאר שבאמת ה' הוא בהיכל קדשו ועיניו יחזו וישגיחו השגחה פרטית, ומה שנראה מצד אחר כי בשמים כסאו ושהוא מעצים את עיניו ובלתי משגיח, הוא מפני כי עפעפיו יבחנו בני אדם, [העפעפים הם הסוגרים את העינים, והוא ציון אל סילוק ההשגחה שאז דומה כאילו עיניו סגורים ע"י העפעפים לבל יראה את הנעשה בארץ] מה שמעצים עיניו מלהשגיח, הוא כי עי"ז יבחנו בני אדם ויצא לאור מעשה הצדיקים אם עובדים לשמו, ועי"כ מלא לב הרשעים לעשות רע, ומפרש ה' צדיק יבחן ה' מעלים השגחתו שעי"כ יבחן את הצדיק אם עובדו מאהבה מבלי פניה חיצונית, שע"י שהצדיק נרדף מן הרשע ובכ"ז לא מט מצדקתו יבחן שעובד מאהבה, והגם שע"י שהשגחת ה' נעלמת עי"כ מלא לב בני אדם לעשות רע, את הרשע והאוהב חמס שנאה נפשו, וע"כ מניחו ברשעתו ואינו מעניש אותו עד שיתמלא סאתו, ואז ימטר על רשעים פחים אש וגפרית והעונש הזה יהיה מנת כוסם, המנה שהכינו הם לעצמם, ר"ל שאם היתה ההשגחה גלויה והיה מענישו תכף היה מתירא מלהרשיע ואין כאן בחינה להרשע, ב. שלא היה יכול להענישו בעונש גדול פחים אש וגפרית, לכן מאריך לו עד שיתמלא סאתו ויאבידנו אם בעוה"ז או שר"ל פחים אש וגפרית בגיהנם, כמ"ש ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו:

   מצודת ציון

   השתות. היסודות כמו והיו שתותיה מדוכאים (ישעיה י״ט):

4. (ד)יְהוָה בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ יְהוָה בַּשָּׁמַיִם כִּסְאוֹ עֵינָיו יֶחֱזוּ עַפְעַפָּיו יִבְחֲנוּ בְּנֵי אָדָם:

   מצודת דוד:וה׳ בהיכל וגו׳. אף שה׳ מגביה לשבת בהיכל קדשו אשר בשמים עכ״ז משפיל עיניו לראות בארץ לבחון מעשה בני אדם ויודע הוא בשלמי הרעה:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   ה׳ בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ. הָרוֹאֶה וּבוֹחֵן מַעֲשֵׂיהֶם, וְאַף עַל פִּי שֶׁבַּשָּׁמַיִם כִּסְאוֹ גָּבוֹהַּ, עֵינָיו יֶחֱזוּ אֶתְכֶם בָּאָרֶץ:

   אבן עזרא

   ה'. טעם יבחן אם בא רע על הצדיק לענותו הוא ולנסותו ולהוכיחו, כדרך: כי את אשר יאהב ה' יוכיח, רק הרשע לעולם ישנאנו.

   רד"ק

   יהוה בהיכל קדשו היכל קדשו הם השמים.

   יהוה בשמים כסאו הוא כפל דבר. כלומר אף על פי שבשמים כסאו

   עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם: על דרך כי רם יי' ושפל יראה (תהלים קלח ו) ויגמול לצדיק ולרשע לכל אחד ואחד כפי מעשיו.

   מצודת ציון

   עפעפיו. כן יקרא אישון העין:

5. (ה)יְהוָה צַדִּיק יִבְחָן וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ:

   מצודת דוד:צדיק יבחן. מה שאני נרדף משאול לא הוא בעבור העון רק כן דרך ה׳ להבחין את הצדיק ביסורים אם יעמוד בצדקתו להטיב אחריתו ולא משנאתו אותו מייסרו: ורשע. אבל את הרשע ישנא עם כי חדל הוא מן היסורים:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, רד"ק

   רש"י

   ה׳ צַדִּיק יִבְחָן. וְאִם מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי לוֹקֶה וְנִרְדָּף עַל יֶדְכֶם אַתֶּם מִתְהַלְּלִים לֵאמֹר ״אֱלֹהִים עֲזָבוֹ״ (תהלים עא:יא), לֹא כֵּן הוּא. אַךְ כֵּן מִדָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַסֵּר וּלְנַסּוֹת הַצַּדִּיקִים וְלֹא אֶת הָרְשָׁעִים. הַפִּשְׁתָּנִי הַזֶּה כָּל זְמַן שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁפִּשְׁתָּנוֹ יָפָה הוּא מַקִּישׁ עָלֶיהָ, וּכְשֶׁאֵינוֹ יָפָה הוּא מְמַעֵט בִּכְתִישָׁה לְפִי שֶׁמִּתְנַתֶּקֶת (בראשית רבה לב:ג):

   שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ. וּמַצְנִיעַ לוֹ אֶת גְּמוּל עֲווֹנוֹתָיו לְעוֹלָם אָרוֹךְ, וְאָז יַמְטֵר עֲלֵיהֶם בַּגֵּיהִנֹּם:

   רד"ק

   יהוה צדיק יבחן על דרך כי את אשר יאהב יי' יוכיח (משלי ג יב), ויביא עליו צרות ויבחננו לעיני העולם להראות צדקו לבני האדם, כי לא ימוט לעולם לבבו בעבור הצרות, וינקהו מפשעיו;

   ורשע ואהב חמס שנאה נפשו: אבל הרשע ואהב חמס שנאה נפשו מלהוכיח, כי לא יקבל תוכחות עד בא עתו ויאבידנו מן העולם. וזהו שאמר:

6. (ו)יַמְטֵר עַל־רְשָׁעִים פַּחִים אֵשׁ וְגָפְרִית וְרוּחַ זִלְעָפוֹת מְנָת כּוֹסָם:

   מצודת דוד:ימטר. כי סוף הדבר יקבל גמולו משלם כי הרבה רשתות כמטר ירדו עליו מן השמים וילכד בהם: מנת כוסם. המנה למלאות כוסם יהיה מרוח זלעפות ר״ל פורעניות רב יביא עליהם:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   פַּחִים. לְשׁוֹן פֶּחָמִים:

   זִלְעָפוֹת. לְשׁוֹן שְׂרֵפָה. וּמְנַחֵם פָּתַר אוֹתוֹ לְשׁוֹן ״שַׁעַר קָטֶב״ (ישעיה כח:ב), וְכֵן ״מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָב״ (איכה ה:י), ״זִלְעָפָה אֲחָזַתְנִי״ (תהלים קיט:נג), כְּלוֹמַר שָׂעֲרוּ שַׂעַר (יחזקאל כז:לה) (ס״א אינו):

   אבן עזרא

   ימטר דמה הרעה הבאה על הרשעים פתאום, כמו הפחים וחברו רקועי פחים והם כדמות אבנים שורפים, שהם יורדים עם המטר.

   זלעפות כמו: זלעפה אחזתני כמו רעדה.

   כוסם חלקם. וככה ה' מנת חלקי וכוסי, והם מפעלי הכפל והעד: תכוסו על השה.

   רד"ק

   ימטר על רשעים פחים מן פח יקוש (הושע ט ח). ואמר: ימטר לפי שהגזרות באות מן השמים. ויש מפרשים (תרגום ורש"י): פחים כמו פחם לגחלים (משלי כו כא); והוא משקל אחר. והחכם רבי אברהם בן עזרא פרש: כמו רקעי פחים (במדבר יז ג), והם כדמות אבנים שורפות יורדות עם המטר.

   אש וגפרית ורוח זלעפות זלעפות הזי"ן בחיר"ק והעי"ן בקמ"ץ מן זלעפה אחזתני (תהלים קיט נג): ענין רעדה, או ענין שרפה.

   מנת כוסם: פרושו: חלקם. וכן מנת חלקי וכוסי (שם טז ה). ונסמך מנת אל החלק ואל הכוס, אף על פי שהם ענין אחד, כמו אדמת עפר (דניאל יב ב); מטיט היון (תהלים מ ג). או זה לפי כי מנת יש בו ענין הזמנה גם כן.

   מצודת ציון

   פחים. רשתות כמו מפח יקוש (לקמן צ״א):

   זלעפות. רעדה כמו זלעפה אחזתני (לקמן קי״ט):

   מנת. חלק ומתנה כמו והיה לך למנה (שמות כ״ט):

7. (ז)כִּי־צַדִּיק יְהוָה צְדָקוֹת אָהֵב יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ:

   מצודת דוד:צדקות. איש צדקות יאהב ולא יעזבו ביד אויביו: ישר. איש ישר יראה פני ה׳ והוא ענין משל ממלך שאת אשר יאהב הוא מרואי פניו:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   כִּי צַדִּיק ה׳ צְדָקוֹת אָהֵב. וִירַחֵם עַל הַצַּדִּיק, וְאוֹהֵב אוֹתָם שֶׁפָּנִימוֹ יֶחֱזוּ יָשָׁר:

   יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ. מוּסָב עַל צַדִּיק ה׳, צְדָקוֹת אָהֵב וְאוֹתָם אֲשֶׁר יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין כו,א-ב) פָּתְרוּ הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן קֶשֶׁת עַל שֶׁבְנָא וְסִיעָתוֹ, וּפָתְרוּ לְיִשְׁרֵי לֵב עַל חִזְקִיָּהוּ וְסִיעָתוֹ:

   כִּי הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן. אִם הַשָּׁתוֹת נֶהֶרְסוּ עַל יְדֵיהֶם, צַדִּיקוֹ שֶׁל עוֹלָם מַה פָּעַל? וְאֵין סֵדֶר הַמִּקְרָאוֹת נוֹפֵל עַל הַמִּדְרָשׁ:

   אבן עזרא

   כי אמר ר' משה: פנימו תחת פניו וככה כי יסכון עלימו משכיל. ויפת אמר: כי הוא על דרך כאשר התעו אותי אלהים. ולא דבר נכונה, כי לא ימצא לשון רבים עם השם הנכבד רק על שם אלהים לסוד עמוק ולא מצאנו הפנים רואים רק העינים, שהם בם ואין טענה מן פני ה' חלקם כי הוא כמו: פני ה' בעושי רע. והנכון: כי יחזו שב למלת יבחנו בני אדם ואם הוא רחוק או יחזו החוזים, כמו: אשר ילדה אותה ללוי.

   ומלת ישר תאר, והטעם משפט ישר כמו: וישר משפטיך.

   רד"ק

   כי צדיק יהוה צדקות אהב צדקות איש צדקות כמו ואני תפלה (שם קט ד)

   ישר יחזו פנימו: ואיש ישר יחזו פניו על דרך ופניתי אליכם (ויקרא כו ט). פנימו כמו פניו; וכן כי יסכן עלימו משכיל (איוב כב ב) כמו עליו. או פרוש ישר יחזו פנימו: על דרך אני בצדק אחזה פניך (תהלים יז טו). או פרוש פנימו: פניהם כמשמעו, כי מ"ם וא"ו לשון רבים. ופרושו: כי פני הצדיקים יחזו האל שהוא ישר. ובדרש (שוחר טוב בשנוי קצת): לא היה לו לומר אלא ישרים יחזו פניו, או ישר יחזה פניו: מהו ישר יחזו פנימו? אלא לישרו של עולם יחזו פניהם של ישרים.

   מלבי"ם

   כי, מבאר איך יבחן בזה את הצדיק, שאם היתה הנהגת ההשגחה גלויה והיה משלם שכר הצדיק תיכף, הי' פונה בעשותו הצדק בעבור השכר וגמול, אבל ה' צדיק הוא אוהב צדקות בתנאי אם הצדקות ישר יחזו פנימו אם הצדקות יביטו ישר נוכח פני ה', היינו אם מטרת הצדקות וכוונתם הוא לשם ה' בלבד, לא כן אם עושה הצדקות בעבור שכר וגמול, שאז לא יפנו לה' בדרך ישר רק יחזו אלי, בדרך עקלתון, שעיניו יחזו אל השכר שיקבל, ודרך פניה זאת יחזה אל ה' לעשות מצותיו, וצדקות כאלה לא יאהב ה', ולכן מעלים מאתו שכר העבודה וימצאוהו רעות וצרות ובזה יבחן שעשה צדקות רק לשם ה' ואליו היתה פנייתו בדרך ישר: