תהילים פרק י׳

תהילים פרק י׳ עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לָמָה יְהוָה תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה:

   מצודת דוד:תעמוד ברחוק. כאלו תעמוד ברחוק מקום ותעלים עצמך בעת צרה:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה. תַּעְלִים עֵינַיִם לְעִתּוֹת הַצָּרָה:

   אבן עזרא

   למה ה' תעמוד ברחוק אין ספק כי כבוד השם בכל מקום הוא, רק כאשר לא יראה עוזו ידמה לאיש עומד מרחוק, על כן לא יראה, או הוא קרוב ויעלים עיניו, לעתות שאנחנו בצרה.

   רד"ק

   למה יהוה תעמד ברחוק המזמור הזה לא אמרו דוד על ענין אחד מיוחד, אלא תפלה היא שיתפלל בה כל אדם שהוא בצרה מאויבו. וספר בו דרכי הרשע בעשקו העני ואשר אין לו כח להנצל ממנו. ולפי שברוב לא יעשה העושק בפרהסיא ספר עשק עשק הרשע שיעשוק העני במארב ובמסתר, ואין לו דרך להשמר ממנו אלא על יי' עיניו. וספר מעשי הרשע ביחיד וברבים, כי הרשע הוא אחד ועוזריו הם רבים. וכלל בו גם כן העושר שעתידין אמות העולם לעשוק את ישראל בארצם; לפיכך אמר: אבדו גוים מארצו (טז). ואמר: לערץ אנוש מן הארץ (יח). אמר: למה יי' תעמד ברחוק? כי כשתבוא העזרה מאתו לעני ולצועק כאלו הוא קרוב אליו ועוזרו, כמו שאמר (דברים ד ז) אשר לו אלהים קרבים אליו; ואמר (תהלים קמה יח): קרוב יי' לכל קראיו; וכשהאויב מתגבר כאלו האל ברחוק ומעלים עיניו מן העני, לפיכך אמר: למה יי' תעמד ברחוק. ובי"ת ברחוק עומד במקום שנים, רצוני לומר: במקום רחוק.

   תעלים לעתות בצרה: לעתות שהעני בצרה.

   מלבי"ם

   למה, ע"פ המזמור הקודם מתעורר על שאלת מפני מה יש רשע וטוב לו שזה סבה שיעלם מעיני הבריות כי יש אלהים שופטים בארץ, למה ה' תעמוד ברחוק, מצייר כאלו ה' עומד תמיד מרחוק, שנדמה לנו כאילו אינו משים לב להשגיח ממרום שבתו על הנעשה פה בשפל, ורק בעת הצרה שהוא העת אשר יתקרב אל העולם הלז וישפוט בני אדם על רוע מעשיהם, שאז לא יעמוד עוד מרחוק, אבל גם אז אחר שאינו מעניש בעצמו רק על ידי הרשע שהוא שבט אפו, והרשע חושב כי בכח ידו הוא עושה זאת, וכן בני אדם חושבים שהוא מקרה ושלא על פי ה', ואם כן למה תעלים את עצמו גם לעתות בצרה, הגם שאינך אז מרחוק ואתה שופט ומעניש, בכ"ז תסתיר את עצמך בל יראו שאתה הוא העושה זאת, כי בגאות רשע ידלק עני, נדמה שהרשע רודף אחר העני בגאותו ואינו שליח ה', רק שבכח ידו עושה זאת ובגאותו, (כמ"ש כי אמר בכח ידי עשיתי וכו' ישעיהו י׳:י״ג), (וגם יל"פ תעלים בגאות רשע, שלעתות בצרה תעלים את עצמך תחת גאות הרשע אשר ידלק את העני, שמה שכחך הוא המניעו לדלוק את העני ומטה הוא בידי זעמך, זה הוא נעלם ונסתר תחת גאות הרשע, שהנראה בגלוי הוא שהוא עושה כן בכחו ובגאותו) ועפ"ז יתלונן המשורר כי לא כולם יחזו את הנעלם ורובם טועים כי גאות הרשע היא לבדה תעשה חיל ולא יד ה' עשתה זאת, זאת שנית כי יתפשו במזמות זו חשבו, שעל ידי שבני אדם טועים בזה וחושבים בלבבם שהרשע עושה כן מעצמו בגאותו ומסתפקים בהשגחה, על ידי מזימות אלה יתפשו ביד הרשע, כי על ידי שאין מכירים שהוא עונש מה' והעם לא שב עד המכהו על ידי זה ינתנו ביד הרשע לעשות בם כרצונו:

   מצודת ציון

   תעלים. מל׳ העלמה:

2. (ב)בְּגַאֲוַת רָשָׁע יִדְלַק עָנִי יִתָּפְשׂוּ בִּמְזִמּוֹת זוּ חָשָׁבוּ:

   מצודת דוד:בגאות. בעבור רוב גאותו רודף את העני ותופש אותו במחשבתו אשר חשב לתפשו בו:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   יִדְלַק. יִרְדֹּף, כְּמוֹ ״כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי״ (בראשית לא:לו):

   יִתָּפְשׂוּ בִּמְזִמּוֹת זוּ חָשָׁבוּ. נִתְפָּסִים הֵם הָעֲנִיִּים בִּמְזִמּוֹת שֶׁהָרְשָׁעִים חוֹשְׁבִים עֲלֵיהֶם:

   אבן עזרא

   בגאות בגאותו של רשע.

   ידלק עני כמו: ירדף. וטעם: יתפשו הרשע, שהוא הפקיד וחבריו עמו:

   רד"ק

   בגאות רשע ידלק עני זהו בפרהסיא שירדף אותו בגאותו.

   יתפשו במזמות זו חשבו: יתפשו הוא תפלה: יהי רצון מלפניך שיתפשו הרשעים במזמות שחשבו לתפוש העניים. ופרוש זו כמו: אשר; וכן (ישעיהו מב כד).

   מצודת ציון

   ידלק. ירדוף וכן כי דלקת אחרי (בראשית ל״א):

   במזמות. ענין מחשבה:

3. (ג)כִּי־הִלֵּל רָשָׁע עַל־תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ יְהוָה:

   מצודת דוד:כי הלל רשע. בעבור שהרשע מהלל ומשבח עצמו שהשיג תאותו והגזלן בעת עשותו נאצות אז יתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי לא נעשה בו דבר ע״כ מלא לב האדם לעשות רע:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   כִּי הִלֵּל רָשָׁע. מוּסָב עַל לָמָּה ה׳ תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק, כִּי עַתָּה עֲמָלֵק הָרָשָׁע מִתְהַלֵּל שֶׁמַּשִּׂיג כָּל תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ:

   וּבוֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ ה׳. וְהַגַּזְלָן שִׁבַּח אֶת עַצְמוֹ לֵאמֹר: נִאֵץ ה׳, וְשָׁלוֹם יִהְיֶה לִי (דברים כט:יח):

   בֵּרֵךְ. כְּמוֹ בֵּרַךְ, לְשׁוֹן פִּעֵל. וְתֵדַע, שֶׁאִלּוּ הָיָה שֵׁם דָּבָר, הָיָה הַטַּעַם לְמַעְלָה בָּאוֹת הָרִאשׁוֹנָה, וְהָיָה נָקוּד פַּתַּח, וְזֶה נָקוּד קָמַץ קָטָן וְטַעֲמוֹ לְמַטָּה בָּרֵי״שׁ. וְאַל תִּתְמַהּ עַל בֵּרֵךְ שֶׁלֹּא אָמַר בֵּרַךְ, שֶׁהַרְבֵּה תֵּבוֹת שֶׁל רֵי״שׁ מְשַׁמְּשׁוֹת כָּךְ, כְּגוֹן ״אוֹיֵב חֵרֵף ה׳״ (תהלים עד:יח), וְלֹא נֶאֱמַר חֵרַף:

   נִאֵץ. כְּמוֹ חֵרֵף, וְכֵן כָּל לְשׁוֹן נִיאוּץ. כָּךְ פָּתַר מְנַחֵם:

   אבן עזרא

   כי אמר רבי משה: כי תחת אשר והטעם אשר יהלל רשע בעבור השיגו תאות נפשו והבוצע אשר הוא מברך השם מנאצו ויהי ברך, כמו: ברך נבות אלהים ומלך, ברך אלהים ומות ו פירוש ברך דורון ומנחה והוא שם כמו: והדבר אין בהם. וכמוהו: וברך ולא אשיבנה. ואיננו נכון, כי ברך פעל עבר וכאילו כתוב וברך ברכה ולא אשיבנה. ולפי דעתי, כי הלל רשע הנזכר למעלה רשע אחר, אשר התאוה ויברך הבוצע אשר נאץ השם והנה ברך, כמו הלל.

   רד"ק

   כי הלל רשע לפי שהוא מהלל עצמו

   על תאות נפשו שעושה ואין מונע ממנו, תראה לו אתה שיש גבה עליו ויתפש במה שיחשב לעשות.

   ובצע ברך נאץ יהוה: הרשע מברך ומשבח הבצע ומי שאוחז דרכו ומנאץ האל; ואומר: שאין יכלת בידו להציל העשוק מידו, או שאין משגיח עליו כמו שאמר (יג): אמר בלבו לא תדרש.

   מלבי"ם

   כי הלל רשע על תאות נפשו, ר"ל הרשע מתהלל ומתפאר על תאוותו, כי כל בני אדם תאוותיהם גדולה מכחם והשגתם, שאין לך אדם אשר ישיג מאויו, יש לו מנה מבקש מאתים, עד שאינו יכול להתהלל שהשגתו גדולה מתאותו, כי תאותו תתהלל עליו שהיא גדולה על כח ידו והשגתו, לבד הרשע שהוא משיג יותר ממה שמתאוה עד שהוא יכול להתהלל על תאות נפשו שהשיג יותר מאשר התאוה, ובכל זאת הגם שהוא מצליח כ"כ בוצע ברך נאץ ה', מי שמברך ומשבח את הרשע הבוצע, ר"ל שמקנא א"ע בהצלחת הרשע בזה נאץ את ה' ובזה נחשב לו לעון פלילי כאילו הכעיס את ה', ובמזימות זו חשבו הם נתפסים ביד הרשע ויקבלו ענשם, וא"כ אשאל מדוע רשע כגובה אפו בל ידרוש, למה לא ידרוש ה' להעניש את הרשע אשר כגובה אפו אין אלהים כל מזמותיו, אשר הוא מכחיש מציאות ה' לגמרי, אם ידרוש להעניש את החושב מזימות שהרשע דולק ורודף בגאותו וליחס כח זה אל הרשע עצמו לא אל ההשגחה, וכן ידרוש להעניש את המברך את הבוצע, הלא כ"ש שהיה לו לדרוש להעניש את הרשע עצמו הכופר בכל וכל מזימותיו הוא שאין אלהים, ומדוע לא ידרוש ה' להענישו, ותהי להפך, כי יחילו דרכיו בכל עת, שהוא מוצלח בהצלחה למעלה מן הטבע, כי המצליח בדרך הטבע לא יצליח לא בכל הדרכים ולא בכל העתים, ר"ל שלא יצליח רק בדרך אחד אם בחר הדרך שמוכן להצליח בו ע"פ הטבע, ולא בכל העתים רק בעת פרטי המוכן אל ההצלחה לא בעת רעה, אבל הוא יחילו כל דרכיו, שכל האמצעים אשר יבחר יצליחו, וגם יצליח בכל עת, אף בעת רעה, וזה מורה שהצלחתו למעלה מן הטבע וגם מרום משפטיך מנגדו גם בעת שתעשה משפט בעולם ויבוא רעות השגחיית כמו דבר ורעב אין המשפטים נוגעים בו, רק כל צורריו יפיח בהם שהוא משתמש במשפטיך להפיח בהם את צורריו, שיחולו המשפטים בצורריו ובו לא יגע רע:

   מצודת ציון

   הלל. ענין שבח כמו ויהללו אותה (שם י״ב):

   ובוצע. הגזלן כמו הוי בוצע בצע (חבקוק ב׳:ט׳):

   נאץ. בזה כמו כי נאצו האנשים את מנחת ה׳ (ש״א ב׳):

4. (ד)רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל־יִדְרֹשׁ אֵין אֱלֹהִים כָּל־מְזִמּוֹתָיו:

   מצודת דוד:כגובה. כאשר גבהה חמתו על מי חושב שאין מי דורש במעשיו וכל מחשבותיו הוא שאין אלהים בעולם לפרוע לו על מעשיו:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ. שֶׁהוּא גְּבַהּ רוּחַ, וּמַגְבִּיהַּ וְזוֹקֵף פָּנָיו וְאַפּוֹ בְּגַבְהוּתוֹ:

   בַּל יִדְרֹשׁ. כָּל מְזִמּוֹתָיו אוֹמְרוֹת לוֹ: בַּל יִדְרֹשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל מַה שֶּׁאֶעֱשֶׂה, כִּי אֵין מִשְׁפָּט:

   אֵין אֱלֹהִים. לֵית דִּין וְלֵית דַּיָּן (שבת קנה.):

   אבן עזרא

   רשע סמך הגובה אל האף, בעבור שאין בפנים גובה ממנו ואין ספק, כי הגבהות בלב הוא רק דבר על הגלוי.

   בל ידרוש בלתו ויחסר בית ממלת כל מזמותיו.

   רד"ק

   רשע כגבה אפו גבה הלב מתראה בפנים, והפנים מכונים באף, לפי שהוא גבה על הפנים, כמו: ויפל לאפיו (שמואל א כ מא) שהוא כמו על פניו, וישתחוו לו אפים ארצה (בראשית מב ו): כמו על הפנים.

   בל ידרש מפני גבהותו וגאותו לא ידרש אלהים ולא יתפלל אליו.

   אין אלהים כל מזמותיו: כל מזמות הרשע ומחשבותיו: כי אין אלהים שפטים בארץ; וכל מה שירצה האדם לעשות יעשה, כי אין דורש ואין מבקש, לפיכך לא ידרש אלהים.

5. (ה)יָחִילוּ דְרָכָיו בְּכָל־עֵת מָרוֹם מִשְׁפָּטֶיךָ מִנֶּגְדּוֹ כָּל־צוֹרְרָיו יָפִיחַ בָּהֶם:

   מצודת דוד:יחילו. על שבכל עת יצליח בדרכיו ומשפטיך מסולק ממנו ובהפחה מועטת מאבד את שונאיו:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   יָחִילוּ. יַצְלִיחוּ, וְדוֹמֶה לוֹ (איוב כ:כא) ״עַל כֵּן לֹא יָחִיל טוּבוֹ״. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים יָחִילוּ כְּמוֹ (שמואל ב ג:כט) ״יָחֻלוּ עַל רֹאשׁ יוֹאָב״:

   מָרוֹם מִשְׁפָּטֶיךָ מִנֶּגְדּוֹ. מְסֻלָּקִים וּמְרֻחָקִים מִשְׁפְּטֵי יִסּוּרִין וּפוּרְעָנִיּוֹת שֶׁלְּךָ מִנֶּגְדּוֹ, שֶׁאֵינָם בָּאִים עָלָיו:

   כָּל צוֹרְרָיו יָפִיחַ בָּהֶם. בְּהַפָּחַת רוּחַ הוּא מֵפִיחַ בָּהֶם, וְהֵם נוֹפְלִים לְפָנָיו:

   אבן עזרא

   יחילו אמר רבי משה הכהן: כי פירוש דרכיו חפציו כמו לב אדם יחשב דרכו, וטעם יחילו יבואו כמו יחולו על ראש יואב והטעם כי יבואו לו ותכנו לו צרכיו כחפצו או יהיו דרכי אלהים וטעם יחילו שהיה ראוי שיפחידוהו מגזרת חיל. והנכון בעיני: כי יחילו פועל יוצא מגזרת חיל כיולדה והפעול חסר כמו לא תרצח.

   ודרכיו שב אל הרשע כי דרכיו יפחידו המשכיל, בעבור שיצליחו.

   ומלת מרום כמו אתה מרום לעולם ה' והוא השם. והטעם אתה מרום סרו משפטיך מנגדו.

   וטעם יפיח בהם כמו אנשי לצון יפיחו קריה.

   רד"ק

   יחילו דרכו מענין חיל כיולדה (תהלים מח ז). אמר: כי דרכי הרשע הרעים יחילו העניים

   בכל עת כי כל זמן שהוא בעולם יפחדו ממנו.

   מרום משפטיך מנגדו מרום הוא קריאה לאל יתברך. אמר: כי אתה, יי' מרום, משפטיך הם מנגדו ולא יגעו בו, לפיכך הוא מתגאה.

   כל צורריו הם העניים.

   יפיח בהם: כמו נפיחת הפה הם לפניו. או הוא מענין פח ומוקש, כלומר שישים בהם פח ללכדם. וכן יפיחו קריה (משלי כט ח).

   מצודת ציון

   יחילו. יצליחו כמו לא יחיל טובו (איוב ב׳):

6. (ו)אָמַר בְּלִבּוֹ בַּל־אֶמּוֹט לְדֹר וָדֹר אֲשֶׁר לֹא־בְרָע:

   מצודת דוד:אמר בלבו. לזאת חושב שלא ינטה לעולם להיות מושפל לארץ: לדור ודור. אף לאחר כמה דורות יצליח ולא יראה ברעה:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   לְדוֹר וָדוֹר אֲשֶׁר לֹא בְרָע. לֹא תָבֹא עָלַי רָעָה לְדוֹרוֹתַי:

   אבן עזרא

   אשר לא ברע אשר לא אראה כמו: ואל אראה ברעתי.

   רד"ק

   אמר בלבו בל אמוט חושב בלבו בל אמוט לעולם, לא אמוט מגדולתי.

   לדר ודר אשר לא ברע: לדר ודר אחיה כי לא אהיה ולא אראה ברע; לפיכך אחיה זמן רב.

   מלבי"ם

   אמר, וגם לא תאמר שלבו מלא פחד ואינו בוטח בהצלחתו (כמו שכן היה דעת אליפז שהצלחת הרשע אינה הצלחה מפני שהוא מפחד תמיד מן העונש אשר ישיגהו או שישיג את בניו), כי הוא אמר בלבו בל אמוט והוא בוטח בלבבו שלא תשיגהו רע, וגם בוטח שלא ישיג רע את בניו, כי הוא אומר שלא ימוט לדור ודור אף דורות הבאים אחריו אשר לא ברע, כאילו הוא אינו נכלל כלל ברע הבא לעולם, כי הוא יוצא מן הכלל שעתידים לרעות ומקרי הזמן:

7. (ז)אָלָה פִּיהוּ מָלֵא וּמִרְמוֹת וָתֹךְ תַּחַת לְשׁוֹנוֹ עָמָל וָאָוֶן:

   מצודת דוד:אלה. ממלא פיו בשבועות שוא ומרמה: תחת לשונו. כפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   וְתֹךְ. לְשׁוֹן מַחֲשָׁבָה רָעָה הַלָּנָה בְּתוֹכוֹ תָּמִיד:

   אבן עזרא

   ותוך לאות על מחשבה רע בתוך לבו בסתר, כדרך: קרבם הוות והוא מראה שלום וטוב, על כן אחריו במסתרים.

   רד"ק

   אלה פיהו מלא ומרמות ותך כן דרך הרשע, כשירצה לרמות אחרים ישבע להם בפה מלא, שיראה כי בכל כונתו נשבע, והם מרמות ותך. ותך היא כמו מרמה, לפי שאין בתוך לבו מה שמראה בפיו.

   תחת לשונו עמל ואון: כשישבע בלשונו, תחת לשונו יש עמל ואון. והלב הוא תחת הלשון שהוא נסתר מהנגלה בלשון; וכן ורומם תחת לשוני (תהלים סו יז) הוא אומר על הלב. ומלא אינו אומר אלא פעל: כמו וכבוד יי' מלא את המשכן (שמות מ לד). מר: שהוא ממלא פיו באלה כדי שיאמין אדם בו, ומשקר בו.

   מלבי"ם

   אלה פיהו מלא, בפיו יקיים דבריו תמיד באלה כאלו את ה' הוא ירא, וידבר מרמות ותוך לרמאות את הבריות, אבל תחת לשונו בפנימותו והנסתר תחת דבריו, הוא עמל ואון, בדבורו יחניף כאלו הוא צדיק וטוב, ובלבו מלא רשע וכחש:

   מצודת ציון

   אלה. שבועה כמו ושמעה קול אלה (ויקרא ח׳):

   ותוך. ענין מרמה הנסתר בתוך הלב:

8. (ח)יֵשֵׁב בְּמַאְרַב חֲצֵרִים בַּמִּסְתָּרִים יַהֲרֹג נָקִי עֵינָיו לְחֵלְכָה יִצְפֹּנוּ:

   מצודת דוד:ישב. הרשע יושב במארב החצרים ולוכד את הנקי והורגו בסתר: עיניו. עושה עצמו כמסתיר עין מן העני וכאלו אין דעתו עליו לבל יהיה נשמר:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   עֵינָיו לְחֵלְכָה יִצְפֹּנוּ. עֵינָיו שֶׁל עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם חֵילְךָ, יֶאֱרֹבוּ:

   לְחֵלְכָה. עָלֶיךָ יַעֲזֹב חֵלְכָה, שְׁנֵיהֶם בַּמְּסוֹרֶת מִן מִלִּין הַמְשַׁמְּשִׁין כָּה בִּמְקוֹם ךָ, כְּגוֹן (שמות ז:כט) ״וּבְכָה וּבְעַמְּךָ״ (משלי ב:יא) ״תְּבוּנָה תִנְצְּרֶכָּה״ (שמות כט:לה) ״כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֹתְכָה״ (שמואל א א:כו) ״הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה״. לָמַדְנוּ מִמְּסוֹרֶת שֶׁחֵלְכָה כְּמוֹ חֵילְךָ חֵיל שֶׁלְּךָ, וּמְנַחֵם פָּתַר אוֹתָהּ לְחֵלְכָה יִצְפֹּנוּ וְכֵן יַעֲזֹב חֵלְכָה כְּמוֹ וְנָפַל בַּעֲצוּמָיו חֵלְכָאִים עִנְיַן נְמוּכִים וּמְרוּדִים, וְכָה יְסוֹד הַמִּלָּה:

   אבן עזרא

   ישב כל אורב יושב במקום שאין שם ישוב וזה אורב בישוב.

   לחלכה יש אומרים: כי הכ"ף לנכח השם ויש להשיב עליהם על חסרון היו"ד, כי בית וזית ולילה כאשר יסמכו, לא יסור היו"ד. והנה בחלכאים, מחלוקת יש בין כתיב לקרי, אם היא מלת אחת או שתים, ופירוש כאים כמו נכאים, על משקל דוים ורבים.

   ומדקדק גדול אמר: כי חלכאים מלה אחת והיא מהפעלים הרבעים.

   ומלת לחלכה כמוה והה"א תחת אל"ף. ויאמר הגאון: כי נו"ן יצפנו נוסף וטעמו יצפו והעד עיניו כמו עיניו בגוים תצפנה. והנכון בעיני: שהוא יצפנו לנפשותם והטעם כי עיניו יבקשו מקום צפון ונסתר.

   רד"ק

   ישב במארב חצרים חצרים הם ערי הפרזות שהן על הדרכים: כמו ובנתיה וחצריה (יהושע טו מה); חצרים תשב קדר (ישעיהו מב יא). על דרך: פרזות תשב ירושלם (זכריה ב ה).

   במסתרים יהרג נקי כי ברב הפעמים הרשע לא יעשה מעשה הרע בפרהסיא אלא ישב במארב ובמסתרים, שישמור מבני אדם שלא יראוהו. ולא ישמור מהאל הרואה כל!

   עיניו לחלכה יצפנו: לחלכה כמו חלך והה"א נוספת; ופרושו: לעני. אמר: שעיני הרשע יצפנו לעני ללכדו. ויצפנו פעל עומד, כלומר: ישים עיניו במקום צפון ומשם יביט הדרכים.

   מלבי"ם

   ישב, את האריה שהוא העז שבחיות טורפי טרף לקח למשל לדמות בו את הרשע, רק בהעריכו את מעשיו לפי שני חייו, ישתנה ענינו מן האריה, כי ידוע שהארי בהיותו כפיר ישב בסוכה למו ארב ולא יצא ממעונתו לטרף טרף, עד שבא במעמד האריה שאז יצא למארב חצרים עלי טרפו ובהרשע הוא בהפך, שבילדותו דומה לאריה ויצא עלי טרפו לארוב בשדות וביערים, ועת יגדל שאז יהיה כתפארת אדם לשבת בית (כי בזה יתרון לאדם כמוהו על חיות השדה) אז יתדמה ככפיר אשר יצוד ויטרוף בסוכתו, אולם יתרון לו על האריה שהאריה עת יזקן ויחלש אז ליש אובד מבלי טרף, והרשע גם עת ידכא ישוח בזקנותו עוד יטרף טרף אדם יאכל, וז"ש עת ישב הרשע הזה במארב חצרים ויצא על טרפו בילדותו אז במסתרים יהרג את הנקי אשר עיניו לחלכה יצפנו בעוד שהנקי נושא עיניו אליך ומצפה לחילך וכחך שתעזור לו, בעת ההיא יהרגנו הרשע ובטחונו בה' לא יועיל לו כלל, ואח"כ עת יארב במסתר כאריה בסכו עת יתחיל לשבת בכבוד בביתו אז ידמה כאריה כשבתו בסוכתו, וטבע האריה בשבתו בסוכתו ואורב על טרפו עת יראה את טרפו ידלג עליו פתאום כארבע וחמש אמות ובפעם הראשון שישיגהו יהיה טרף לשיניו, אמנם אם לא השיגהו בפעם הראשון הגם כי עבר מנהו והלאה לא ישוב עוד לנגוע בו, רק ישוב בכלימה אל מעונו, ובהשקף על טבע זאת השתולה בהאריה, אומר, שהרשע הזה יארב לחטף עני, אמנם לא יקרה לו כמו להאריה שלפעמים ימלט טרפו מידו, כי הוא יחטף עני תמיד במשכו ברשתו ואין נמלט מידו:

   מצודת ציון

   לחלכה. ענינו כענין עני וחלוש ודומה לו במקראות שלאחריו:

   יצפנו. יסתירו כמו יצפון לצדיק (משלי י״ג):

9. (ט)יֶאֱרֹב בַּמִּסְתָּר כְּאַרְיֵה בְסֻכֹּה יֶאֱרֹב לַחֲטוֹף עָנִי יַחְטֹף עָנִי בְּמָשְׁכוֹ בְרִשְׁתּוֹ:

   מצודת דוד:יארוב. במקום נסתר יארוב וכאריה האורב בסוכה כן יארוב לחטוף את העני במשכו. אמר לשון הנופל בצייד המושך חבל הרשת ללכוד את הבא בה:

   עוד פירושים על פסוק ט: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   אבן עזרא

   יארב אמר ר' משה: כי בסוכת כמו בסוכתו ככה אצל פנה כמו פנתה.

   לחטוף וכמו חטפתם לכם.

   רד"ק

   יארב במסתר כאריה בסכה יארב לחטף עני יחטף עני במשכו ברשתו. המשילו לאריה שהוא עומד בסכתו ויארב לחטף אשר יעבור עליו, או קרוב לו כדי שלא ישמרו ממנו ויברחו מפניו כשיראוהו; וכשיראה הטרף יחטף. והחטיפה היא הלקיחה במהירות, כי הרשע ישב במארב במסתר. ואחר כך המשילו לציד שיפרוש רשתו ויעמוד רחוק מרשתו כדי שלא ישמר העוף ממנו, וחבלי הרשת בידו, וכשיפול העוף ברשת ימשוך הרשת בחבלים שבידו והעוף נתפש: כן דרך הרשע. פעמים לא יהיה במארב אלא יעמוד רחוק מן הדרכים, כדי שלא ישמרו בני אדם ממנו, וכשיראה עניים וחלושים ירוץ אליהם. או יעמיד מבני חבורתו בדרכים בלא כלי זין והוא עם המזוינים מרחוק. וכשיעברו בני אדם החלושים יעשו אלו להם סימן והם באים; והם להם כמו הרשת לציד. ועוד ספר דרך אחרת שעושה הרשע, והוא מה שאמר:

   מצודת ציון

   לחטוף. ענין מהירות הלקיחה כמו וחטפתם לכם (שופטים כ״א):

10. (י)יִדְכֶּה יָשֹׁחַ וְנָפַל בַּעֲצוּמָיו חֵיל כָּאִים:

    מצודת דוד:ידכה ישוח. מראה עצמו כתוש וכפוף לבל ירגישו בו אבל מפיל בכחו הרב את העניים:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    יִדְכֶּה יָשׁוֹחַ. כָּךְ דֶּרֶךְ הָאוֹרֵב, שֶׁמְּדַכֶּה וּמַשְׁפִּיל וּמַקְטִין עַצְמוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא נִכָּר:

    וְנָפַל בַּעֲצוּמָיו חֵלְכָּאִים. חֵיל נִשְׁבָּרִים. רָאִיתִי בַּמְּסוֹרָה הַגְּדוֹלָה חֵלְכָּאִים אַחַת מֵחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה תֵּיבוֹת הַכְּתוּבוֹת תֵּיבָה אַחַת וְנִקְרָאוֹת שְׁתֵּי תֵיבוֹת, וּכְמוֹ ״וַתֹּאמֶר לֵאָה בָּגָד״ (בראשית ל:יא) ״אֵשְׁדָּת לָמוֹ״ (דברים לג:ב) ״מַלְכֶּם תְּדַכְּאוּ עַמִּי״ (ישעיה ג:טו). אַף זֶה חֵלְכָּאִים, חֵיל שֶׁל נִשְׁבָּרִים, כָּאִים לְשׁוֹן ״וְנִכְאֵה לֵבָב לְמוֹתֵת״ (תהלים קט:טז) וְאִם תֹּאמַר הַנּוּ״ן מִן הַשֹּׁרֶשׁ יוֹכִיחַ עָלָיו ״יַעַן הַכְּאוֹת לֵב צַדִּיק״ (יחזקאל יג:כב) לָמַדְנוּ הַנּוּ״ן שֶׁל נִכְאֶה כְּנוּ״ן שֶׁל ״נִמְבְזֶה״ (שמואל א טו:ט) וְנוּ״ן שֶׁל נִקְלֶה וְכֵן פִּתְרוֹנוֹ וְנָפַל בַּעֲצוּמָיו שֶׁל רָשָׁע זֶה בִּרְמִיזוֹתָיו וּבִקְרִיצוֹתָיו לְשׁוֹן ״הַגִּישׁוּ עַצְמוֹתֵיכֶם״ (ישעיה מא:כא) ״עֹצֵם עֵינָיו״ (ישעיה לג:טו), חֵיל שֶׁל עֲנִיִּים. דָּבָר אַחֵר בַּעֲצוּמָיו עַל יְדֵי גִבּוֹרָיו, אָמַר רַבִּי סִימוֹן אֵין הָרָשָׁע הַזֶּה מֵטִיל בַּקְּלִירוֹס שֶׁלּוֹ פֵּרוּשׁ חֵיל אֶלָּא גִבּוֹרִים כְּמוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ״וּלְגֻבְרִין גִּבָּרֵי חַיִל דִּי בְחֵילֵהּ אֲמַר לְכַפָּתָה לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ״ (דניאל ג:כ). וּמְנַחֵם פָּתַר חֵלְכָּאִים כְּמוֹ דַּל וְחֵלֶךְ וְהַכָּ״ף יְסוֹד בַּתֵּיבָה:

    אבן עזרא

    ידכה ככה דרך האריה בהכספו לטרוף שלא יהי נודע, אז ידלג על טרפו.

    בעצומיו ידיו ורגליו שיש להם כח עצום ונכון הוא, כאשר מצאנו יגרם ישבר גרם והוא מהבנין הכבד ומצאנו ככה מהקל לא גרמו לבקר, הנה יהיה עצם והאחרון עצמו מהכבד, גם יהיה מהקל והנה יהי' טעם בעצומיו - השוברים העצמים.

    וחלכאים פירשתיו.

    רד"ק

    ודכה ישח ודכה כתיב בוא"ו וקרי ביו"ד, והוא"ו והיו"ד מתחלפין. אמר: כי עוד בענין אחר הוא דרך הרשע לתפוש העניים. יעשה עצמו דכא ושח. הוא וחבורתו יעשו עצמם חולים ומדוכאים כדי שלא ישמרו בני אדם מהם ויצאו עמהם בחבורה בדרך; וכשהם רחוקים מן הישוב מראים להם כחם ועצמם ותופשים אותם, וזה:

    ונפל בעצומיו חלכאים: והוא כתיב מלה אחת וקרי שתי מלות חל כאים, ופרושו: עדת הנכאים והחלושים. ועצומיו הוא תואר לחבריו העצומים, ידיו ורגליו. וכל אלה הדרכים שספר בענין הרשע להראות, כי בכל אלה הדרכים ישמר מבני אדם ולא ישמר מהאל, ומראה עצמו כי איננו ירא מהאל; כי אמר בלבו אינו רואה ואינו יודע, כמו שאמר:

    מלבי"ם

    ידכה, וגם בעת אשר ידכא וישוח, שהוא בעת זקנותו שילך שחוח מרוב ימים, בכל זאת ונפל בעצומיו חיל נדכאים, ועצומים כל הרוגיו, עד שיזיק לבני אדם בשלשה חלקי ימי חייו, בימי העליה והעמידה והירידה:

    מצודת ציון

    ידכה. ענין כתיתה:

    ישוח. מלשון שיחה וכפיפה כמו שחה לעפר (לקמן מ״ד):

    בעצומיו. בחזקו כמו ועצם כחו (דניאל ח׳):

11. (יא)אָמַר בְּלִבּוֹ שָׁכַח אֵל הִסְתִּיר פָּנָיו בַּל־רָאָה לָנֶצַח:

    מצודת דוד:אמר. כ״ז הוא על כי חושב או האל שכח מעשיו או שאינו משגיח בהם:

    עוד פירושים על פסוק יא: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    אמר מודה הרשע ששם אל רק אין לו דעה, כדרך: איכה ידע אל.

    בל ראה הטעם כפול כמשפט.

    רד"ק

    אמר בלבו שכח אל הסתיר פניו בל ראה לנצח: אם ידע שכח. או פרושו: כי איננו יודע כלל, כמו האדם ששכח הדבר ואינו יודעו, או כאדם שיודע הדבר ומסתיר פניו ואינו רוצה לראותו לעולם; לפיכך אמר:

    מלבי"ם

    אמר בלבו, תחלה יאמר הרשע בלבו שכח אל, שהגם שהאל רואה ומשגיח הוא שוכח מלהעניש תיכף וע"כ אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה, אח"כ פוקר יותר ויאמר שהאל הסתיר פניו ואינו משגיח בשפלים כי על השמים כבודו, ואח"כ פוקר יותר ויאמר שהאל בל ראה לנצח, שהראיה והידיעה נמנעים בחקו כפי טענות הפילוסופים שהביא במורה [ח"ג] שכפרו בידיעת ה' לגמרי, ויצייר שהרשע הולך מדחי אל דחי בשלשה עתותי חייו הנ"ל עד שבסוף ימיו יכחיש גם ידיעת ה' ויאמר לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב:

12. (יב)קוּמָה יְהוָה אֵל נְשָׂא יָדֶךָ אַל־תִּשְׁכַּח עֲנָוִים:

    מצודת דוד:קומה. לזה קום והרם ידך עליו להכותו ואל תשכח העניים הנלכדים בידו:

    עוד פירושים על פסוק יב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    קומה נשיאת היד להראות הכח.

    אל תשכח כנגד שכח אל.

    רד"ק

    קומה יהוה אל נשא ידך לפי שהרשע אומר שאינך רואה, קומה אתה ונשא ידך עליו

    אל תשכח ענוים : כמו שהרשע אמר שכח אל. עניים כתיב וקרי ענוים.

    מלבי"ם

    קומה ה', מבקש, אתה ה' קומה להושיע, אתה אל נשא ידך להראות גבורתך, ומפרש קומה ה' [שהוא שיקום ברחמיו להושיע] כי ראוי שאל תשכח ענוים העשוקים ואין להם מנחם, אל נשא ידך [שהוא להראות גבורתו] מצד כי:

13. (יג)עַל־מֶה נִאֵץ רָשָׁע אֱלֹהִים אָמַר בְּלִבּוֹ לֹא תִּדְרֹשׁ:

    מצודת דוד:על מה. בעבור מה מלאה לב הרשע לנאץ את אלהים כי חושב בלבו שאינך דורש מעשיו:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    עַל מֶה נִאֵץ רָשָׁע. לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְפִי שֶׁאָמַר בְּלִבּוֹ לֹא תִדְרֹשׁ:

    אבן עזרא

    על מה לשון תימה כמו למה תראני און.

    רד"ק

    על מה נאץ רשע אלהים אמר בלבו לא תדרש: כי על מה הוא מנאץ אותך? אלא לפי שאמר בלבו כי לא תדרוש ולא משגיח מה שהוא אומר ועושה.

    מלבי"ם

    על מה נאץ רשע אלהים למה יאמר שאין יכולת בידך, או למה יאמר בלבו לא תדרוש שיכפור שאינך יודע ומשגיח, והלא באמת אתה משגיח וגם היכולת בידך, כי ראיתה, הלא אתה משגיח ורואה מעשה הרשע כי אתה עמל וכעס תביט, שלא לבד שתראה מעשה הרשע כי גם תביט על מחשבתו, בין העמל שהיא מחשבתו הרעה ובין הכעס מה שמכוין להכעיסך, וגם יש לך יכולת כי לתת בידך, יש בידך הכח לתת לו גמולו, ולא תאמר שתניח עונשו אל שלוחך שהטבע תענישהו כרוב העונשים האלהיים שיבאו ע"י אמצעיים טבעיים, כי עליך יעזב חלכה יתום אתה היית עוזר, היתום אשר אתה היית עוזר לו מעולם בהשגחה מיוחדת למעלה מן הטבע יעזב חלכה עליך, שאתה בעצמך תעזר לו לא ע"י החיל שלך, [מדמה את ישראל כיתום שגדלהו המלך והיה נותן לו צרכיו בעצמו, שחיל המלך ומשרתיו לא יתעסקו בצרכיו אחר שיודעים שהמלך בעצמו מתעסק בעניניו], ולכן שבור זרוע רשע אתה בעצמך ותדרוש רשעו של הרע למען בל תמצא, תכלית דרישתך לחקור מעשה הרשע להענישו יהיה כדי לבל תמצא את הרע, למען יתמו חטאים והרשעים ישובו בתשובה:

14. (יד)רָאִתָה כִּי־אַתָּה עָמָל וָכַעַס תַּבִּיט לָתֵת בְּיָדֶךָ עָלֶיךָ יַעֲזֹב חֵלֶכָה יָתוֹם אַתָּה הָיִיתָ עוֹזֵר:

    מצודת דוד:ראיתה. אבל באמת ראית מעשיו כי מעולם רואה אתה העמל והכעס מה שהרשע עושה: לתת בידך. ובידך לתת לאיש כדרכיו ולכן יעזוב העני בטחונו מכל אדם וישען עליך כי מעולם אתה עוזר ליתום אשר חלפה עזרתו:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

    רש"י

    רָאִיתָה. מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה וְאַתָּה מַחֲרִישׁ:

    כִּי אַתָּה. כֵּן דַּרְכְּךָ, שֶׁתַּבִּיט עָמָל וָכַעַס:

    לָתֵת בְּיָדֶךָ. בְּכֹחֲךָ אַתָּה נוֹתֵן יָד לָרְשָׁעִים לְהַצְלִיחַ בְּרִשְׁעָם:

    עָלֶיךָ יַעֲזֹב חֵלֵכָה. יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ, שֶׁהֵם חֵילְךָ, הֵם עוֹזְבִים עָלֶיךָ אֶת הַמַּשָּׂא שֶׁתַּעֲשֶׂה דִּין בָּרְשָׁעִים. וּמְנַחֵם פֵּתַר יַעֲזֹב לְשׁוֹן עֶזְרָה כְּמוֹ ״עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ״ (שמות כג:ה), וּמְנַחֵם פֵּתַר חֵלְכָה לְשׁוֹן דַּל וְחֵלֶךְ וְכ׳ יְסוֹד בַּתֵּיבָה:

    יָתוֹם אַתָּה הָיִיתָ עוֹזֵר. בְּיָמִים רִאשׁוֹנִים:

    אבן עזרא

    ראתה בחכמתך כי אתה תביט בלי ספק העמל והכעס שיעשה הרשע, כי בידך לתת לו גמול בכל עת שתרצה.

    עליך יעזוב חלכה כמו לחלכה זה הכעס, כי ראה שפעמים רבות עזרת היתום שאין לו עוזר. ורבי יהודה בן בלעם אמר: בעבור כי תביט העמל והכעס אתה נותן לו כל חפצו, על כן יעזוב הדל לסמוך והנה סוף הפסוק יכזיבנו.

    רד"ק

    ראתה חסרה היו"ד, שהיא במקום למ"ד הפעל, מהמכתב. הרשע אומר שאין אתה רואה; אבל אתה ראיתה הכל.

    כי אתה בודאי

    עמל וכעס תביט העמל והכעס שעושה הרשע לעניים תביטהו אתה.

    לתת בידך כאשר תרצה לקחת משפט העניים מהרשע. כי

    עליך יעזב חלכה החלך, והוא העני, דינו; כי פעמים רבות ראה,

    יתום אתה היית עוזר: שהיית עוזר היתום ומי שאין לו כח, לפיכך הוא מיחל לך ועוזב דינו עליך. וחלכה הה"א נוספת כמו שפרשנו (למעלה ח)

15. (טו)שְׁבֹר זְרוֹעַ רָשָׁע וָרָע תִּדְרוֹשׁ־רִשְׁעוֹ בַל־תִּמְצָא:

    מצודת דוד:שבור. לזה שבור חוזק הרשע למען יבין כי יש אלהים שופטים: ורע. ואז אף הרגיל לעשות רע כשתדרוש רשעו לא תמצא כי יחזור למוטב כשיראה שאתה עושה דין ברשעים:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

    רש"י

    שְׁבֹר זְרוֹעַ. שֶׁל עֲמָלֵק הָרָשָׁע:

    וְרָע תִּדְרוֹשׁ רִשְׁעוֹ בַּל תִּמְצָא. פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁרוֹאִין אֶת הָרְשָׁעִים מַצְלִיחִין, לִבָּם נוֹשְׂאָם לְהַרְשִׁיעַ. אֲבָל מִשֶּׁתִּשְׁבֹּר אֶת זְרוֹעַ הָרְשָׁעִים, אִם בָּאתָ לִדְרוֹשׁ רִשְׁעָם שֶׁל רִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא תִמְצָאֶנּוּ:

    אבן עזרא

    שבור תי"ו תדרוש לנכח לו, השם היית כבן אדם שהוא דורש, לא היית מוצא הרשע כי יאבד.

    ויש אומרים: כי התי"ו סימן הזרוע כי תבקש הזרוע להרע ולא תמצא, על דרך תמצא ידך ה' אז יתברר כי השם הוא מלך לבדו, והעד אבדו גוים מארצו.

    רד"ק

    שבור זרוע רשע שבור זרועו ותקפו

    ורע תדרוש רשעו בל תמצא: שהוא אומר כי לא תדרוש כמו שאמר למעלה (יג) הראה לו כי אתה דורש; ואם אתה עושה כן לא תמצא רשע בארץ, כי אם תשבור זרועו הנשאים ישמעו וייראו. ורשע ורע הוא כפל דבר.

16. (טז)יְהוָה מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ:

    מצודת דוד:ה׳ מלך וגו׳. הלא מלכותך לעולם וככוחך אז כוחך עתה והלא אבדו גוים מארצו בעבור מעשיהם הרעים לזה עשה כן לאבד הרשעים:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    ה׳ מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד. מֵאַחַר שֶׁיֹּאבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ:

    רד"ק

    יהוה מלך עולם ועד כשתעשה משפט ברשעים העושקים ישראל בגלות אז תהיה מלך עולם ועד ואין מורה את פיך כמו שאמר (זכריה יד ט): והיה יי' למלך על כל הארץ; ואז

    אבדו גוים מארצו: ותשוב המלוכה לישראל.

    מלבי"ם

    ה' מלך, ר"ל ה' אינו דומה כמלך ב"ו שאם חטאו נגדו כל בני המדינה א"א שיהרוג את כולם שאז לא יהיה מלך כי אין מלך בלא עם, אבל מלכות ה' אינו תלוי מן העם, כי ה' מלך עולם, מלכותו נצחי ולא תשתנה, אף אם אבדו גוים מארצו כי אין מלכותו מצד העם כי היא תלויה בו בעצמו:

17. (יז)תַּאֲוַת עֲנָוִים שָׁמַעְתָּ יְהוָה תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ:

    מצודת דוד:תאות. הלא מעולם שמעת למלאות תאות ענוים לכן גם עתה כשלבם נכון להתפלל בכוונת הלב שמע אליהם ומלא תאותם:

    עוד פירושים על פסוק יז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    לבם שמעת לפני שידברו על דרך כי אין מל' בלשוני וכל תאותם שתכין לבם והטעם לעזרם ותי"ו תקשיב אזנך סימן לשון נקבה, וזה הוא הטעם כפול.

    רד"ק

    תאות ענוים שמעת יהוה שמעת כמו תשמע, ופרושו: שמעת תפלתם כתאותם. או פרושו: שמעת תאותם קודם שיוציאוה מפיהם, כמו שאמר (ישעיהו סה כד): והיה טרם יקרא ואני אעשה וגומר.

    תכין לבם תסיר מלבם טרדת העולם כי לבם טרוד בענים ומרודיהם, ואתה תעזרם להכין לבם אליך בכונה. ואז

    תקשיב אזנך: לתפלתם. ופרוש תקשיב אזנך: תשים ותהיינה אזניך קשובות.

    מלבי"ם

    תאות, עפ"ז סיים בקשתו שישמע ה' תאות ענוים, ולא לבד שישמע בעת שדברו זה בפיהם, כי גם תכין לבם, בעת שהתאוה תכין את לבם, ויעלו ציורי תאוה זו על הלב, שלבם יתחיל לחשוב ולהתאוות לזה הגם שלא הוציאוהו בשפתם, תקשיב אזנך, למלאות תאותם, ומהו התאוה הזאת? לשפט יתום ודך שאתה תעשה משפט יתום ודל מיד העריצים העושקים אותו, זאת שנית בל יוסיף עוד לערץ ולהתחזק אנוש מן הארץ, שלא ימצא עוד אנוש אשר יתחזק בעריצות מכל הארץ למשול ולכבוש כל הארץ, רק יהיה המשפט ע"י הקב"ה בעצמו עד שכולם יכירו השגחתו למנצח, במזמור זה יתוכח את בני דורו אשר טענו על אמונת ההשגחה ממה שהרשע מכתיר את הצדיק וה' לא יעשה משפט, ותשובתו, שבזה יבחן את בני אדם, שאם היה מעניש את הרשע תיכף לא היה מקום לבחירה ולשכר ועונש, והיו כולם עובדים את ה' מיראת העונש, אבל ע"י שהעלים את השגחתו, בזה יבחנו הצדיקים העובדים את ה' באמת ובזה יגדל שכרם בה' חסיתי, אנכי חוסה בה' בהשגחתו הפרטית, ואתם איך תאמרו לנפשי כי נודי הרכם, פי' הנוד שלי שאני נע ונד על הרכם ונרדף מפני אויבי, הוא דומה כמו [נוד צפור שהוא מקריי בלתי השגחיי ושכן נדידה שלי הוא במקרה לא בהשגחה, ואתם מביאים ראיה לזה שאין ה' משגיח:

18. (יח)לִשְׁפֹּט יָתוֹם וָדָךְ בַּל־יוֹסִיף עוֹד לַעֲרֹץ אֱנוֹשׁ מִן־הָאָרֶץ:

    מצודת דוד:לשפוט. לקחת משפטים מיד עושקיהם: בל יוסיף. ולא יוסיף עוד העושק לערוץ ולהכאיב לבני אדם כאשר יראה כי שלם תשלם:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    לִשְׁפֹּט יָתוֹם. לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּטָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, הַיְתוֹמִים וְדַכִּים:

    בַּל יוֹסִיף עוֹד. עֵשָׂו:

    לַעֲרֹץ אֱנוֹשׁ. לְכַתֵּת וְלִשְׁבֹּר אֶת הָאֲנוּשִׁים וְחוֹלִים:

    אבן עזרא

    לשפוט לקחת משפט יתום ודך ומלת ערץ אל תערצו, כמו אל תיראו ועריץ כמו נורא והנה לערוץ אנוש לירא אנוש, כי מצאנו מלת יראה במ"ם כמו יראו מה' ובלא מ"ם כמו יראוך עם שמש, או תהיה מלת מן הארץ, מושכת אחורנית כמו אדם פטדה וברקת.

    רד"ק

    לשפט יתום ודך ומה היה תפלתם? לשפט יתום ודך. ופרושו: לקחת משפטם מיד עושקיהם.

    בל יוסיף עוד לערץ אותם ולהפחידם עוד

    אנוש מן הארץ: ולא ייראו כי אם ממך. לערץ פעל יוצא וכמוהו פעל יוצא בקומו לערץ הארץ (שם ב יט); העלה נדף תערוץ (איוב יג כה).

    מצודת ציון

    ודך. כחוש ומעונה:

    לערוץ. לשבור כמו אל תערוץ (יהושע א׳):