תהילים פרק י״ב

תהילים פרק י״ב עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לַמְנַצֵּחַ עַל־הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   עַל הַשְּׁמִינִית. כִּנּוֹר שֶׁל שְׁמוֹנָה נִימִין:

   אבן עזרא

   למנצח, השמינית נועם או פיוט, או יתר.

   רד"ק

   למנצח על השמינית מזמור לדוד: כבר פרשתי טעם על השמינית (תהלים ד); וזה המזמור נאמר ברוח הקדש על העתיד על דור שהיו מתגברים הרשעים על העניים ואמר:

   מלבי"ם

   למנצח, כנגד בעלי לשון בזמנו אשר דברו עתק נגד ה' ודרשו פלסתר בתורתו, ואשר דברו לה"ר בין איש לרעהו:

2. (ב)הוֹשִׁיעָה יְהוָה כִּי־גָמַר חָסִיד כִּי־פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם:

   מצודת דוד:הושיעה ה׳. להנצל מיד שאול: כי גמר חסיד. כלה חסיד מן העולם ולא ימצא מי למחות ביד שאול וללמוד עלי זכות בפניו: פסו. כלו אנשי אמונה וידברו עלי כזב בפני שאול:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   גָּמַר. כָּלָה:

   פַסּוּ. פֵיילִירִינְ״ט בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ אָפְסוּ, וְכֵן פָּתַר מְנַחֵם:

   כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם. הַכֹּל מְשַׁקְּרִים בִּי וּמְרַגְּלִים אֶת הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי מִתְחַבֵּא שָׁם וּמַגִּידִים לְשָׁאוּל ״הֲלֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר עִמָּנוּ״ (תהלים נד:ב; שמואל א כג:יט):

   אבן עזרא

   כי גמר חסיד גמר פועל עומד. או אם היה יוצא גמר חסיד לעשות חסד, גם פסו נכרתו כמו פס ידא.

   ואמונים תאר ואין ככה שומר אמונים, כי הוא שם:

   רד"ק

   הושיעה יהוה כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם: כלומר: החסידים ואנשי האמונה גמרו ופסו, ורוב אנשי הדור הזה הם רשעים, ויערימו סוד על העניים והחלושים; לפיכך צריך תשועת יי' להושיעם מידם.

   מלבי"ם

   כי גמר חסיד שהיו עושים חסד בדבר שלא הבטיחו כלל, וכן עשו מצות יתירות מצד החסידות, וגם פסו אמונים, אנשי אמת ששמרו מה שהבטיחו, ובמצות היו עושים החיוב המוטל עליהם, ולא זאת לבד, כי שוא ידברו איש את רעהו, ומחפאים השוא ע"י שפתי חלקות, וידברו בלב ולב וגם יל"פ שוא ידברו באמונות ודעות, ושפת חלקות בדברים שבין אדם לחבירו:

   מצודת ציון

   פסו. אפסו וכלו:

3. (ג)שָׁוְא יְדַבְּרוּ אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ שְׂפַת חֲלָקוֹת בְּלֵב וָלֵב יְדַבֵּרוּ:

   מצודת דוד:שוא ידברו וגו׳. מה שמדברים רכות המה שוא כי לא כן עם מחשבותם: בלב ולב ידברו. כאלו הלשון מדבר בשליחות לב האחד והלב השני בל עמו:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   בְּלֵב וָלֵב. בִּשְׁנֵי לְבָבוֹת: לִי מַרְאִים שָׁלוֹם, וְיֵשׁ שִׂנְאָה טְמוּנָה בְּלִבָּבָם:

   אבן עזרא

   חלקות תואר והמתואר חסר והם אמרות. כמו: וידבר אתם קשות.

   בלב ולב כמו שיש לו שתי לבבות והלשון תליץ בעד האחד.

   רד"ק

   שוא ידברו איש את רעהו כי יאמרו בפיהם מה שאין בלבם; וזהו שוא.

   שפת חלקות חלקות שם; ואם יהיה תאר יהיה חסר המתואר: אמרות חלקות.

   בלב ולב ידברו: שמראים עצמם בדבריהם בלב אחד לטובה, ולבם לרעה.

4. (ד)יַכְרֵת יְהוָה כָּל־שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת:

   מצודת דוד:יכרת ה׳. מתפלל שיכרת ה׳ בעל שפתי חלקות והלשון המדברת דברים חשובים ויקרים בכדי לרמות:

   עוד פירושים על פסוק ד: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   יכרת נבואה כדרך רפאני ה' וארפא או תפלה.

   מדברת גדולות כמו מאכלו בריאה.

   רד"ק

   יכרת יהוה כל שפתי חלקות דרך נבואה או פתלה.

   לשון מדברת גדלות: גדלות: דברות גדולות, או גבוהות; וכן כעדר הקצובות (שיר ד ב); מאכלו בראה (חבקוק א טז), והדומים להם.

   מלבי"ם

   יכרת ה' כל שפתי חלקות בדברים שבין אדם לחבירו, לשון מדברת גדולות בעניני האמונה, שהלשון מציין דברים התבוניים, שהם יתפלספו באמונה ויכחישו הדת:

   מצודת ציון

   גדולות. חשובות ויקרות כמו אשה גדולה (מ״ב ד׳):

5. (ה)אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ:

   מצודת דוד:ללשוננו. המדברת גדולות נגביר על כולם כי נוכל לרמותם שפתינו אתנו הלא שפתינו ברשותינו ונוכל לדבר בהם דברי שקר הפוך מה שבלב כי מי אדון לנו לצוות לבל לדבר כ״א הדבר שבלב כי מי יודע מה שבלב:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   לִלְשׁוֹנֵנוּ נַגְבִּיר. בִּלְשׁוֹנֵנוּ נִתְגַּבֵּר:

   אבן עזרא

   ללשונינו בעבור לשונינו כמו: פן יאמרו לי.

   רד"ק

   אשר אמרו לשננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו: ללשננו בעבור לשננו, כמו אמרי לי אחי הוא (בראשית כ יג).

   מלבי"ם

   אשר אמרו ללשוננו נגביר בעניני האמונה, שפתינו אתנו בדברים שבין אדם לחברו ידבר לשון הרע ומרמה ויאמרו מי אדון לנו אחר שיגבירו לשונם במופתים מזויפים להכחיש את ההשגחה ואין להם אדון בשמים, ושפתיהם אתם לנצח את רעיהם בשפתי שקר ואין להם אדון בארץ:

6. (ו)מִשֹּׁד עֲנִיִּים מֵאַנְקַת אֶבְיוֹנִים עַתָּה אָקוּם יֹאמַר יְהוָה אָשִׁית בְּיֵשַׁע יָפִיחַ לוֹ:

   מצודת דוד:משוד. מחמת השוד שעושים לעניים ע״י ערמתם: מאנקת. הצועקים על השוד אקום. להפרע מהם: אשית בישע יפיח לו. כאלו אמר אשית ישע ביפיח לו ר״ל אושיע את הבא לאבד את הרשע בהפחת רוח בעלמא:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   מִשֹּׁד עֲנִיִּים. מֵחֲמַת שׁוֹד עֲנִיִּים הַנִּשְׁדָּדִים עַל יֶדְכֶם, כְּגוֹן אֲנִי וַאֲנָשַׁי וְכֹהֲנֵי נוֹב (שמואל א כב), וּמֵחֲמַת אַנְקַת אֶבְיוֹנִים, יֹאמַר ה׳ עַתָּה אָקוּם לְעֶזְרָתָם:

   אָשִׁית בְּיֵשַׁע יָפִיחַ לוֹ. אֲשִׁיתֵם בְּיֵשַׁע יְדַבֵּר עֲלֵיהֶם:

   יָפִיחַ. לְשׁוֹן דִּבּוּר, הַרְבֵּה יֵשׁ בְּסֵפֶר מִשְׁלֵי (משלי ו:יט), וּבַחֲבַקּוּק: ״וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב״ (חבקוק ב:ג). וּמְנַחֵם פָּתַר אוֹתוֹ לְשׁוֹן מוֹקֵשׁ, כְּמוֹ ״הַפַּח נִשְׁבָּר״ (תהלים קכד:ז):

   אבן עזרא

   מ"ם משד, כמ"ם מחמס אחיך יעקב.

   עתה אקום יאמר ה' דרך נבואה.

   אשית בישע כמו: לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי.

   והטעם אשית ישע אשר יפיח לו ידבר, כמו: יפיח כזבים והוא דבק עם הפסוק הבא אחריו.

   רד"ק

   משד עניים שאני רואה,

   מאנקת אביונים שאני שומע,

   עתה אקום יאמר יהוה להושיעם; ויאמר יי' הוא דרך נבואה

   אשית בישע יפיח לו: אשית העניים בישע מאשר יפיח להם, כלומר: אושיעם מאשר יציבו להם פחים ללכדם; וכן יפיחו קריה (משלי כט ח) יציבו פח.

   מלבי"ם

   משד, נגד המזיקים לרעיהם בין אדם לחברו, יאמר שיקום האדון להענישם, והמאמרים מקבילים, משוד עניים עתה אקום יאמר ה' לענוש את השודדים, ומאנקת אביונים אשית בישע יפיח לו, שהאביון אין לו מאומה שישדדו ממנו ואנקתו הוא על שאין רוצים להושיעם בצדקה וחסד, יפיח ה' וידבר "אנכי אשית בישע" להושיעם:

   מצודת ציון

   משוד. ענין עושק:

   מאנקת. ענין צעקה כמו אנקת אסיר (לקמן ע״ט):

7. (ז)אִמֲרוֹת יְהוָה אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם:

   מצודת דוד:אמרות ה׳. הלא אמרות ה׳ המה טהורות ככסף הנצרף במקום מגולה במעבה האדמה פעמים רבות שאז היא טהורה מבלי סיג וכן אמרי ה׳ לא יפול מה מהם ארצה כי כן יהיה שיתן כח ביד המאבד את הרשע:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   אִמְרוֹת ה׳ אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת. הֵן שֶׁיֵּשׁ יְכֹלֶת בְּיָדוֹ לְקַיְּמָם, אֲבָל אִמְרוֹת בְּנֵי אָדָם אֵינָם אֲמָרוֹת, שֶׁהֵם מֵתִים וְאֵין בְּיָדָם לְקַיֵּם:

   טְהוֹרוֹת. בְּרוּרוֹת וּמִתְקַיְּמוֹת, כָּל מַה שֶּׁמַּבְטִיחַ עוֹשֶׂה (פסיקתא רבתי יד). וַהֲרֵי הִבְטִיחַנִי יְשׁוּעָה וּמַלְכוּת:

   כֶּסֶף צָרוּף. הֲרֵי הֵן כְּכֶסֶף צָרוּף הַגָּלוּי לְכָל הָאָרֶץ. בַּעֲלִיל. לְשׁוֹן גִּלּוּי הוּא בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה בֵּין שֶׁנִּרְאָה בַּעֲלִיל בֵּין שֶׁלֹּא נִרְאָה בַּעֲלִיל כוּ׳ (ראש השנה כא:). וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים בַּעֲלִיל לְשׁוֹן מַעֲלָה, וְכֵן פֵּרוּשׁוֹ כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ, כְּלוֹמַר כַּכֶּסֶף הַצָּרוּף בַּמְּשֻׁבָּח שֶׁבֶּעָפָר וּבָעֶלְיוֹן שֶׁבּוֹ כִּי כּוּר הַמְּצָרֵף יַעֲשֶׂה אָדָם מִן הֶעָפָר הַמְּשֻׁבָּח. לָשׁוֹן אַחֵר בַּעֲלִיל כְּמוֹ עֱלִי ״בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בַּעֱלִי״ (משלי כז:כב), וְהוּא שֵׁם כְּלִי שֶׁכּוֹתְשִׁין בְּתוֹכוֹ, וְכֵן בַּעֲלִיל הַכּוּר שֶׁמַּתִּיכִין לְתוֹכוֹ הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף. וְזֶה אֵינוֹ נִרְאֶה, לְפִי שֶׁאֵינוֹ קוֹרֵא עֱלִי הַמַּכְתֵּשׁ שֶׁכּוֹתְשִׁין לְתוֹכוֹ אֶלָּא יַד הַמַּכְתֵּשׁ שֶׁכּוֹתְשִׁין בּוֹ שֶׁקּוֹרִין פילאו״ן בְּלַעַז. לָשׁוֹן אַחֵר בַּעֲלִיל לְשׁוֹן בַּעַל יָד, כְּלוֹמַר אֲדוֹן הָאָרֶץ וְשֶׁבַח הַמִּלָּה כְּנֶגֶד הַשֵּׁם, וְזֶה תַּרְגּוּם יוֹנָתָן הוּא לְשׁוֹן אַדְנוּת, וְאָמַר כִּי אִמְרוֹתֵינוּ כֶּסֶף צָרוּף מֵאֲדוֹן הָאָרֶץ שֶׁהוּא הַשֵּׁם שֶׁהוּא צָרַף וְזִקֵּק אוֹתָם (ס״א אינו):

   אבן עזרא

   אמרות והטעם: כי השם יושיע מיד אלה המגבירים בלשונם ההוגה בתורתו, על כן אתה תשמרם.

   ומלת בעליל כפול הלמ"ד כדרך סגריר והוא מגזרת ובעל הארץ שהוא אדניה ויהיה כסף צרוף כסף אדוני הארץ.

   שבעתים פעמים רבות.

   רד"ק

   אמרות יהוה אמרות טהרות ואם תאמרו כי מה שיאמר יי' לא יקום; לא כן, כי אמרות יי' אמרות טהורות, אין בהן סיג, כי כלן אמת, והן כמו

   כסף צרוף בעליל לארץ וככסף שהוא

   מזקק שבעתים: ופרוש בעליל לארץ כמו בעל הארץ, ופרושו: אדון הארץ, והבי"ת שרש והוא כפול למ"ד הפעל בשקל סגריר וכלומר: האמרות האלה הן ככסף צרוף מאדון כל הארץ. ולמ"ד לארץ כלמ"ד הרגו לאבנר (שמואל ב ג ל); השלשי לאבשלום (דברים הימים א ג ב), או תהיה במקום ה"א הידיעה. ויש מפרשים (תרשום ורש"י) בעליל הבי"ת שמוש, ופרושו: עליון ומשובח, כלומר: ככסף צרוף במשובח שבעפר שעושין ממנו הכור. ורבותינו, זכרם לברכה, פרשו, (משנת ראש השנה א ה) עליל מקום הנראה והנגלה, באמרם: בין שנראה בעליל. ואמרו (שם בבלי כא ב): מאי משמע דהאי עליל לישנא דגלוי הוא? דכתיב בעליל לארץ. ופרוש שבעתים פעמים רבות כפולות; כי מספר שבע ושבעה יבא בענין מספר רב, כמו שבע כחטאתיכם (ויקרא כו כא); שבע יפול צדיק וקם (משלי כד טז) שבעה עינים (זכריה ג ט). וכן שבעתים פעמים רבות כפולות; וכן שבעתים יקם (בראשית ד טו).

   מלבי"ם

   אמרת, ונגד הדוברים עתק באמונה והמשתדלים לזייף תורת ה' ולדרוש בה דרשות של דופי, אומר אמרות ה' אמרות טהורות, היינו האמרים והמליצות והספורים שבתורה שהם לבושים וגויות אל החכמה האלהית והסודות הצפונים בה שהם נשמות אליהם, הם טהורות, שגם הספורים והמליצות שבתורה הם נקיות מכל סיג, לא כאמרות הפילוסופים שילבישו את החכמות בספורים בדויים שאין בם מועיל, לא כן התורה שגם הנגלה ממנה שהוא לבוש אל הנעלם היא טהורה ומלאה חכמה ומוסר, והפנימית המתלבש תחת הלבושים הוא כסף הצרוף בעליל לארץ דבר יקר מאד ומזוקק שבעתים, ועל האמרות והכסף אני מבקש אתה ה' תשמרם את האמרות, וכן את הכסף אתה ה' תצרנו מן הדור זו, לבל יזייפו את האמרות והכסף הצרוף הזה ובל ידרשו בו דרשות של הבל סביב, ר"ל שתצרנו מן הדור זו אשר בו יתהלכון הרשעים סביב הקליפה המכסה את הפרי, סביב לבושי וספורי התורה לזייפם ולערב בם מוץ ופסולת, בעת רום זלות לבני אדם, בעת אשר דברים הזלים והפחותים יתרוממו לבני אדם, בעת שיעזבו את הדבר היקר והנכבד שהיא האמונה המקובלת ודברים האלהיים, ודברים הזלים והמבוזים שהם מחקרי השכל ומופתים מתעים הם יקרים ורמים בעיניהם, שאז יתהלכו הרשעים סביב אמרות ה' לשים דברים כוזבים ועיונים מבוזים תחתיהם, בעת הזאת צריך שתשגיח לשמור ולנצור אמרות ה' וכסף הדת האלהי מן המזייפים, בל יערבו בם סיגים ודברי זולות:

   מצודת ציון

   בעליל. במקום מגולה ובמשנה בין שנראה בעליל (ר״ה כ״א):

   לארץ. כמו בארץ:

8. (ח)אַתָּה־יְהוָה תִּשְׁמְרֵם תִּצְּרֶנּוּ מִן־הַדּוֹר זוּ לְעוֹלָם:

   מצודת דוד:תשמרם. את האביונים: תצרנו. תשמור כל אחד לעולם מידי אנשי הדור ההוא:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   תִּשְׁמְרֵם. לְאוֹתָם עֲנִיִּים וְאֶבְיוֹנִים הַנִּרְדָּפִים מִן הַדּוֹר זוּ, שֶׁהֵם דַּלְטוֹרִין. מְזֻקָּק שִׁבְעָתַיִם. מִדְרַשׁ אַגָּדָה יֵשׁ, וּמְיֻשָּׁב עַל הַסֵּדֶר: רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי: תִּינוֹקוֹת שֶׁהָיוּ בִּימֵי דָוִד, עַד שֶׁלֹּא טָעֲמוּ טַעַם חֵטְא הָיוּ יוֹדְעִים לִדְרוֹשׁ אֶת הַתּוֹרָה בְּמ״ם טי״ת פָּנִים לְכָל צַד, וְזֶהוּ שִׁבְעָתַיִם. וְהָיָה דָוִד מִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רְאֵה כַּמָּה תּוֹרָתְךָ וְאִמְרָתְךָ בְּרוּרָה וּמְזֻקֶּקֶת שִׁבְעָתַיִם בְּלִבָּם! אַתָּה ה׳ תִּשְׁמְרֵם, שְׁמוֹר אוֹתָם בְּלִבָּם. תִּצְּרֶנּוּ מִן הַדּוֹר הַזֶּה, שֶׁלֹּא יִלְמְדוּ דַרְכֵיהֶם לִהְיוֹת דַּלְטוֹרִין:

   אבן עזרא

   אתה יתכן להיות מ"ם תשמרם על אמרות השם.

   ותצרנו המפיח בהם וזו כמו אלה ופירושו: כי בני דורו רעים, על כן אחריו סביב. והטעם: שהם משוטטים בכל מקום להרע.

   רד"ק

   אתה יהוה תשמרם תשמור העניים. ואמר

   תצרנו לשון יחיד על כל עני ועני, במקום שיהיה שם בין העושקים.

   מן הדור זו מזה הדור, שהם רשעים, תשמרם

   לעולם: בכל דור ודור.

9. (ט)סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם:

   מצודת דוד:סביב. כי הרשעים הולכים סביבות האביון ללכדו כמו הראם הזולל אשר סובב הולך לטרוף בני אדם ולזה אין שמירה להאביון כ״א על ידיך:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן. לִטְמוֹן מוֹקְשִׁים לְהַכְשִׁילֵנִי:

   כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם. מִקִּנְאָתָם, שֶׁעֵינָם רָעָה בִּגְדֻלָּתִי, שֶׁנִּלְקַחְתִּי מֵאַחֲרֵי הַצֹּאן לְמֶלֶךְ (שמואל ב ז:ח). וְזֶהוּ פִּתְרוֹנוֹ: כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם, כְּשֶׁמִּתְרוֹמֵם אִישׁ הַזּוֹלֵל בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם. וְזֶהוּ דֻּגְמָא הָאָמוּר בְּמָקוֹם אַחֵר: ״אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים״ (תהלים קיח:כב). וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה פּוֹתְרוֹ עַל יִשְׂרָאֵל לֶעָתִיד לָבֹא, כְּשֶׁיִּתְרוֹמְמוּ. וּמְנַחֵם פָּתַר כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם כְּרֵאם הַזּוֹלֵל לֶאֱכֹל בְּנֵי אָדָם, וְיִהְיֶה כְּרֻם כְּמוֹ רוּם וְרֵאם (איוב לט:ט; במדבר כג:כב), וְזֻלּוּת כְּמוֹ ״זוֹלֵל וְסוֹבֵא״ (דברים כא:כ). וְכֵן פִּתְרוֹנוֹ: סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן, סְבִיבוֹת הֶעָנִי הוֹלְכִים רְשָׁעִים לְבָלְעוֹ חִנָּם כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם:

   אבן עזרא

   ופירוש זולות קלון, כמו: יקר מזולל, כי הייתי זוללה, כל מכבדיה הזילוה, והוא חסר הראוי.

   כרום אנשי זולות, כדרך וגבורתך במלחמה, אל תהי מרי, ואני תפלה. ויש אומרים: מן זולל וסובא והראשון נכון.

   רד"ק

   סביב רשעים יתהלכון כי הרשעים יתהלכון סביב לצדיקים להרע להם, לפיכך צריך שתשמרם מהם.

   כרום זלות לבני אדם: כשיתרוממו הרשעים הוא זלות ושפלות לבני אדם; על דרך ובמשל רשע יאנח עם (משלי כט ב). וזלות הפך הכבוד; והזי"ן בקבו"ץ שפתים.

   מצודת ציון

   כרום. כמו כראם והוא מין החיה:

   זלות. מלשון זולל ורעבתן: